מראה הפנים/שביעית/ה/ב

מראה הפנים שביעית ה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומודים בפואה של צלעות וכו'. הר"ב נמשך אחר הפי' הר"ש כדרכו וכתב של סלעות הגדלה בין הסלעים דאין דרך לזרוע שם וכו' וזה דוחק דהרי עכשיו זרוע שם וא"כ הא מיהת דרך לזרוע הפואה במקומות הללו ומיחזי כעבודה לב"ש והעיקר כפי' הרמב"ם בפי' המשנה והבאתי בפנים ולמדנו עוד מזה דבקרדומות של מתכות ליכא שינוי כלל שכן דרך לפואה של צלעות שתופרין אחריה בכלי ברזל הואיל והצלעות שלה נשרשים בעומק ומן הצד ולפיכך מודים ב"ש בזה דעוקרין אותה כדרכה בשאר שני שבוע לפי שא"א בענין אחר והשתא לב"ה דמתירין לעקור בכולן בקרדומות של מתכות טעמייהו משום דלא בעו שינוי כלל שאין קרדומות של מתכות שינוי וכך הם דברי הרמב"ם בחיבורו בפ"ד בהל' י"ט לוף של ערב שביעית וכו' דמכיון דנגמרו מערב שביעית אין כאן משום ספיחי שביעית ומותר לעוקרן אף בקרדומות של מתכות וכב"ה דלא בעו שינוי ודלא כהר"ש גם בזה דרצה לומר דגם קרדומות של מתכות נקרא שינוי ונמשכו אחריו הר"ב והתי"ט ומתוך כך יצא לו לפרש לקמן בהל' ה' הא דאמרו גזרו על הלוף וכו' דעל האי מתני' הוא דקאי וגזרו שיהו עוקרין אותו בשינוי אבל פי' זה ג"כ אינו סובל כוונת הש"ס ונסתר הוא מכמה טעמים ועיין לקמן שם ד"ה גזרו על הלוף במה שביארתי ותמצא פירוש האמיתי ומוכרח הוא דעל מתני' דלעיל קאי בדין לוף שעברה עליו שביעית ונכנס לשמינית וכל המעיין יודה בזה ולעיל בהלכה ג' ד"ה לוף שעברה עליו שביעית זכרתי מזה:

אמר ר' יונה היא לוף היא בצלים. וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל שפסק כר' יונה שכך כתב בפ"א מהל"ש בהלכה טו הטומן את הלוף וכיוצא בהן לא יפחות מארבע קבים וכו' דלאו דוקא לוף אמרו אלא כל שדרכו להטמין וכיוצא בו:

לוף שעברה עליו שביעית. הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כתב לפרש המתני' לפי גירסתו בפלוגתא דר' יהודה ור' יוסי דלקמן בפ"ט דגריס בדברי ר' יוסי אחד עניים ואחד עשירים אין אוכלין אחר הביעור וכמו שפסק בזה בחיבורו כר' יוסי כמ"ש בפ"ז בהלכה ג' ואסור לאכול אחר הביעור בין לעניים בין לעשירים ובענין המקום שלמד להוציא הגי' זו מה שאין זה בכל הספרים שלפנינו עיין בדיבור דלקמן ויתבאר אי"ה עוד במקומו לקמן שם בהלכה ב' ד"ה ג' ארצות וא"כ מתני' דידן מתפרשת כהוגן גם לפי גירסתו ז"ל דר"א ס"ל כר' יהודא ויעשה חשבון עם העניים ור' יהושע כרבי יוסי דאסור אחר הביעור לכל ואין כאן חשבון מיהו צריך טעם למה השמיט בחיבורו ולא זכר כלל לדין דמשנתנו דאין לומר דסמיך אהא דכתב בפ' הנזכר בדין אחר הביעור דמ"מ היה לו לבאר בלוף של ששית שעברה עליו שביעית ולא הגיע עדיין זמן הביעור מה דינו דהרי יש כאן גדולי ששית ומה שניתוסף בו מגידולי שביעית וכן אם עברה עליו כל השביעית ונכנס לשמינית כמשמעות פשטה דמתני' מה הדין בגידולי היתר של שמינית שנתוספו על גידולי איסור דשביעית ונראה דכל אלו חלוקי הדינים שיש לומר בהאי דינא דמתני' קצת מהן כבר מבוארין בדבריו בחיבורו ויש שנדחו מהלכה אם אנו מפרשין המתני' כפשטה. וזה דאם אותו הלוף שנזרע קודם השביעית נכנם לשביעית ונעקר קודם זמן הביעור כבר נכלל הוא בדין ספיחי שביעית וזה ביאר בריש פ"ד כל שתוציא הארץ בשנה השביעית בין מן הזרע שנפל בה קודם שביעית בין מן העקרים שנקצרו מקודם וחזרו ועשו ושניהם נקראו ספיח וכו' ומד"ס שיהו כל הספיחין אסורים באכילה וכו' וא"כ הלוף שהוא מירקות הגינה בכלל וטעמו שכתב דהאיסור מד"ס תמצא בדיבור לקמן. ואם נשתהא עד אחר הביעור כבר כתב בפ"ז שהוזכר שאסור לכל ואם נכנס בשמינית וניתוסף עליו גידולי שמינית כמשמעות פשטה דהמתני' פשוט הוא דאם לא נלקט עד שנת שמינית א"כ לא שייך בו כלל דין דשביעית דהא בירק אזלינן בתר לקיטה בין למעשרות בין לשביעית וזה מבואר בדבריו בפ"ד בהלכה י"ב וי"ג כדמוכח מהאי דפ"ק דר"ה. ואם עקרו בשביעית וחזר ונטעו בשמינית או שנשרש בשמינית ועשה גידולין פשוט הוא דגידולי היתר מעלין את האיסור בשביעית כדמסקינן בנדרים (דף נח) בשמעתתא דבצל דישמעאל איש כפר ימא דשאני ערלה וכלאים דאין גידולי היתר מעלין את האיסור אבל שביעית כיון דאיסורה ע"י קרקע בטילתה נמי ע"י קרקע וכמ"ש הוא ז"ל לדין דבצל בפ' הנזכר בהל' כ"א וא"כ ה"ה בלוף וכל כיוצא בזה ומש"ה תמה אני על הר"ש ז"ל דהקשה על המתני' דידן והא בירק אזלינן בתר לקיטה גם לענין שביעית וא"כ האי לוף דלקט בשמינית אין עליו תורת שביעית ותירץ דמתני' איירי כגון דעקרוהו עם עליו בסוף שביעית ועקרוהו במארופות כדינו והניחו במקומו וחזר ונשרש והוסיף גידוליו בשמינית ולפיכך צריך לעשות חשבון עם העניים עכ"ל בזה והביא לזה התי"ט והא קשיא דמאי שנא אם נשרש בעצמו או אם חזר ונטעו בשמינית כל היכא דרבו גידולי היתר מעלין הן את האיסור בשביעית כדמסקינן שם אלא דכך אנו צריכין לומר דכל שתאמר בפירושא דמתני' אזלא דלא כהלכתא דאי מיירי בשעקרו בסוף שביעית וחזר ונטעו או שנשרש מאיליו בשמינית גידולי השמינית מעלין את האיסור והאי תנא דמתני' ס"ל כהאי דבעי למימר מעיקרא בנדרים שם דאף בשביעית אין גידולי היתר מעלין את האיסור כמו בערלה וכלאים ואי מיירי שלא עקרו ונשארו בארץ עד השמינית כמשמעו' פשטה דהמתני' א"כ האי תנא ס"ל דלא אזלינן בירק בתר לקיט' לענין שביעית או דס"ל דגידולי שביעית עומדין באיסורן ואפי' ניתוספו עליהן גידולי היתר והוא נשאר בארץ וא"כ כל היכא דמוקמית להמתני' לאו אליבא דהלכתא היא ולכן השמיטה הרמב"ם ועוד היותר נראה דבלא"ה קושית הר"ש אינה קושיא דלא אמרו כאן אלא בלוף ולא בשאר ירק והכי אמרינן בהדיא לקמן בהלכה ה' לר' יהודה ולר"א דקאי כותיה גזרו על הלוף ולא גזרו על הירק ועל דינא דהאי מתני' קאי וזה ג"כ דלא כפי' הר"ש שם כמו שיתבאר לקמן ושאר חילוקי דינים שנוכל לומר כאן כבר מבוארין הן במקומן כנזכר. גם מה שכתב עוד הר"ש בענין ירק בתר לקיטה וציין בפ"ט גם שם האריך ואינם דברים מוכרחים וכן מה שפי' כאן בהסוגיא כולם מוקשים המה כמו שתראה לקמן בביאור הסוגיא אחת אל אחת וברמז במקרא מועט בהלכות מרובות שהאריך שם:

סבר ר' אימי אמר איסור ספיחין תורה. כדפרישית דר' אימי היה סבור כך מתשובת ר' יוחנן אבל לקושטא דמילתא לא השיב לו ר' יוחנן כן אלא למאי דבעי למימר דהמתני' נשנית מקודם שגזרו על זה א"ל וכי בעלייה היית ויודע אתה השעה שנמנו בעלייה וגזרו ומשום דעיקר סברת ר' אימי בענין שרצה לדמות דינא דמתני' לספיחין ליתא דמתני' מיירי שעשה בארץ עד לאחר השביעית ואזלא כהאי מ"ד דאין גידולי היתר מעלין את האיסור דלא כהלכתא דהא מסקינן בנדרים דאפי' בשעקרו בשביעית וחזרו ונטעו בשמינית גידולי שמינית מעלין לאיסור שביעית ומכ"ש בשלא עקרו ועמד בארץ עד שמינית וניתוספו בו גידולי היתר ועוד דבכה"ג אזלינן בתר לקיטה והוא נלקט בשמינית וכמבואר בדיבור דלעיל. ולענין ספיחין מה שנעקר בשביעית ודאי לא פליג ר' יוחנן על החכמים דסברי דאין איסורן אלא מד"ס ופלוגתא דר"ע ורבנן היא בת"כ פרשה בהר בפסוק וכי תאמרו דהכי תני התם עתידים אתם לומר מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו אם אין זורעים מה אנו אוספים אמר ר"ע מכאן סמכו חכמים על הספיחין שיהו אסורין בשביעית וחכ"א אין ספיחים אסורים מד"ת אלא מד"ס אם כן למה נאמר הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו אמרת לנו לא תזרוע ומה שאנו אוספים אין מכנסו לקיום אמרת לנו בערוהו ומה אנו אוכלים מן הביעור והילך וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית. למדנו מברייתא זו שני דברים הא' דכל איסור הספיחין אינו אלא מדבריהם כחכמים דר"ע ובבבלי פרק מקום שנהגו (דף נ"א ע"ב) דמייתי המתני' דפ"ט וגריס התם ר"ש אומר כל הספיחין אסורין חוץ מספיחי כרוב וכו' ותרוייהו אליבא דר"ע וכו' רבנן סברי גזרינן ספיחי כרוב אטו שאר ספיחין וכו' וכתבו התוס' שם דלרבנן דת"כ דפליגי עליה דר"ע וסברי איסור ספיחין דרבנן ליכא למיגזר וכו' ע"ש ודעת הרמב"ם בזה דלרבנן דפליגי אדר"ע כל הספיחין שוין הן ואסורין מדבריהם ופסק בריש פ"ד כרבנן דר"ע וכדכתב שם הטעם ולמה גזרו עליהם מפני עוברי עבירה וכו' וזה הטעם הוא בין בספיחי כרוב ובין בשאר כל הספיחין במינין שדרך רוב בני האדם לזורעם ומזה נמשך ממילא דדין כל הספיחין שוין הן ר"ל גם בענין זה דבין ספיחין שבאו מזרע שנפלו מקודם שביעית או שנקצרו בששית וחזרו ועשו בשביעית ובין ספיחין שעלו מאליהן בשביעית כדכתב שם דזיל בתר טעמא והכל אסור מד"ס. הב' מה שלמדנו מהברייתא דת"כ דאחר הביעור אסור לכל הוא כדדרשי רבנן דר"ע שאמרו ומה אנו אוכלים מן הביעור והילך דמשמע דאין שום תקנה להנאספים בשביעית שיהו מותרין אחר זמן הביעור לפי שצריך לבערם מן העולם ומכאן למד הרמב"ם לומר דזהו הביעור שאמרו ולפיכך גריס בדברי ר' יוסי א' עניים וא' עשירים אין אוכלים אחר הביעור דאזלו דברי ר' יוסי כרבנן דר"ע בת"כ ומזה תדע דהברייתא השנויה לעיל בת"כ בפסוק והיתה שבת הארץ לכם וכו' דגריס התם כגי' המתני' שלפנינו וכמו שהובאה כאן דר' יוסי ס"ל א' עניים וא' עשירים אוכלין אחר הביעור הך ברייתא אליבא דר"ע דלקמן היא דלא דריש הפסוק וכי תאמרו אלא על איסור ספיחין ולא על איסור אחר הביעור ובענין מה שתלה הראב"ד ז"ל בהשגה בפ"ז בהך פלוגתא דהכובש שלשה כבשים יתבאר במקומו בס"ד:

אמר ר' ירמיה בעלי לוף שוטה הוא מתני' וכו'. כדפרישית דמוכרח הוא דענין בפ"ע הוא ולא קאי אדלעיל וכמו שרצה הר"ש לפרש זה ע"ש דמלבד שהוא פי' דחוק וכן במה שפי' לקמן מילתיה דר' ירמיה אמרה וכו' שנמצאו בתוך דבר וכו' בעיקר הלוף השוטה ולא אמרינן בטלי להו אגב עיקר וכו' זה קשה דמהיכי תיתי לומר כאן בטלו העלין הלא זה אינו מתקיים בארץ והעיקר הוא מתקיים בארץ ומה שייך ביטול בכאן ועוד לישנא דנמצא לא שייך כלל לפי פירושו וה"ל למימר שהוא בתוך דבר וכו' וכן במה שפי' ששיקף הוא שתולש העלין מן העיקר ואין זה משמעות הלשון ולא נאריך בזה דהסוגיא מתבארת כמשמעה והאי מה עבד לה ר' ירמיה על הברייתא דבר קפרא קאי כמבואר הכל בפנים:

רבי יוסי פתר לה מתניתא לפני ר"ה השביעית וכו'. מה שפי' בכאן הר"ש ז"ל דקאי נמי אדלעיל ולשינויא דענין ספיחין זה יותר קשה דהא על המתני' דלקמן קאמר נמי הכי ר' יוסי פתר מתניתא וכו' דכבר כתבתי בכמה מקומות שאין לנו לסמוך על ציון הלז של ההעתקות והדפוס שכתוב בהן קודם הלכה דלקמן וזהו טעות דמוכרח הוא שהרי כבר שנה לדבריהם אמתני' דהכא ומאי האי דהדר ואמר ר' יוסי פתר וכו' וענין האמת מורה הדרך דלא קאי אלא על מתני' דלקמן לוף של ערב שביעית וכו' כלומר דלהאי מתני' נמי מפרשי כל חד וחד לטעמיה דלרבי יוסי צריך שיהא נטוע לפני שביעית זמן כל כך שיכול להתגדל כשיעור ביצה ומטעמא שלא יהא נראה כנטוע בשביעית ור' חזקיה לא חייש לזה אלא כל שהוא נטוע לפני שביעית ואפי' בערב ר"ה נקרא לוף של ערב שביעית ולב"ש עוקרין אותו בשביעית במארופות של עץ ולב"ה אף בקרדומות של מתכות וכעין דפליגי ר' יוסי ור' חזקיה באוקימתא דמתני' דידן מהאי טעמא גופיה ודברי ר' יוסי הן עיקר להלכה במתני' דלקמן כמו שאבאר לקמן גם למאי דרצה הר"ש לגרוס ודיכנו ופירש שדרך העלין במקום חיבורן ודכוות' בסוף הנודר מן הירק וכו' זה קשה להבין דהתם (בדף נח) על דבעי למיפשט להבעיא דישמעאל איש כפר ימא מהמתני' דפרק דלקמן בצלים שירדו עליהם גשמים וצמחו וכו' מדחה הש"ס ודילמא במדוכנין והמעיין שם יראה דאין לפרש בענין אחר אלא שדרך ושחק העלין והעיקר ביחד ושאני בבעיא דר' ישמעאל דאיתנהו לעיקר בעין וא"כ לא שייך הך פירושא כאן וגי' ריכנו הוא עיקר שהטה העלין בעודן במחובר וכך הוא לקמן בפ"ו בעובדא דר' אבהו על לארבל וכו' אני לא אמרתי אלא במרוכנים וכך היא גי' הראב"ד ז"ל בהשגה בפ"ד בהלכה כ"א. גם בענין עיקר פירושו להאי דר' יוסי ור' חזקיה ובהא דר' חזקיה כתב שפתר נמי בשנטע' בששית ועשה ביצה בששית אלא דמוקי לה בשריכנו בששית ועקרו לגמרי בשביעית וכו' ומילתיה דר' חזקיה כתובה בשיבוש בירושלמי וצריך לתקן הגי' לפי הפתרון שפירשתי עכ"ל לפי דבריו צריך לשבש כל העיקר של דברי ר' חזקיה הכתובים כאן גם בריש דבריו בהא דפתר בער"ה שביעית ומה נעשה בהא דלקמן ר' יוסי פתר וכו' ר' חזקיה פתר וכו' הגם שם צריך לשבש כך וכבר כתבתי דהאי אידך דר' יוסי ור' חזקיה אמתני' דלקמן היא שנאמרה. ולמאי דפירשתי בפנים לא היה צריך לשבש כאן אלא בסוף דברי ר' חזקיה ומה שנראה היותר נכון בפירושא דמילתא דר' יוסי ור' חזקיה כך הוא דתרווייהו ס"ל דאין לפרש המתני' בשהרכינו ועקרו אלא שעשה בארץ וכו' ורהטת דבריהם מתפרשי' בענין זה דר' יוסי קאמר דמתני' איירי שנטעו זמן כל כך לפני שביעית בכדי שיתגדל כביצה לפני שביעית שלא יהא נראה כנטיעת שביעית ור"ח לא חייש להכי אלא אפי' נטעו בערב ר"ה כדפרישית דבהא הוא דפליגי וה"נ פליגי בהא גופה בדינא דמתני' דלקמן והשתא מסיים לדבריהם כל חד וחד לפי שיטתיה דבהא תרוייהו מודו דא"א לפרש המתני' אלא כמשמעה בענין דמיירי שעשה בארץ ונכנס לשמינית או יותר והכי פירושא בדברי ר' יוסי נטעו לפני ר"ה שביעית וכו' כלומר הא דקתני במתני' שעברה עליו שביעית דמשמע דלא עקרו אלא עשה בארץ עד לאחר שביעית משום דעל כרחך כן הוא והך וריכנו וכו' לפי הס"ד הוא כלומר דאם תימצי לומר מאי אריא דקתני שעברה עליו שביעית ואמאי לא מוקי פלוגתייהו בהכי שריכנו בשביעית ועקרו במוצאי שביעית לזה מסיים דלא מצית אמרת הכי דאין תימר ריכון כעיקור וכו' מספק יעשה חשבון עם העניים בתמיה כלומר דאי הכי הוה קשיא מאי האי דקאמר ר"א יעשה חשבון ומה חשבון שייך כאן הא הספק הוא דאם הריכון כעיקור כולו לעניים הוא ואם לאו אין כולו לעניים כלומר אין כאן כלל לעניים שהרי הוא נלקט במוצאי שביעית כדפרישית בפנים בזה וא"כ יחלוקו מבעיא ליה ומאי חשבון דקאמר אלא דמיירי שעשה בארץ וכו' והש"ס לא מסיים להאי דעשה בארץ עד לבתר מילתיה דר' חזקיה משום דאתרוייהו קאי דבהא לא פליגי ותרוייהו מפרשי להא דנקט במתני' שעברה עליו שביעית בדוקא נקט והשתא מילתיה דר' חזקיה מתפרשא נמי כהוגן וכעין זה דאמרן דהוא פתר מתני' שנטעו ער"ה שביעית דבהא הוא דפליג אדר' יוסי כדאמרן ומסיים ג"כ לטעמא דנקט במתני' שעברה עליו שביעית בדוקא דאת"ל דהא בשנטעו ער"ה שביעית מצינן לאוקמי בהכי שריכנו בתחילת שביעית אחר שעשה כביצה ותחילת שביעית קודם זמן הביעור הוא. ועקרו בסוף שביעית. אחר זמן הביעור וא"כ אמאי קתני שעברה עליי שביעית לזה סיים דהא לא מצית אמרת דאין תימר ריכון כעיקור וכו' וא"כ לפיכך אין לעניים עמו חשבון כלומר דלא הוה שייך לומר דיעשה חשבון דהא הספק הוא אם כולו לבעה"ב שריכנו קודם זמן הביעור וזכה בו או אם אין הריכון כעיקור אין כאן כלל לבעה"ב ויחלוקו מיבעיא ליה והלכך על כרחך שעברה עליו שביעית בדוקא ועשה בארץ וכו' והיינו לפי החשבון שנשתהא בארץ עם מה שנשתהא בשביעית. זהו הפי' דהסוגיא כל חד וחד למאי דאית ליה ובפירושא דעברה עליו שביעית דייקו תרוייהו כחדא. ומה דשייך לדינא בהמתני' והסוגיא כבר נתבאר הכל לעיל ד"ה לוף שעברה עליו שביעית:

היתה שניה נכנסת לשלישית וכו'. דברי האי תוספתא יחידאה היא דרשב"ג הוא דאמרה כמו שהבאתי בפנים ולא פסק הרמב"ם כותיה דלא כתב כן אלא בבצלים הסריסים בפ' הנזכר לעיל לענין שביעית ובפ"א ממעשר שני לענין מעשרות כסתמא דמתני' לעיל בפ"ב ובדין פול המצרי נתבאר שם ועיין בפ"ב בהלכה ח' ד"ה תני שש מידות וכו' מה שכתבתי בזה בס"ד:

גזרו על הלוף ולא גזרו על הירק. הר"ש ז"ל פי' בזה גזרו על הלוף שלא יעקור אותו בשביעית אלא בשינוי במארופות של עץ לב"ש ובקורדום לב"ה הלכך מוצאי שביעית לא שכיח דאיסורא אבל ירק דלא גזרו לתולשו כי אורחיה שכיח נמי דאיסורא בשמינית וכו' ואחריו נמשך הר"ב בפירוש דברי ר' יהודה דמתני' ומעולם תמהתי על האי פירושא בין שאר פירושיו בסדר הזה ואם דדברי ר' יהודה אינם אליבא דהלכתא מ"מ היה קשה לי מה זה שאמרו גזרו ולא גזרו וכי ירק מותר לתולשו בשביעית הלא בזה לא מצינו מחלוקת כלל דאסור הוא משום ספיחי שביעית ובספיחי כרוב פליגי ביה לקמן בפ"ט ולפי נוסחאות המתחלפות בדברי ר"ש דהתם וכמיזכר לעיל בהלכה ג' ד"ה סבר ר' אימי לפי הגי' שלפנינו ולפי הגי' שהובאה בפרק מקום שנהגו אבל בשאר ירק ליכא מאן דפליג דספיחין אסורין ואם כן לפי פירושו דעל המתני' דלעיל קאי למאי שהתירו לעקור את הלוף בשביעית להנגמר מערב שביעית לכל חד וחד כדאית ליה אבל בירק אפי' ע"י שינוי אסור ואם עקרו דאיסורא הוא מאי האי גזרו וכו' התירו בלוף ולא התירו בירק מיבעי ליה ועוד מי הגיד לנו זה דגם בקרדום לב"ה שינוי הוא שנקרא הלא מפשטיה דמתני' דלעיל משמע דבהכי הוא דפליגי דלב"ש בעי שינוי אף שהתירו לו לעקרו בשביעית מ"מ לא יעשה כדרך שעוקרו בשאר שני שבוע לחפור אחריו בכלי ברזל ולב"ה מותר מכיון דנגמר לפני שביעית התירו לעקרו כדרכו ופשיטא דמוכרח הוא האי פירושא בפלוגתייהו דלעיל למאי שזכרתי שם בפירוש פואה של צלעות ואיך שיהיה האי פירושא דגזרו ולא גזרו קשה הוא מאוד וכן במה שמסיק לפי פירושו בשינויא דבטמון אנן קיימין וכמה פעמים עמדתי על זה ולא יכולתי להבין על בוריו כמו ממש בכל המקומות שבסדר הזה שהוציא לפי' המשנה מהאי תלמודא ולפעמים אינם לפי המסקנא ולפעמים לא שייכים כלל לפי הענין והנה האיר המקום ב"ה את עיני לבאר סדר הזה כסדרו וכתיקונו כמו שתראה בכל מקום שאני מראה באצבע הוכחה וראיה לפירושי ורובא דרובא הוצאתי מדעת הרמב"ם ז"ל לפי מ"ש בחיבורו ומתוך כך נתבארו גם דבריו על נכון מאיזה מקום הן נובעין ובתוכם תראה פירוש האמיתי ב"ה גם בכאן להא דאמרו גזרו ולא גזרו דעל המתני' דהלכה ג' קאי לוף שעברה עליו שביעית ואליבא דר' יהודה ור"א הוא כמבואר הכל בפנים ובענין לוף שעברה עליו שביעית לדינא כבר נתבאר לעיל במקומו דאין חילוק בין לוף לבין שאר ירק בענין זה דהואיל ונכנס לשמינית אזלינן בתר לקיטתו כדין שאר ירק בין לענין שביעית בין לענין מעשרות כמבואר לעיל שם בס"ד:

אמר לו ר' יוסי עמך הייתי ולא היה אלא מוצאי הפסח. גם בכאן רצה הר"ש לומר דמשירבה החדש היינו מן הפסח ואילך כמוזכר בהאי עובדא דהתוספתא ואין מוכרח כלל ללמוד מכאן לדינא להזמן דמעשה דהוה הכי הוה ולאפוקי מדר' יהודה דהיה סבור דבמוצאי החג הוה וכן דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ד בהלכה ח' סתם משירבה החדש דאין זמן לזה אלא לפי השנה פעמים היא אפילה ופעמים היא בכירה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף