מראה הפנים/דמאי/ב/ד

מראה הפנים דמאי ב ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הבא את אומר הלוקח מפריש והכא את אומר הנחתום הוא מפריש. התוס' בפ"ק דיומא (דף ח' ע"ב) ד"ה תנן התם הביאו מסוגיא זו קצתה ופירשו בתחילה לשינויא דכאן בעושה בטהרה וכו' דתרוייהו הני מתני' בנחתום ע"ה מיתוקמי וכמו שהבאתי בפנים בענין הך שינויא ועוד פירשו להך דלקמן על דמקשי אדרב יוחנן אם בעושה בטהרה יפריש על הכל ומשני בדין הוא שלא יפריש כלום שאין מוסרין ודאי לע"ה כלומר דאפי' ודאי איכא למימר דע"ה יעשרנו אפ"ה לא סמכינן עליה דחיישינן דלמא לא מתקין ליה והיינו דקאמר אין מוסרין אפי' וודאי לע"ה דוקא אבל לחבר שרי ומתני' בנחתום חבר שמוכר לחבר עסקינן וא"כ בדין הוא דהנחתום לא יפריש לכל הפחות מעשר שני משום דטריחא מילתא טובא לאסקיה לירושלים וכו' ואין לפרש שאין מוסרין ודאי לע"ה אבל דמאי מוסרין דהא ליתא דבכמה מקומות בש"ס מוכח דאין מוסרין דמאי לע"ה וכו' וקודם שאבא להעיר בעיקר פירושם זה שצריך לבאר לפי דבריהם דנראה דהשתא חזרו בהן ממה שכתבו בתחילה להך שינוייא דר' יוחנן לרומיא דהני מתני' כאן בעושה בטהרה דתרתי הני מתני' בנחתום ע"ה מיתוקמי. והמהרש"א ציין בדבריהם שהוא מפי' הר"ש ז"ל זהו ודאי מפי' הר"ש אבל לא מה שכתבו בתחלה דהר"ש מפרש גם בתחילה דבנחתום חבר מיתוקמא ועיי"ש בדבריו ולא נאריך בזה כי עיקר הפירוש שפי' הר"ש והתוס' שם בהאי בדין הוא וכו' נסתר הוא כדלקמן וא"צ לדוחק הגדול הזה ומיהו לדברי התוס' ע"כ לומר דהם מפרשי דהשתא הדר ביה הש"ס ממאי דבעי לאוקי מעיקרא דבנחתום עם הארץ מיירי וכאן בעושה בטהרה וכו' אלא דהכא בנחתום חבר מיירי וכן מתני' דפ"ה וכפי' הר"ש. או דנאמר דהכי מפרשי למאי דהדר ביה הש"ס ולא בעי לאוקמי כדמעיקרא אלא דהכא בנחתום חבר מיירי ומתני' דפ"ה בנחתום ע"ה מיירי והשתא ל"ק כלל רומיא דמתני' אהדדי וכפשטא דהאי דמתני' דבנחתום חבר עסקינן וכפשטא דהסוגיא דהש"ס דהתם ביומא דלא קשיא ליה כלל מההיא מתני' דפ"ה דהתם בנחתום ע"ה מיירי אלא דבעי לשנויי האי קושיא ולמה לא יפריש את הכל וגם למעשר שני וכדמדייק הש"ס התם ועל זה פירשו ומשני בדין הוא שלא יפריש כלום וכו' וזהו כפי' הר"ש בזה בהא דקאמר שאין מוסרין ודאי לע"ה. והנה אנן מה נענה אבתרייהו דרבותינו בעלי התוס' ז"ל כ"א אומר אני לפני המעיין ולבו שלם בש"ס וביחוד בדינים האלו שאינן נוהגין בעונותינו בזה"ז ואם נפשו חשקה בתורה לידע ולחפש בכל מחבואיה ומצפוניה יראה בעין שכלו כמה נפלאו דרכם ממנו ולא נוכל להבין מדוע הלכו בדרך רחוקה ודחוקה לפרש האי בדין היה וכו' ולא צריך להאריך בענין הקושיות על הפי' הזה דאם בנחתום חבר מיירי המתני' לפי פירושם להך שינויא למה לו להש"ס להזכיר כלל הך שאין מוסרין ודאי לע"ה דהא מע"ה לא איירינן הכא ואם הכוונה לדיוקא הא לחבר מוסרין ולמה לא אמר הש"ס בהדיא הכי והאי לאו מתני' ולאו ברייתא היא דנידק מדיוקא אלא דברי הש"ס הן ומי סני ליה למימר בהדיא כן ועוד מאי האי דקאמרי בנחתום חבר שמוכר לחבר וכי הנחתום אינו מוכר אלא לחבר הרי נחתום עושה לכל הוא ועוד דלפירושם האי ודאי דקאמר הכא ודאי טבל הוא ולפיכך היה קשה להם לפרש כפשטא דא"א למידק הא דמאי מוסרין לע"ה הא קיי"ל דאין מוסרין דמאי לע"ה ולכן הלכו לפרש לדיוקא אבל לחבר שרי וכו' ומי יתן ואוכל להבין זה דמאי שיטתיה דודאי שאינו מתוקן הכא במתני' הרי אמרו דיפריש תרומת מעשר וחלה והקשו ולמה לא יפריש את הכל ויתקננו ותירצו בדין היה וכו' וא"כ ודאי מאי דבר שאינו מתוקן שייך כאן דנלך אחר סיבוב הדברים לע"ה הוא דאין מוסרין אבל לחבר וכו' ועוד דלדינא קיי"ל דאפי' לחבר אין מוסרין לו ודאי טבל כדמוכח מהתוספתא בפ"ג לחכמים דר' יוסי והבאתי לקמן בפ"ג הלכה ג' וע"ש בד"ה שלח ליה רבי יוסי ברבי אתרוג. סוף דבר יותר ממה שנרד לעמוק בענין דבריהם אלו יותר יהא קשה והדוחק מובן מאליו באין צורך להאריך בזה ונעלם ממנו כוונתם ולמה לא נלך בדרך כבושה ופשוטה דלא איירי הכא אלא בודאי מע"ש ובדמאי שלו וכדפרישית בפנים והיא משנה ערוכה בפ"ג דמעשר שני ותלמיד ערוך שם בהדיא כדאמר הכא ואף דכאן לא הפריש מעשר ראשון הא לא איכפת לן דהא קיי"ל אם הקדים מע"ש לראשון מה שעשה עשוי הא לאיי דמעשר שני של ודאי נקרא אם היה מפריש וכן מבואר היא בהדיא לעיל פ"ק סוף הלכה ב' גבי מעשר שני. ור"י ור"א פליגי בשינוייא דרומיא דהני מתני' דלר"י בנחתום ע"ה מיירי הני תרתי מתני' ומשני כאן בעושה בטהרה וכו' וכדפרישית וזה עולה כתחילת דברי התוס' כנזכר. ור"א משני דתרוייהו בנחתום חבר מיירי וכאן במדה דקה וכו' וזה מבואר והדר מקשי לר' יוחנן וא"כ יפריש את הכל וגם למעשר שני ומשני בדין הוא שלא יפריש שאם יפריש יהא מעשר שני של ודאי בידו ואין מוסרין מע"ש של ודאי ביד ע"ה כ"א מעשר שני של דמאי מוסרין וכדתנינא וכדכתיבא הכל בפנים. ולא איירינן הכא כלל בודאי שאינו מתוקן דפשיטא הוא דאין מוסרין דבר שאינו מתוקן לע"ה ואפי' הוא מדמאי וזה מבואר בהרבה והרבה מקומות בש"ס דהכא ודהתם אלא כדפרישית והא ל"ק דאמאי חוששין למעשר שני בטומאה ואין חוששין להפרשת מע"ש דזה לא יפריש כלל דהא ליתא דמבואר הוא בש"ס דגיטין (דף סא) דמחמיר אביי טפי בטומאה מבמעשר וא"כ האי ש"ס כסבריה דאביי הוא דס"ל ובזה מבוארת הסוגיא על מכונה וכפשטא בלי שום דוחק ולפי הדין ולר' יוחנן הוא דמשני הש"ס אבל לר' אלעזר אסיק בקשיא כמבואר בפנים דלדידיה תרתי מתני' בנחתום חבר מיירי והלכך אסיק אליביה בקשיא ובזה עולה כל מילי דהסוגיא בדיוק יפה:

והנה ראה זה אחד מי שהוא בתורת חכם מופלא ואמר לא הבינותי לזה דהרי מע"ש של דמאי מוסרין אותו לע"ה וכהאי מתני' דמעשר שני שציינתי וא"כ כאן דמיירי בנחתום ע"ה לפי הך שינוייא ולמה לא יפריש מעשר שני הרי זה מע"ש של דמאי הוא עכ"ד. ובשמעי נפלאתי האיך נעלם מעיני אנשים כאלה עיקרי דינים האלו וכיוצא בהן וכי מה שייך כאן חשש מע"ש משום דמאי הלא עיקר קושית הש"ס דלהאי מ"ד דמוקי למתני' דהכא ג"כ בנחתום ע"ה ובעושה בטהרה וא"כ למה לא חייבוהו חכמים להפריש גם מע"ש כשאר כל הנאמנים לעשות בטהרה שהרי האמינוהו על תרומת מעשר וחלה וכמו כן יפריש גם מע"ש דקס"ד דאם נאמן בשמירת טהרה על זה נאמן ג"כ על זה לשמרו בטהרה ומשני דלא דמי שהרי אם אתה אומר שיפריש למעשר שני א"כ מעשר שני ודאי יהיה בידו דמה שייכות דמאי לכאן הרי אנחנו מחזיקין לע"ה הזה שמה שהוא מפריש לתקן בתורת ודאי היא מפריש ומאמינים אותו על הפרשת תרומת מעשר וחלה הואיל דמקפיד על עשייתן בטהרה ומשום דחמירא ליה אבל מעשר שני דלא חמירא ליה וכדפרישית בפנים מוטב שלא יפריש כלל משיפריש ויהיה תורת מעשר שני ודאי בידו ואנן תנינן אין מוסרין מע"ש ודאי לע"ה שעל זה חששו שאינו מקפיד לשמרו בטהרה ואע"פ שמקפיד על טהרת תרומת מעשר וחלה וכדאמרן והרי זה כאילו אתה מוסר מעשר שני ודאי לע"ה ואסור כ"א דוקא בחבר שתיקן מעשר שני בפירות שלקח מע"ה ותקנו בתורת דמאי ומשום ספק זהו שהתירו למסרו לע"ה הואיל ואינו אלא משום ספק וכל זה פשוט הוא ואינו אלא כהוספת דברים להמבואר דכל הפרשה שאמרו כאן להך אוקימתא דהאי מ"ד לא נחתינן לה מתורת ספק אלא מתורת הפרשה לתקנו כודאי הוא. ולא כתבתי זה אלא להראות לפני המעיין כמה יש מן המתרשלים בדבר ואין נפשם חפיצה לידע תוכן הדבר ולירד לעומקו של האמת. ולדינא דמתני' מבואר הוא דאין לנו נ"מ כלל מהאי סוגיא דהכא דהא מבואר דהש"ס דילן ביומא מפרש להמתני' בנחתום חבר וזהו דמקשי התם אלא מע"ש נפרשו כו' והך קושיא לא שייכא כ"א אחבר וא"כ פשוט הוא דל"ק כלל מההיא דפ"ה דהתם בנחתום ע"ה מיירי והלוקח ממנו צריך שיפריש וזהו דרך הרמב"ם דלא למד כלל מהאי סוגיא דהכא כ"א כתב הדין בפשיטות כהמתני' בפ"ט ממעשר הלכה י"ב ובדין הלוקח מנחתום ע"ה דריש פ"ה כתב שם לעיל בהלכה ו' ומ"ש שם בדינא דמתני' כדי שיפרישנה בטהרה עם החלה פשוט הוא דסתם נחתום חבר צריך שיעשה בטהרה וכדתנינן בפ"ד דע"ז וכבר מבואר בחיבורי שם בדין הזה. ומ"ש בד"א וכו' הוא מהתוספתא והובאה לקמן בהסוגיא ועיין בדיבור דלמטה לא על הדא וכו' מה שנתבאר מזה ומה שמציינין התוס' ביומא שם עוד ומביאין לסוגיא דהכא בריש פ"ה יתבאר מזה במקומו בסייעתא דשמיא:

חברייא בשם ר' לעזר דר"מ היא. למאי דפרישית בלשון הא' היה צ"ל דר"מ ורבנן פליגי בעיקרא דדינא אם החנוונים המוכרין במדה דקה צריכין לתקן הכל או לא וקושית רבי יוסי ממתני' דלקמן אלו הן המשפיעין וכו' היה צ"ל הוי אית חורנין דקאמר היינו משום דהך מתני' בסתמא נשנית ומשמע דכ"ע מודים בה לחלק בין סיטונות לחנווני' ותנאים חורנין ג"כ ס"ל הכי אבל כל זה דוחק ולכן היותר נכון כדפרישית בלשון הב' דמילתא באנפי נפשה היא:

לא על הדא ר' אלעזר אמר הדא מילתא וכו'. למאי דמוקי הכא להאי בד"א בזמן שהוא מוכר בחנותו וכו' כר"מ דאיהו ס"ל דהכל הולך אחר דרך דבר הנמכר כך ולפיכך אם מוכר לפלטר והפלטר דרכו למכור במדה דקה מעט מעט צריך לתקן הכל וכדמסיים וכן פלטר מדה דקה. וחנות מדה גסה טפילה היא הגסה לדקה וכמבואר בפנים דכלומר אף שהנחתום שהוא מוכר מחנותו לפלטר ודרך הנחתום למכור הרבה ככרות ביחד להפלטר וכדתנן לקמן בפ"ד מ"מ מכיון דהפלטר הוא מוכר מעט צריך הנחתום המוכר לו לתקן הכל מפני שדרך הככרות למכרן מעט מעט מיד הפלטר אמרינן דטפילה מדת גסה של מכירת הנחתום למכירת הפלטר שהוא במדה דקה ולפ"ז לחכמים דפליגי עליה דר"מ בתוספתא דגרסי' התם על דברי ר"מ וחכ"א דברים שדרכן למדוד בדקה ומדדן בגסה משפיעה ומוכרן דמאי אם מדדן בדקה ה"ז חייב ולדידהו דס"ל דהכל הולך אחר המדידה והמכירה עכשיו ולא אחרי דרך שדרכו להמכר פליגי נמי על האי בד"א דהא כיון שהנחתום מוכר להפלטר במדה גסה אין חיוב הדמאי עליו ולעולם אין הנחתום צריך לתקן הכל כ"א מה שחייבוהו חכמים במתני' וה"ט דמוקי לה הכא כר"מ. וכיון שכן הוה קשיא להרמב"ם דפסק בפ"ט ממעשר בהלכה י"ב כהאי בד"א דהתוספתא דאם הנחתום מוכר לפלטר או בחנות הסמוכה לפלטר חייב להפריש אף מעשר שני ובפי"א שם בהלכה ב' פסק כחכמים דהתוספתא וכסתמא דמתני' דהכא כל המשפיעין במדה גסה מותרין למכור את דמאי וכו' וע"כ דר"מ פליג עלה לפי גי' התוספתא בדבריו וכך היא גי' הרמב"ם במשנה דלקמן בדברי ר"מ כדפי' בפי' המשנה שהיא כנוסחא דמביא הש"ס כאן דלר"מ הולכין אחר דרך שדרכו להמכר ולחכמים הולכין אחר המכירה של עכשיו ולכאורה הוי כמזכי שטרא לבי תרי ובהדיא מוקי לה הכא להאי בד"א דהתוספתא כרבי מאיר ולא כחכמים דפליגי עליה. והראב"ד ז"ל שהשיגו בפי"א בהא דלא פסק כר' יוסי דמתני' דלקמן וטפי קשיא בהא דפסק בפ"ט כהאי בד"א דהתוספתא דלא אתיא אלא כר"מ ולא כתב הראב"ד שם כלום וזה צ"ע אם לא דנדחוק לומר דלא סמיך אההיא דחברייא דהכא דבשם ר"א הוא דאמרי הכי דמוקי להתוספתא כר"מ ומשום דמצינן לאוקמי אף אליבא דחכמים דאע"ג דס"ל דבעלמא הולכין אחר המכירה של עכשיו ואם מוכר במדה גסה פטור המוכר מלתקן דמאי שאני הכא דכיון שהנחתום מוכר להפלטר וזה ודאי אינו מוכר כ"א מעט מעט הוי כמי שהנחתום בעצמו מוכר במדה דקה ועוד דכיון דמתני' דהכא בנחתום חבר מיתוקמא כדמוכח מהש"ס דפ"ק דיומא כמוזכר לעיל בד"ה הכא את אומר וכו' וא"כ כשהוא מוכר להפלטר או לחנותו והפלטר ע"ה הוא אין לו להחבר להוציא מידו דבר שאינו מתוקן וצריך להפריש אף מעשר שני ושאני בנחתום ע"ה דהדין הוא שהלוקח הוא מפריש אף מעשר שני כדתנן בריש פ"ה ומ"ש בצפונו וכו' משום דהנחתום המוכר לו הוא ע"ה ולא תיקן אבל הכא שלוקח מן הפלטר שלקח מן הנחתום חבר יסמוך על החבר שתיקן הכל לפיכך אמרו בתוספתא דבכה"ג צריך הנחתום חבר להפריש אף מע"ש ומיהו אכתי צ"ע דלא פירש כחברייא בשם ר' אלעזר ואין כאן מי שחולק על אוקימתא דר"א להתוספתא:

מידה דקה הואיל והמוכר משתכר וכו'. כן כתב הרמב"ם ז"ל בפי"א ממעשר בהלכה ב' והטעם דהכריע כר' לא בשם ר' יוחנן ודלא כחברייא בשם ר' יוחנן והנ"מ מבוארת דלטעמא דחברייא אף אם המוכר בגסה דאינו משתכר כ"כ והיה בדין שהלוקח הוא שיפריש מ"מ כיון דלפעמים גם הוא מוכר לתינוקות והם לא יתקנו צריך שיתקן וכדפרישית בפנים למאי דקאמר דר' נחמיה מסייע לחברייא ואלו לר' לא בשם ר' יוחנן הולכין אחר השכר ונמשך עוד נ"מ לטעמייהו דלפעמים מצינו דאף שהוא מוכר בגסה המוכר הוא משתכר והיינו כר' זירא דלקמן דאמר חשבון שכר ביניהון וכדפרישית דמחשבין עכשיו בין המוכר ובין הלוקח מי הוא המשתכר וכגון שהלוקח עשה עמו מקח על רבעין והוא מודד לו במדה גסה הרבעין ונמצא המוכר שהוא מודד במדה גסה בבת אחת הוא המשתכר במדה וזהו דקאמר דמסייע לר' לא בשם ר' יוחנן דאע"ג דהוא קאמר לעיל במדה גסה הלוקח הוא שמשתכר זהו במקח דכך הוא דרך המוכרין ולוקחין והמוכר מעט מעט המוכר הוא משתכר במקח אבל בכגון זה שאמרנו שהמקח נעשה על הרבעין וזה מודד לו הרבעין במדה גסה ודאי שהמוכר משתכר במדה הוא והיינו דקאמר דכר' לא בשם ר' יוחנן הוא דאתיא דהולכין אחר שכר והלכך בעלמא דהמוכר במדה דקה מסתמא הוא משתכר והוא שיתקן. והשתא מכיון דר' זעירא פירש לדברי ר' לא בשם ר' יוחנן ולתנא דמסייע ליה ומסתמא ס"ל כוותייהו לפיכך פסק הרמב"ם כוותיה דר' לא בשם ר' יוחנן וכר' זעירא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף