מצודת דוד/שופטים/יד

מצודת דוד ‏ שופטים יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

קחו אותה וגו'. כי גיירה טרם לקחה, לשיהיה לו בה קדושין (ראה רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכות יד טז):

ד

מה' היא. ה' נתן זאת בלבו:

כי תואנה. כי בדבר זה יהיה הוא מבקש מפלשתים עלילה להרוג בהם:

מושלים בישראל. ואם הכה בהם בלא עלילה, היו הפלשתים חושבים שבני ישראל הסיתוהו והיו נוקמים מהם, מה שאין כן על ידי עלילה, כי אז יאמרו שמדעתו עשה:

ה

לקראתו. בהיותו לבדו:

ו

כשסע הגדי. רצה לומר, בקלות, כמו שקורעין את הגדי:

ומאומה אין בידו. לא היה בידו דבר מה מכלי זיין להעזר בו:

ולא הגיד. על כי לא היה נחשב בעיניו לגודל גבורה להתהלל בדבר:

ז

וידבר לאשה. שמשון עצמו דבר עמה, להכיר בה אם היא משכלת:

ותישר בעיני שמשון. גם בזה, כי מצא בה חכמה:

ח

וישב. כי מתחלה עשה רק שידוכין וחזר לבית אביו, ואחר זמן שב לקחתה:

ודבש. מן הדבורים היה בה הדבש:

ט

וירדהו. מגוית האריה רדה הדבש אל כפיו:

הלוך ואכל. בעת ההלוך היה אוכל:

י

וירד אביהו. מתחלה ירד אביו להכין צרכי המשתה, כי שמשון עשה שם המשתה משלו, כי כן דרך הבחורים לעשות המשתה משלהם בעת הנשאם, ולזה ירד אביו בתחלה להכין הכל:

יא

כראותם. כאשר ראו האשה ואביה את שמשון בא אחר אביו:

ויהיו אתו. לדבר עמו ולשמחו:

יב

אחודה וגו'. אשאל אתכם חידה ואם תגידו ביאור החידה במשך ימי המשתה:

ומצאתם. רצה לומר, אם תבינו לאמיתת הדבר:

יג

חודה. רצה לומר, אמור החידה, ולתוספת ביאור אמרו, חידתך:

יד

מהאוכל. מהדבר האוכל זולתו, יצא דבר מאכל, ומדבר חזק, יצא דבר מתוק:

טו

ביום השביעי. לא לימי המשתה אלא על יום השבת יאמר, והיה רביעי לימי המשתה, ובעבור כי בשבת לא התמיד שמשון לשבת עמהם, מצאו מקום לדבר אל האשה:

ויגד לנו. רצה לומר, לך יגיד לצרכנו, כי תשובי ותגידי לנו:

הלירשנו. וכי לרשת אותנו קראת לנו על המשתה, בתמיהה:

הלא. כי לא לרשת, ורצה לומר, הקריאה היתה לשמוח ולא לרשת, ועתה ראינו שהכוונה היתה לרשת:

טז

לא הגדתה. הביאור מן החידה:

יז

שבעת הימים. רצה לומר, עד כלות שבעת הימים:

אשר היה להם המשתה. רצה לומר, אשר הדרך לשמוח בהן, והיא בכתה:

כי הציקתהו. היתה דוחקת אותו מאוד, ומנעה עצמה ממנו, וכדומה:

יח

בטרם יבא החרסה. בעוד לא עבר יום השביעי, שהוא סוף הזמן שקבעו:

מה מתוק. אין דבר יותר מתוק מדבש:

לולא חרשתם. רצה לומר, אם לא גלתה לכם אשתי, לא הייתם יודעים החידה, ואמר בלשון משל או שאמר, אם לא היתה חתירת מחשבותיכם באמצעות אשתי לשהיא תחקור ממני להגיד לכם, לא מצאתם חידתי (ולפי שמלת 'חרישה' היא משותפת לחרישה ממש ולחתירת המחשבה, כינה אשתו בשם 'עגלה' המלומדת לחרוש, והיא מליצה נאותה):

יט

ויחר אפו. על אשתו, בעבור שגלתה מצפונו:

כ

ותהי וגו'. נשאת לחברו אשר נתחבר לשמשון לשושבין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף