מראה הפנים/שבת/ב/ה

מראה הפנים שבת ב ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רבי יוסי ור"ש שניהן אמרו דבר אחד. היוצא מפלוגתא דר' יהודה ור"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה ובהא דמקלקל בחבורה ובהבערה דשמעינן דלמ"ד אפי' אינו צריך לדם ולאפר חייב הוה משמע דס"ל דהבערה ללאו יצאת כדמשני הכא על דקשיא על בר קפרא כדפרישית בפנים אלא דלא משמע הכי בהסוגיא דהבבלי פי"ג בדף ק"ו ויש לפרש דה"נ ה"ק ר"א הבערה ללמדה על עצמה והיינו ללמד על כל המקלקל בהבערה דחייב והכי משמע התם דאליבא דר"ש לגופה איצטריכא ולא ללמד לחלק כר' יוסי ולא כר' נתן דקאמר ללאו כדכתבו התוס' שם ד"ה מה לי וכו' אלא דמה שכתבו דלר"ש נפקא ליה לחלק מהיכא דנפקא ליה לשמואל זה אינו מוכרח דהא קאמר הכא בהדיא דלר' אלעזר דס"ל הכי נפקא ליה לחלק מאחת שהיא הנה. וא"כ ה"נ לר"ש. ובהכי ניחא נמי מה דקשיא לן בלאו הכי על דברי התוס' דהתם דאי כשמואל הא איהו מוקי לה האי קרא דמחלליה מות יומת על שוגג דיליף מיניה לחלק ובהדיא אמרינן בכתובות דף ל"ד דר"ש סבר לה כר' יוחנן הסנדלר ואיהו מוקי להאי קרא דמחלליה במזיד ולא בשוגג אבל למאי דקאמר הכא ניחא היא נמי אליבא דבית שמאי. ויתבאר עוד מזה במקומו בפי"ג בס"ד:

הבעיר וכיבה בנפיחה אחת חייב שתים. היינו דינא מבואר נמי דהך ברייתא היו לפניו שני נרות דולקות וכו' דמייתי לה בפ"ד דכריתות דף כ' וקתני התם להדליק ולכבות וכיבה והדליק בנשימה אחת חייב. ומפרש התם דמהו דתימא לא איתעבידא מחשבתו דהא נתכוין להדליק מעיקרא וכי עביד מעשה כיבה ובסוף הדליק קמ"ל דאפ"ה חייב דנהי דאקדומי לא מקדים אחורי נמי לא מאחר. והכא דגריס חייב שתים כגון שנתכוין להבעיר ולכבות ועביד מעשה כהאי סידרא דאתעבידא מחשבתו בתרווייהו ודמיא להא דלקמן החותה גחלים וכו' וכמ"ד חייב שתים והלכתא כוותיה בנתכוין לשתיהן. ובהך שמעתתא דכריתות נתחבטו הרבה וכמבואר בהשגת הראב"ד בפ"א מהל' שבת. ובאמת הלכה קשה היא מאוד ואני ביארתי ת"ל להלכה עמוקה זו בביאור היטב ויישבתי דברי הרמב"ם על נכון והנה כתוב על ספרי באר מים חיים המקום יזכני להוציאו לאורה עם שאר כל חיבוריי א"ס:

החותה גחלים וכו'. האי תוספתא מייתי לה נמי בכריתות שם ופסק הרמב"ם בפ"ז מהל' שגגות בסופו כר"א בר' צדוק דחייב שתים וכהך אוקימתא דהתם כגון שנתכוין לכבות ולהבעיר דאלו אינו מתכוין בהא קיי"ל כר"ש דדבר שאינו מתכוין פטור ובהך סיפא שחתה להתחמם והובערו מאליהן גריס התם תני חדא חייב כמ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה ותני אידך פטור כמ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור וכדפירשו התוס' שם דלא שייך כאן מתכוין ושאינו מתכוין שהרי להתחמם הוא עושה אלא דמלאכה שאינה צריכה לגופה הויא הך הבערה. והרמב"ם פוסק שם בזה חייב שתים ותמה הכ"מ ע"ז וע"ש והרמב"ם ז"ל סמך על האי דקאמר הכא דבמחלוקת דרישא תליא וכדפרישית בפנים דלמ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב וכדפוסק הרמב"ם בכל מקום כר' יהודה בזה ונתן שם הטעם לזה משים כך א"כ חייב שתים הוא וכהך סברא דר' יודן להאי מ"ד וכדפרישית בפנים דסבריה דר' יודן כך הוא דלמאן דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה א"כ הרישא והסיפא שתיהן שוות הן וכלומר דבסיפא ודאי מתכוין הוא שהרי להתחמם הוא עושה. אלא שאינה צריכה לגופה היא לא ההבערה דכבר יכול הוא להתחמם במה שהובערו מתחלה ולא הכבוי והא דמסיים ברם הכא וכו' היינו הך סיפא מצינן לאוקמי ולומר דאינו חייב משום כבוי משום שאינו רוצה בכך וכמ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור כדפרישית בפנים. והשתא למ"ד חייב במלאכה שאינה צריכה לגופה חייב כאן שתים משום מבעיר ע"י חיתוי שלו ומשום מכבה דסוף סוף ג"כ נכבים הן. ובהא דקאמר ר' יוחנן הכא לית כאן חייב שתים וכו' יש לומר נמי דארישא קאי לר"א בר' צדוק וה"ק רבי יעקב בר אחא במחלוקת וכו' כלומר דלמ"ד ברישא אחת הוא שחייב ומשום מבעיר את התחתונות אבל על הכבוי להעליונות לא מתחייב ומשום דהכבוי לאו מלאכה הצריכה לגופה היא. א"כ הכא בסיפא פטור לגמרי הוא דליכא משום מבעיר שהרי הובערו מאליהן ואכבוי לא מתחייב ברם כמ"ד חייב שתים חייב נמי הכא משום מכבה דהא להאי מ"ד ס"ל דמתחייב משום כבוי דא"ר יוחנן לית כאן וכו' כלומר ואפי' בהאי דרישא הוה מגמגם בה ר' יוחנן וקאמר דלית כאן וכו' דאמאי לתחייב שתים וכי ניחא ליה הכבוי והשתא שפיר אתיא גם בהאי דר' יוחנן כהאי דאמר התם בכריתות דהוה קשיא ליה הלכה זו למ"ד חייב שתים וכדאוקמינן התם בנפח שנו אמר ר' יוחנן עד כאן לא נתגלתה טעמה של הלכה זו. ודברי ר' יודן מיתפרש כדפרישית ואתיא לפי המסקנא:

וקשיא על דר' יוסי הבערה לימדה על כל המלאכות שבתורה וכו'. ולמאי דקאמר בבבלי פ' כלל גדול דף ע' דר' יוסי ס"ל הבערה ללאו יצאת לא קשיא מידי דלהכי קאמר משום מבשל וחייב כמו שהוא חייב על כל המלאכות שבתורה:

זר ששימש במקדש וכו'. האי פלוגתא דרבי חייא ובר קפרא גרסינן לה נמי בבבלי פ"ג דיבמות דף ל"ב. ועיין לעיל בפ"ק בהלכה א' ד"ה מני אמר לו ר' יוסי מה שביארתי שם בענין איסור כולל אליבא דר' יוסי בס"ד:

אלא משום איכול אברים ופדרים וכו'. ובבבלי יבמות בסוף השיטה שם קאמר אי בהקטרה והאמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת וכו' אלא איסורי בעלמא קא חשיב למאי נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים. והכא דפריך על דעתיה דר' יוסי דאמר לעיל בהבעיר ובישל משום מבשל הוא דחייב דאלו הבערה ללאו יצאת כדפרישית לעיל מה בישול יש כאן ומשני מכיון שהוא רוצה בעיכולן כמבשל דמי והתם דלא בעי לשנויי הכי י"ל משום דקתני זר ששימש משמע אפי' ששימש כל שהוא וכגון שהיפך בצינורא בשעת הקטרה דקרובי עבודה היא וחייב עליה משום זרות כדאמרינן בפ"ב דשבועות דף י"ז ולענין שבת לא הוי כמבשל ממש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף