מראה הפנים/שבועות/א/ג

מראה הפנים שבועות א ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אין בה ידיעה בתחילה וכו'. הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פירש וז"ל זה אפשר בתינוק שנשבה לבין הנכרים ולא קדמה לו ידיעה וכו' וזהו כדמסיק אביי אליבא דרבי אבל בחיבורו חזר בו ולא פסק כאביי אליבא דרבי דידיעת בית רבו הוי ידיעה אלא כרבא וצריך שתהיה הידיעה אחר שנטמא דוקא ואח"כ העלמה. ועיין בהלכה דלעיל ד"ה דר' ישמעאל ותמצא מבואר מזה. והתיו"ט לא הרגיש בזה בדברי הרמב"ם בחבורו:

והתודה עליו עונות אלו הזדונות וכו'. הך סוגיא אזלא כעין משמעות הסוגיא בכריתות דף כ"ה ע"ב דפריך התם מעיקרא על הקישא חטאים דומיא דפשעים וכו' אימא הנך פשעים דבני קרבן נינהו כדתנן ארבעה מביאין על הזדון כשגגה ומסיק אביי דמרישיה דקרא נפקא מדכתיב עונות אלו זדונות א"כ מפשעיהם למה לי אלא מופנה הוא להקיש מיהו האי ש"ס לא ס"ל לדרוש מהקישא דלא נפקא ליה אלא מקרא דבתרי' דתפס הזדונות וכו' ושעיר הפנימי יליף משעיר המשתלח והיינו דמייתי הכא מעיקרא דרשה דקרא דשעיר המשתלח ולא קאמר מקרא דשעיר הפנימי גופיה דכתיב ביה מפשעיהם לכל חטאתם ודרשי' מהקישא לחטאים שאינן בני קרבן כדאמר התם דף ז' ע"ב ומדכתיב לכל חטאתם דרשינן דשעיר הפנימי תולה הוא ואינו מכפר כפרה גמורה דאתיא לכלל חטאת קאמר כדהתם דף ח' ע"ב אלא משום דאהך הקישא איכא נמי למיפרך. כדפרכינן התם מעיקרא השתא דאמרת חטאים דומיא דפשעים אימא מה פשעים דלאו בני קרבן לעולם אף חטאים דלאו בני קרבן לעולם ומאי ניהו אין בה ויש בה אבל יש בה ואין בה כיון דכי מתיידע ליה בר קרבן הוא אימא לא ליתלי וכ"ת אין בה ויש בה שעיר החיצון הוא דמכפר אימא נפיך מיפך. והא דמשני התם אמר קרא לכל חטאתם מכלל דבני חטאות נינהו לא משמע ליה להאי תלמודא כהך סוגיא תדע דהא גבי שעיר המשתלח נמי כתיב לכל חטאתם ואפ"ה לא משמע ליה למידרש מגופיה דקרא דבחטאים דעכשיו אינן בני קרבן ואתו לכלל קרבן מיירי אלא מקרא בתרא דכתיבא כפרה ולא כתיב אלא עונות ש"מ דאתי לגלות דכולא כפרה דידיה בהני דלאו בני קרבן עכשיו הן ולענין זה נכללו בכלל דמיון העונות. ודאתו לכלל קרבן מג"ש דחטאתם חטאתם קא דריש כדאיתא בהסוגיא וכמבואר בפנים. והיינו דמייתי מעיקרא לכולא מילתא דשעיר המשתלח ובמאי דדרשינן ביה והדר מהדר הוא לשנויי הקושיא על המתני' וכלומר דהשתא דמוכרח כהאי דרשה גבי שעיר המשתלח ילפינן נמי גבי שעיר הפנימי במה מצינו לפרש כי הך בקרא דכתיב גביה וממילא שמעינן דשעיר הפנימי חולה אדידיה והחיצון מכפר אדידיה. והיינו נמי כוונת הקושיא מעיקרא מה חמית מימר וכו' דנכלל ג"כ בהקושיא כעין הס"ד דהתם דאימא נפיך מיפך. והיינו דאיכא בין הסוגיא דהכא ודהתם דהכא משמע דעיקר' דמילתא דדריש התם מהקישא בשעיר הפנימי לא ידעינן אלא לבתר דשמעינן דדריש כי הא גבי שעיר המשתלח ואע"ג דכפרתו מרובה ומכ"ש גבי שעיר הפנימי דאינו אלא על טומאת מקדש וקדשיו ומסתמא דברייתא בת"כ משמע דיליף תליית דשעיר הפנימי מלכל חטאתם כמו שהעתקתי לעיל בפנים בסוף הל' ב' ולדרשת הש"ס דילן גלי לכל חטאתם אדרשא דהיקשא כדאיתא. ולדרשא דהאי ש"ס מכיון דמצינו דשעיר המשתלח תולה בכה"ג ילפינן נמי לשעיר הפנימי למידרש לכל חטאתם בהנך דאתו לכלל חטאת הוא תולה. והתוס' שם בד"ה ונכפר וכו' כתבו דלענין תליה לא מצינן למילף שעיר הפנימי משעיר המשתלח דשאני שעיר הפנימי דממשמעותא דקרא דכתיבי חטאים בקרא דוכפר משמע דמכפר לגמרי הלכך איצטריך לשנויא דהתם מדכתיב לכל ולא כתיב מחטאתם אבל גבי שעיר המשתלח לא כתיב חטאתם אלא גבי וידוי ולא בקרא דכפרה וע"ש ומיהו לענין דרשא דהקישא ודאי מצינו למילף שפיר שעיר הפנימי משעיר המשתלח כדמשמע הכא. ואיכא בינייהו טובא אי ילפינן מקרא דשעיר הפנימי גופיה כהש"ס דילן או דילפינן במה מצינו משעיר המשתלח במשמעת סוגי' דהכא ועיין בפרקין שם בתוס' סוף ד"ה מאי לכלל חטאתם ולעיל בד"ה דאתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה ואין כאן מקום להאריך ובחיבורי פני המנורה הארכתי בפלפול סוגיא זו והיוצא ממנה בס"ד:

ויתלה על אוכלי שקצים ורמשים במשמע. לכאורה האי ויתלה לאו דוקא הוא דמה שייכא תליה בחייבי מלקיות דהא אפי' הזיד בחיוב' דמלקות מכפר כפרה גמורה עליו היכא דלא אתרו ביה כדאמרי' בכריתות דף כ"ז ע"א רב תחליפא משמיה דרבא חייבי מלקיות שעבר עליהן יוה"כ חייבין פשיטא מ"ש מחייבי חטאות ואשמות ודאין סד"א התם ממונא הוא אבל הכא דגופא הוא אימא לא קמ"ל והאנן תנן הודע ולא הודע עשה ול"ת לא קשיא הא דאתרו ביה הא דלא אתרו ביה. וא"כ מתני' דשבועות בדלא אתרו ביה דאי אתרו ביה דינו מסור לב"ד ולא שייכא כפרה לא בחייבי מלקיות ולא בחייבי מיתות ב"ד דקתני התם והשתא אם במזיד בלא התראה מכפר שעיר המשתלח מכ"ש בשגגי' חייבי מלקיות אלא ודאי דויכפר עליהן פריך הכא וכדפרישית בפנים דעיקר הקושיא דמנלן דתולה על אלו דשייכא קרבן בהו. ואיידי דקאמר לתליה פריך בהאי לישנא ויתלה. ויש לפרש נמי דויתלה ממש פריך וזה למאי דאמרינן שם לעיל בדף כ"ה תני ר' חייא קמיה דרבא אשם תלוי בא על הנבילה וכו' ומוקי לה רבה התם הא מני ר' אליעזר ודאמרו לו היא המתן עד שתכנס לבית הספק וא"כ שייך אשם תלוי על ספק חייבי לאוין להך מ"ד והיינו דפריך אימא דשעיר המשתלח דבמקום אשם תלוי קאי חולה הוא על ספק אוכלי שקצים ורמשים וכיוצא בהן ומנלן דתולה על אלו דשייכא חיוב קרבן בהו:

יצאו שגגות שאין בהן חיוב קרבן. כצ"ל כמו שהגהתי בפנים דנראה דאסוקי מילתא היא. ולגי' הספר אפשר לדחוק ולפרש דלאו אסוקי מילתא הוי אלא דמסדר אמילתיה דשעיר משתלח במה הוא מכפר ובמה אינו מכפר וה"ק דאף דשעיר המשתלח מכפר על הזדונות לאו על כל הזדונות הוא מכפר דיצאו איזה זדונות שאין בהן חיוב קרבן דאינו מכפר וזהו זדון טומאת מקדש וקדשיו דאותו שעיר הפנימי מכפר כדתנן לקמן ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הפנימי ויוה"כ מכפר. ושייך נמי לפי' זה הא דבתרה שייר וכו' כלומר בזדון מכפר הוא ושייר בו בשגגה דטומאת מקדש וקדשיו דאותו חולה הוא והיינו יש בה ואין בה ומה שיירתה לחיצון וכו' כדפרישית בפנים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף