מראה הפנים/חגיגה/ג/א

מראה הפנים חגיגה ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך כלים בתרומה אבל לא בקודש. פירש הרב דאמרינן כבידו של כלי הפנימי מכביד וחוצץ בפני הטומאה וכו'. ונמשך בזה אחר הרמב"ם בפירוש המשנה וזהו כדר' אילא בבבלי ריש פרקין ולדידיה עשר מעלות שנו כאן ורישא וסיפא משום חציצה כדקאמר התם אבל רבא התם קאמר דטעמא דרישא משום גזירה שלא יטביל מחטין וצינורות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד ולדידיה אחד עשר מעלות שנו כאן שש ראשונות וכו' כדפרישית בפנים וכ"כ הרמב"ם בחבורו פי"ב מהלכות אבות הטומאות וחזר בו משום דהמסקנא כרבא בזה דהכי קאמר נמי רב נחמן ובסל וגרגותני דקאמר שם דלרבא מטבילין בהם אף לקדש דלא שכיחי שאין בפיהם כשפופרת הנוד ולא פסק הרמב"ם שם כרבא בזה אלא דאין מטבילין כלים בתוכן לקדש ואפי' בכלי גדול והוא טהור ולכאורה קשה הוא אבל טעמו דמילתיה דרבא דסבר מטבילין אף לקדש אזלא כת"ק דברייתא דמייתי התם ואבא שאול פליג וס"ל לתרומה אבל לא לקדש ופסק שם וכן בסוף פ"ג מהל' מקואות כאבא שאול וטעמו בזה משום דשקיל וטרי התם בטעמיה דאבא שאול דאמר לא לקדש משום דחזי ליה ע"ה ואזיל ומטביל ובתרומה ליכא למיחש משום דלא מקבלינן מיניה ופריך קדש נמי לא נקבל מיניה הויא ליה איבה וכו' ובתר הכי אמרינן מאן תנא דחייש לאיבה ר' יוסי היא וכו' וכיון דקיי"ל כר' יוסי וכסתמא דמתני' לקמן בפרקין דהכל נאמנים על טהרות יין ושמן כל ימות השנה א"כ ממילא קמה מילתיה דאבא שאול דמחלקינן בין תרומה לקדש ולא כהת"ק ולפיכך פסק הרמב"ם כוותיה וכן הכא בשמעתין דמייתי מילתיה דאבא שאול וקאמר ר' יוחנן הלכה כאבא שאול ותני כן הלכה כדבריו וכגי' התוספתא שהבאתי בפנים ויש לפרש להא דהכא נמי כן דקאמר אבא שאול אף בתרומה אין מטבילין כלים בתוך כלים אלא בסל וגרגותני בלבד אבל בקדש אין מטבילין אפילו בסל וגרגותני והיינו כדהתם בענין ההלכה אבל לא לענין הטעם דהא משמע מהכא דטעמיה משום חציצה וכדלקמן. והכ"מ כתב שם בענין י"א מעלות דפסק כרב נחמן דרבא סבר כוותיה ולא דקדק דאי הכי מ"ט לא פסק כרבא בסל וגרגותני וכת"ק דברייתא ולמאי שבארתי מבורר פיסקיה דהרמב"ם על נכון בס"ד:

דתנינן תמן האוחז באדם ובכלים ומטבילן וכו'. הרמב"ם ז"ל פירש שם כפירוש המשנה דלר"ש ירפה את ידיו ויכנסו המים לידיו ולאלה הכלים ות"ק אמר שהם טמאים גזירה שמא לא ירפה. וכ"כ בחבורו בפ"ב מהלכות מקואות בהלכה י"א האוחז באדם ובכלים והטבילן הרי הן בטומאתן ואע"פ שרפה ידיו גזירה שמא לא ירפה ואם הדיח ידיו במים עלתה להן טבילה. משמע דמפרש פלוגתייהו הכי דלהת"ק לא מהני אלא במדיח ידיו במים ור"ש לקולא הוא דפליג וס"ל דמרפה ידיו נמי מהני ולא בעינן עד שידיח ידיו ופסק כהת"ק אבל הרשב"א מביאו הטור י"ד בסי' קצ"ח מפרש דלהת"ק נמי מהני במרפה ידיו אלא דבמדיח ידיו במים ס"ל דאפילו מהדק ידיו נמי שרי ור"ש לחומרא הוא דפליג דס"ל דלא סגי במדיח ידיו ולא שרי אלא עד שירפה ידיו והלכה כת"ק ואם כן בחדא מתרוייהו סגי או שירפה ידיו או שידיח ידיו במים וכך פסק בש"ע שם ונמשך אחר הרשב"א והטור. והנה לכאורה למאי דקאמר ר' יוחנן לבתר דהדר ביה מהא דקאמר שניהן אמרו דבר אחד אלא מסתברא דר"ע הוא דמודה לאבא שאול והיינו דמודה לטעמא דחציצה כדס"ל לאבא שאול דקאמר אף בתרומה אין מטבילין אלא סל וגרגותני בלבד וכלומר דמטבילין כלים באוך סל וגרגותני דוקא לתרומה אבל לא לקודש ומשום דבקודש החמירו כל היכא דאיכא משום חציצה ולא החמירו כל כך בתרומה וכדפרישית בפנים דהכי קאמר בתוספתא בהדיא אבל אבא שאול אינו מודה לר"ש דס"ל דדוקא מרפה ידיו הוא דמהני אבל לא סגי במדיח ידיו ואבא שאול לא ס"ל הכי אלא הדיח ידיו בתחלה נמי מהני וכהת"ק וזה עולה כפי פירוש הרשב"א. ולהרמב"ם יש לפרש להא דהכא כפשטא דהשמועה דבתר דהדר ביה ר' יוחנן ה"ק דמסתברא דר"ש יודה לאבא שאול בענין חציצה דכי היכי דשמעינן לאבא שאול דמחמיר בחציצה כדתנינן בתוספתא בהדיא וכהך ברייתא דמייתי נמי בבבלי וכנזכר בדבור דלעיל דס"ל דבקודש אין מטבילין כלים אפילו בתוך סל וגרגותני כן נמי ס"ל לר"ש דהאוחז באדם ובכלים ומטבילן לא עלתה להן טבילה ומשום חציצה אבל אבא שאול לא יודי לר"ש בהא דס"ל דמרפה ידיו מהני אלא דס"ל דדוקא צריך שידיח ידיו במים בתחלה וכהת"ק דגזרינן שמא לא ירפה ידיו יפה. ויותר נוח הוא לפי פירוש הרמב"ם ולא ראיתי לאחד מהמפרשים שהביאו להא דהכא. ומיהו מדמצינן לפרש להאי דהכא או כפירוש הרשב"א או ככירוש הרמב"ם וא"כ ליכא מכאן לא תיובתא ולא סייעתא למר ולא למר ומ"מ יש לתמוה על הב"י שהכריע בש"ע לפסוק להקל כהרשב"א ונגד הרמב"ם ועוד דהרא"ש ז"ל בפירוש המשניות במקואות שם כתב בפירוש כפירוש הרמב"ם שכתב ואם הדיח ידיו תחלה אז המים שתחת ידיו מתחברים למקוה ואין כאן חציצה ולא סגי לרבנן ביד רפה דחיישינן שמא לא ירפה עכ"ל וכן בהלכות מקואות דהרא"ש לא הביא אלא דברי הת"ק בלבד דתנן בפ"ח דמקואות האוחז באדם ובכלים ומטבילן טמאין ואם הדיח ידיו במים טהורין. ומעתה גדלה ורבתה התמיה על הב"י מפני מה הכריע כהרשב"א להקל בטבילת נדה החמורה:

רבי מאיר אומר שלש עשרה. כדפרישית בפנים והתוס' בריש פרקין כתבו י"א מעלות חשיב לרבא ולר' אילא עשר מעלות והוה קשה לה"ר אלחנן ליתנייה ההיא דלעיל נוטלין לידים לחולין ולתרומה ולקדש מטבילין וטבל והוחזק לתרומה לא הוחזק לקדש ונראה למורי דלא קחשיב במתני' אלא היכא דאיכא דררא דטומאה קצת וכו'. כך צריך לפרש אליבא דתנא דמתני' ולסברת ר"מ דהכא על כרחך צריך לפרש דס"ל דמכל מקום מעלה בקודש מבתרומה איכא. והיכא דטובל מטומאתו לקודש ולא הוחזק לקדש איכא נמי דררא דטומאה קצת:

ולמה הוון עבדין כן וכו' מן שבע שבע אפין וכו'. פירשתי בפנים לפי פשטות הענין ובספר הדרשות שלי נקרא פני המנורה הארכתי בעניני הדרוש בזה ואין כאן מקומו:

אלא כי אנן קיימין במלוכלך במשקה. וכ"כ הרמב"ם בפרק י"ב מאבות הטומאות בהלכה ב' כלי שנטמאו אחוריו במשקין לא נטמא תוכו וכו' והמשקין שבתוכו או שבבית צביעתו טהורין וכו' אבל לקדש נטמאו אחוריו נטמאו כולן. וא"כ דוקא שיש שם משקה. ומה שאמרו כאן משקה בית מטבחיא טהורין במקומן וכו' וכך הם דברי הרמב"ם בפ"י מהלכות טומאת אוכלין בהלכה י"ו משקה בית מטבחיא שבעזרה וכו' משמע דוקא בעוד שהם בעזרה טהורין הן ובענין שחילקו כאן בין שנטמאו באוכלין או במשקין שהיא טומאה דרבנן ובין שנטמאו בשרץ שהיא טומאה דאורייתא לא משמע כן בפ"ק דפסחים דף י"ו דרב קאמר דכן ממש ופסק כך הרמב"ם וכתב סתם טהורין לעולם ולא מתטמאין ולא מכשירין וסתם מתני' היא בסוף פרק ט"ו דכלים ומשום דקיי"ל כמ"ד טומאת משקין לאו מדאורייתא ורבנן הוא דגזרו בהו טומאה ובהני לא גזרו כלל:

תמן תנינן כל הכלים יש להן אחוריים ותוך וכו'. השקלא והטריא בסוגיא בענין זה מבואר היטב בפנים. ולדינא כתב הרמב"ם בפי' המשנה והלכה כת"ק אשר אמר כל הכלים יש להם בית הצביעה ואמר ר' יוסי שזה אמנם הוא שלא יטמא ידיו בבית הצביעה ואע"פ שאחורי הכוס טמאין. ומזה נמשך הרב וכתב והלכה כת"ק וכדמפרש ר' יוסי ובחיבורו בריש פרק כ"ח מהלכות כלים סתם דבריו כהת"ק כל הכלים וכו' ובפרק י"ב מאבות הטומאות בהלכה ב' לא הביא אלא הסיפא דהאי מתני' דמפרש ר' יוסי כיצד וכו' היה שותה בכוס שאחוריו טמאים אינו חושש שמא נטמא המשקה שבפיו באחורי הכוס וחזר וטימא הכוס. ולא הביא הרישא היו ידיו טהורות וכו' כמו שהבאתי בפנים. ובסיפא ודאי כ"ע מודים בה:

עבר ונשא טהור. וכן אמר ר"ז בבבלי דף כ"ג וכן פסק הרמב"ם שם בהל' ג' והואיל ולא נגע בקודש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף