מצודת דוד/יחזקאל/לו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף תנ"ך רש"י מנחת שי מצודת דוד מצודת ציון דפים מקושרים הפטרת פרה למנהג ספרד ותימן פסוקים טז-לו למנהג אשכנז פסוקים טז-לח הפטרת שבת חוה"מ פסח למנהג תימן פסוקים לז-לח (ממשיך בפל"ז)

מצודת דוד ‏ יחזקאל לו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

עליכם. על שוממותיכם אמר האח והוא ענין לשון שמחה:

ובמות עולם. גבהות עולם היא א"י הגבוה מכל הארצות היא היתה לנו למורשה:

ג

יען וביען. הכפל לחזר ולומר בעבור זה לבד ראויים הם הגוים לשאת כלימה וכאשר יאמר בסוף הענין:

שמות ושאוף אתכם מסביב. ר"ל האומות מסביב השמו אתכם ובלעו אתכם למען תהיו למורשה לשארית הגוים הנשארי' סביבותיכם:

ותעלו. הייתם עולים על שפת ולשון ר"ל כולם היו מספרים ומדברים בכם:

ודבת עם. כל עם מהעמים דברו בכם דברי גנות:

ד

לכן וכו'. לפי שארכו הדברים לזה אמר שוב לכן וכן דרך המקרא בכל מקום:

הנעזבות. מיושביהן:

ה

אם לא. הוא ענין שבועה וגזם ולא אמר:

באש קנאתי. ר"ל בחוזק כעסי:

להם. לעצמם:

בשאט נפש. בבזות אותם בנפש:

למען מגרשה. למען לגרש אותה להיות היא לבזיון ר"ל לא היה עיקר הכוונה לטובת עצמם כ"א לבזות את ישראל:

ו

יען. בעבור שסבלתם כלימה מן העובדי כוכבים:

ז

אני נשאתי את ידי. כן היא דרך שבועה וכמ"ש וגם אני נשאתי ידי להם (לעיל כ):

אם לא. הוא ענין שבועה:

כלימתם. הכלימה הראויה להם יסבלו הם:

ח

ענפכם תתנו. לא תהיו עוד שממה כ"א תגדלו ענפים ותשאו פרי למאכל לעמי ישראל כי קרבו לבוא אל ארצם:

ט

כי הנני. הנה אני אשגיח ואפנה אליכם ותהיו נעבדים כעבודת שדה בחרישה ותהיו נזרעים לא כמו שהייתם לשעבר שממה ומשמה:

י

כל בית ישראל כולה. ר"ל אף בני עשרת השבטים ישובו הנה:

ונושבו הערים. תהיינה מיושבות באנשים:

יא

ופרו. יעשו פירות ר"ל יולידו בנים ובנות וכפל בשמות נרדפים לחוזק:

והושבתי. אושיב אתכם בארצכם כמו שישבתם בימי קדם ואטיב עמכם עוד יותר ממה שהיה לכם בראשונה עד שלא גליתם:

וידעתם. אז תדעו שאני ה' הנאמן במאמרי:

יב

והולכתי עליכם. כאלו יאמר על ההדים מעתה אוליך עליכם אדם וחוזר ומפר' את עמי ישראל והם ירשוך:

לשכלם. להיום אבודים וגרושים ממך:

יג

יען. בעבור שהעובדי כוכבים אומרים על מקומות א"י אוכלת אדם את ר"ל למודה את ומורגלת לכלות ולאבד בני אדם כי מתחלה נאבדו וכלו בה הכנענים יושבי הארץ ולאח"ז כלו בה בני ישראל אשר ישבו תחתם:

ומשכלת גוייך. היית דרכך לשכל ולאבד הגוים היושבים בך והוא כפל ענין במ"ש:

יד

אדם לא תאכלי עוד. כשישובו ישראל לארצם לא יכלו עוד בך:

וגוייך לא. תשכלי עוד כפל הדבר במ"ש:

טו

ולא אשמיע וכו'. ר"ל לא יכלימו עוד אותך בדבר זה ולא תסבלי עוד חרפה בעבור זאת כי מאז לא תכשילי עוד את גוייך להיות נאבדים בך:

יז

כטומאת הנדה. כמו טומאת הנדה שעי"ז היא מרוחקת מבעלה כן היתה דרכם טמאה לפני עד להרחיקם:

יח

ואשפוך. לכן שפכתי עליהם חמתי בעבור דם הנקי אשר שפכו ובעבור טמאם את הארץ בגלוליהם:

יט

כדרכם. כגמול דרכם ומעשיהם כן שפטתים:

כ

ויבוא אל הגוים. וכאשר בא אל הבבליים שגלו ביניהם נתחלל על ידיהם שם קדשי כי העובדי כוכבים ההם אמרו עליהם הנה עם ה' אלה ועכ"ז יצאו מארצו ומבלתי יכולת לא השאירם בארצו:

כא

אשר חללוהו. ר"ל אשר נתחלל על ידיהם:

כב

אני עושה. את האמור בענין להוציאם מארץ העמים ולהביאם אל ארצם:

אשר חללתם. אשר נתחלל על ידכם:

כג

וקדשתי. מעתה אקדש את שמי הגדול וכו':

בהקדשי. בעת אהיה מקודש על ידיכם לעיני הגוים אז ידעו הגוים שאני ה' המושל בכל:

כד

ולקחתי וגו'. ובזה אקדש שמי כי אקח אתכם מן הגוים וכו':

כה

וזרקתי וגו'. ר"ל אכפר עוונם ואעביר טומאת חטאתם בהזיית מי אפר פרה המעביר טומאת המת:

כו

לב חדש וגו'. ר"ל לב ישר ומוכנע ורצון טוב:

לב האבן. לב החזק והקשה כאבן:

לב בשר. לב נכנע ורך כבשר:

כז

ואת רוחי וגו'. ר"ל אחזיר לכם רוח הנבואה מה שהיה נחסר כל ימי הגולה:

ועשיתי. ר"ל אעיר לבבכם שתלכו בחוקי ולשמור משפטי בלב ולעשותם:

כח

לעם. להאמין בי ולשמור מצותי:

לאלהים. לעזור לכם ולהושיע אתכם:

כט

והושעתי וגו'. ר"ל ארחיק אתכם מכל טומאת העון שהייתם רגילים בו כי יעיר לבבם להיות נזהרים מהם:

וקראתי אל הדגן והרביתי אותו. ר"ל אצוה שיפרה וירבה:

ל

למען וגו'. ר"ל באופן שלא תקבלו עוד בגוים חרפת רעב כי מאז לא יקראו לכם חסירי לחם:

לא

וזכרתם. וכאשר תזכרו דרכיכם הרעים אז תכרתו בעיני עצמיכם ר"ל אתם תשפטו הכריתה על עצמיכם בעבור הרעות שעשיתם ותאמרו שבדין נכרתה בגולה:

לב

אני עושה. את הגאולה הזאת:

יודע לכם. יהיה ידוע לכם שאין הגאולה למענכם כי בושו והכלמו מדרכיכם אשר לא טובים ואינכם כדאים להביא הגאולה:

לג

ביום טהרי. ר"ל כשאכפר עליהם:

והושבתי. להיות מיושבת באנשים:

לד

הנשמה. אשר היא שוממה תעבד אז בחרישה ובזריעה:

לה

ואמרו. העוברים דרך בם יתמהו ויאמרו הנה הארץ הזאת שהיתה נשמה היתה עתה כגן הנטועה בעדן:

בצורות ישבו. נתיישבו באנשים ובמגדלים ובחומות עד שהמה בצורות וחזקות:

לו

וידעו הגוים וכו'. ר"ל הגוים הנשארים יכירו לדעת שאני הוא בניתי את הנהרסות ונטעתי הנשמה ולא נעשה הדבר במקרה:

אני ה' דברתי. אני הוא המדבר שכן יהיה ואני הוא העושה הדבר:

לז

עוד זאת אדרש וגו'. ר"ל עוד בדבר זה אהיה נדרש להם למלאות משאלותם בדרשם על זאת:

ארבה אותם. ר"ל וזהו הדבר שארבה אותם מבני אדם כרבוי הצאן:

לח

כצאן קדשים. כמספר צאן קדשים וחוזר ומפרש כצאן ירושלים:

במועדיה. ר"ל כצאן המובא לירושלים במועדי ה' להקריב על המזבח:

כן תהיינה. כמספר הזה תהיינה הערים וכו':

צאן אדם. ר"ל מרבית בני אדם ולפי שדרך הצאן להתרבות מאד אמר מלת צאן בדרך שאלה על הפלגת הרבוי:

כי אני ה'. הנאמן במאמרי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף