מצודת דוד/שמואל א/כה

מצודת דוד ‏ שמואל א כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בביתו ברמה. בהבית שהיה לו ברמה:

וירד וכו'. אולי דרך מדבר עין גדי היו האנשים הולכים ושבים לספוד את שמואל, ופחד פן ימצאוהו מי מאנשי שאול, ולזה הלך משם למדבר פארן, ולכך סמכו למיתת שמואל:

ב

ומעשהו. מקנהו, וכמו כן יקראו מלאכה, וכמו שכתבו (בראשית לג יד): לרגל המלאכה, על שם שהעוסק במקנה, כל מלאכתו ומעשהו בהם, וכן (ירמיהו מח ז): יען בטחך במעשיך:

גדול מאד. בעושר רב:

בגזוז. בעת גזזו צאנו, היה בכרמל:

ג

טובת שכל. בעלת שכל טוב:

קשה ורע מעללים. אמיץ לב ופועל רע:

כלבי. מבני כלב בן יפונה, והיה קרוב לדוד:

ו

כה לחי. רצה לומר: כן יהיה לזמן חייך, ואתה תהיה בשלום וגם ביתך וכו':

ז

עתה וכו'. רצה לומר: עתה אודיע לך, שרועיך אשר היו עמנו, לא הכלמנו אותם בדברי ריב ומצה, אף לא נחסר להם מאומה, כי לא שלחנו יד בכל אשר להם:

ח

ויגידו לך. שאמת הדבר:

וימצאו הנערים. על עצמם אמרו, בעבור דוד, שימצאו חן לקבלם בסבר פנים יפות:

כי על יום טוב. דרכם היה לעשות יום טוב ומשתה ושמחה בעת גזיזת הצאן, וכן נאמר באבשלום (שמואל ב יג כג):

ויהי גוזזים וכו' ויקרא וכו'. וצוה דוד לאמר לו: הלא על יום טוב באנו, ומהראוי לקבל אז את כל הבא בסבר פנים יפות:

תנה נא. עתה תנה את אשר תמצא ידך, אם מעט ואם הרבה:

לעבדיך. על עצמם אמרו:

ט

וינוחו. שבתו ונחו מדבריהם, ולא דברו עוד מאומה:

י

מי דוד. רצה לומר: וכי חשוב הוא כל כך ליתן לו מתן:

היום רבו. בעת ההיא נתרבו עבדים המתחזקים כל איש מול פני אדוניו, לומר לאדונו אני גדול ממך, וכן דוד חושב עצמו לגדול ממני, עד שאתן לו מתן:

יא

ולקחתי וכו'. ועל מה ששאלו לעצמם, אמר: וכי אתן לאנשים אשר לא ידעתי איה המקום אשר מזה המה, ואם כן כל שכן הוא שלא אתן לכם מאומה:

יג

על הכלים. אצל הכלים לשמרם:

יד

ויעט בהם. בגערה הפריחם ללכת לדרכם:

טו

והאנשים. אנשי דוד היו טובים לנו מאד:

ולא הכלמנו. לא היינו נכלמים על ידיהם, ולא חסרנו מאומה וכו':

טז

חומה. עוד היו שומרים אותנו מאחרים, כחומה הזו:

יז

מה תעשי. לתקן הדבר ולפייס את דוד:

כי כלתה הרעה. נגמרה הרעה לבוא אליו:

והוא. ונבל עצמו, הוא בן בליעל מלדבר אליו ולהוכיחו על פניו, כי יגער בי:

יט

לנעריה. מוליכי המנחה:

כ

בסתר ההר. בעמק שבין שני ההרים:

כא

ודוד אמר. בעת שפגשה בו, אמר דוד לאנשיו: אך לחנם שמרתי וכו':

רעה. במה שחרפו לומר מי דוד וכו':

כב

כה יעשה. הוא ענין שבועה, וגזם ולא אמר, כאלו אמר כהרעה הזאת יעשה לי המקום אם אשאיר וכו', ולפי שבסוף חזר בו, לזה כינה הכתוב ואמר לאויבי דוד:

משתין בקיר. כן יקרא הזכר, כי עושה קלוח למרחוק, ויוכל להשתין בקיר:

כג

לאפי דוד. לפני דוד:

כד

בי אני וגו'. כי דוד לא היה מכירה, ולזה אמרה מה ששמעתי אשר אדוני מדבר אל עבדיו בדבר מה שקרה לו, דע אדוני העון הזה הוא בי, רוצה לומר: בביתי נעשה הדבר:

ותדבר. ולזה תדבר אמתך, לבקש ולהתחנן על הדבר:

כה

אל איש. רוצה לומר: אל דברי חירופו:

ונבלה עמו. מחזיק בנבלה, לדבר קשות וחירופים:

לא ראיתי. בכדי לתקן הדבר ולפייסם:

כו

חי ה' וגו'. נשבעה בה' ובנפשו, ואמרה: הנה רצון ה' למנעך מבוא בעון שפיכת דם, ושידך תושיע לך לריב ריבך, כי אם היה רצון המקום שידך תושיע לך לנקום נקמתך ולשפוך דם, לא היה הדבר נגלה אלי ללכת לפייסך, ואף המהירה והפגישה והשמיעה בדבריך לאנשיך, המה מה' בהשגחה:

ועתה. הואיל וה' מנעך מבוא בדמים, בודאי הוא יריב ריבך ויומת בידי שמים, וכל אויביך יהיו כנבל, שיומתו בידי שמים, וכאשר אמר דוד בעצמו אל שאול (לעיל כד יב) ישפוט ה' וכו' וידי לא תהיה בך:

כז

ועתה הברכה. התפייס נא בעבור הברכה הזאת וכו':

ונתנה וכו'. מפני הכבוד לא אמרה ונתנה לך, כי למעלתו למעט יחשב ואמרה ונתנה להנערים וכו':

כח

שא נא וכו'. הקדימה לשאול מחילה אם תכשל בלשונה, , לדבר מה מול כבודו:

כי עשה יעשה. זה ראשית אמריה תאמר, הן ידעתי שה' יעשה לאדוני בית נאמן ומתקיים, ועד עולם לא תוסר המלוכה מביתו, לא כשאול שיוסר המלוכה מזרעו:

כי מלחמות ה'. כל מלחמתך המה מלחמות ה', לעשות נקמה בפלשתים, אבל לא תמצא בך רעה מימיך ללחום ולהרוג אנשים מישראל כאשר עשה שאול שהרג כהני נוב, ולזה סרה משאול, ולא תוסר ממך:

כט

ויקם אדם. רוצה לומר: עם שקם שאול לרדפך וכו' ויכול היית להרגו במערה, עם כל זה לא שלחת בו יד, ורעה לא נמצא בך מימיך:

והיתה נפש אדוני. ובעבור זה תהיה נפש אדוני צרורה בצרור החיים הנצחיים הרוחניים, אחר הפרדה מן הגוף:

את ה'. להיות חוזרת למקום אשר ממנה חוצבה:

יקלענה. תהיה משוטטת נעה ונדה, כהאבן הקלוע בכף הקלע, ואמרה זאת להחניפו, ולבל ישפוך דמי ישראל כמו שאול:

ל

את הטובה וכו'. וחוזרת ומפרשת וצוך לנגיד וכו':

לא

ולא תהיה זאת לך לפוקה. רוצה לומר:

כשתמלוך, לא יזיק לך כלל דברי חרפת נבל להיות מבוזה בעבור זה בעיני העם, ואפילו למכשול לב אדוני לא יהיה, כי לא תחוש אז לדברי נבל כזה, וכאשר לא תמיתהו, תוסר מן הקלון כי לא יאמר אז עליך שדרכך לשפוך דם חנם ולהושיע לעצמך בכח זרועך, וכאלו אמרה הן עתה עוד היותך נרדף בהרים מפני שאול, חושש אתה לחרפת נבל, אבל לא תחוש במה שיאמרו שאתה שופך דם חנם ומושיע לעצמך בכח זרועך, היות עכשיו אין מעלתך גדולה כל כך לחוש לדברים כאלה, אבל לאחר שתמלוך, נהפוך הוא. (והנה באמת בהבנת הדברים האלה, אליה וקוץ (בה), בהקטין עתה מעלתו, ולזה שאלה בראשית אמריה: שא נא לפשע אמתך):

והיטב ה' לאדוני. רוצה לומר: הן ידעתי כאשר ייטיב ה' לאדוני וימלוך כאות נפשו, זכור תזכור את אמתך, להחזיק לי טובה על העצה היעוצה, למנעך מבוא בדמים:

לג

מבוא בדמים. מבוא בעון שפיכת דם, ובתשועת ידי לעצמי:

לד

חי ה'. הריני נשבע חי ה' וכו' שמנע אותי מהרע לך, רצה לומר: לביתך ולכל אשר לך:

כי אם נותר וכו'. אז יחול עלי עונש שבועה:

לז

בצאת היין. רצה לומר: בעת סרה השכרות:

וימת לבו. אמר על דרך גוזמא והפלגה, על גודל החרדה מפחד דוד, כי חשב פן עם כל זה יבוא עליו:

והוא היה לאבן. שבטלו הרגשותיו מרוב החרדה:

לט

חשך מרעה. לבל המיתו בידי:

ואת רעת. את גמול רעת:

מא

לשפחה וגו'. כאלו אמרה אינני ראויה לו לאשה, כי אם לשפחה, לרחוץ רגלי עבדיו:

מב

וחמש נערותיה. היא רכבה, וגם חמש נערותיה וגו':

מג

גם שתיהן. נוסף על מיכל בת שאול שקדשה מאז:

מד

נתן את מיכל בתו. כי חשב קדושי דוד לקדושי טעות, ורבותינו ז"ל (סנהדרין יט ב) נחלקו בו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף