מפתח/יבמות/לט/א
לומר שמגרשה בגט ומחזירה. מכאן קשה להראב"ד [גירושין פי"א הכ"ד] שכתב דהטעם שהכונס יבמתו מעוברת אם אין הולד של קיימא יקיים, משום דאם יוציא לא יוכל להחזיר, והכא מבואר דיכול להחזיר לאחר ייבום. כס"מ שם. ועי' מחנה לוי.
שמגרשה בגט ומחזירה. קשה להרשב"א (לקמן מ"א.) דכיון שהותר אש"א בשעת נפילה שוב אינה נאסרת, למאי הוצרך הכא קרא דיכול לחזור ולקדשה. קוה"ע סימן א' אות ח', סימן ו' אות ט'. אמרי משה סימן ה' אות ט"ז. מרומי שדה, ועי' להלן ד"ה נעשית כאשתו.
ועדיין יבומי הראשון עליה. אי סברא זו נאמרה גם לענין שלא יוכל להחזירה אחר הגירושין, או רק כלפי חליצה, ולהחזירה הוקשה לגמ' מטעם אחר דמצוה דרמא עליה עבדה השתא תיקום באיסור אש"א. רש"י י"ט: ד"ה ולקחה. רמב"ן שם. רשב"א שם. ריטב"א שם. ועי' חי' ר' נחום שם אות שמ"ח ואות שמ"ט.
בחליצה אין בגט לא. היינו אף בחליצה, דהביאה לא גריעא ממאמר דצריכה גט וחליצה, ולאפוקי בגט לחודיה. ריטב"א בשם מורו.
קשה דאי נימא דאחר יבום בעיא חליצה, לא משכח"ל יבום בנפילה שניה, דאם יבם שמעון ומת נמצא דיש זיקה לשניהם והוי אשת ב' מתים. קר"א י"ט: ועי' חי' ר' נחום אות ש"נ.
אף דבעיא חליצה, מ"מ אין כאן זיקת יבום רק זיקת חליצה. חי' ר' נחום אות ש"נ.
השתא תיקום עליה באיסור אש"א. קשה לר"י לעיל י: דאינו עובר בלאו אחר יבו"ח דכתיב אשר לא יבנה, א"כ כ"ש ביבמה גופא דליכא כרת. קר"א.
אין הכוונה לאיסור אש"א אלא איסורא בעלמא. קר"א. ועי' מאירי לעיל י:, ובית מאיר סימן קס"א [יעויין שם דיסוד איסור לא יבנה הוא איסור אש"א]. ועי' רמב"ן בסה"מ ל"ת י"ד. ועי' חי' הגר"נ אות קל"ט.
נעשית כאשתו לכל דבר. אי מהכא מקו"ד הרשב"א לקמן מ"א. דכיו שהותר אש"א בשעת נפילה שוב אינה נאסרת, [יעויין שם לגבי נשא אחות זקוקתו לאחר נפילה ומתה]. אמרי משה סימן ה' אות ה', ועיי"ש באות ט"ז. ועי' קוה"ע סימן א' אות ח' וסימן ו' אות ט'. ועי' מרומי שדה.
נעשית כאשתו לכ"ד, היינו שנפקע אישות שמצד אחיו לגמרי. רמב"ם יבום פ"א הט"ו. מאירי. ועי' חי' ר' נחום אות שמ"ט מש"כ עפי"ז. ועי' תוס' לעיל כ: ד"ה אטו.
גדר נעשית אשתו לכל דבר היינו שהיתר היבום נשאר תמיד. תוס' כ: ד"ה אטו, חי' ר' נחום אות שפ"ט. ועי' לעיל.
קשה אמאי בחייבי לאוין דעדל"ת אין ביאה שניה מותרת משום נעשית כאשתו לכל דבר. תוס' כ: ד"ה אטו. ועי' חי' ר' נחום אות שפ"ט.
אשה הקנו לו מן השמים. קשה אהא דאיתא (כתובות פ:) דיבם שגירשה והחזירה חזרה לכתובתה הראשונה, ואמאי אינו חייב לה כתובה משל עצמו, הא ליכא להתם להטעם דאשה הקנו לו משמים. קוה"ע בהשמטות לסימן ל"ח אות ט'.
תקינו לה משני וכו'. נחלקו הראשונים באופן שלא כתב היבם כתובה, אי יש לה כתובה ככל בעל שמת או לא. ביאור הגר"א סימן קס"ח סימן י"ג. ועי' רמב"ם יבום פ"ב הי"ז.
כדי שלא תהא קלה וכו'. קשה דא"כ למאי בעי הטעם דמן הקנו לו, הא כבר אין קלה בעיניו להוציאה. קוה"ע בהשמטות לסימן ל"ח אות ט'. ועי' קובץ שיעורים כתובות אות רפ"ז.
מצוה בגדול לייבם. היאך הדין בשני אחים תאומים, אי ב"ד יכולים לכוף אחד מהם לייבם, שהרי יכול לדחותם. חשק שלמה.
שני אחים תאומים שרוצים לייבם, יטילו גורל. חשק שלמה.
מצוה בגדול לייבם, הוא דין בעצם המצוה, [וכמו דיבום קודם לחליצה] ולא רק זכות לגדול ליבם לפני שאר האחים, כמה הוכחות לזה. שיעורי ר' דוד [פוברסקי] אות רצ"ד.
מצוה בגדול ליבם, אי"ז שהקטן מופקע מהמצוה לגמרי אלא רק דין קדימה. ארזא דבי רב. ועי' להלן.
היאך הדין בגדול האחין שאינו בכור. שו"ת בנין ציון סימן ק"נ. והנה להסוברים דמהלכין על האחין בסדר גדילתן [עי' להלן] ודאי דג"כ בגדול האחין שאינו בכור.
לא רצה מהלכין על כל האחין. קשה להרא"ש [הו' בשו"ת רע"א סימן נ"ד] דיש דיחוי במצות במקום שהגברא נדחה, וא"כ מהלכין על האחין, הא נדחו הקטנים שהיה בחיוב על הגדול. צמח צדק שם. ועי' ארזא דבי רב.
ביאור אמאי בכל יבום ליכא דחיה כיון דכשמת אין יכול ליבם כיון הוא אונן. ארזא דבי רב.
אי האח מיבם מדין שליחות של האח הגדול. תבואת שור סימן כ"ח סקי"ד. קצוה"ח סימן שפ"ב. ועי' לקמן ל"ט. משנ"ת בד"ה אם רצה הגדול.
יש להוכיח דאי"ז מדין שליחות, דהא דהא חליצה אינה בשליחות, וכן ביאה איתא בכתובות ע"ד. דליתא בה שליחות. קצוה"ח שם.
מהלכין קודם אצל השני ואח"כ אצל שלישי, וי"ח. מאירי [ויעויין שם דיש מי שאומר דאחר שנסתלק הגדול כולם שוין]. ועי' בדבריו לעיל כ"ד. ועיי"ש רש"י לעיל כ"ד. דהולכין כסדר גדילתן, וכ"כ בתוס' שם ד"ה ה"ג. וכ"ה דעת הראב"ד. וכ"ד הרשב"א שם. וע"ע טור וב"י אה"ע סימן קס"א אות ג'. ועי' מגיד משנה יבום פ"ב הי"ב. אולם ברמב"ם שם מבואר דחולק וס"ל דכולם שוין.
חד אמר ביאת קטן עדיפא. היאך הדין אם לגדול אסורה היבמה באיסור חייבי לאוין ולקטן מותרת, אי חשיב אפשר לקיים שניהם. קר"א. ועי' שיעורי ר' דוד אות רצ"ה.
אי דמי למילה דהתם (שבת קל"ג.) גבי מילה בצרעת, איתא דאם יש אחר הוא ימול ולא הא, משום דחשיב אפשר לקיים שניהם. קר"א. שיעורי ר' דוד אות רצ"ה. ועי' בשו"ת עונג יו"ט סימן קע"ו.
אי מיירי בקטן בן ט' או אפי' פחות מבן ט', [ואי מיירי בקטן כלל או בגדול ורק שהוא קטן מאחיו הגדול, עי' רש"י ותוס']. עי' תוס'. ריטב"א. ועי' מאירי.
עי' להלן בד"ה בא"ד ואפי' מאן דלא חייש למיעוט, משנ"ת אי ביאת קטן קונה ביבמה מדאורייתא.
חד אמר חליצת גדול עדיפא. קשה דהא חליצה במקום יבום לאו כלום היא (לקמן נ"ד.). מי נפתוח.
חליצת גדול עדיפא רק במקום דהוי ספק צ"ע [וס"ד דבכה"ג אינו שייך בהקמת שם ואף חליצתו לא עדיפא], אבל במקום דל"ה ספק צ"ע ביאת קטן עדיפא אף לל"ק. מי נפתוח.
למיכפייה. קשה אמאי כופין אותו לחליצה כיון שהיא חליצה מעושה ופסולה לכפיוהו ליבום. מי נפתוח.
לכפיה לדידהו. קשה דאדרבה הו"ל להקשות, דאי חליצת גדול עדיפא, אמאי חוזרין על האחין כלל. יוסף לקח.
עי' להלן בע"ב משנ"ת בד"ה עליה דידיה רמיא לדידיה כייפינן.
שהויי מצוה לא משהינן. והיינו בשביל שלא לעגן את היבמה. נימוקי יוסף. או"ש יבום פ"ב הי"ב בדעת הרמב"ם. שו"ת שבות יעקב ח"א סימן ל"ד. שו"ת הב"ח החדשות סימן צ"ב בדעת הרשב"ץ. ועי' להלן דהתרוה"ד דימה סוגיין לכל מצוה דאין משהין במקום שיש חשש בתתבטל המצוה, הרי דס"ל דאי"ז לעיגון.
אם הגדול נמצא קרוב אי משהינן או לא. תרוה"ד סימן ל"ה. שו"ת בית יעקב סימן כ"ו. שו"ת שבות יעקב ח"א סימן ל"ד. ועי' להלן שיטות הסוברים דהכא לא משהינן משום עיגון, ומשמע דלשיטתם ודאי דאף אם היבם קרוב אין משהין.
וכן בכ"מ דיש חשש שתתבטל המצוה לא משהינן כלל אפי' כדי לעשותה מן המובחר. תרוה"ד סימן ל"ה. ועי' רדב"ז ח"א סימן י"ג. בס' חסידים אות תתע"ח. ברית עולם [להחיד"א] שם. נשמת אדם כלל ס"ח. ועי' באר היטב סימן צ' סקי"א. חכם צבי סימן ק"ו. ועי' שו"ת צמח צדק סימן קכ"ז. עבודת סימן י"ב. שו"ת זכר יהוסף או"ח ח"ב סימן רכ"ב. שו"ת נחלת בנימין סימן י"ג וסימן ט"ז. שו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סימן פ"א. שו"ת יהודה יעלה חה"ב אה"ע חו"מ סימן קמ"א. ועי' להלן.
נחלקו האחרונים אי במקום דליכא חשש שתתבטל המצוה משהינן או לא. תרוה"ד שם. שו"ת הב"ח החדשות סימן צ"ב. שו"ת פנים מאירות ח"ב סימן א' ד"ה ועתה. עבודת הגרשוני סימן י"ב ד"ה הן, בשם מהר"א. שו"ת בית יעקב סימן כ"ו. שו"ת שבות יעקב ח"א סימן ל"ד.
לענין ברכת הלבנה אי להשהותה למוצ"ש או לא משום דשמא יהיו מעוננים. תרוה"ד שם. ועי' נשמת אדם כלל ס"ח. ועי' ס' חסידים סימן תתע"ח. וברית עולם שם.
במקום שממתין למצוה עדיפא יותר ליכא בזה אין מעבירין על המצוות. חכ"צ סימן ק"ו.
אפי' אם הגדול נמצא במדינה אחרת אין משהין. תוס' ישנים. ים של שלמה סימן ט"ז בדעת הרמב"ם יבום פ"ב ה"ט, וטור סימן קס"א ס"ה. וכן בצמח צדק סימן קכ"ז ד"ה אבל. ועבודת הגרשוני סימן י"ב ד"ה והנה. ועי' ישרש יעקב. ועי' להלן.
אם הגדול במדינה אחרת אם שייבם ממתינין ואם לא אין משהין. שו"ת ראנ"ח ח"א סימן ע"ח בדעת הרמב"ם שם.
אם הגדול במדינה קרובה עדיף להמתין לגדול. מהר"ש מוינא. מהר"ץ חיות. וכ"מ בב"ח. וכ"כ בעבודת הגרשוני סימן י"ב בשם מהר"א בדעת הרמב"ם. ועי' ים של שלמה סימן ט"ז שתמה ע"ז. ועי' ישרש יעקב.
רד"ה וקסבר אביי וכו' ידו כידה וכו' ידו גריעא מידה וכו' וב"ש פליגי וכו'. כוונת רש"י, דזיקת היבם היא ספק, ולב"ה נשואה ידו כידה וא"כ גם האשה היא מוחזקת, וכשמתה עדיפא, ולב"ש ידו עדיפא מידה, וע"כ רק הבעל הוא מוחזק, וכשמת אין היבם צריך להוציא מחזקתה, וע"כ יחלוקו. רמב"ן. וכעי"ז במשנת ר"א סימן כ"א סק"ה.
כוונת רש"י, דלב"ה שווה יד הבעל כיד האשה וכשמת הורע כוחו כיון שהיא ספק נשואה, ולב"ש יד הבעל עדיפא מידה, וכשמת הורע כוחו של יבם והושווה לכוחה וע"כ יחלוקו. רשב"א. ריטב"א. ועי' משנ"ת ר"א שם.
פי' נוסף, דלכו"ע ידו כידה, ונחלקו אי חלוקה עדיפא או חזקה קמייתא עדיפא. רש"י כתובות פ"ג. ד"ה נפ"מ. ועי' רמב"ן במלחמות שם, שהק' דרש"י סותר עצמו, וכ' דבכתובות רש"י הודה להרי"ף עיי"ש. ועי' חכ"צ סימן א' שיישב באופ"א.
י"מ דידו כידה היינו דכמו שאילו מתה היא נתרוקן זכותה לבעל כמו"כ אם הוא מת נתרוקן זכותו אצלה, ונחלקו אי ידו כידה, היינו דנחלקו אי מתרוקן זכות הבעל אצלה. רי"ף כתובות מ"א: מדפה"ר, [וכן ביארו בדעתו הרמב"ן רשב"א ריטב"א נימוקי יוסף ריב"ש סימן שס"ב].
לשיטת הרמב"ם [בהל' נחלות פ"ג ה"ט] יל"פ דאביי ורבא אתו ליישב אליבא דב"ש, אבל לב"ה פשיטא להו דאפי' ארוסין אינה עושה, ביאור בזה. רמב"ן.
רד"ה דידו וכו' ואפי' ב"ה וכו'. לדרך זו, מ"מ אינה יכולה למכור חלקה. ב"י בדעת הטור אה"ע סימן ק"ס, וכן ב"ח שם בפי' הב', [ועיי"ש בב"י שהקשה ע"ז].
ביאור דין זה עפ"י המבואר בתוד"ה אע"ג, דכל שזוכה מחמת ספק לא תמכור לכתחילה [לרבא]. חזון איש סימן קי"ט סקי"ב. ובעיקר הענין אי דין אסממ"ו הוי דין ודאי או דין ספק, עי' ברכת שמואל ב"מ סימן ג' בשם הגר"ח, ושכ"כ בריב"ש. ועי' תוס' פסחים ט: גבי טומאה ברה"ר דאף במקום ספק וודאי, אכתי חשיב ס"ט ברה"ר. אמנם עיי"ש בחי' רבינו דוד דחולק.
יש חולקין בזה דיכולה למכור חלקה. רשב"א כתובות פ:, ר"ן שם.
י"ח וס"ל דנכס"מ שנפלו תחת בעלה לרבא ידו עדיפא מידה והיבם עומד במקומו והנכסים בחזקתו. רי"ף כתובות מ"א: מדפה"ר. בעה"מ שם. רש"י כתובות פ"ג. ד"ה נפ"מ [ויעויין שם דהוא מטעם אחר מהרי"ף]. ועי' רמב"ן במלחמות שם, שהק' דרש"י סותר עצמו, וכ' דבכתובות רש"י הודה להרי"ף עיי"ש. ועי' חכ"צ סימן א' שיישב באופ"א.
לשיטה זו [לשי' הרי"ף], הנ"מ בגוף הקרקע ולאחר מיתה אבל לא בחייה ולפירות שאין ליבם זכות בהם. בעה"מ שם. ועי' רמב"ן שהקשה ע"ז. ועי' דו"ח לרע"א כתובות פ. [יעויין שם שיישב ד' הבעה"מ].
י"א דאין ליבם כלום בנכס"מ שנפלו לה תחת בעלה. רמב"ם אישות פכ"ב ה"י. ועי' ראב"ד שם שהשיג ע"ז. ועי' רמב"ן שם.
נכסי צו"ב ששמה יבמה ליבם יחלוקו כדין נכסי צו"ב שהכניסה לבעלה הראשון [עי' בתוס' ל"ח.]. ב"ח סימן ק"ס. ב"ש שם סק"ט. ט"ז שם.
יש חולקין וסוברין דאין ליבם כלום בהנכסי צו"ב האלו. בי"מ שם. ישרש יעקב. חזון איש סימן קי"ט סקט"ו [יעויין שם דהוי כשומא בטעות כיון שאין ביבמה דין נכסי צו"ב, ויעויין שם דהחולקין סוברים דע"י הזיקה חשיב ספק אי הוי כבעל]. ועי' ערוך השולחן סימן ק"ס סי"ד.
רד"ה וסיפא דעבד בה מאמר וכו' וב"ה לטעמייהו דאמרי ל"ק. י"ח דלב"ה ג"כ ס"ל דמאמר עושה ספק, וע"כ לכתחילה אסור למכור ובדיעבד המכירה חלה דהנכסים בחזקתה. בעה"מ. ועי' ריטב"א [שפי' כרש"י].
רד"ה ואימא ה"נ אכולה מילתא קאי. קשה דא"כ יפטור הכרת דאש"א את החיוב חליצה. חי' ר' נחום אות קי"ג. ועי' קר"א [הו' לעיל ד"ה והשתא תיקום, דלפי"ד לק"מ].
רד"ה ביאת קטן וכו' והאי לאו קטן ממש וכו'. יש חולקין דמיירי הכא בקטן ממש, ומו"מ בד' רש"י. ריטב"א בשם תוס'. ועי' במגיה לריטב"א מה שהקשה.
בא"ד ואפי' מאן דלא חייש למיעוט וכו'. כוונתו דמוכח הכא דע"כ מתני' אזלא כר"מ דחייש למיעוט. ריטב"א. ועי' במגיה להריטב"א.
אי ביאת קטן בן ט' קונה ביבמה מדאורייתא. עי' רש"י לקמן צ"ו: ד"ה הרי זו, ובקידושין י"ט. ד"ה חזיא, [יעויין שם דסותר ד' במכילתין, ועיי"ש ברמב"ן שעמד בזה]. רמב"ן לקמן צ"ו., [הו' במ"מ פ"ה ה"ח]. ריטב"א כאן ושם ובדף פ"ח. ד"ה סד"א.
הטעם שנקט רש"י מתני' אליבא דר"מ דלית הלכתא כוותיה. ריטב"א.
בא"ד מדקפריך לקמן תלה וכו' אלא בקטן וכו'. יש לדחות דעד שיגדיל היינו בקטן פחות מבן ט' עד שיגדיל לט' ויום א', ולעולם אין מתני' כר"מ. ריטב"א.
תוד"ה וספק וכו' גרס רבה וכו'. ק' דלרבה זיקת נישואין עושה ספק לחלוק בנכסים, וכ"ש אם עשה מאמר. מהר"ם. ועי' שי' הגרש"ר אות קל"ו.
בא"ד דלעיל מתוך תשובתו משמע דמודה וכו'. ישוב אחר להך קו'. שיעורי הגרש"ר אות קנ"ב.
תוד"ה אע"ג וכו' לרבא ניחא אבל מחיים וכו'. יש חולקין וס"ל דאה"נ דלרבא נמי קשה הך קו'. רמב"ן. רשב"א.
בא"ד דהויא לה איהי ודאי ואינהו ספק וכו'. י"ל דלרבא ניחא, דכיון דעומד לכנוס דעשה בה מאמר אין לה למכור כלל אפי' לב"ש, וע"כ פליגי רק לאחר מיתה. ריטב"א בתי' הא'.
בא"ד אין נראה לרבא דתמכור לכתחילה וכו'. מבואר דכל שזוכה מחמת ספק לא תמכור לכתחילה לרבא. חזון איש סימן קי"ט סקי"ב, ודלא כמ"ש הברכת שמואל בב"מ סימן ג' בשם הגר"ח ושכ"כ בריב"ש דאסממ"ו הוא דין ודאי. וע"ע בזה ברכת שמואל ב"מ סימן ג' בשם הגר"ח, ושכ"כ בריב"ש. ועי' תוס' פסחים ט: גבי טומאה ברה"ר דאף במקום ספק וודאי, אכתי חשיב ס"ט ברה"ר. אמנם עיי"ש בחי' רבינו דוד דחולק. ועי' משנ"ת ברד"ה דידו.
בא"ד פסיק כאביי וכו'. יש פוסקין כרבא, משום דמוקי לרישא וסיפא באופן אחד, וכ"נ מד' הרי"ף שפ' כרבא. רא"ש סימן ט"ו. וכ"פ הרמב"ן רשב"א וריטב"א תוס' חד מקמאי טור. ועי' תוס' ישנים. ותוספות הרא"ש.
תוד"ה אשה וכו' וי"ל דנפ"מ וכו'. עוי"ל דנפ"מ לענין נדוניא שאין לה על השני אלא עיקר כתובה ולא נדונייא אע"פ שהוציא משל אחיו נכסים שהיו מספיקין לנדונייתה. ר"ן כתובות מ: מדפי הרי"ף. ועי' ים של שלמה סימן י"ד.