מראה הפנים/תרומות/ה/ב

מראה הפנים תרומות ה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ואין המחומץ מחמיץ וכו'. מה שפי' הר"ב ונמשך אחר הר"ש זהו דלא כהלכתא דלא אתיא אלא למ"ד זה וזה גורם אסור ומה שפירשתי בפנים הוא אליבא דחכמים דערלה וכן פירשו התוס' בתמורה (דף יב) ויש שם ט"ס בדבריהם דחכמים ס"ל זה וזה גורם מותר וכן מאי דמבואר בפנים בפירושא דמים שאובין הוא כר"א בן יעקב בתמורה שם והלכתא כותיה וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ד דמקואות ומענין מה דמשמע מרהטת הסוגיא דגמרא נתבאר בדיבורים דלמעלה:

עד שתרבה תרומה לחולין. פירשתי בפנים כדעת הרמב"ם ז"ל בפירושו וכן בחיבורו בפ' יג הלכה ה' והראב"ד ז"ל כתב אינו כן וכו' ופי' כפי' הר"ש והר"ב אחריו שאם נפלו נ"א סאה אתר סאה וכו' דשמא הוא מגביה החולין והתרומה נשארת שם וכו' וכתב הכ"מ דטעמיה דהרמב"ם שלא בחר בפי' הזה משום דמתני' דלעיל משמע דלא אמרינן שמא הוא מגביה החולין והתרומה נשארת דהא קאמרי חכמים דהמדומע מדמע לפי חשבון וכו' ע"ש ואי משום הא לא אריא דממתני' דלעיל לא קשה מידי לפי' הראב"ד דאיכא למימר זיל הכא לחומרא וזיל הכא לחומרא דלעיל חיישינן שמא אף לתרומה היתה באותו מדומע שנפל למקום אחר ומדמעת מיהת לפי חשבון והכא איפכא חיישינן לחומרא דשמא הוא מגביה החולין והתרומה נשארת וגם מה שכתב הכ"מ דהכא ראשון ראשון מתבטל וה"ל הכל חולין מתני' דמקואות קשיתיה דמייתי הכא בהסוגיא נתן סאה וכו' ואינו כשר אלא עד רובו וכ"פ הרמב"ם בעצמו בפ"ד דמקואות בהלכה ז' ועוד דמהסוגיא דהכא משמע דדין דימוע דתרומה חמירא משאובין דמקוה כדמשני להא דפריך מענין ריבה בתרומה במזיד ובגופיה דדינא דקמא קמא בטיל צריך ביאור מכמה וכמה מקומות בש"ס ועיין בתוס' בכורות (דף כב) ד"ה יתיב רב דימי וכו' ובמקום אחר בארתי מזה לדעת הרמב"ם ז"ל:

לא תני בשם ר' יוחנן אלא אינה מדמעת כל עיקר. ואזלא הא דלקמן אליבא מה דהיה גורס ר' יוחנן במתני' להחכמים והרמב"ם ז"ל לא היה חושש לכל זה אלא כפי גירסת הספרים שלפנינו וכ"כ בפי"ג בהלכה ג' וכך הובאה בפ"ק דתמורה (דף יב) לדברי חכמים במתני' חולין שלמעלן וכו'. יש לפרש ג"כ לאידך גיסא דהחולין שנפלה הסאה לתוכן הן הנקראין חולין שלמעלן מפני שכשנפלה לתוכן ונתערבה הסאה בהן הם למעלה והחולין שבתוך הסאה הן הנקראין חולין שלמטן שנתערבו בתוך שאר החולין שעליהן ולפי' זה מתיישב יותר על הלשון להא דקאמר חולין שלמטן נעשו חרשין כלומר אלו החולין שמדומעין בהסאה נעשו כחרשין ואינן חוזרין וניעורין להצטרף עם החולין שנפלו לתוכן והן שלמעלה כדאמרן ומ"מ לענין כוונת הענין חדא היא והמסקנא דאינן מצטרפין החולין אלו עם אלו כדקאמר סבר ר' לעזר מימר וכו' וצריך שיהו באותן החולין שנפלה לתוכן לבדן כדי להעלות התרומה שבהסאה לפי חשבון וכן לא זכר הרמב"ם שם מצירוף החולין כלום מיהו מה דמשמע הכא אליבא דר' לעזר דדוקא שנפלו למקום אחד וזה אף לפי מסקנת הש"ס דאין החולין מצטרפין אלו עם אלו כמבואר בפנים דלמאי דמסיק דחולין שלמטן נעשו חרשין צריך לפרש דהא דקאמר והוא שנפלו לתוך מדומע אחד היינו לקולא לאפוקי בנפל מקצת למקום זה ומקצת למקום אחר דאינו מדמע כלל וזה מוכרח דאל"כ מה בין למאי דס"ד בענין הצירוף ובין למאי דמסיק לענין אם נפלו למקום אחד או לא הא ע"כ צריך לפרש להא דקאמר והוא שנפלו למדומע אחד גם למאי דמסיק בענין הצירוף אלא דחזינן דהרמב"ם לא חילוק כלום בין נפל כולו למקום אתר או לא ואף דדברי ר' אלעזר אליבא דחכמים דמתני' הן ונראה דטעמו ז"ל דסמך על הא דחילפיי בהלכה דלקמן דאליבא דר"א דמתני' קאמר להא חולין שלמטן וכו' ודלא כר' אלעזר דמתני מילתיה אליבא דחכמים ואף דבענין דהחולין שלמטן נעשין חרשין משמע דכ"ע מודים בזה דהרי לא כתב כלום מצירוף החולין מ"מ עיקר מלתיה דר' אלעזר בהא דקאמר והוא שנפלו לתוך מדומע אחד מיפרכה. והיותר נראה לפרש להא דר' אלעזר דה"ק והוא בנפלו לתוך מדומע אחד כלומר הא דקאמרי חכמים דמיהת מדמעת לפי חשבון היינו דוקא שנפלה אותה הסאה לתוך שיעור מדומע אחד וזהו אם נפלה לפחות מסאה כדפרישית במתני' ונקרא מדומע אחד ששיעור כזה נעשה מדומע מחמת אותו חלק ממאה תרומה שבהסאה ולאפוקי אם נפלה לסאה אחרת דאין נעשה מדומע שהרי אותו החלק תרומה עולה בא' ומאה ושואל הש"ס אם על דעתיה דר' אלעזר חולין שלמעלן וכו' כדפרישית וכלומר דאי נימא הכי א"כ לא משכחת לה שנפלה למדומע אחד אלא א"כ אין באותן החולין שלמעלן ושלמטן כדי להעלות בא' ומאה להחלק התרומה שבסאה וזה קשה דאי הכי אין בהחולין השניים כ"א פחות מחלק אחד של מאה בסאה שהרי באותה סאה הראשונה שנפלה למאה והגביהה יש בה נ"ט חלקים חולין וחלק אחד תרומה וכשנתערבה עם חלק אחד ממאה של מקום אחר יש כאן להעלות התרומה בא' ומאה ולא הוה שייך לומר בה שנפלה למקום אחר אם אין בו אלא פחות מא' ממאה של סאה וקאמר הש"ס דלא היא אלא סבר ר"א מימר וכו' דאינן מצטרפין והשתא משכחת לה שנפלה לפחות מסאה והיינו פחות מחלק א' ממאה מסאה:

תני רבת התרומה וכו'. פשוט הוא דדין רביית התרומה לבטלה במזיד שוה לדין מרבה בחולין להעלות התרומה והרי הוא בכלל אין מבטלין איסורי תורה לכתחלה:

זאת אומרת דבר שהוא בטל ד"ת מעורר וכו'. זה מבואר בהרבה מקומות בש"ס דאיסור מעורר איסור שבטל ובבכורות דף הנזכר אמרינן להדיא גבי דימוע דתרומה כן והבאתי לעיל ועיין בהלכה ג' בד"ה חזקיה אמר וכו' מה שנתבאר מענין זה:

רבי שמעון אומר ידיעתה מקדשתה וכו'. הר"ש פי' כלומר לר"ש אם לא נודע לו בראשונה עד שנפלה שנייה היה הכל נאסר אבל השתא דנודע לו כיון דסופו להרים כמורם דמי וכו' וזה דוחק גדול דא"כ הול"ל ידיעתה מתירתה ומאי האי מקדשתה דקאמר ולמאי דפרישית ניחא וכדמשמע מהתוספתא שהבאתי בפנים במתני' דר"א בר"ש מפרש דל"פ רבנן אדר"ש אלא בשלא נודע לו אבל בשנודע לו מודו דמותר דאע"ג דבעלמא פליגי רבנן אדר"ש דס"ל כל העומד להרים כמורם דמי ואינהו סברי דלא אמרינן כן הכא בדימוע דמדבריהם הקילו ומה שהשיג הראב"ד ז"ל בפ' יג בהלכה ו' על מה שפסק הרמב"ם ז"ל כן וכתב מה רב גובריה דעביד כיחידאה דר"א בר"ש הוא דמפליג בהכי וכו'. טעמיה דהראב"ד משום דבפ"ק דפסחים (דף יג ע"ב) אמרינן ראב"ש סבר לה כאבוה דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי וא"כ ראב"ש דתוספתא אליבא דנפשיה קאמר לה אבל הרמב"ם לא היה סובר כן אלא דמפרש מילתיה דת"ק הוא וכטעמא דאמרן ומסתייע לפירושו מהא דקאמר הכא לרבנן הרמתה מקדשתה משמע דוקא הרמתה ולא ידיעתה וכמבואר בפנים ומה שכתב הכ"מ כאן אגב ריהטא כתב כן דא"א לפרש לדברי ר"א בר"ש דלפרושי מילתיה דר"ש היא דמאי בד"א דקאמר הא ר"ש מתיר הוא ומ"ש וכדמשמע בירושלמי זהו לפי' הר"ש וכבר כתבתי דלא מתפרש כן:

חד בר נש אפיל שעורין גו חטין וכו'. הא דהירי יתן לו דמי שעורין על כרחך אחר שישלם לו ההפסד שעירב בתוך החטין קאמר דהרי זה הפסיד לו החטין ואף בהיזק שאינו ניכר אמרינן דחייב לשלם מה שהפחית מדמיהן אם עשה במזיד כדאיירי הכא וכדתנן בפ' הנזקין המטמא והמדמע וכו' ומבואר בריש ב"ק ובכמה מקומות בש"ס וכמבואר בדברי הרמב"ם בריש פ"ז מהלכ' חובל ומזיק וא"כ זה צריך לשלם לבעל החטין מה שהפחית לו בתערובת השעורין אלא שהבעל החטין נותן לו דמי שעורין שלו דהא א"א לבור אותן וזה פשוט הוא דמיהת שעורין שלו אין לו להפסיד אחר שכבר שילם הפסד התערובת לבעל החטין דהא לא שייך ביטול בממון כדאמרי' בפ' משילין (דף לח) גבי כעין זה מי קמדמית איסורא לממונא איסורא בטל ממונא לא בטל אלא דהתם בנתערב מאליו מיירי והכא אפיל קאמר וא"כ לענין הפסד החטין ודאי הוא שצריך לשלם לבעל החטין כדין המפסיד בידים לממון חבירו ובעל החטין צריך שיתן לו דמי שעורין שלו ומיהו מה דאמר והשאר יחלוקו א"א לפרש בענין אחר אלא בגוונא דאם אח"כ נתייקרו מיירי ולישנא דהאי ש"ס לישנא קייטא היא דאלת"ה מאי והשאר יחלוקו שייך כאן ולמאי דפרישית בנתייקרו את"כ דמיא האי דינא למאי דאמרי' בפ"ג דב"ק גבי שבח נבילה שנתייקרה אח"כ דקיי"ל כר' יהודה דחולקין המזיק ושניזק וה"נ דכותה. ולפ"ז היה צריך לפרש גם להא דלעיל בסאה תרומה וכו' נמי בענין זה אלא דסאה שנפלה קאמר ובנפלה מעצמה לא שייך לכל זה דבממון שהזיק לא דיינינן דינא דגרמו ואפשר דהפילה במתכוין קאמר א"נ דהאי ש"ס ס"ל דאף בכה"ג שייך לומר כן ובפ"ז דשבועות הארכתי בקונטרס האחרון בענין גרמי לדעת האי ש"ס ולדעת גדולי הפוסקים ז"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף