מראה הפנים/שבועות/א/ב

מראה הפנים שבועות א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דרבי ישמעאל כרבי דר' אמר ונעלם מכלל שיודע. התם בדף ה' ע"א קאמר מאי משמע ומסיק אביי אליבא דרבי דקסבר ידיעת בית רבו שמה ידיעה ולא משכחת לה דלית ליה ידיעה אלא בתינוק שנשבה לבין הנכרים. וזהו דוקא לאביי אליבא דרבי וכפי גי' הספרים שלפניני אבל הכא קאמר התם דמשמע ליה דרשיה דרבי מדלא כתיב והיא עלומ' ממנו וכן מוכרח מדעת הרמב"ם ז"ל שפסק בפ' י"א מהל' שגגות כרבי וכסתם מתר' דבעי ידיעה בתחיל' וכתב שם בסוף הל' א' לדרשי' דרבי דמאחר שנאמר ונעלם ממנו מכלל שהיתה שם ידיעה בתחילה ואפ"ה לא פסק דידיעת בית רבו הוי ידיעה שהרי כתב שם לעיל כיצד נטמא וידע שנטמא ואח"כ נעלמה ממנו הטומאה וכו' וזהו כסתם מתני' דריש פ"ב נטמא וידע וכו' דמשמע שצריך שתהא הידיעה אחר הטומאה ולאפוקי ידיעת בית רבו שהיא קודם הטומאה וכדכתבו התוס' בדף ג' ע"א ד"ה אי ר' ישמעאל וכו' וזהו בין לפירוש רש"י ז"ל בידיעת בית רבו שלמד שהנוגע בטומאה טמא וידע שנגע אבל לא התבונן שנטמאה בטומאה כשנגע. ובין לפי' הראב"ד והרשב"א והר"ן ז"ל שפירשו דלא בעינן שידע שנגע אלא דה"ק שלא נעלם ממנו אלא שהוא טמא אבל יודע הוא שיש טומאה בעולם לפי שלמד בבית רבו שהשרץ מטמא וטמא אסור לכנס למקדש ובהאי ידיעה סגי לן בתחלה שאלו לא נעלמה ממנו טומאתו לא היה נכנס למקדש מפני שיש לו ידיעת בית רבו. והם ז"ל גורסין בגמרא אלא אמר רבא קסבר ר' ידיעת בית רבו וכו' ומדברי הרמב"ם מוכרח שהיה גורס אלא אמר אביי ותפס לדברי רבא לעיקר ואע"ג דאקשי ליה אביי מסוטה ומתורה לא חש להשיבו ולפרש כאביי משום דסתם מתני' מוכחא דהידיעה צריך שתהיה אחר הטומאה ושמא דרבא סבר דשאני הכא דכתיב ונעלם ממנו והוא יודע דמשמע דהאי והוא ידע קאי גם אונעלם שידע בתחילה וכן נמי דרשי' והוא ידע ואשם לידיעה בסוף כדקאמר הכא וכך הם דבריו ז"ל שם והיינו דקאמר רבא אי הוה כתיב והיא עלומה ממנו לא הוה דרשינן מוהוא ידע אלא לידיעה בסוף לחודה. ועכ"פ דעת הרמב"ם כרבא דסבירא לן כרבי וכדרשיה וכסתם מתני' דריש פ"ב דהידיעה צריך שתהיה אחר הטומאה ולאפוקי ידיעת בית רבו ומיהו בזה ע"כ אנו מוכרחין לומר דגמרא דילן פליג אירושלמי אליבא דר' ישמעאל כמ"ש התוס' שם מעיקרא דבש"ס דילן מוכרח דר' ישמעאל לא בעי ידיעה בתחילה כלל ואפי' למ"ד דידיעת בית רבו הוי ידיעה לרבי לר' ישמעאל אפי' ידיעת בית רבו ל"צ ואלו הכא קאמר דר' ישמעאל כרבי. ולמאי דפרישית מבואר הוא דאפי' לרבי ולדרשיה ס"ל לרבא דידיעה גמורה בעינן בתחילה כסתם מתני' וכדעת הרמב"ם כאשר נתבאר ועיין בריש הלכה דלקמן:

ואפילו כר"ע אתיא וכו'. הכא מפרש לה לפי גי' הברייתא דת"כ דלא גריס בדברי רבי אלא הכי ונעלם מכלל שידע והוא ידע הרי שתי ידיעות ותו לא וא"כ יש לפרש דברי רבי כסברת ר"ע אבל התם דף ד' ע"ב גריס בדברי רבי א"כ מה ת"ל ונעלם ונעלם לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש וכדפשיט ליה רב כהנא מהאי ברייתא. דרבי כר' ישמעאל ס"ל. וזהו ממש איפכא מסוגיא דהכא דקאמר ר' ישמעאל כרבי אבל רבי איכא למימר דכר"ע ס"ל והתם מסיק דרבי כר' ישמעאל ס"ל בהעלם מקדש אבל ר' ישמעאל לא ס"ל לדרשת רבי דהא לא בעי ידיעה בתחילה כדאמר התם בדף ט' ע"א ובסוף פ"ב. ובפירוש דברי ר"ע ונעלם ונעלם שני פעמים וכו' פירשתי כפי' התוס' שם בשם ר"ת וע"ש שהרבו להקשות על פי' רש"י ומיהו נראה דהאי ש"ס סובר כפי' רש"י שפי' הטל וידע בין תרי ונעלם ודרוש דלאחר שהיתה ידיעה נעלם ולמימר דבעי ידיעה בתחילה וידיעה בסוף לא צריכא קרא דאי לא ידע שחטא אמאי ליתי קרבן והשתא קושיא דוהתיבון הרי כתיב וכו' דלקמן קאי נמי אדרשת דר"ע דלעיל ונעלם ונעלם וכו' דהא לדידיה ידיעה בסוף ל"צ קרא א"כ נימא דאי הודע דבכל חטאות לידיעה בתחלה אתיא ואם דמסוגיא מהכא אינו מוכרח כ"כ לפרש כפי' רש"י דאפשר לפרש להא דונעלם ונעלם כפי' ר"ת וקושיא דהתיבון על אית דבעי וכו' לחוד קאי מ"מ הסוגיא דריש הוריות דלקמן מוכרחת היא לפרש כפי' רש"י וע"ש. ובמה דהקשו בהא דפירש דלידיעה בתרייתא ל"צ קרא וכו' דא"כ בכל החטאות למה לי או הודע ונימא דליבעי ידיעה בתחלה. זהו קושית הש"ס דהכא התיבון הרי כתיב וכו' ומשני פתר לה במחוייבי חטאות וכו' וזהו כמסקנת הש"ס דכריתות בדף כ"ו ע"א דפריך התם גבי חייבי אשמות תלוין שעבר עליהן יום הכפורים אימא כי מתיידע ליה בתר יום הכפורים נמי לא מייתי חטאת א"ר זעירא לא מצית אמרת דכתיב קרא ידיעה גבי חטאת יחיד וגבי נשיא וגבי ציבור וכו' ומסיק התם דכולהו שלש ידיעות צריכי להיכא דמתיידע ליה בתר יוה"כ דמייתי חטאת. ולפ"ז לא קשיא הך קושיא מידי לפרש"י ז"ל:

תלמוד לומר מאלה. כדרשת הת"כ בהאי ברייתא דדריש מאלה אטומאת מקדש וקדשיו דלעיל אבל בפ' שבועת העדות מייתי הש"ס אידך ברייתא דת"כ דדריש ר"ע אשבועת ביטוי שפתים דכתיבא גביה יש מאלה חייב ויש מאלה פטור וכדמייתי בבבלי שם דף ל"ג ע"ב ומיעוטא דתרומה דריש בפרקין מבה ויתבאר במקומו:

רבי אמר ואכל וטומאתו עליו וכו'. הך ברייתא דת"כ מייתי לה בזבחים דף מ"ג ע"ב וכדאמר רבא שם כל קרא דלא מפרש ליה רב יצחק בר אבדימי לא מפרשא דהכי אמר הואיל ופתח הכתוב בלשון נקבה וסיים בלשון נקבה ולשון זכר באמצע בטומאת הגוף הכתוב מדבר:

נעשית לו יוה"כ כאשם תלוי וכו'. דברי ר' יוסי בר' בון דהכא כדברי ר' זירא דהתם דף ח' ע"ב לומר שאם מת מת בלא עון והכי נמי אמר בכריתות דף כ"ו ע"ב גבי אשם תלוי אבל רבא פריך עליה דאם מת מיתה ממרקת אלא להגן עליו מן הייסורין והכי נמי אמר באשם תלוי התם ודברי ר' זירא ורבא תליא בפליגתא דלקמן שם אם מיתה ממרקת בלא תשובה או לא ועיין לקמן בהל' ו' מזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף