מראה הפנים/יבמות/יד/א

מראה הפנים יבמות יד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בשקידשה בכסף כו'. וכן הביא הרשב"א ז"ל והרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכו' גירושין סתם דבריו ולא חילק כלום וכ"כ הב"י סי' קכ"א על הנ"י שהביא להירושלמי זה אבל לא ראיתי לא' מן הפוסקים שכתבו כן. ומיהו אפילו למאי דמחלק הכא היינו בקידושין דוקא שאם קידשה בכסף אפילו כנסה אחר כך מוציא ברמיזה וכדאמרינן בעלמא על דעת קידושין הראשונים הוא בועל וכן הכא אעפ"י שאין לו דעת אמרינן כשם שנקנית לו ברמיזה שאין בה מעשה כך הוא מוציאה והיינו דקאמר אבל אם קידשה בבעילה כו' ולא קאמר אבל כנסה. ובהכי אזדא לה קושית בעל משנה למלך שהביאה שם הרב המגיה דמתני' דלקמן קשיתיה להאי דהכא דקתני שני אחין חרשים כו' אם היו נכריות יכנוסו ואם רצו להוציא יוציאו ולמאי דפרישית לק"מ דהתם נמי מפקיע הגט לזיקת אחיו שהוא ברמיזה דלאו מעשה הוא והכניסה לאו כלום הוא כמו בבעילה שלאחר קידושי כסף אלא דעיקר טעמייהו דהפוסקים שלא כתבו האי דהכא משום דסתם לן תנא למילתיה וכמ"ש:

גירש מותרת להנשא לראשון. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' אישות הל' ט' דהואיל ונשואי חרש מדברי סופרי' הן לפיכך אם בא פקח וקידש אשת חרש הפיקחת הרי זו מקודשת לשני קדושין גמורין ונותן גט והיא מותרת לבעלה החרש ע"כ והה"מ ז"ל המליץ שם בעדו על שהשיגו הראב"ד ז"ל שם טעה בזה כו' וכתב שם מדברי עצמו דלא טעה כו' וגמרא ערוכה היא כאן וכדפרישית בפנים והוא מדויק בדברי הרמב"ם ז"ל ומה שסיים שם הה"מ אבל חרש שאין לו קידושין ולא גירושין ד"ת אין לחוש שמא יטעו בו שאפילו יאמר שגירש ואח"כ החזירה אינו עובר באיסור תורה ואין לנו להוסיף בגזירות של דבריהם עכ"ל ואין צריך למה דאמר שאפילו יאמרו כו' אלא דלא חיישינן לכך דאתו למתלי דקידושי פקח חפסו אחר נשואי חרש דרבנן כדפרישית והשתא אתי שפיר הא דקאמר הדא היא דתני ר"ח ועיין בדיבור דלקמן:

הדא היא דתני ר' חייא. כן פסק הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכו' גירושין הל' ט"ו וכפי מה שהגהתי בפנים לפי שיטתו ז"ל דברישא גרסינן קורא אני עליה כו' ובסיפא גרסינן אין אני קורא עליה וכפי מה שמיישב שם הה"מ ז"ל על מה שהשיג הראב"ד ז"ל מגירסת הספר שלפנינו. ומה שהקשה שם הלח"מ וכן המשנה למלך על דסיים שם הה"מ וזה שאמרו גירש מותרת להנשא להראשון והכריח מזה נוסחת הרמב"ם ז"ל דהיינו דמייתי ראיה מהדא דתני ר"ח כו' וכתב עליו ולא הבנתי כוונתו דמאי אריא ומאי מוכח מהתם דההיא באשת חרש שנתקדשה לפיקח הוי ואי הוי דייקינן מינה הוי בהפך ממה שלא חששו שמא יאמרו מחזיר גרושתו מכלל דאפי' גירש ונשאת לפקח מותר וזה אי אפשר שהרי אמרו שאני קורא בה לא יוכל אבל גבי אשת פקח שנשאת לחרש מאי גמרינן מאשת חרש שנשא פקח עכ"ל בעל משנה למלך. ולמאי דפרישית ניחא דגמרינן כמו באשת פקח שנשאת לחרש דסיפא דאין אני קורא בה דלא אתו למיטעי כו' וכן באשת חרש שקדשה פקח לא אתו למיטעי ומותרת לחרש אחר שגירשה הפקח אבל באשת חרש שגירשה ונשאת כו' וכמו הדין דהרישא בזה ודאי אסורה לחזור להחרש הואיל וגירשה מתחלה החרש והוי מחזיר גרושתו דהואיל ונשאת לכיוצא בו אחר שגירשה וכן כתב שם הה"מ ז"ל ואין לנו הכרח לדיוקי' דהרב מכלל דאפילו גירש כו' דשאני גירש מלא גירש וכמבואר. הן אמת מה דסיים הה"מ דאפילו יאמרו גירש כו' זהו לכאורה ללא צורך אלא דאמרינן דלא יאמרו גירש כו' דאתו למתלי כו' וכדפרישית בפנים וכבר השיגו ג"כ בעל משנה למלך בפ"י הל' ד' יע"ש ואפשר לומר דה"ק הואיל ואפי' יאמרו אין כאן איסור תורה הילכך לא חששו שמא יאמר ולא דכוונתו דאפילו אם גירש החרש מותר ומכל מקום למאי דפרישית הוא הנכון ומבואר בסוגיא לפי נוסחת הרמב"ם ז"ל ואין צורך להדוחק שנדחק שם הלח"מ לפרש האי דגירש מותרת להנשא לראשון דמילתא באפי נפשה היא כו' וכבר העיד שם בעצמו על דוחק דבריו והעיקר כמ"ש:

או לפיקח. דסיפא נמחק וכן נמחק שם בדברי הה"מ ומבואר הוא:

מפני גריר'. וכן מסיק בבבלי קי"ג דטעמא שלא ינהגו בה הפקר ומדרבנן הוא וא"כ בדיעבד מגורשת וכ"פ הרמב"ם ז"ל סוף פ"י מהלכות גירושין ומדסתם דבריו שם משמע דלא בעינן שיודעת לשמור גיטה כדמשמע מסוגיא דהכא אלא דמסוגית הבבלי משמע דדוקא שיודעת לשמור גיטה וכבר השיגו הראב"ד ז"ל שם והה"מ תירץ לזה דסמיך על מה שכתב בפ"ב בקטנה דכל שאינה מבחנת בין גיטה לדבר אחר אינה מתגרשת ע"י עצמה ומפני שידוע היקש השוטה לקטן בכמה מקומות לא ביאר רבינו בכאן זה. וכתב שם עוד ודע שכשם שקטנה שאינה מבחנת מתגרשת בקבלת אביה כל זמן שלא נשאת כך הדין בזו כל זמן שלא נשאת עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין דהרי להך טעמא דמפני גרירה אפילו ע"י אביה אסור כדקאמר הכא בהדיא וזהו ג"כ לפי מסקנת הבבלי דאין שום חולק בסברא זו והתוס' והרא"ש שהביאו להך דהכא לחזק סברת ר"ת דקטנה מתגרשת ע"י אביה אפילו אינה יודעת לשמור ודלא כפי' רש"י היינו דוקא בקטנה דלא שייכא בה טעמא דגרירה אלא שאין לה יד וכיון שיש לה אב הרי יש לה יד אבל שוטה מה מהני לה אב להך טעמא ובזה ודאי אין היקש שוטה לקטנה וכן נראה מדברי הרשב"א ז"ל שכתב אחר שהביא סוגיא דהכא וז"ל והילכך קטנה שאין בה אלא משום שמירת גיטה מתגרשת ע"י האב לדברי כל אדם וכן שוטה לדברי ר' ינאי ורבי ישמעאל דגמרא אלא לדברי ר' ינאי דירושלמי שוטה אינה יכולה להתגרש מפני גרירה עכ"ל הרי מבואר דלהמסקנא שם דביודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה דטעמא כהך דר' ינאי דהכא וכהך דמיירי הרמב"ם ז"ל שם לדבריו דלעיל אינה מתגרשת ואפילו ע"י אביה וצ"ע בדבריו ז"ל:

פעמים שוטה כו'. ולפ"ז למסקנת הבבלי אינה מתגרשת. והד"מ סי' קי"ט כתב דנראה מדברי התו' והרא"ש דהכא דמתגרשת וע"ש שמדברי הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ט מהלכות מכירה נראה כן מדפסק שם כברייתא דפ"ג דר"ה גבי עתים חלים ועתים שוטה דכשהוא חלים כפיקח לכל דבריו ועיין בתשובת הרשב"א שמביא ב"י סי' קכ"א דהה"ד בעתים שוטה ועתים חלומה ואפשר דשאני גבה דאיכא טעמא דגרירה ועיין במסכתא גיטין ריש מי שאחזו ובמראה שם ד"ה לכשישתפה מ"ש שם בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף