מצודת דוד/מלכים א/ח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף תנ"ך רש"י מנחת שי מצודת דוד מצודת ציון מראי מקומות דפים מקושרים הפטרת פקודי למנהג אשכנז פסוקים א-כא (מתחיל בפ"ז) הפטרת ב' סוכות (חו"ל) למנהג אשכנז וספרד פסוקים ב-כא למנהג תימן פסוקים א-כא (מתחיל בפ"ז) הפטרת שמיני עצרת (חו"ל) פסוקים נד-סו (ויש ממשיכים לפ"ט)

מצודת דוד ‏ מלכים א ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אז. כאשר נשלם כל מלאכת הבנין:

נשיאי האבות. הנשיאים לכל בתי האבות של בני ישראל, והם הם ראשי המטות שזכר, ולתוספת ביאור כפל:

ב

בירח האתנים. חודש תשרי נקרא ירח האתנים, מלשון איתן וחוזק, על שם כי בחודש תשרי הם המועדים היותר חזקים, ומיישרים את האדם אל השלמות:

ד

ואת אוהל מועד. בגבעון היה, ומשם העלוהו וגנזוהו באוצרות בית ה', בהעליות אשר ממעל להיכל ולדביר:

הכהנים הלוים. הכהנים העלו הארון, והלוים את אוהל מועד וכליו:

ה

אתו לפני הארון. ללכת עמו לפני הארון:

ו

כנפי הכרובים. הם שעשה שלמה, ועמדו בארץ כמו שנאמר למעלה:

ז

כי הכרובים וכו'. רוצה לומר: כי מתחילה נעשה שיפרשו הכרובים כנפיהם אל מקום עמידת הארון, ולזה בהכנסת הארון אל מקומו, היו אם כן הכרובים מסככים עליו:

ח

ויאריכו הבדים. רוצה לומר: משכו הבדים לחוץ כלפי המזרח, והיו נראים לפני הדביר, בהיותם דוחקין ובולטין בפרוכת, שהיה מול הפתח, אבל לא היו נראים החוצה להיות מקרעין בפרוכת לצאת חוצה לו:

ויהיו שם. על הבדים יאמר, שהיו שם באותה הנחה ומצב:

עד היום הזה. רוצה לומר: עד אשר נגנז בימי יאשיהו:

ט

אשר כרת וכו'. בעת שנתנם (י) מן הקדש. אחר שהעמידו בה את הארון:

והענן. הוא כעין עשן:

יא

לעמוד. בהיכל ובעזרה:

כבוד ה'. הוא הענן שזכר:

יב

אז. בראות הענן, אמר רואה אני כי באה השכינה, כי ה' אמר לשכון בערפל, כמו שנאמר (שמות כ יח): אל הערפל אשר שם האלהים וערפל הוא עב הענן:

יג

בנה בניתי וכו'. רצה לומר הואיל ובאה השכינה, בניתי אם כן בית זבול לך, ולא היה עמלי בחנם. ואמר בדרך משל, כאדם הדר בבית אחד:

מכון. יהיה מכון לשבתך בה עד עולם, כי מעתה לא תשרה השכינה עוד במקום אחר:

יד

ויסב וכו'. אל מול העם:

עומד. כי אין ישיבה בעזרה וכו':

טו

ובידו מלא. בכח ידו השלים דברו אשר דיבר לאמר:

טז

לבנות בית. לבנות בה בית:

ואבחר בדוד וגו'. שעל ידו בא ההכנה לבחור בירושלים לבנות בה בית:

יח

הטיבות וכו'. טוב עשית בזה, ולזכות תחשב, כי על ידו באה ההכנה לצוות עליה ולהכין הכל:

רק אתה וגו'. עם שתכין הכל:

כא

ואשים שם. בהבית הזה:

אשר שם. בזה הארון:

ברית ה'. לוחות הברית, אשר כרת ברית עם ישראל בעת שנתנם:

כב

ויפרש כפיו. כדרך שואל החסד:

כג

שמר הברית. הגמול שהבטיח בברית:

כד

אשר שמרת וגו'. רצה לומר: אשר נראה לכל ששמרת לו הבטחתך אשר הבטחתו, שאני אבנה הבית:

ותדבר בפיך. כמו שדברת, כן מלאת בכח ידך, כאשר נראה היום:

כה

שמור וגו'. רצה לומר: שמור גם ההבטחה ההיא, אשר הבטחתו שאם זרעו יצדקו לא יופסק מהם המלוכה:

כו

יאמן נא. רצה לומר: עשה דבר לשיהא נקרא שם הבית אשר בניתי, בית ה':

כז

כי האמנם. האם אמת הדבר שישב אלהים בבית העשוי על ארץ, בתמיה, הלא השמים לא יכלכלוך, ומכל שכן הבית, ואם כן במה יהיה בית ה':

כח

ופנית. לזאת פנה נא אל תפלתי, מה שאתפלל על עיקר כוונת תועלת הבית, ובמה יקרא בית ה':

כט

להיות. וזהו תפלתי להיות עיניך וכו':

אל המקום הזה. במקום הזה, וכן (שמות כה כא):

ואל הארון. ומשפטו: ובהארון:

ל

ושמעת וגו'. רצה לומר: כמו שאני מתפלל שתשמע תפלתי, כן אני שואל לשמוע תפלת כל עמך:

ואתה תשמע וגו'. רצה לומר: לא שתשב פה לשמוע, כי אם התפלה העשויה פה, ישמע אל השמים, ותקבלה ברחמים, ותסלח לעון המתפלל:

לא

איש לרעהו. בדבר ממון:

ונשא בו אלה. ויחויב בו חוב שבועה להשביעו:

ובא אלה. רצה לומר: וישבע לפני המזבח:

לב

להרשיע רשע. לחייב את הרשע, לתת גמול דרכו בראשו, הנשבע לשקר עם המשביע בחנם, ולפי שאמר למעלה ושמעת וסלחת, אמר על זה לא תסלח, הואיל וחלל הבית עם השבועה:

ולהצדיק צדיק. את הנשבע באמת, ואת המשביע בצדק:

לג

אשר יחטאו. על אשר חטאו:

לד

והשבותם. רצה לומר: כאשר יצאו עוד למלחמה, לא יהיו עוד נגפים ללכת בשבי, אבל ישובו לארצם:

לה

כי תענם. ישובו מחטאתם, למען אשר תענם בעת הצרה, ולא מאהבת המקום:

לו

ואתה תשמע. עם שלא שבו מאהבה:

כי תורם. בזה תלמדם דרך הטובה, לעשות מאהבה, בראותם חסדי המקום:

ונתתה. ולזה מלא משאלותם ותן המטר:

לז

רעב כי יהיה. מסבות אחרות, לא מעצירת המטר:

שדפון וכו'. והרעב מוכן לבוא:

כי יצר לו אויבו. כשיבוא אויבו לצור עליו בארצו ובשעריו:

כל נגע. או כל מיני נגע ומחלה אשר יבוא בו:

לח

לכל האדם וכו'. לכל איש יחידי מכל עמך ישראל, אשר תכיר בנגע לבבו, לדעת שבא בעבור רשעו:

לט

ועשית. תעשה שאלתו, וחוזר ומפרש ונתת לאיש ככל דרכיו, רצה לומר: כפי כל הדרכים ששאל:

אשר תדע. וזה לאיש אשר תדע את לבבו שלם עמך:

מ

למען יראוך. בראותם שעם התפלה והתשובה הלכה לה הצרה, ידעו שיד ה' עשתה:

מא

למען שמך. בעבור פרסום שמך:

מד

בדרך אשר תשלחם. כי אין יוצאין במלחמה טרם ישאלו בה':

דרך העיר. כי בהיותם בדרך, לא יוכלו לבוא לבית ה' להתפלל בה, ולזה אמר אף כשיכוונו שתלך תפלתם השמימה דרך העיר והבית:

מה

ועשית משפטם. לנקום נקמתם מיד האויב:

מו

כי אין אדם וכו'. רצה לומר: אם אין בהם אדם אשר לא יחטא, בכדי להגן הוא על כולם, ואז בודאי תאנף בם:

מח

דרך ארצם. כי בהיותם בארץ אויב, תהיה הכוונה שתעבור התפלה דרך ארצם והעיר והבית:

מט

ועשית משפטם. לנקום מאויביהם, למען יכירו שלא טוב בעיני ה' הכבדת עולם על ישראל:

נ

ונתתם לרחמים. במה שתנקום בהם, יבינו שמהראוי לרחם על ישראל, וכן יעשו כי ירחמו:

נא

מתוך כור הברזל. מתוך קושי השעבוד, וכאילו היו נתונים בכור ברזל, העומד על האש:

נב

להיות. רצה לומר: ההוצאה ממצרים היתה בכדי להיות עיניך פתוחות, בין אל יחיד בין אל רבים:

בכל קראם. בכל דבר אשר יקראו אליך:

נג

כי אתה הבדלתם. לפי שהבדלתם מכל האומות להיות הם לך לנחלה, אם כן מהראוי לשמוע אליהם בכל קראם אליך:

נד

מכרוע. ממה שהיה כורע על ברכיו בעת תפלתו:

נו

ברוך ה'. טרם ברך את העם, ראה כי טוב לברך את ה' בראשונה:

לא נפל. רצה לומר: לא נחסר:

נז

עם אבותינו. הם אנשי דור המדבר, שהיתה השכינה שורה עמהם בתמידות:

נח

להטות וכו'. כמו שהטה לבב אבותינו, בהיות הדבור מצוי להם:

נט

דברי אלה. האמורים למעלה בדברי תחנתו, אשר שאל על כל המתפללים:

קרובים. להיות התפלות קרובים להשמע לה' בכל עת התפלה, בין ביום בין בלילה:

לעשות. רצה לומר: לשמוע התפלה ולעשות המבוקש:

משפט עבדו וכו'. רצה לומר: דבר הנצרך, בין ליחיד בין לרבים:

דבר יום ביומו. רצה לומר: דבר הנצרך ביום ההוא, יעשה ביומו:

ס

למען דעת. בראותם השגחתו הנפלא בעמו:

סא

והיה לבבכם שלם. כאומר כן יהיה כאשר יהיה לבבכם שלם וכו', אבל בזולת זאת לא תועיל התפלה, עם שתהיה בהבית הזה:

כיום הזה. אשר לבבכם שלם עם ה':

סד

קדש המלך. בקדושת המזבח:

תוך החצר. רצפת חצר הכהנים:

כי עשה שם. על הרצפה ההיא:

מזבח הנחשת. אשר עשה שלמה, כמו שנאמר בדברי הימים (ב ז ז): כי מזבח הנחושת אשר עשה שלמה וכו', רצה לומר: מזבח אבנים תחת מזבח נחושת שעשה משה במדבר:

קטן מהכיל וכו'. היה קטן מלהחזיק כל הקרבנות המרובים:

סה

את החג. חנוכת הבית נקרא גם הוא חג, בהיותו קרוב אל החג או נקרא חג בעבור רבוי הקרבנות, כמו (תהלים קי ח כז): אסרו חג, ורצה לומר אסרו קרבן:

מלבא חמת. מן המקום שבאים בה לחמת, והיא בפאת הצפוני:

עד נחל מצרים. שהוא בפאת הדרומי:

שבעת ימים וכו'. בתחילה עשו שבעת ימי חנוכת הבית, ואחרי זה שבעת ימי החג, והרבו בהם בהקרבנות בעבור חנוכת הבית:

ארבעה עשר יום. ללמד שהיו רצופים:

סו

ביום השמיני. מימי החג, הוא שמיני העצרת:

שלח את העם. רצה לומר: נטלו ממנו רשות ללכת, כי לא הלכו ביום טוב, וביום המחרת טרם הלכו חזרו ליטול רשות, ולזה נאמר בדברי הימים (שם פסוק י) בכ"ג בחודש שלח את העם, והוא היום שאחר החג:

לדוד עבדו. שקיים לו הבטחתו, אשר בנו היושב על כסאו בנה הבית:

ולישראל עמו. על כי ראו אשר שרתה השכינה בהבית הבנוי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף