מראה הפנים/שביעית/ה/ג

מראה הפנים שביעית ה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כיני מתניתא וכו'. לחשוד על השביעית וכן פסק הרמב"ם בפ"ח בהל' ב' ואלו כלים שאין האומן רשאי למכרם בשביעית למי שחשוד על השביעית וכו' ומותר למכור סתם למי שאינו חשוד אפי' דבר שמלאכתו מיוחדת למלאכה האסורה בשביעית וכו' כדפרישית במתני' וכדמסיק הש"ס הדא אמרה סתמן מותר:

מוכר לעכו"ם בארץ ואפי' יותר מכאן. לפי הנראה דהש"ס מפרש להא דקתני ואם הביא יותר מכאן מותר דעל היוצר קאי שאם הביא כלים יותר מיכן מותר למכור לעכו"ם ואפי' בארץ והיה נראה שזה מכוון בדברי הרמב"ם שם בהלכה ה' היוצר מוכר חמש כדי שמן וט"ו כדי יין ומותר למכור לעכו"ם יתר מזה ואינו חושש שמא ימכור לישראל ובהכי הוה אזדא לה תמיהת התי"ט שכתב ואני תמה על הרמב"ם שהשמי' לבבא זו בפ"ח מהל"ש אלא דהאמת הוא שהרמב"ם ג"כ היה מפרש כפשטה דעל הרישא קאי שכן דרכו להביא מן ההפקר ואם הביא יותר מכאן מותר ולא השמיט לבבא זו שכבר כתבה לעיל בפ"ד בהלכה כ"ד מצות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית וכו' אלא יפקיר הכל וכו' ויש לו להביא לתוך ביתו מעט כדרך שמביאין מן ההפקר חמש כדי שמן וט"ו כדי יין ואם הביא יותר מזה מותר ומהאי מתני' הוא שלמד כן ולא היה צריך לחזור ולכתבו כאן:

המוכר שור לחבירו ונמצא נוגחן. ומסיק לה דפלוגתייהו בשמכרו לסרסר והכי מסיק לה נמי בבלי ריש פרק הפרה (דף מו) על הא דפריך כמו הכא וניחזי אי גברא דזבין לרדיא וכו' לא צריכא בגברא דזבין להא ולהא וכך פסק הרמב"ם ז"ל בפט"ז מהלכת מכירה בהלכה ה' למאי דקי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב והא דפריך שם עוד וניחזי אי דמי רדיא לרדיא וכו' ומוקי לה דאייקיר בשרא וקאי בדמי רדיא לא פסק הרמב"ם כאוקימתא זו ולא הביאה וכבר כתבתי בחיבורי על סדר נזיקין בפ"ד דב"ק בהלכה ו' דטעמו דהוא ז"ל היה מפרש דהך אוקימתא אזלא כרבי יהודה דפרק הספינה דס"ל הדמים ראיה אבל לחכמים דהלכתא כוותייהו אין הדמים מודיעים והתוס' כתבו שם בשם הריב"ם דסוגיא דב"ק אתייא אפי' כרבנן דהתם ואין דעת הרמב"ם כן בענין חזקה נגד הרוב ועיין במה שכתבתי ריש פ' המניח ובמה שציינתי שם:

מכרה לו ביובל עצמו וכו'. פלוגתא דרב ושמואל בזה עיקרה בריש פ"ט דערכין (דף כט) המוכר שדהו בשנת היובל עצמה וכו' וקאמר התם טעמא דשמואל דקי"ל כותיה משום ק"ו הוא דמה מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר והכא דנראה דמפרש לטעמא דשמואל משום דמקח טעות הוא כדקאמר לאיזה דבר מכרה לו לא לזריעה וי"ל דאת"ל קאמר דאף את"ל דטעמיה דשמואל משום מקח טעות הוא אפ"ה לא קשיא דידיה אדידיה כדמפרש לה דכל היכא דאיכא למיתלי תלינן אבל לקושטא דמילתא טעמיה דשמואל ביובל משום ק"ו הוא:

רב כבית שמאי וכו'. ומסיק דלאו מילתא היא ולא שייכא פלוגתייהו לדינא דמתני' דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי כמבואר בפנים. מיהו לפי האי סברא דקאמר הכא אליבא דרב דכי לית אורחה משהתה תלתין או תלתא יומין וכו' הוה קשיא לשמואל דהיכי מתרץ להא הרי עכ"פ יש חשש דאתי לנגוחי ויכול הלוקח לטעון דאף למאי דסברת לשחיטה לקחתיו הלא אין דרך לשוחטו מיד והיה לך להודיעני שהוא נגחן והייתי שוחטו מיד שלא לבא לידי הפסד ונראה דהך סברא דקאמר הש"ס לדיחויא בעלמא הוא דקאמר דמצינן למימר דאף רב יסבור כב"ה דלית אורחא וכו' ומיהו לא קמה האי סברא דנימא דמתוך כך יש לו להלוקח לטעון נגד המוכר וראיה לזה מסוגיית הש"ס דילן דפ"ק דע"ז (דף ט"ו) דקאמר התם רב הונא זבין ההיא פרה לנכרי א"ל רב חסדא מ"ט עביד מר הכי א"ל אימור לשחיטה זבנא ומנא תימרא דאמרינן כה"ג דתנן בש"א לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית וב"ה מתירין וכו' ומסיק התם רב אשי דכל היכא דאיכא למיתלי תלינן והשתא אי איתא להאי סברא דאף דתנינן דלקחו לשחיטה מדרך לשהותו בביתו כמה ימים א"כ הניחא לענין שביעית כדפרישית בפנים דמ"מ עתיד לשוחטו ולא תלינן דלקחו למלאכה אלא בהאי עובדא דרב הונא היכי סמיך לא על האי מתני' דשביעית למכור לנכרי דילמא אתי לשהויי בביתיה תלתא או כמה יומי ואיכא חששא כדאמרינן שם לעיל אלא ודאי דליתא דכי תלינן לשחיטה זבנה תו ליכא למיחש למידי ואף אם משהא ליה בביתו כמה יומי וא"כ פשיטא דלענין ממון אין מוציאין מיד המוכר המוחזק ע"פ טענה זו וזהו סברת שמואל דקי"ל כותיה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף