מצודת ציון/שמואל א/טו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף תנ"ך רש"י מנחת שי מצודת דוד מצודת ציון דפים מקושרים הפטרת זכור למנהג אשכנז ספרד פסוקים א-לד למנהג תימן פסוקים א-לג (מתחיל בפי"ד)

מצודת ציון ‏ שמואל א טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

פקדתי. ענין זכרון:

שם. מלשון שימה:

ג

והחרמתם. ענין כליון וכריתה:

מעולל. הוא הרך בשנים, כמו (ישעיהו סה כ): עול ימים והוא גדול מן היונק:

ד

וישמע. ענין אסיפה הבאה בשמיעת קול המאסף, וכן (ירמיהו נ כט): השמיעו אל בבל רבים:

ויפקדם. ענין מנין ומספר:

בטלאים. שם מקום, כמו (יהושע טו כד): זיף וטלם ובעלות. ורבותינו ז"ל אמרו (יומא כב ב): בטלאים ממש, לפי שאסור למנות את ישראל לגולגולת, ומנאם בטלאים, וכל אחד לקח טלה מעדר שאול, והחזירו למקום מיוחד, ומנו הטלאים וידעו מספר בני ישראל:

רגלי. הולכי רגל, לא רוכבים:

ה

וירב. מלשון מריבה ומלחמה:

ו

הקיני. משפחת הקיני, מבני חובב חותן משה:

אוסיפך. ענין כליון:

ח

ויתפש. ענין אחיזה:

ט

והמשנים. מלשון שנים, רוצה לומר כפולים בבשר ושמנים, ודוגמתו (עזרא א י): כפורי זהב משנים, ורוצה לומר כפולים:

הכרים. הכבשים השמנים:

ולא אבו. ולא רצו:

וכל המלאכה. המקנה, נקראת מלאכה, לפי שבו עבודת האדם בעל המקנה, ובו יעסוק, כמו (בראשית לג יד): לרגל המלאכה:

נמבזה. בזויה:

ונמס. רוצה לומר דבר הנשחת:

יא

נחמתי. ענין הפוך מחשבה:

יב

מציב. ענינו עשיה והעמדה:

יד. מקום:

טז

הרף. מלשון רפיון:

יט

ותעט. ענין פריחה, כמו (לקמן כה יד): ויעט בהם, ורוצה לומר מהירות ההליכה:

כא

ראשית החרם. מיטב מדבר הנחרם, כמו (עמוס ו ו): וראשית שמנים ימשחו:

כב

החפץ. ענין רצון:

להקשיב. לשמוע:

כג

ואון. ענין דבר תוהו ושקר, כמו (זכריה י ב): התרפים דברו און:

ותרפים. הוי"ו יתירה, כמו (תהלים עו ז): נרדם ורכב:

הפצר. ענין רבוי הדברים, כמו (בראשית יט ג): ויפצר בם:

יען. בעבור:

כה

שא. ענין מחילה:

כז

בכנף. בקצה שפולי המעיל, כמו (לקמן כד ד): ויכרת את כנף המעיל:

כט

נצח. ענין חוזק והתגברות, כמו (איכה ג יח): אבד נצחי, ועל המקום יאמר, שהוא חוזקן של ישראל:

ינחם. ענין הפוך מחשבה:

לב

מעדנות. ענין קשור, כמו (איוב לח לא): התקשר מעדנות כימה:

אכן. באמת:

לג

שכלה. מי שבניו מתים, קרוי שכול, כמו (בראשית כז מה): למה אשכל:

וישסף. תרגומו ופשח, והוא הבקיעה לשנים, כמו (איכה ג יא):

ויפשחני. ובדברי רבותינו ז"ל (בבא בתרא נד א): מאן דפשח דקלא:

לה

יסף. מלשון הוספה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף