מצודת דוד/דברי הימים א/ד

מצודת דוד ‏ דברי הימים א ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בני יהודה וכו'. בא להשלים יחוס בני יהודה ובדרך קצרה מזכיר שוב מי מבניו ובני בניו והם פרץ בן יהודה וחצרון בנו וכרמי בן זמרי בן זרח בן יהודה וחור בן כלב בן חצרון ושובל בן כלב בן חור:

ב

וראיה. הוא הרואה האמור למעלה:

אלה משפחות הצרעתי. האמור למעלה שיצאו מבני שובל:

ג

ואלה. מוסב על המקרא שלאחריו שאמר אלה בני חור וכו' ואמר מלבד בני חור הנזכרים למעלה הנה גם אלה היו בניו והם אבי עיטם יזרעאל וכו':

ד

אבי בית לחם. שלמא בן כלב בנו הי' אבי בית לחם ונקרא מ"ש בן בנו וכאומר אבי של אבי בית לחם ואבי האב הוא כאב:

ה

ולאשחור. הוא הנזכר למעלה שהיה בן חצרון:

ח

וקוץ. אולי הוא אחד מהנזכרים למעלה והיה נקרא בב' השמות וכן נאמר ברבים כמוהו אשר נמצא בזה הספר אשר לא יזכרו לפנים מי הי' וממי יצא:

ט

ויהי יעבץ. גם הוא לא נזכר שמו לפנים מי הוא:

ילדתי בעצב. כאשר ילדה אותו היה לה עצבון מה ולזכרון קראה את בנה יעבץ בהפוך אותיות מעצב כאלו תאמר שיהפך העצב לשמחה:

י

והרבית את גבולי. להיות נחלתי מרובה:

ידך עמי. לעזרני בעת הצורך:

ועשית מרעה. ר"ל תהפוך מהרעה אשר בעבורה נתעצבה אמי בעת ילדה אותי הרעה ההיא תהפוך לטובה לבלתי עצבי כאשר שאלה אמו בקריאת השם יעבץ והנה נדר מה א"כ יהיה ולא פירש מה נדר וכאלו אמר כאשר כן יהיה אשלם גמול הדבר ואלך בדרכי ה' ודוגמתו כל מכה יבוסי וכו' (ש"ב ה) ולא פירש מה יעשה לו והוא כאומר הנה יקבל גמול:

יא

וכלוב אחי שוחה. לא הוזכרו לפנים גם שניהם ואולי הוזכרו בשם האחד אשר היה להם, או כן דרך הספר להזכיר אנשים ותולדותיהם עם שלא הוזכרו לפנים ממי יצאו ומי אביהם:

יב

אלה אנשי רכה. כל בני כלוב היו נקראים אנשי רכה מטעם ידוע אצלם:

יג

ובני קנז. גם הוא לא נזכר לפנים בן מי הי' (ולא אזכרם עוד מעתה כי מאד רבו):

עתניאל. הוא היה השופט הראשון על ישראל:

יד

כי חרשים היו. ר"ל בעבור זה היה נקרא המקום ההוא גיא חרשים על כי היו אנשים חרשים רצה לומר אומני אבן ועץ וברזל:

טו

כלב בן יפונה. הוא כלב בן חצרון ועל שפינה עצמו מעצת המרגלים נקרא בן יפונה כן ארז"ל ועם כי כבר סיפר מתולדותיו בא עתה להשלים ספור כל תולדותיו וכן דרך הספר הזה:

וקנז. כי שמו בוי"ו:

יז

ותהר. אשתו של מרד הרתה וילדה את מרים והוא שם איש:

יח

ואשתו היהודיה. אשת מרד היהודית כי הראשונה שזכר לא היתה יהודית כי היא היתה בתיה בת פרעה שאמר בסוף המקרא:

ואלה. האמורים במקרא שלפניו והם מרים ושמי וכו' אלה היו בני בתיה וכו':

יט

אחות נחם. אשר היתה אחות נחם:

אבי וכו'. ר"ל אלה בניה אבי קעילה וכו':

כ

בן חנן. כן שמו וכן בן זוחת:

כא

ומשפחות וכו'. המשפחות שהיו עובדים עבודת הפשתן המיוחסים לבית אשבע:

כב

אשר בעלו למואב. אשר נלחמו עם מואב והיו אדונים להם:

וישבי לחם. כן שם איש:

והדברים עתיקים. כאומר אף כי אמרתי מדבר מלחמה ונצחון ואין הדבר ידוע הנה אל תתמהו על זה כי הדברים האלה המה מיושנים ועבר זמן רב ונשכח מן הבריות:

כג

המה היוצרים. המה היו יוצרי חרס והיו יושבים במקום הנוטעים לנטוע אותם והיו בעלי גדרה ר"ל בונים גדרות וכתלים:

עם המלך. כשהיו עם המלך עוסקים במלאכתו היו יושבים שם במקום הנטעים מפני הכנת מלאכתם אבל לא בזולת זה:

כד

בני שמעון. לפי שהי' שכן ליהודה בנחלתו לזה מיחסו אחריו וקודם ראובן:

כה

שלום בנו. של שאול הסמוך לו ומבשם בנו של שלום וכו':

כז

וכל משפחתם. של בני שמעון לא הרבו בנים לגעת עד מספר בני יהודה אשר שכנו עמהם וכאומר אין המקום גורם מרבית הבנים כי בני יהודה ובני שמעון ישבו יחד ועכ"ז לא נתרבו אלו כאלו:

כח

וישבו בבאר שבע וכו'. הערים האלה היו בנחלת בני יהודה ונתנה לבני שמעון לשבת בהן ונזכרים המה בספר יהושע קצת בחלוף השמות:

לא

אלה עריהם. אשר ישבו בהן:

עד מלוך דוד. אבל כאשר מלך דוד גברה יד בני שבטו וגרשום מנחלתם על כי נתרבו והיה צר להם המקום לשבת עם בני שמעון:

לב

וחצריהם. אבל חצרי הערים שזכר הם עיטם וכו' ואף שאמר בסוף המקרא ערים חמש מ"מ אל מול הערים שזכר בראשונה יחשבו כחצרים:

לג

הערים האלה. הם עיטם וכו':

עד בעל. החצרות המגיעות עד בעל:

זאת. המחוז הזאת נשארה להם לשבת בה:

והתיחשם להם. המקומות האלה נשארו מיוחסות לבני שמעון (ועם כי עיקר שם יחוס הונח על גלוי משפחת האיש לדעת מבני מי הוא הנה הושאל על הגלות העיר לדעת של מי הוא וכן על הגלות האיש לדעת מאיזה עם הוא או מאיזה מקום וכן קראו המדקדקים להיו"ד של מצרי ואדומי, יו"ד היחס):

לה

אלה הבאים בשמות. רצה לומר אלה הנזכרים בשמותם היו נשיאי' במשפחות' ובית אבותיהם התחזקו להיות עם רב ולא יכלו לשבת בהמחוז הנשאר:

לט

וילכו. ולזה הלכו עד המקום שבאים בה אל גדר וכו' לבקש מקום מרעה:

מ

רחבת ידים. מקומות רחבות וגדולות:

ושוקטת ושלוה. עמה יושבת בהשקט ואינה נשמרת מן המלחמה:

כי מן חם. כי המה מבני חם היושבים שמה מימים קדמונים ולא היה מי מערער על ארצם להיות נשמרים מן המלחמה:

מא

הכתובים בשמות. הם שובב וימלך וכו':

את אהליהם. רצה לומר יושבי האהלים:

המעונים. שם אומה מעון:

עד היום הזה. רצה לומר נחרמו ונאבדו משם עד היום הזה ולא חזרו לה אף לאחר שגלו ישראל מארצם:

וישבו. אז בעת שהחרימום ישבו במקומם כי מקום מרעה היא והוטב בעיניהם:

מב

ומהם. וחוזר ומפרש מן בני שמעון:

בראשם. המה היו הראשים להם:

מג

את שארית הפלטה. הנשארה מה שלא החרימם שאול ודוד שנאמר בו עד הכרית כל זכר באדום (מ"א י"א) ועמלק הוא מבני אדום:

עד היום הזה. כי חזרו לשבת בה כאשר שבו מבבל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף