מפתח/יבמות/לט/ב

מפתח יבמות לט ב

ר"י וריב"ל חד וכו'. היאך פוסקים. רי"ף. רא"ש. ועי' ב"י סימן קס"א בשם רבינו ירוחם [יעויין שם דמשום ספיקא אזלי' לחומרא כמ"ד חליצת גדול עדיפא]. וכן בשו"ע שם ס"ו. רמ"א ס"ד. חת"ס הגהות לשכת הסופרים שם. ועי' ספר קובץ על הרמב"ם.

חליצת גדול עדיפא. אם יש לגדול אשה חליצת קטן עדיף. בית שמואל סימן קס"א סק"ז. ועי' שו"ת ריטב"א סימן קע"ח. ב"י בשם ריטב"א, וע"ע ב"י סימן נ"ז [דכופין לגדול]. ועי' שו"ת רע"א ח"ג סימן מ"ה. ועי' אבנ"ז אה"ע סימן רי"ב רי"ג. ועי' ערוך השולחן.

אי כשיש לגדול עוד אשה הוי חליצה פסולה, כיון דאין יכול ליבמה משום חדר"ג או"ד אי"ז חליצה פסולה. שו"ת רע"א שם. אבנ"ז שם. ובעיקר הענין אי אין יכול ליבם משום חדר"ג, או דשמא יכול ליבם כיון דהוא מצוה, או משום דאשה הקנו לו מן השמים, עי' להלן ד"ה אמר רב שהובא מחלוקת הראשונים.

אי כשיש לגדול עוד אשה והקטן אינו רוצה לחלוץ, אי סגי בחליצת גדול או דהוי חליצה פסולה ובעי' חליצת קטן. רע"א שם. אבנ"ז שם.

אי הטעם דחליצת גדול עדיפא הוא מחמת מצות היבום דאז לכו"ע הגדול קודם, או דהוא דין בפנ"ע דגדול קודם גם בחליצה. ערוך השולחן. ועי' שו"ת רע"א שם. ואבנ"ז שם.

התחיל הקטן ובא הגדול יפסיק הקטן ויעשה הגדול, [וכן בכ"מ דע"י אחד הוא מובחר, והתחיל השני ובא הראשון, יפסיק האינו מובחר]. שו"ת בית יעקב סימן ק"ד. פת"ש אה"ע סימן קס"א סק"ג. ועי' חכ"צ סימן מ"ה. ושו"ת שבות יעקב ח"ב סימן ל'. שערי תשובה סימן תרע"ג. ועי' שדי חמד חליצה סימן א' אות ח' בשם ברכי יוסף.

אם ירצה הקטן לסיים החליצה הרשות בידו. שדה חמד שם עפי"ד השבות יעקב שם.

עליה דידיה רמיא לדידיה כייפינן. היאך הדין בלא רצו ליבם וכפו הקטן אי הוי חליצה מעושה כיון דהיו צריכין לכפות הגדול. רע"א בע"א.

אמר רב אין כופין. נחלקו הראשונים אי כשיש ליבם עוד אשה אחרת אי כופין אותו לחלוץ, [ונחלקו אי יש בזה גם משום חדר"ג, כיון שאשה הקנו מן השמים, ועוד דהוא במקום מצוה]. ספר התרומה סימן קל"ג. ראבי"ה [הו' במרדכי]. ריטב"א כאן לקמן מ"ד., או"ז סימן תרל"ח תרל"ט וכן בשם ר"י הלבן. תשו' ר' אביגדור כהן צדק [בהגהת מרדכי סימן ק"י]. מרדכי ישן בשם ר"ת [הו' במהרי"ק שורש ק"ב]. ריצב"א, סמ"ק [הו' בטור]. מהרי"ק שורש י"ב. שו"ת בנימין זאב סימן ע"ד. ים של שלמה סימן י"ז. שו"ת מהר"ם מלובלין סימן ל"ח. שו"ת נימוקי יוסף. ריב"ש סימן תק"ט. מהרשד"ם סימן מ"א. ב"ח סימן קס"ה. ב"ש שם. בת מאיר שם. ט"ז שם סק"ו. שו"ע אה"ע סימן א' ס"י. שו"ת בית יוסף סימן ב'. ועי' ריב"ש סימן ש"ב. ועי' ישועות יעקב סימן קנ"ט סק"י וסקי"א. ועי' אוצר הפוסקים סימן סק"ג.

אי תיקנו חדר"ג במקום מצוה. שו"ת הרשב"א סימן תקנ"ז [הו"ד במהרי"ק שורש ק"ב, יעויין שם דלא תקון במקום מצוה]. וכ"ה בנימוקי יוסף לקמן ס"ד., וכ"כ במהר"ם פדווא סימן י"ט. והרא"ש סימן י"ד. ועי' ריטב"א כאן ולקמן בדף מ"א. בשם תוס'. וע"ע בריטב"א לקמן ס"ד. ד"ה ואע"פ [יעויין שם לענין מצות פריה ורביה]. ועי' שו"ת מהר"י מינץ סימן י' [יעויין שם דחולק וס"ל שתיקנו במקום מצוה]. ועי' נודע ביהודה מהדו"ת סימן ק"ב [מה שביאר בד' המהר"י מינץ]. ועי' שו"ע אה"ע סימן א' ס"י. רמ"א שם [יעויין שם שנחלק בזה עם השו"ע]. שדי חמד ח"ו מערכת אישות סימן ב' אות א' ואות ח'. ועי' אוצר הפוסקים שם סקס"ח. וע"ע שו"ת רע"א ח"ג סימן מ"ה. ועי' אבנ"ז אה"ע סימן רי"ב רי"ג. שו"ת צמח צדק החדש סימן ו'. ועי' פת"ש אה"ע סימן קנ"ד סקכ"ה.

בנשוי ודאי מצות חליצה קודמת. ריב"ש סימן ש"ב. ועי' שו"ת בית יוסף סימן ב'.

חד אמר בעדים. ומשום דאיסור יבמה לשוק הוי דשב"ע. שו"ת רע"א סימן קכ"ד. ועי' קה"י סימן ל"ג. ועי' אתוון דאו' כלל ח'. וע"ע בקה"י סימן כ"ח. ועי' נובי"ק אה"ע סימן נ"ד. רע"א סימן קכ"ה. אחיעזר ח"א סימן ה' אות ב' ד"ה ויש. מרחשת ח"ב סימן י"ד אות א' סק"א ואות ב' סק"א.

טעמא דמילתא משום דהוי כנגד איתחזק ואין ע"א נאמן. נודע ביהודה קמא סימן נ"ד ד"ה והנה לפי. הגהות אמרי ברוך [על הנתיה"מ] סימן ל"ו. ועי' קה"י שם [יעויין שם שהק' דהא הוא פלוגתת הראשונים אי ע"א נאמן כנגד איתחזק]. ועי' ריטב"א קידושין ס"ד. ד"ה כ' התוס', דמש' דלא כהנודע ביהודה.

אי איסור יבמה לשוק הוי דשב"ע. ריטב"א קידושין ס"ד. ד"ה כ' התוס'. עי' שו"ת רע"א סימן קכ"ד קכ"ה. ועי' קה"י סימן ל"ג, וסימן כ"ח. ועי' אתוון דאו' כלל ח'. נודע ביהודה קמא סימן נ"ד ד"ה והנה לפי. הגהות אמרי ברוך [על הנתיה"מ] סימן ל"ו. אחיעזר ח"א סימן ה' אות ב' ד"ה ויש. מרחשת ח"ב סימן י"ד אות א' סק"א ואות ב' סק"א. ועי' לקמן צ"ג: וע"ע תוס' ל"ו: ד"ה הא. [וע"ע קובץ שיעורים ב"ב אות תי"ג. ועי' קוה"ע סימן ל"ה. ועי' בזה ריטב"א קידושין ס"ד. ד"ה כ' התוס'. ועי' מהרי"ט קידושין ס"ד. ד"ה ומה. ועי' שלט"ג ע"ח: אות י"ז ד"ה ובספר בשם ספר התרומה הל' חליצה סימן קל"ג].

והלכתא גלויי מילתא בעלמא. כלו' דאין מעידים על מילתא דאסורא או דממונא אלא רק שפלוני הוא האח. רי"ף. רא"ש.

י"מ באופ"א, גלויי מילתא בעלמא, דהיינו מחזיקים אותו לפני כן שהוא אחיו של מת. מרדכי פרק מצות חליצה [הו' בב"י סימן קס"ט סי"א]. ועי' נודע ביהודה סימן צ"ג. וב"ש סימן קנ"ז סק"ב.

י"מ באופ"א, גלויי מילתא בעלמא, דהיינו שהוא דבר העשוי להתגלות. רמב"ם יבום פ"ד ה"א. וכ"מ בריטב"א קידושין ס"ד ד"ה כתבו התוס'. ועי' רא"ש ב"ב פ"י אות י"ז [יעויין שם דע"א נאמן בדבר העשוי להתגלות]. וכ"ה בנימוקי יוסף בשם הרשב"א בהשגות על הרי"ף כתובות פ"ה. [והנה בפרטי דיני נאמנות ע"א בדבר העשוי להתגלות, עי' תוס' קידושין ס"ו: ד"ה שלח, דנאמן בהכחשה. ועי' מקנה שם. שער המלך שגגות פ"ג ד"ה כתבו. קקיון דיונה שם. זכר יצחק סימן ע"ב ד"ה אמנם. ועי' תוס' ס"ו. ד"ה נטמאו. עי' באה"ט חו"מ סי ל' סקי"ד בשם סמ"ע. ועי' מהרי"ק שורש א'. ועי ש"ך שם סקי"ג. ועי' תומים שם סקי"ב. וע"ע מחנ"א ה' עדות סימן ט"ז. ועי' שער המשפט שם סק"ז. וע"ע שו"ת דברי שלום ומשפט חו"מ ח"א סמ"ד. ועי' מהרש"ם ח"א סימן ד'. זכר יצחק סימן ע"ב ד"ה אמנם. ועי' תוס' קידושין ס"ו. ד"ה נטמאו. רמ"א יו"ד קכ"ז ס"ג ש"ך שם סקכ"ד. ועי' מהרי"ט ושעה"מ הנ"ל. ועי' חת"ס שו"ת אה"ע ח"א סימן י"ב מה שהקשה להש"ך. עי' ימי שלמה הל' עדות פ"ה יעויין שם באורך. ועי' גן המלך (לבעל הגינת ורדים) סימן קמ"ז. ועי' קול אליהו חיו"ד סימן א'].

קשה מב"ב קל"ה. דהאומר זה אחי אינו נאמן. ריב"ש סימן קפ"ב. ועי' תוס' חד מקמאי. ועי' קובץ שיעורים ב"ב אות תר"כ. ועי' ב"י סימן קנ"ז. ועי' תורת גיטין דף ב:

אי ע"א נאמן לומר זה האיש וזה האישה גם בשעת גירושין או רק קודם חליצה. ריב"ש סימן קפ"ב. תוס' חד מקמאי. קובץ שיעורים ב"ב אות תר"כ. ב"י סימן קנ"ז.

אי מהני הסברא דמילתא דעבידא לאיגלויי בממונות. טור סימן מ"ט ס"ב. רמ"א סוס"י ל'. ריב"ש סימן קפ"א. קצוה"ח סימן מ"ט סק"ב. ועי' ריב"ש סימן קפ"ב. ועי' תוס' חד מקמאי. ועי' קובץ שיעורים ב"ב אות תר"כ. ועי' ב"י סימן קנ"ז. וע"ע עין יצחק אה"ע סימן מ"ג סק"י. נחל יצחק סימן מ"ט. וע"ע מאירי.

אפילו קרוב ואפי' אשה. יש להסתפק אי כשר עד מפי עד וכעדות אשה או"ד שם דייקא ומינסבא. רע"א [ויעויין שם דלפי"ד הרמב"ם דהכא הוא משום דהוי דבר העשוי הלתגלות, ל"ש זה בעד מפי עד שאינו חושש להתגלות כשקרן]. וע"ע תשב"ץ ח"ב סימן פ"ג.

במקום עיגונא הקילו להאמין לעד מפי עד. תשב"ץ ח"ב סימן פ"ג.

ילה"ק אמה שפ' בשו"ע סימן קס"ט סי"א, דאין סומכין במנין השנים לא ע"פ קרובים ושנים, ומ"ש מהא דנאמן ע"א לומר דזהו האח. נודע ביהודה סימן צ"ג. פת"ש סימן י"ג. ולפי פי' המרדכי [עי' לעיל] י"ל דשאני מהכא דכאן כבר היינו מחזיקים אותו בתור אח, משא"כ שם היה מוחזק בתורת קטן.

אין לסמוך במקום שאין מכירין עפ"י עדות הקרוב או האשה דודאי יש חשש באיסור ובממון, אלא פירושו על הכרת העדים שכל ששמעו שנים שלא בשעת מעשה מפי קרוב וכו' יכולים להעיד בב"ד. מאירי [דהואיל ובאותה שעה לא היה חשש שקרות], ויעויין שם צד אחר בזה.

תניא אב"ש אומר וכו' לשם נוי וכו'. אי בעי לכוין לשם מצות יבום או דסגי לשם קנין יבום, [ונפ"מ כשאינו יודע שהוא מצוה]. שדי חמד מערכת חליצה א' ל"ה. חי' הגרש"ש סימן ל"ז. חזון איש סימן קכ"ט סקי"ג. ועי' עונג יו"ט שפי' ד' רש"י לקמן ס"א: ד"ה ואינה חולצת, דיבם הבא על הקטנה לא קיים מצוה וקנאה ולכשתגדל יבא לקיים המצוה.

אי בעי לכוין לשם מצוה או דסגי שלא יכוין להיפוך. נודע ביהודה מהדו"ק אה"ע סימן נ"ד. שו"ת ר' עזריאל ח"ב סימן ק' אות ז'. קוה"ע סימן ל"ח סק"י. ועי' רמב"ן.

פוגע בערוה וכו' ממזר. י"מ דלאב"ש הבא על יבמתו בשוגג לא קנה [ודלא כמתני' דלקמן נ"ג:], דלדעתו דרשי' יבמה יבא עליה למצוה שיכוין לשם מצוה, ועובר באיסור אש"א דאורייתא. רמב"ן. ריטב"א נ"ג: בדרך הא'. ועי' ישרש יעקב. ושיעורי ר' שמואל אות תע"ג. ועי' שו"ת הרמב"ם סימן ק"ע, ובפיה"מ בבכורות. ועי' אחיעזר סימן ל"ד אות ה' שדקדק מהרמב"ם בפיה"מ כהרמב"ן. ועי' קר"א דאב"ש נסתפק בזה אם בלא כונה הוי כביאת ערוה שלא במקום מצוה. ועי' קוה"ע סימן ל"ו.

הטעם דהוי כפוגע בערוה דיבום הוי רק דחויה [משא"כ בשאר מצות של"ש כגון אכילת קדשים, עי' להלן מ. רד"ה הכא]. קוה"ע סימן ל"ח סק"י. וע"ע בדבריו בסימן א' סק"ז. ובאמרי משה סימן ה'. ועי' רמב"ם בפיה"מ בבכורות. ועי' תוס' לעיל ג: ד"ה לא ולקמן נ"ד: ד"ה אלא. דיבום מהני מדין עדל"ת. ועי' רש"י נ"ב. ד"ה נתן לה. וע"ע להלן משנ"ת בדף מ"א. ד"ה מתה אשתו מותר ביבמתו וכו'.

אי פוגע בערוה היינו איסור אש"א או איסור יבמה לשוק. רמב"ן. ועי' ירושלמי דהיינו איסור יבמה לשוק, [דאיתא שם דאב"ש אתי כר"ע דאמר יש ממזר מיבמה לשוק, כן פירשו בזכר יצחק ח"ב סימן י"א. ובקוה:ע סימן מ"ג. אמנם יעויין שם בנו"כ דלמסקנא הוא איסור אש"א].

י"מ דגם לאב"ש מדאו' אינו כפוגע בערוה, ורק מדרבנן חשיב כפוגע בערוה. נימוקי יוסף ריש הבא על יבמתו. ריטב"א נ"ג: בצד הב'. בית מאיר סימן קס"ה בדעת הרשב"א לקמן מ"א., חלקת יואב או"ח סו"ס ל"ג. זכר יהוסף או"ח ריש סימן י"ט. ועי' רמב"ם יבום פ"א הי"ב. וע"ע בית מאיר סו"ס קס"ו, וסימן קע"ד ס"א. ועי' שו"ע סימן קס"ה ס"א וסימן קס"ו ס"ז. ועי' בב"ש סק"ה. ועי' חי' הגרש"ש סימן ל"ז וסימן ל"ח. משנת ר"א סימן ז' סק"א.

קשה לדרך זו דסוגיין משמע דדרשא גמורה היא לאב"ש. כתונת פסים.

ביאור לדרך זו היאך אסרו חכמים מה שהתירה התורה בפירוש [עי' ט"ז יו"ד קי"ז]. כתונת פסים.

מש"כ הריטב"א והנימוקי יוסף דלאב"ש הוא רק מדרבנן, היינו רק לרבא אבל לרב יצחק בר אבדימי לא. תוס' הרי"ד [לרידב"ז].

עוד מצינו שיטה חדשה דלאב"ש מדאו' הביאה אסורה אך בדיעבד קנאה. ב"ש שם בדעת השו"ע. קר"א. ועי' חי' הגרש"ש סימן ל"ח ול"ט. משנת ר' אהרן סימן ז' סק"א [יעויין שם דהערוה פוקע ע"י הקנין עצמו עיי"ש היטב].

קשה לדרך זו דא"כ הולד ממזר. בית מאיר שם. שי למורא. ישועות יעקב שם. אחיעזר סימן ל"ד. שיעורי ר' שמואל אות תע"ד. ועי' חי' הגרש"ש סימן ל"ז.

אי לדרך זו הולד ממזר רק מדרבנן. אחיעזר סימן ל"ד. שיעורי ר' שמואל אות תע"ד. ועי' חי' הגרש"ש סימן ל"ז.

אי לאחר שכבר קנאה בכונה כדין התורה יש איסור לכוין לשם נוי. חי' הגרש"ש סימן ל"ז ל"ח. משנת ר"א סימן ז' סק"א. ועי' להלן.

כמה דרכים בביאור פלוגתת אב"ש ורבנן להסוברים [נימוקי יוסף וריטב"א הנ"ל] דמדאו' גם לאב"ש ל"ח כפוגע בערוה. קר"א. חזון איש סימן קכ"ט סקי"ג, וסימן קל"ד לדף מ"א.

ל"ד לשאר מצות שהעושה לשם כבוד יוצא אף למ"ד מצות צריכות כונה, דהכא כיון דאיכא איסור אש"א לא רצתה תורה אלא מצוה לשמה. חזון איש סימן קכ"ט סקי"ג, וסימן קל"ד לדף מ"א. וכעי"ז בערוך השולחן סימן קס"ה ס"ג.

אי המכוין לשם מצוה ולשם נוי יחד הוי כפוגע בערוה. שו"ת שבות יעקב ח"ג סימן קל"ה. נודע ביהודה מהדו"ק אה"ע סימן נ"ד ד"ה ואומר. גליוני הש"ס. הגרש"ש סימן ל"ז ל"ח. חזון איש סימן קכ"ט סקי"ג. הגהות פורת יוסף. ועי' מנ"ח מצ' תקצ"ח. ואמר"מ סימן ז' סקי"ד. דברי מלכיאל ח"ה סימן קכ"ב. ערוך השולחן סימן קס"ה ס"ח. ועי' לעיל.

אי לאב"ש בעינן שיכוין לשם מצוה או דגם בסתמא ליבום קיימא. נודע ביהודה מהדו"ק אה"ע סימן נ"ד [והו' בפת"ש סימן קס"ה סק"ב]. ישרש יעקב לקמן נ"ד. .

הוכחה מחרש דסתמא לאב"ש שרי. נודע ביהודה שם. ועי' חי' הגרש"ש סימן ל"ז שתמה דהא חרש מתכוין ליבום. וכ"ה בחזון איש סימן קכ"ט סקי"ג.

פלוגתת אב"ש וחכמים לא תליא בהפלוגתא אי מצות צריכות כונה. חזון איש סימן קכ"ט סקי"ג, וסימן קל"ד לדף מ"א. בערוך השולחן סימן קס"ה ס"ג. מנ"ח מצ' תקצ"ח. ועי' אמר"מ סימן ז' סקי"ד. ועי' להלן.

פלוגתת אב"ש ורבנן היינו אם האיסור אשת אח ביבום הוא בגדר הותרה או דחויה. רמב"ם בפיה"מ בכורות. קוה"ע סימן א' סק"ז בדעת הרשב"א לקמן מ"א., וכן באמרי משה סימן ה'.

וחכ"א יבמה יבא וכו'. למ"ד מצות צריכות כונה גם לרבנן לא קיים מצוה [אמנם עכ"פ הוא קונה]. מנ"ח מצ' תקצ"ח. ועי' אמר"מ סימן ז' סקי"ד. ועי' לעיל ד"ה אב"ש אומר, אי בעי' לאב"ש לכוין לשם מצוה או דסגי שיכוין לשם קנין יבום.

רד"ה אמר רב וכו' אין כופין אותו לחלוץ. קשה דאי קאי אהא דאמרו חזרו לומר מצות חליצה קודמת, אמאי פתחו בהא דמצות יבום קודמת, הול"ל דיחלצו ואם לא ירצו ייבמו. רמב"ן. ועי' עמק שאלה קנ"ד אות א'. ועי' שו"ת מים עמוקים סימן י"ט.

משמע דאין כופין אותו אפילו בדברים. רא"ש סימן י"ז.

קשה דלקמן ק"ו. מוכח דלמ"ד מצות חליצה קודמת כופין אותו לחלוץ. רא"ש סימן י"ז. ועי' קרבן נתנאל אות ח'. ועי' תוד"ה אמר רב. ובתוספות הרא"ש.

בא"ד ואין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם. לא נהירא דמהתם משמע דאין כופין ליבם, אבל היאך משמע דכופין לחלוץ. רמב"ן. רשב"א. ריטב"א. ועי' תוס' כתובות ס"ד. ד"ה דיני.

אדרבה מהתם משמע דאין כופין, דאל"כ למאי אשמעי' דאין כותבין אגרת מרד הא פשיטא דאפי' כופין. רמב"ן. ועי' תוס' כתובות ס"ד. ד"ה דיני.

י"ל דרש"י ס"ל דגם בלא אמתלא כל שאין כופין ליבם כופין אותו במילי לחלוץ, וא"כ באמתלא כופין בשוטין. רד"ך בית ב' חדר ה'.

י"ל דכל שאין כופין לייבם כופין לחלוץ משום המ"ע דחליצה, וכמו בשאר כפייה על המצוות. עמק שאלה סימן קנ"ד. ועי' להלן ד"ה בא"ד בשאר אמתלא.

עוד בישוב שיטת רש"י. רד"ך שם. בית יעקב. פנ"י כתובות ס"ד., שו"ת בית יוסף סימן ג'. ערוך לנר. עמק שאלה סימן קנ"ד. חזון איש אה"ע סימן קכ"ב סק"ג.

עי' להלן דלרש"י גם בבעל כופין כשיש לה טענה כל דהו, ולפי"ז לק"מ.

בא"ד ומכל הלין טעמי כפינן ליה דחליץ. ומה דאיתא לקמן ק"ו. דחליצה מעושה פסולה, היינו כשלא אמר רוצה אני, אבל כשאומר רוצה אני אינה פסולה. ריטב"א. פנ"י כתובות ס"ד. ישרש יעקב. ערוך לנר. ישועות יעקב קס"ה. ועי' רשב"א. וע"ע בתשובותיו סימן אלף ר"מ. ועי' להלן ד"ה בא"ד בשאר אמתלא.

כפיה זו היא בשוטין. רד"ך בית ב' חדר ה'.

לרש"י גם בבעל אם היא אומרת מאיס עלי כופין לגרש כדי שלא לעגנה [וכהרמב"ם אישות פי"ד ה"ח], ולא דוקא מאיס אלא כל טענה כל דהו. פנ"י כתובות ס"ג: בשם סמ"ג ומהרי"ק.

נחלקו המפרשים בדעת רש"י, אי הא דכופין לחלוץ באמתלא, היינו רק למ"ד מצות חליצה קודמת או גם למ"ד יבום קודם. שו"ת ריב"ש סימן ר"ט, שס"א, תק"ט. ראמ"ה. מבי"ט ח"א סימן פ' וח"ב סימן מ"א. ועי' חזון איש סימן קכ"ב סק"ג.

אפי' למ"ד מצות יבום קודם, כופין משום תקנת הגאונים דמורדת על בעלה כופין לגרשה וכ"ש ביבמה. תשו' הרי"ד סימן נ"ט. ריא"ז כתובות פ"ה. ועי' מרדכי ישן [הו' במהרי"ק שורש ק"ב].

יש סוברין דכשאינה רוצה להתייבם אפילו בלא אמתלא כופין לחלוץ. רמב"ם יבום פ"ב ה"י. תשב"ץ ח"ב סימן ק"פ. תשובות הר"ן סימן כ"ב. ריב"ש סימן ר"ט. מ"מ שם. וע"ע פנ"י כתובות ס"ד., שו"ת בית יוסף סוס"י ג'. ועי' בתוד"ה אמר רב, ומשנ"ת בדבריו להלן.

אם אינו הגון לה כגון שהוא ילד והיא זקנה נותנין לו עצה ואם אינו שומע כופין לחלוץ. שו"ת הרשב"א סימן אלף ר"מ בשם בה"ג. ראב"ן.

עי' להלן ד"ה בא"ד בשאר אמתלא, דיש סוברין דאפי' באותן שכופין להוציא מן הבעל ביבם אין כופין.

במקום שיש מנהג או תקנה דכופין לחלוץ אזלינן אבתרא. מרדכי ישן [הו' במהרי"ק שורש ק"ב]. ים של שלמה סו"ס י"ז. תשובת הרדב"ז ח"ד סימן אלף ק"פ.

בא"ד ושקלה כתובתה. יש חולקין דבכה"ג מפסדת כתובתה, כדין מורדת. רמב"ם יבום פ"ב ה"י [אמנם יתכן דהר"מ מיירי רק במורדת בלא כל טענה]. ועי' ישועות יעקב סימן קס"ה סק"א שביאר פלוגתתם. ועי' רמב"ן בשם בה"ג.

רד"ה יבמה יבא עליה, ול"ג למצוה וכו'. י"ח וגורסין למצוה, טעמם. ריטב"א.

תוד"ה אמר רב וכו' שהן מאותם שכופין להוציא מן הבעל. ישוב לזה, ומו"מ בזה. עמק שאלה שאלה קנ"ד אות א'. שו"ת מים עמוקים סימן י"ט. ועי' רמב"ן. פסקי הרי"ד. מאירי.

עוד בהך קושיא. ריטב"א. או"ז. רמב"ן. פסקי הרי"ד. מאירי. רא"ש. ועי' אוצה"ג עמ' 68 בשם רב נטורנאי [יעויין שם שם דדייקי' מהא דאיתא מוכה שחין אין חוסמין הא יבם שלם חוסמין לענין שאין לה כתובה, וכן בבה"ג ד"ו נ"ח ד'].

ועי' להלן דיש סוברין דאפי' באותן שכופין להוציא מהבעל ביבם אין כופין.

בא"ד בשאר אמתלא אין נראה לומר דכופין וכו'. אבל עכ"פ מטעין אותו לחלוץ [וכמו בדוגמא דלהלן]. שלט"ג בשם סמ"ג.

הוכחה דאסור לכפות חליצה, מהגמ' לקמן ק"ו. דחליצה מעושית פסולה. רשב"א. ועי' ריטב"א שדחה זה. וכן דחה בפנ"י כתובות ס"ד., ישרש יעקב. וערוך לנר. וישועות יעקב קס"ה. וע"ע בתשובות הרשב"א סימן אלף ר"מ. ועי' לעיל ד"ה בא"ד ומכל הלין. ועי' רא"ש סימן י"ז ותוספות הרא"ש.

התוס' [וש"ר] לשיטתם דפליגי על הרמב"ם [אישות פי"ד ה"ח] וס"ל דבבעל אם אומרת מאיס עלי אין כופין אותו לגרש. פנ"י כתובות ס"ג: בשם סמ"ג ומהרי"ק.

וליכא הכא משום כפייה על מ"ע וככל המצוות, משום דהוי מצוה עוברת. עמק שאלה סימן קנ"ד. ועי' שיעורי ר' שמואל אות תפ"ד.

שאר ראשונים דס"ל כשיטת התוס' דאין כופין. ריטב"א בשם ר"י. תוס' כתובות ס"ד. ד"ה דיני. רמב"ן. מאירי. נימוקי יוסף. טור אה"ע סימן קס"ה. סמ"ג עשין נ"ב. ספר התרומה סימן קל"ג. רמ"א שם. ב"ח שם. ב"ש שם. בית מאיר שם.

יש סוברין דאפי' באותן שכופין להוציא מן הבעל ביבם אין כופין, משום דתורה תלתה בו בפירוש. ריטב"א. ריב"ש סימן תק"ט בשם י"א [יעויין שם שביאר משום דמן השמים הקנו לו אשה]. ולשיטתם יבמה שנפלה לפני מוכה שחין, אין כופין לחלוץ, ורק אין כופין אותה להתייבם.

בא"ד למה היו טורחין להטעותו יכפוהו לחלוץ. יש לדחות דכל שאפשר להטעות [ואף ע"י טירחא] אין כופין. ערוך לנר.

בא"ד והתם הוי טעמא משום דמצות חליצה קודמת. ראיית רש"י היא לפי התי' הראשון שם. קרבן נתנאל אות ו'.

בא"ד ור"ת גריס מצות יבום קודמת וכו' אמר רב אין כופין. אי קאי ארישא כפי' ר"ת, או אסיפא כפירש"י. רי"ף. רמב"ם יבום פ"ב ה"ז. רמב"ן. רשב"א. ריטב"א. פסקי הרי"ד. מאירי. או"ז תרל"ח בשם [יעויין שם ב' שיטות, שיטה א' בשם ר"ח, ושיטה ב' כפירש"י בשם ריב"ן ור"י בר שמואל ור"י בר נתן]. ראב"ן. ראמ"ה. פסקי ריא"ז. תשו' רב ש"ג [אוה"ג עמ' 77].

קשה דמאי ס"ד דכופין, הא כתיב אם לא יחפוץ דיכול לחלוץ. פסקי הרי"ד. קר"א. ועי' נהור שרגא.

ואשמעי' דאין כופין אפי' במילי. נהור שרגא.

עי' ירושלמי פי"ג הי"ד דלמ"ד מצות חליצה קודמת אין כופין.

בא"ד אבל אחריני אין מניחין לייבם אלא אדרבה כופין לחלוץ. אף לר"ת דכופין לחלוץ היינו במילי ולא בשוטין. תוס' כתובות ס"ד. ד"ה ודיני. או"ז תרל"ח. ועי' להלן.

אי באין ידוע אי מכוין לשם מצוה כופין במילי לשי' ר"ת או בשוטין. תוס' שם. שו"ת ב"י סימן ג'. מהרי"ק שורש ק"ב בדעת הסמ"ג, ושורש צ"א. רד"ך בית ב' חדר ד'. דרכי משה שם. רדב"ז ח"ד אלף ק"פ בדעת הרא"ש והטור לר"ת.

אי אף בידוע שאין מכוין לשם מצוה אין כופין בשוטין לר"ת. ב"ח סימן קס"ה בדעת הב"י [יע"וש דאין כופין בשוטין]. וכ"מ בריב"ש סימן ר"ט. וחזון איש סימן קכ"ב סק"א. מיהו הב"ח עצמו ס"ל בדעת ר"ת דכופין בשוטין. וכ"כ ב"י בתשו' סימן ג'. וכן או"ז סו"ס תרל"ח וסימן תרמ"ו. וב"ש שם. תוס' שם.

ואור"ת דהלכה כאבא שאול וכו'. מחלוקת הראשונים ומו"מ בזה. רמב"ן. ריטב"א [יעויין שם דיבום קודם], וכן בשם הגאונים. רב נטרונאי [באוה"ג עמ' 68]. ומרדכי בשם גאון. רב עמרם גאון [בהגה"מ אישות פי"ד אות כ']. רבי הלאי גאון [הו' באוה"ג שם]. שאילתות דרב אחאי קנ"ד. [ועי' באוה"ג עמ' 70, דהוא מחלוקת גאוני סורא ונהרדעא]. ב' דעות בבה"ג ריש הל' יבום. וכן ברי"ף כתובות ס"ד. מלחמות שם. עיטור גט חליצה עמ' 10. רשב"ם, וריב"א [הו' במרדכי שם וראבי"ה שם, ובשם אביו]. רבינו שמחה [הו' בהגהת מיימוני ריש הל' ייבום]. רמ"ה [הו' בשאלה להריב"ש סימן ר"ט]. ועי' רדב"ז ח"ד סימן אלף ק"פ שהביא דמצות קודמת בשם הרבינו יונה. רשב"א. בעה"מ. רבי הושעיא רובי אפרים תלמיד הרי"ף. הר"ר שמעון המעיל. ורבינו יהונתן. וכה"ד הרי"ף. רמב"ם. מאירי. ראמ"ה. פסקי הרי"ד. רא"ה [הו' בשמ"ק כתובות שם]. ר"ן בתשו' סימן כ"ב. ושו"ע סימן קס"ה ס"א. ונחלקו ע"ז, האו"ז תרל"ח בשם רבינו שמשון ועוד בעלי התוס'. ספר התרומה קל"ג. הגהות מיימוני בשם הראב"ן, וכן בראב"ן בסוגיין סוף אות מ"ב, ותשובותיו ק"כ ב'. רבינו עזריאל ב"ר נתן ור' יוסי ב"ר אושעיא [הו' בהגה"מ]. רדב"ז בשם ר"י, סמ"ג, סמ"ק, מדרכי, ר"ם. ר"פ. תשוה"ג באוצה"ג שם בשם גאוני ישיבות נהרדעא, וכ"ד רש"ג שם עמ' 74. שו"ת הר"י מיגש סימן קל"ט משמו. וכ"ד ר"צ גאון בספר המקצועות [הו' באו"ז. ור"א כהן גאון [הו' באוה"ג עמ' 70]. רבינו גרשום [הו' בראב"ן].

הוכחה מדפליגי לעיל [בע"א] אי חליצת גדול עדיפא מביאת קטן. ריטב"א ל"ט. .

הוכחה מסתם משנה לקמן ריש פ"ו דשוגג ואנוס קנה, ולאבא שאול בכה"ג ל"ק. רמב"ן. ועי' ריטב"א לקמן רפ"ו [יעויין שם שדחה זה].

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף