מראה הפנים/בבא קמא/ג/ד

מראה הפנים בבא קמא ג ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

המוציא את תבנו ואת גפתו. בבבלי גריס ואת קשו. ונ"מ דלפי גי' דהכא אי מוקמינן מתניתין דכר' יהודה נמי אתייא דאמר בשעת הוצאת זבלים יש לו רשות להוציא ואם הזיקו פטור מלשלם כדאמר התם דף ל' ע"א א"כ ע"כ מתני' שלא בשעת הוצאת הזבלים איירי וכאוקימתא דרב נחמן שם דשינוייא דרב אשי לא שייכא לפי גי' דהכא. וכן משמע לישנא דמתני' דקתני המוציא בדיעבד ולשינויא דרב אשי דבשעת הוצאת הזבלים וכר' יהודה אפי' לכתחילה שריא. ולגי' דהתם וכשינויא דרב אשי דתבנו וקשו תנן משום דמשרקי צריך לחלק בדין הוצאה לר' יהודה בין תבן וקש ובין זבלים כמו דמחלקינן בענין חיוב ופטור אם הזיקו אליבא דר' יהודה דתבנו וקשו לכתחלה לא. ולא גריס נמי במתניתין הכא הא דרשב"ג וכן הרי"ף ז"ל ל"ג בנוסחת המשנה שהביא ואפשר משום דאי מוקמינן מתני' בשעת הוצאת זבלים א"כ קשיא דרשב"ג אדרשב"ג דסוף ב"מ כדכתבו התוס' בד"ה אפילו תימא וכו' ועיין בדיבור דלקמן:

שמואל אמר בגופן. ומכ"ש בשבחן וכרב בבבלי שם. ופסקו הפוסקים כרב דהוא רבי' דזעירי אלא דלכתחלה אין מורין כן משום דמוקי התם למסקנא להאי ברייתא דמייתי לבסוף לימא כהני תנאי המוציא תבנו וקשו וכו' דבהלכה ואין מורין קמיפלגי ומשמע דת"ק סבר הלכה ואין מורין כן וכדפי' רש"י ז"ל שם. והרמב"ם ז"ל בפי"ג מנ"מ הל' י"ד פסק סתם וכל הקודם בהן זכה ותמה הכ"מ דאי כרב למה השמיע ואין מורין כן. ומה שתירץ דסבר דהא דקאמר דפליגי בהלכה ואין מורין כן לדיחוייא בעלמא הוא. זהו דוחק. ועוד דאי פסק כרב מ"ט לא פסק כשמעתיה דרב גופיה ס"ל התם הלכה ואין מורין כן בלאו האי אוקימתא דברייתא. והלח"מ רצה לתרץ דפסק כרשב"ג ככללא דכל מקום ששנה רשב"ג וכו' וכפי' הא' דרש"י במתני'. וזה א"א לאומרו דא"כ צריך לאוקמי מתני' שלא בשעת הוצאת זבלים כי היכי דלא תיקשי דרשב"ג אדרשב"ג וזהו דלא כשינויא דרב אשי דהוא בתרא. ועוד דבשעת הוצאת הזבלים מ"ט לא פסק כרשב"ג דאם הזיק פטור מלשלם כדשנינו בב"מ. והתם לית הלכתא כוותיה כמבואר. וכבר כתב הרי"ף ז"ל בכמה מקומות דהאי כללא דכל מקום ששנה וכו' לאו דוקא וכן מבואר מדברי הרמב"ם ז"ל בהרבה מקומות דלא פסק כרשב"ג במשנתינו. ובלאו הכי חזינן דהרי"ף ל"ג להא דרשב"ג במשנתינו ומבואר דהרמב"ם תפס דרך הרי"ף ממש בכל המקומות. אשר על כן נראה לענ"ד דהרמב"ם לא פסק כרב בזה אלא כת"ק דברייתא ומפרש לפי האוקימתא דהמסקנא איפכא מפי' רש"י ז"ל. וזה דמאי דאידחי מעיקרא האי פירושא דבעי הש"ס לפרש לעיל להא דקתני ואסורין משום גזל דלאחר דקדם זה וזכה קאי דאסורות לאחר משום גזל. לא אידחי אלא משום האי ברייתא דלעיל דקתני בה וההופך את הגלל וכו' וכדמקשי הש"ס והא לא קתני הכי וכו' ורב נחמן ב"י בעי לשנויי התם דאפילו דגלל ל"ק וכו'. כדאיתא התם ועכ"פ שמעינן דהאי פירושא במקום דשייכא פירושא הוא והכי מוכחא נמי סוגיא דדמאי. שהבאתי בפנים דאסורות לאחר משום גזל קאמר ולפ"ז אפשר לפרש ברייתא בתרייתא דקאמר עלה לימא כתנאי וכו' שפיר כהאי פירושא דלעיל. וה"פ לפי המסקנא דמוקי הש"ס אליבא דרב אמר לך רב וכו' דאתמר רב הונא אמר רב וכו' וכלומר כמה דאשכחן דפליגי אמוראי בהא דאף מורין כן ה"נ פליגי בה תנאי ומ"מ בעיקרא דדינא דקנסו גופן אטו שבחן ל"צ לאוקי מילתיה דרב כתנאי. והשתא לפרש להאי ברייתא הכי. דת"ק סבר כל הקודם בהן זכה ואסורין משום גזל מאותו שזכה משום דס"ל הלכה ומורין כן אפילו לכתחלה לזכות בהן והילכך אסור לגזול ממנו דזכה מדינא. ורשב"ג סבר כל הקודם בהן זכה מעצמו ולא מדינא דהלכה ואין מורין כן ואם זכה ובא אחר וגזל ממנו מותרות משום גזל. ומילתי' דרב הוא דאתיא כרשב"ג. והא ל"ק כלל כמבואר. והש"ס דאמר אמר לך רב וכו' כדפרישית. ובלאו הכי אפילו לפי' רש"י ז"ל צריך לאוקי הא דאמר רב ואין מורין כן כתנאי. אלא דהש"ס לא מהדר אלא אעיקרא דדינא. ונמצינו למדין דהרמב"ם פסק כת"ק בזה. זהו מה שנלע"ד לדעתו ז"ל:

המטלטלין מהו שיקנו בגרירה. בבבלי פ' המוכר את הספינה דף פ"ו אמר רבא ל"ש אלא דברים שאין דרכן להגביה וכו' ומשמע דמוקי התם להמסקנא להאי דכיס בכיס גדול דבעי מיתנא וכן לקמן התם בשליפי רברבי ומש"ה נקנין במשיכה ועיין לקמן ד"ה הגונב כיס:

בן סורר ומורה מהו שיהא חייב בתשלומי כפל. בהש"ס בבלי לא נמצא הספק הזה. ופשוט והוא דנלמד מדין הגונב כיס בשבת למאי דקי"ל המוציא צריך שיניח וכן דוקא עד שיטול ויעשה עקירה להוציא ולא בנמלך ולא מיתוקמא ברייתא דהגונב כיס בשבת באילון שינויי דבעי הכא למידחי. וכמו דהתם חייב ולא אמרינן שהוא עומד בהתריית מיתה בתחילה וה"נ כן. ומיהו בעיקר הבעיא קשיא לי דהיכי משכחת לה שיהא בספק אם משלם כפל או לא שהרי אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב משל אביו בין בגניבה ראשונה בין בשניה והשתא ה"ד הכא אם לא גנב אלא בראשונה ולא חזר וגנב להיות נידון א"כ ודאי משלם כשאר הגונב משל אביו דמשלם כפל כדתנן בפ' מרובה ולא שייך כאן בהתריית מיתה דכי תעלה על דעתך בגונב כיס בשבת והטמין ולא הוציא שיש להסתפק מאחר שאלו היה מוציא היה מתחייב מיתה ויהא פטור מתשלומין זה אינו צריך לפנים. אלא ודאי בשחזר וגנב בשניה דבר מיתה הוא ומסתפקא לן על גניבה ראשונה כמבואר וא"כ קשה למי ישלם הא בלאו הכי כל נכסיו לאביו דהרי הוא בכלל הרוגי ב"ד דנכסיהן ליורשין כדאמרי' בפ' נגמר הדין דף מ"ה ע"ב וכדאיתא נמי בהאי תלמודא פ' אלו הן הגולין וכן פסק הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות ממרים דאביו יורש אותו לכל נכסיו. ואפשר לומר דמיירי שמחל לו אביו דקי"ל בפ' הנחנקין דף פ"ח דיכול למחול וכ"פ הרמב"ם שם אלא דהצריך שם שיהא קודם שנגמר דינו ומ"מ התראת מיתה שייכא ביה. וצריך לדחוק דמיירי שמחל לו על מיתתו ולא על גניבתו א"נ משכחת לה במקדיש נכסיו ואם חל עליו חיוב כפל אביו גובה מנכסיו כדין שאר ב"ח הבא לגבות מן ההקדש:

הגונב כיס חבירו והוציאו בשבת. מבואר בכמה מקומות בשיתא סדרי ועיקרה בכתובות דף ל"א גופא אמר רבי אבין וכו'. אלא בעומד לפוש וכו' ובמאי אי ברברבי וכו' ודאפקיה היכא וכו'. רבינא מתני לעולם דאפקיה לר"ה וכו'. והרמב"ם ז"ל כתב דין זה בהלכות גניבה פרק ג' הלכה ב' כיצד וכו'. ולא דקדק הרב המגיד שם אלא במה שלא ביאר בשעמד לפוש ותירץ זה שם ע"ש. ובאמת לכאורה טובא איכא למידק דלמה לא ביאר דדוקא בכיסי רברבי משום חיוב גניבה דהא אין מטלטלין לקנין בגרירה אלא בדברים שאין דרכן להגביה. ובזוטרי בלאו הכי לא משום חיוב שבת דאין דרך הוצאה בכך. וכן נמי לא הצריך שיצרף ידו למטה משלשה כדכתב הטור בסימן שכ"א. ובר מן דין הא בפרק המצניע דף צ"א ע"ב פריך שם לרבי יוחנן דקיימא לן כוותיה וסבירא ליה אגד כלי שמיה אגד אם כן אין באים כאחד הן דאיסור גניבה קדים דאי בעי שקיל מן הכיס ולענין חיוב שבת עד שיוציא את כל הכיס ומוקי לה התם בנסכא. ועל כל הדקדוקים מה שיש לדקדק בענין זה צ"ל דהוא ז"ל דרך כלל כתב כאן ופרטי הדין סמך על מה שהזכיר כל אחד ואחד במקומו בהלכות שבת ובהלכות מכירה. וכאן לא כתב אלא להשמיענו דהיכא דמיתה ותשלומין באין כאחד פטור מן התשלומין ואם קדם אחד מהן חייב וזה דרכו ז"ל לכתוב ולסתום. ופרטי הדינים נתבארו במקומן. ונראה נמי דפסק כרבינא דהכא בענין ר"ה. ולא העתיק כמ"ש הטור דגירסתו היה כגירסת התוספות ד"ה רב אשי בשם הריב"ם שמצא בספרי אשכנזאי נמי כדרבא וכו' עיין שם. וזה מבואר במקומו:

ודכוותה המוציא וכו'. יש לפרש דה"ק דלר' הושעיה דס"ל המוציא אע"פ שלא הניחו משום דמהלך כמניח הוא א"כ ממילא נמי אע"פ שלא נטל מתחלה להוציא חייב דהא בהא תליא שכל פסיעה ופסיעה נחשב' כעקיר' כשעוקר גופו ובשעה שנמלך להוציא הוי ליה כעוקר עכשיו בתחלה:

יש אוכל אכילה אחת וכו'. התוס' בכריתות דף י"ג ע"ב הקשו אמאי לא חשיב נשבע שלא יאכלנה ותירצו דמידי דאיתיה בשאלה לא קתני ומוקדשין איירי הכא שנזרק דמן וליתנהו בשאלה אבל ליכא למימר דאיירי בבכור שהרי אקדשיה קאמר דליהוי איסור מוסיף ואי הוה מיירי בבכור לא הוה אמר אקדשיה שהרי קדש בפטר רחם. וזהו אליבא דשינויא דרב אשי בשבועות בדף כ"ד ב' ע"ש. אבל אכתי קשה לשינוייא קמייתא דהתם דמוקי לה בבכור. ונהי דמלישנא דאקדשיה לא שייך למידק אדהתם דרבא דמשני הכי באמת לא הוי נקיט בלישני' אקדשיה והכא סתמא דהש"ס אליבא דרב אשי נקט. מיהו הא קשיא אליבא דרבא דבבכור מאי איסור מוסיף איכא לגבי חלב. וצ"ל דרבא ס"ל כר' יוחנן דאמר בפ' בהמה המקשה דף ע"ה ע"א דאיסור חלב קדים דממעי אמו חיילא דחדשים גרמי וקדוש' בכור בפטר רחם תלה רחמנא. והיינו לענין שאם היה תולש חלב של בן ט' חי ממעי אמו כדכתבו התוספות שם ובסוף פרק ה' דכריתות דבעינן שיצא החלב לאויר. ומ"מ חשיב הכא איסור מוסיף כיון דמשכחת לאיסור חלב קודם שיצא הולד לאויר ואע"ג דבהכי לא איירי מתני' דכריתות דהא אכל לאחר שנולד ונשחט ע"כ איירי דחל עליו קדושת בכור. והכי אמרי' בעלמא לענין איסור מוסיף. ובחדושי הרשב"א ז"ל על מסכת שבועות ראיתי שכתב על הא דאוקי הקדש דהתם בבכור וז"ל והשתא אפשר דהקדש וחלב הוי איסור בת אחת לפי מה שכתבתי בפ' גיד הנשה דחלבו של שליל מותר דלא איקרי חלב עד שעת לידה דכתיב שור או כשב או עז כי יולד עכ"ל. וזהו לשיטתו ז"ל. אבל אין דעת הרמב"ם ז"ל כן אלא דפסק כר' יוחנן דלעיל כמו שמבואר בדבריו פרק ז' ממ"א הלכה ד' ע"ש:

מנין ליום הכיפורים שחל להיות בשבת וכו'. בבבלי פ' גיד הנשה דף ק"א ע"ב גריס שם לר"י הגלילי כדברי ר"ע דהכא ור"ע גריס התם דס"ל אינו חייב אלא אחת וכבר נתבאר בהרבה מקומות שדרך הש"ס הזה בחליפין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף