מראה הפנים/שבת/יח/ג

מראה הפנים שבת יח ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומחללין עליה את השבת. התם בדף קכ"ח מדייק הש"ס מכדי תנא ליה מילדין את האשה וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת לאתויי מאי לאתויי הא דת"ר אם היתה צריכה לנר וכו' פשיטא לא צריכה בסומא וכו' וכתב התוי"ט על זה ומהכא שמעינן דסוגית הש"ס ס"ל דאיכא איסור תחום מן התורה דאלת"ה מאי קשיא ליה להש"ס ומחללין לאתויי מאי הא ודאי דאיצטריך דעד השתא לא שמעינן אלא דאין חוששין לאיסור תחומין ואינן אלא מד"ס אלא ודאי דאיכא נמי תחומין דמדאורייתא. ולהכי שפיר מקשינן לאתויי מאי וסייעתא לפסק הרי"ף בספ"ק דעירובין ובו' עכ"ל ואני אומר דאין מכאן לא סייעתא ולא תיובתא לאינך דחולקין על הרי"ף והרמב"ם בזה. ומתחלה צריך לידע דהא דמשמע מדבריו דהאי דמילדין נמי ליכא אלא שבות מדרבנן בעלמא דאל"כ הא כבר שמעינן נמי למידי דאורייתא דדחינן ליה ואכתי מאי קאמר להכריח מדמקשה לאתויי מאי אלא דנראה דהיה פשוט לו דבמילדין ליכא שום איסור דאורייתא אבל הא ליתא דהתוס' בע"ז בדף כ"ו כתבו בהדיא דתרי מיני מילדין איכא דאם כלו חדשיו ופסקו גדוליו אינו אלא שבות ואם לא כלו חדשיו אית ביה איסורא דאורייתא וכהאי דאמרינן בפרק שמונה שרצים הושיט ידו למעי בהמה ודלדל העובר שבמעיה חייב משום עוקר דבר מגדולו וע"ש בד"ה סבר רב יוסף למימר אולודי בשבת וכו' ותמצא מבואר כן וא"כ הכא דקתני מילדין את האשה סתמא גם לידה דמקודם שכלו לו חדשיו בכלל ואיסורא דאורייתא איכא והרשב"א בחידושיו כתב בפשיטות דבמילדין איכא חיוב חטאת וע"ש. והשתא מפרשינן לפי דעת התוס' דע"ז לסוגית הש"ס דהתם בהאי עניינא דקאמר מכדי תנא ליה וכו' ולכאורה למה ליה למינקט כולי האי ולמידק מדקתני להני ולא קאמר בקצרה ומחללין לאתויי מאי וכדקאמר בעלמא זה הכלל לאתויי מאי או כל כיוצא בזה אלא דה"ק מכדי תנא ליה מילדין את האשה ותני נמי וקורין לה חכמה וכו' והני תרתי למה לי אלא ודאי דאי לא תני אלא מילדין בלחוד ה"א דמאי מילדין דקאמר היכא דליכא אלא משום שבות כגון בידוע שכלו לו חדשיו להכי הדר קתני וקורין לה חכמה וכו' דהסיפא לגלויי רישא דאפי' בהיכא דאיכא איסורא דאורייתא נמי מילדין דאל"כ הני תרתי דרבנן למה לי אלא דקתני איסורא דאורייתא ותני איסור תחומין שאינן אלא מדבריהן ולגלוי על הרישא כדאמרן והשתא מחללין לאתויי מאי לאתויי הא דת"ר וכו' וקמ"ל אפי' סומא כך הוא לאינך רבוותא דחולקין על הרי"ף והרמב"ם בתחומין וכן תפרש נמי לדעת הרי"ף והרמב"ם בפשיטות מכדי תנא ליה מילדין וקורין וכו' ואי לא הוי תני אלא מילדין ה"א דלא התירו אלא בדבר שהוא משום שבות בעלמא להכי הדר תני נמי וקורין וכו' לאשמועינן דאפילו ממקום שהוא י"ב מיל קורין דהוי אסורא דאורייתא וא"כ מילדין נמי אפי' היכא דאיכא איסורא דאוריייתא והשתא מחללין לאתויי מאי וכו'. ומכיון דאיכא לפרש להאי גיסא ולהאי גיסא אין כאן לא תיובתא ולא סייעתא לא למר ולא למר אלא דעיקר פיסקיה דהרי"ף והרמב"ם בענין תחומי י"ב מיל נלמד מהאי תלמודא לקמן בפ"ה דעירובין בהלכה ד' דקאמר ר' שמעון בשם ר' אחא אין לך מחוור מכולם אלא תחום שנים עשר מיל כמחנה ישראל וכענין שהקשה הרא"ש מהא דאמרו בפ' כלל גדול דידע ליה בתחומין ואליבא דר"ע יתבאר בהגיעי לשם ברחמי ובס"ד:

הדרן עלך פרק מפנין

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף