מעשי למלך/כלי המקדש/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מעשי למלך כלי המקדש ב

א

הקטורת נעשית וכו' נטף ושחלת וחלבנה וכו'. הנה אמרו חכז"ל כל תפלה שאין בה מפושעי ישראל אינה תפלה שהרי חלבנה שהיתה רע והוא מסממני הקטורת וביאר הר"ן בדרשותיו דהיינו משום דכל דבר מתפעל מהפכו ולזה על ידי חלבנה שריחה רע נתפעלו הסמני קטורת ונתנו ריח טוב יותר מבתחלה נגד החלבנה שמתגברים עלי' ומתפעלים כנגדן כך התפלה אם יש בה מפושעי ישראל יתפעלו הצדיקים בתפלתן בהתלהבות יותר מבתחלה יעי"ש:

והנה הוא כן בטבע כל דבר כמש"כ לפרש הא דפירש"י פ' בשלח וישב הים לפנות בוקר לאיתנו ופירש"י לתקפו הראשון כי הנה אנחנו רואים בהעצר שטף מים על ידי מונע מה אז בסור המונע ישובו המים לשטוף ביתר תוקף ועוז מכפי טבע שטיפתם פעם בפעם והוא כי באמת גם בעת העצרה חדלה משטוף לא הוסר מהם כח הטבעי המסוך בקרבם לשטף ורק כי המונע עמד נגד כח הטבעי לכן שותף אח"כ ביתר שאת ויתר עז מכפי דרכם מקדם אבל בקריעת י"ס אז חדל כח הטבעי אשר למים לשטוף וכד"כ קפאו תהומות בלב ים כדבר הנוקפא ונקרש אשר אין בכח כלל לשטוף ועל כן בהוסר מהם המונע כאשר ציוה ד' את משה רבינו ע"ה לנטות את ידו על הים וישובו המים למרוצתם לא שטפו ביתרון כח כי אם בתקפם הראשון וכדרכם פעם בפעם יעש"ה וע"ז אמר הנביא ישעי' (נ"ב) סורו סורו צאו משם טמא אל תגעו צאו מתוכה הברו נושאי כלי ד' כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ד' ומאספכם אלקי ישראל דכשיצאו ממצרים הי' צריכין לילך בחפזון יען שיצה"ר רצה למנוע אותם מלצאת למדבר והוצרכו להתגבר עליו ולכן יצאו בחפזון כמו המים בסור המונע תלך בחפזון יותר ממקדם אבל לעתיד שלא יהא דבר המעכב לצאת לא יצטרכו לצאת בחפזון כיון שלא יצטרכו לגבור על הדבר המעכב היציאה וז"ש סורו סורו צאו משם טמא אל תגעו שיתבטל אז כח יצה"ר ולכן הברו נשאי כלי ד' דהיינו עובדי עבודת הקודש כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ד' ולא יעמוד עוד לפניכם היצה"ר לפתות אתכם ולא תצטרכו לגבור עליו כי מאסיפכם אלקי ישראל:

והרב בספר תורת העולה כתב וז"ל וזה כי ידוע שאין לך המקטיר קטורת זה אלא ישראל בלבד המאמינים ביחוד השם יתעלה ומעשיהם נעימים כקטורת על כן בא המספר אחד עשר וארבע עשר וארבע בסמני הקטורת אשר מורה על כל ישראל ובהיות כי הם המקשרים הכחות ביחד שיהא העולם בכללי כאיש אחד ולכן לא נאמרה בתורה רק ד' סימנים נגד ארבע דגלים ולכן אמרו שאחד מעשרה ניסים שנעשו בקטורת שהרוח לא מסלק עשן הקטורת כי אפי' כל הרוחות שבעולם אין עוקרן ישראל ממקומן שנאמר מים רבים לא יכלו לכבות את האהבה והי' מקטירים קטורת זה עד שהי' מעלה עשן למעלה כי מעשיהן הטובות של ישראל עולים למעלה ומעוררים הכחות עד שיהא הטובות והשפעות למטה כמו שאמרו רבותינו שישראל מוסיפין כח בגבורה שלמעלה ועל סוד זה רמזו שאמרו כל אגודה שאין בה מפושעי ישראל אינה אגודה שהרי מונה חלבנה ואמרו שבשעה שהי' מפטין לקטורת היו משמיעים קול ואומרים הדק היטב היטב הדק מפני שהקול יפה לבשמים כי ידוע שהקול קול יעקב יפה הוא לבשמים ולא הי' יוצא אלא בשעה שהי' מהדקים את הבשמים היטב והוא מורה הדקת ישראל בגלות כבשמים אלו בתוך המדוכה ומזה נתבאר למה הי' הקטורת עוצר המגיפה כי כעלות העשן מבשמים אלו למעלה והזכרתם למעלה שישראל הם כקטורת ראוים שתעצר המגפה בפרט ממה שמורה על מעשים הישרים והנעימים כקטורת כמו שנתבאר למעלה שהקטורת הוא דוגמת כלל ישראל שהם מרוקחים יחד מעשה מרקחת ושלום בניהם אין לשטן לקטרג וכו' והרמז על זה שאמרו שנעשה נס לישראל עומדים צפופים ומשתחוים רווחים והרמז כשישראל בעולם שהוא דוגמת המשכן צפופין ודחוקין אבל כשמשתחוים ועובדים יתעלה אז הם ברווחה:

ב

א')

ומוסיפין עמהן בלא משקל מלח סדומית וכיפת הירדן ומעלה עשן והוא הי' הלכה בידם איש מפי איש.

והנה במשל"מ חקר מלח סדומית וכיפת הירדן למה הוא בא דתוס' כ' שבא כדי לשרות בהן הציפורן אבל מדברי רבינו לא נראה כן ולי נראה דא"א לפרש שבא לשרות כיון דכיפת הירדן רק כ"ש אין עושה פעולה בשרי' אלא נראה דזה שכ' רבינו ודבר זה הלכה קאי גם אכיפת הירדן והוא בא עם מעלה עשן:

ב')

וכיפת הירדן. הנה רש"י בכריתות פי' עשב הגדל על שפת הירדן ופלא כי רש"י בב"ק דף פ"ב כ' דגינת וורדין כך שמה והוא כיפת הירדן שדרך הוורד לגדל על שפת הירדן ומכאן משמע דס"ל דבאמת גדל על שפת הירדן ונראה לי להביא ראי' לפירושו בב"ק דהא במשנה פ"ב דמעשרות איתא דגינת וורדין היתה בירושלים שהיתה תאנים ממנה נמכרת באיסר ואיתא בירושלמי דלחד מ"ד לא היתה גינת וורדין רק כך היתה נקראת א"כ בשלמא לפירש"י שם דהיתה גדלה על שפת הירדן רק כך היתה נקרא על שם זה שהיתה גדלה על הירדן הסמוכה לירושלים אבל לפירש"י בכריתות שכיפת הירדן היינו שגדל על הירדן א"כ ע"כ דגינת וורדין בירושלים באמת היתה גדלה שם הוורדין ונקראת על שם הירדן יען שגדל על הירדן א"כ קשה מירושלמי וא"ל דהא פלוגתא הוא באמת בירושלמי ז"א דא"כ יקשה רש"י מפרש האי גינת וורדין אליבא דתרי אמוראי:
ג')

ושאר סממני הלכה למשה מסיני. י"א סממנין נאמרו לו למשה מסיני וכו'.

והנה הבאר שבע הקשה דפריך ר"ה מאי קרא הלא כל הלממ"ס לא בעי קרא וכו' ולכן אני תמה על רבינו שכ' הלממ"ס ואפשר לדחוק ולישב דהא דכ' רבינו דשאר סממנים הלמ"ס לאו אמנין קאמר דזה מקרא יליף אלא על השמות והמשקל של הסממנים מפני דמקרא לא ילפינן אלא מנין י"א סממנין אבל השמות של ז' סמנין לא כתיב ולא רמיזא בקרא וכך המשקל של כלי הסמנין ואי לאו הלממ"ס הן מנא ידעינן מה הם וכמה הם ובמנחת חינוך העלה דלפי"ז יש פלוגתא בין רש"י ורבינו דשיטת רש"י מבואר לעיל דכל מה דבעי מיתיב ליתוב ובלבד שמקטר ועולה (במנ"ח כ' לרש"י ז' סמנין וברש"י כ' י"א סמנין) ולשיטת רבינו שהמה הלממ"ס היינו דהלכה לממ"ס הי' לומר מה הם הז' סמנין א"כ אסור ליקח אחרים דפסולין לקטורת אולם רבינו בפי' המשנה ביאר הענין יפה ואין כאן פלוגתא כלל וז"ל בריש כריתות אבל מלאכת הקטורת סמנין שאמרה תורה הם ד' בשם מבוארות והם נטף ושחלת וחלבנה ולבונה והשאר הם קבלה בידינו והם נכללים במה שאמר קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה אח"כ אמר סמים ולבונה זכה ואמרו רבותינו י"א סמנים נאמרו לו למשה מסיני ר"ל שאלו הי"א סמנים יש להם משקל נאמרו מסיני עכ"ל הרי מבואר דמה שהי' ז' סמנין הלכה וכן הי"א סמנים היינו לענין המשקל לבד אבל לא הי' הלכה מה הם והלכה היתה דמז' סממני שירצו להביא יבואו מד' מכל אחד ט"ז מנה ומאחד י"ב מנה ומא' ג' ומאחד ט' ומד' סממנין המפורשים בתורה מכל אחד ע' מ' רק החכמים שבחרו באלו הסממנים נתנו שיעור כל אחד לפי חזקו של כל סם והי' משערין בזה יהא ט"ז מנה ומזה ג' מנה ומזה ט' מנה וזה מכוין בלשון רבינו שכ' י"א סמנים נאמר לו לממ"ס והם שעושים במשקל והיינו שהלממ"ס הי' על המשקל ודו"ק:

והנה מפירש"י זבחים דף ק"ט נשמע דשיעור פרס בקטורת הוא רק מדרבנן ומה"ת סגי בכזית ולפי"ז קשה לי איך רשאי לדחות השבת להקריב פרס כיון דמה"ת סגי בכזית ואין לומר דלא הקריבו יותר א"כ איך קתני ושלשה מנים יתירים שמהם מכניס הא נשאר יותר דנשאר מכל שבתות השנה כיון דלא הקריבו אלא כזית ואף למש"כ תוס' דמה"ת בעינן פרס כולי זה רק לכתחלה אבל בדיעבד כשר בכזית (עתוס' כריתות דפליגי ארש"י אבל רק לכתחלה אבל לענין דיעבד בהקטרת כזית כמש"כ המשל"מ פ"ג מתוס"מ פ"ב) ג"כ קשה אמאי דחי שבת כיון דבדיעבד סגי בכזית והנה ע"כ מוכח לומר כיון דהותרה הותרה ע"ד דאיתא מנחות דף ע"ב דשאני הקטרת אימורים שכבר דחתה שבת אצל שחיטה וכמו שיבואר בפ"ה מאימ"ז בארוכה:

ג-ד

זעפרן. והיינו כרכום שכתב לעיל ובתבו"ש סי' ל"ח כתב דאין זה כרכום הנזכר לעיל ריאה בפ"ז משחיטה דשם הוא כרכום דהיינו כרכום יערי שהוא ירוק וכאן הוא כרכום שבעצמותו הוא אדום וכן הוא במדרש שה"ש ודרשו שם על הקטורת וכן משמע ממש"כ רבינו בפ"ז ממעשר שני הל' ט' דחשוב כרכום שהוא למראה ושם קחשב לה בירושלמי לכולהון סממנין:

וזהו שמות הסממנים בלשון ערבי וכו' וזעפרן וקושט. הנה ס"ל לרבינו דקושט הוא לשון ערבי והוא פירוש קידה דקרא וקשה לי ממש"כ פ"ג דעוקצין דקתני הקושט והחמס וראשי בשמים ורבינו כ' בפירושו אל קאסטן ועמש"כ לעיל בפ"א:

ואיידי דחביבא אמרתי לשנותה בקצרה הקטורת נעשה מי"א סממנים ד' מהן מפורשין בתורה ואלו הן א' נטף באלזאם והוא שרף הנוטף ממי אילן הגדול באראביען ונקרא באלזאזם שטוידע ב' שחלת והוא נרתק ממין רמש שנקרא בל"א זעענאגעל או אניך מושל שנשרף יהי' ריח כריח ביבערגייל ג' חלבנה הוא שרף שחור ממין עץ שנקרא גאלבאן וריחו קשה ולבונה וויירוך והוא ג"כ שרף הנוטף ממין אילן כל המינים הללו היו כל א' משקל ע' מנה כל מנה הוא כ"ה לאטה נמצא שהי' משקל כל א' נ"ד פפונד וכ"ב לאטה ושאר הז' מינים הם הלממ"ס ואלו הן מור שהוא המוסק כמש"כ רבינו הוא מאשנס והוא מין המתדבק בבית שבין ירחי חי' טמאה:

ולדעת ראב"ד בפ"א מור הוא עשב ולדעת רמב"ן בפי' תורה הוא שרף לבן שנקרא מיררא והוא ג"כ שרף הנוטף ממין אילן ופלוגתא היא במדרשות חכז"ל קציעה לרש"י בחומש הוא אינגווער והוא קידה הנזכר בתורה גבי שמן המשחה וי"א אראבישע קאסיע ז' שבולת נרד הוא שבולת על עשב מבושם שנקרא גם בל"א נארדע ח' וכרכום זאפראן כל אחד מאלו הי' משקלו ט"ז מנה לפי חשבון הנ"ל הי' משקל כל אחד י"ב פפונד וחצי ט' הקושט מין בשמים משקלו י"ב מנה ט' פפונד וי"ב לאטה י' קנמון לדעת רש"י בחומש הוא קליפה מין ידוע שריחו טוב ולרד"ק הוא אלא האלץ ולרמב"ן בפירושו לתורה היא קאממעל הייא שריחו טוב הוא הי' משקלו ט' מנה היא ז' פאנד ולאטה א' י"א וקילופה לרד"ק הוא ציממט ראהר ורש"י כריתות דף ו' כ' קילופה הוא קנמון ופלא דקנמון חשוב בפ"ע וכבר עמד ע"ז בשלום ירושלים מס' יומא אבל ראיתי בשמ"ק בכריתות שכ' דקנמון הוא דיבור בפ"ע משקלו ג' מנה הוא ב' פפונד וי"א לאטה סך שס"ה מנה הוא רפ"ד פפונד וי"ב לאטה ומערבין בכל הנ"ל עוד רובע הקב מלח סדומית ויהי' משקלו מעט או הרבה וגם קצת כיפת הירדן מין עשב שגדל על שפת הירדן ועוד מין עשב אחר שטבעו להרבות אש הקטורת:
וקודם שמערבין הקטורת וירקחהו יחד מושחין וספין את השחלת בבורית הנעשה במקום שנקרא כרשינה וי"א שהעשב בעצמו שנעשה ממנו הבורית נקרא כרשינה ועושין זה כדי לנקות ולצחצח יפה את השחלת שהוא שחור בטבע ואח"כ שורין את השחלת הוא הציפורן שבמשנה ביין חזק שבא ממקום הנקרא קפרס והיא אי קטנה הנקראת קאפרי שהיין שגדל שם חזק מאוד וי"א שיין קפריסין הוא שרף שעוצרין מפירות שנקרא קפריסין קאפערן בל"א:

ה-ו-ז

א')

מביא בורית כרשינה ושף בה הציפורן ואח"כ שורה הציפורן ביין קפריסין.

יש להקשות אמאי לא כתב רבינו הא דמי רגלים יפים לה אלא שאין מכניסין מי רגלים בעזרה כדאמרו בגמרא במש"כ גם רבינו בפ"ח ממעה"ק ונראה לישב דיש להבין גמ' דפריך והלא מי רגלים יפים לה אלא שאין מכניסין עכ"פ מאי עדיפותא במ"ר יותר מיין קפריסין ונראה דהיינו דיפה כח מר"ג פי שנים ששף הציפורן וגם מחזקו א"כ א"צ בורית כרשינה ויין קפריסין דסגי במי רגלים לחודא דהנה בב"י הביא גמ' בורית כרשינה למה בא כדי ליפות בה ציפורן והלא מר"ג יפין לה א"כ קאי אבורית כרשינה ואני אומר גם לפי גמ' דידן קאי ג"כ אבורית כרשינה אך קאי גם איין קפריסין דמר"ג מיפה הציפורן ומחזק את ריחו ולכן פריך הגמ' והלא מר"ג יפים לה יותר ומשני דאין מכניסין בעזרה והנה תוס' הוק' משופר של ר"ה דאין נותנין לתוכו מר"ג וא"כ בלא"ה אין לשרות דיפסול לקטורת דהוה גנאי ומאוס לגבוה ואך הא יש לישב דשאני שופר דהוה תשמישי מצוה א"כ בשעה שנותנו למי רגלים יש כאן ביזוי מצוה ולא משום דפסול ומאוס לתקוע בו תקיעה של מצוה אלא משום ביזוי תשמישי מצוה אבל בקטורת עדיין אין תשמישי מצוה ול"ש ביזוי מצוה דעדיין חולין הוא ואין לאסור אלא שיתן ממנו לקטורת ע"ז י"ל כיון שבשעה שנותנו לקטורת כבר נסתלק המיאוס שניטלו המי רגלים ונותנו לקטורת א"כ ביטל ופינה ממנו המיאוס לכן שרי ליקח ממנו לקטורת ועוד י"ל לפמש"כ רבינו פ"ד דשינוי מהני לענין איסור אתנן וא"כ כאן לא גרע מאתנן ומהני שינוי שנשתנה ע"י שחיקת סממנים כמש"כ הח"ס שם לענין מוסק וא"כ נתישב היטב קושי' התוס' אך הא קשיא לפמש"כ דמר"ג ג"כ שפין בה את הציפורן שיהא נאה א"כ הדבר ניכר עדיין גם אחר השינוי כיון שנעשה נאה וצח ע"י המר"ג א"כ הוה כניכר ששפו במר"ג ולא מהני שינוי מידי דהוה אחיטין שבגללי בקר דפסק רבינו בפ"ו מאי"מ דאף אם זרעו הדבר ספק אם עברה מאוסתן וביארנו במקומו שהכונה כיון דכחושותא מעיד עליו שהי' בגללי בקר לכן מאוס לגבוה א"כ ה"ה כאן כיון שניכר פעולת המר"ג ע"י ששפין הציפורן שהוא צח ונאה לא מהני השינוי ואין זה יפוי אלא כיעור והנה ראיתי לרדב"ז ח"ג שהרגיש בזה שכ' וז"ל דהדבר ברור דמי רגלים במקום יין קפריסין לשרות בו הציפורן אתי דאי לייפות את הציפורן אין זה יפוי אלא כיעור ולכאורה דבריו תמוהים מאי כיעור יש יותר אי אמרינן שבא לשרות הציפורן או גם שפין בו אבל לפמש"כ מובן די"ל דכונתו אי בא לשוף בו עי"ז חשוב כניכר ששפו בדבר מאוס ועדיין מכוער הוא ולכן דעתו שבא רק לשרות אבל לפמש"כ דבא ליפות נשאר הקשיא א"כ אין זה יפוי רק כיעור ולכן נראה לישב דהנה במדרש ילקוט פ' בא איתא דכלב זכה שמעבדין בצואתו עורות לס"ת הביא בנובי"ת סי' ג' מטעם דהוה רק חזותא ול"א דמאוס כיון דע"י הצואה רק משיר השער והשחרות כן במר"ג הוה רק חזותא שמסיר שחרותו ומהותו עד שנעשה צח ונאה לכן ל"ה מאוס לגבוה דהוה רק סילוק ואברוחי ארי א"כ זה שניכר פעולתו אין ניכר בעצמותו רק שניכר שנעשה פעולה שהסיר שחררות והבן (וכהא"ג בב"ק דף צ"ו ע"ב חדתי ועבדינהו שחימי קני מאי אמרת הדר עביד להו חדתי משום דשחימי מידע ידיע א"כ ל"ח שינוי בעצמותו אך תוס' לא גריס שם כן רק גריס דפנים חדשות באו לכאן אולם שם שאני דעבדתו חדתי ע"י שיפוי והוי פנים חדשות אבל כאן הציפורן הוא כמו שהי' ל"ה פנים חדשות) אמנם כ"ז לא עלתה ארוכה לשיטת רבינו בפ"ח מלולב דסובר לולב של אשירה של עכו"ם שביטלה פסול לגבוה ודעת שאר המפרשים דבשל עכו"ם יצא בביטלו ואף לכתחילה הי' יוצא אלא משום דבעי בג"מ דיש דיחוי אצל מצות לכתחילה כמש"כ במג"א סי' תקפ"ו ולכן דעת הטור דבדיעבד יצא והיינו משום דכיון דביטלו אין מאוס למצוה ולדעת רבינו ל"מ ביטול דאף דסילוק המיאוס כיון דהנה מעין מאוס ל"מ מה שמסלק המיאוס וכ"כ בע"ז דף נ"ב בהא דכלים ששימוש בב"ח דמאוס לגבוה לכן אפי' אי נאסר לע"ז וביטל מאוס לגבוה לרבינו דסובר כלי ב"ח אסורין לגבוה ורבינו פסק בפ"ט מבאמ"ק כרבי וע"כ דמאוס לגבוה א"כ ה"ה דלא מהני ביטל לע"ז אף שסילק ופינה המיאוס וא"כ לפ"ז י"ל ה"ה בציפורן ששף במר"ג ל"מ מה שפינה והסיר ממנו המר"ג וא"כ י"ל דלכן השמיט רבינו דאין מכניסין מר"ג בעזרה דבלא"ה להלכה אסור לשוף במר"ג לקטורת דעדיין מיאוסתי' גבי אף לאחר שיסירו המר"ג ופסול לקטורת והבן:
ב')

ועוד יש לישב בדרך נכון דהנה תוס' דהוק' משופר דאסור לצחצחו במר"ג יש לישב דל"ד דשם ביזוי מצוה אבל בקטורת עדיין חולין הוה אין כאן ביזוי מצוה ואמנם רבינו כתב דכל מעשי' משל הקדש א"כ צריך לקנותו מן מעות הלישכה וכדאיתא בירושלמי פ"ד דשקלים וא"כ עשיתה כבר קודש הוא ואסור משום ביזוי מצוה ולא מטעם דאין מכניסין בעזרה אלא מטעם ביזוי מצוה ולכן לא הוצרך רבינו לכתבו אמנם לפמש"כ בשמל"מ דלר"י דאמר כל מעשי' בקודש נכלל גם דהוא של הקדש א"כ לכאורה נסתר זה דכיון דס"ל דשל הקדש א"כ אסור משום ביזוי מצוה כיון דצריך להיות משל הקדש רק ברייתא דנתן טעם דאין מכניסין הוא גופי' רצה לאשמעינן דמעשי' בקודש ולכן קאמר דאסור גם משום כניסה וע"ז שפיר קאמר מסייע לר"י דמעשי' בקודש הכונה לא לבד דצריך להיות משל הקדש כמו דסובר ריב"ל בירושלמי אלא דצריך להיות גם מעשי' בקודש כר' יוחנן בירושלמי ולכן יש גם איסור כניסה אסור לעשות כן משום ביזוי מצוה כיון דבא משל הקדש לא צריך רבינו לאשמעינן רק בפ"ח ממעה"ק דליכא רק איסור כניסה לכן כתבו רבינו שם דאין מכניסין מר"ג בעזרה מפני הכבוד ודו"ק:
והנה בתפארת ישראל הקשה למאי דמפרשין דיין זה בא מאי קטנה הנקראת קאפרי הא הוא מחו"ל ונטמאים מאוירו ותי' דלא הי' צריך אלא לשרות בו הציפורן דלא מקבל טומאה כמו כל בשמים שאין מקבלין טומאה כדאיתא בפ"ג בעוקצין ולאחר ששרוהו שם יבשו אותו מכל ממשות היין שעליו ועוד תי' דלא הכשירו הענבים ואין מקבל הכשר במחובר וקשה לי הא איתא שם דמ"ר יפין לה אלא שאין מכניסין מ"ר בעזרה משום דכל מעשי' הי' בקודש בלשכות הקטורת א"כ ה"נ השרי' הי' בקודש הקודש מכשרתן דכיון דמעשי' בקודש ע"כ הקדישוהו ג"כ כמש"כ לעיל א"כ חיבת הקודש מכשרתן לכן הנכון כתי' השני דבמחובר אין מקבל הכשר והביאו הענבים לירושלים ודרכו אותן ושרו בו הציפורן:
ג')

אין מכניסין מי רגלים מפני הכבוד נ"ל פי' אחר דהנה כיוצא בזה איתא במשנה פרה פ"א ר"מ אומר אף בני ד' ובני חמש כשרים אלא שאין מביאין זקנים מפני הכבוד וכ' בתויו"ט דלמצוה מן המובחר מפני הכבוד צריך שיהי' בן בקר שהוא בן ג' שנים כן יפורש הכי מפני הכבוד למצוה מן המובחר אין מביאין מי רגלים ובדיעבד כשר וכ"כ ביעב"ץ בפירושו לתפלה וז"ל ונ"ל דוקא בשתיקן אותה ע"י דברים אחרים חזקים ועזים ששרה בהן כגון שלקח ממי רגלים תחת יין קפריסין הוא דפטור ויצא בדיעבד שאין דברים הללו אמורים אלא ע"ד המובחר והיינו כדברינו דרק מפני הכבוד לכתחלה מצוה מן המובחר אמנם ביתר להסממנין כל שהן חייב בכל אופן:

ח

א')

נתן לתוכה דבש פסולה.

הנה בברייתא בפיטום הקטורת הגי' ולמה אין מערבין בה דבש מפני שהתורה אמרה וכל דבש לא תקטירו ממנו והרדב"ז בח"א פירשוה דהו"א דרק בעיני' ע"ז אמר וכל דבש לרבות תערובתו וברכי' סי' קל"ב השיג דזה מרבינן מויו דוכל דבש ולכן פי' הו"א דסד"א דבדבש דיפה לו מותר ע"ז אמר וכל דבש אפי' בקטורת שיפה לה כדאיתא בת"כ ובירושלמי ובשלום ירושלים כ' דבא לפרש דלא תימא דלא כל דבש אסרה תורה ע"ז אמר כי תורה אמרה וכל דבש שבא לרבות כל מיני מתיקה דבש דבורים ותמרים וכל מיני פירות והנה כדבריו מבואר בדברי רבינו רפ"ה מאימ"ז וכמש"כ המשל"מ ובח"ס סי' קצ"ב וכמש"כ שם בארוכה וקשה לי דבברכות דף ז' פריך מנ"ל דבש דבורים דשרי באכילה הא מוכח מדאמרה תורה כל דבש לא תקטירו וקאי אדבש דבורים ג"כ ואי אסור להדיוט פסול לגבוה ולכאורה י"ל דהו"א באמת קרא לא בא רק לאסור מיני פירות ולא דבש דבורים אך עדיין קשה דבכריתות דף ו' קאמר דצריך קרא דשחלת וקרא דנטף דאי כתב שחלת הו"א רק גדולי קרקע לא גדולי אילן ויקשה איך אפשר לומר כן דהא קרא כתיב וכל דבש ודריש בת"כ ובירושלמי שהבאתי אין לי אלא דברים שאין הדבש יפה להם קטורת שהדבש יפה להם מניין ת"ל וכל דבש א"כ קאי אקטורת מוכח דגדולי אילן ג"כ חזי לקטורת וא"ל דקאי אדבש דבורים שאין גדולי אילן והו"א דחזי לקטורת דז"א דא"כ יקשה שוב ל"ל קרא דדבש מותר באכילה הא מדאסרה תורה דבש דבורים לגבוה מכלל דלהדיוט שרי:
ונראה לישב דבאמת קרא אייריא דאסר גם בתערובות וא"כ אי משום דאסור להדיוט הוה שרי בתערובות ולכן צריך קרא לאסור דבש אף בתערובת מצד שהוא דבש ובזה סמך למש"כ לעיל בשם הפלא"ה לישב שיטת רבינו דנוטלין המוסק לשמן משחה ולקטורת אף דאסור להדיוט יען שנתבטל והבן:
ולדעת הרמב"ן י"ל הא דשרף כשר לקטורת אינו רק במה שזב מהעצים אבל מה שזב מפירי אסור ובזה נראה לי לפרש דברי רשב"ג בברייתא דפיטום הקטורת שאמר הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף ר"ל שלא תחשוב שצרי בא מפירי והוה כמו דבש וכמשמעות הכ' מעט צרי מעט דבש א"כ הוא בכלל האיסור דלא תקטירו ע"ז אמר הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף לא מפירי והבן:
והנה כ"כ לכאורה קשה הא דכ' נטף שהוא צרי איך שרי שהוא ממיני מתיקה דכ' מעט צרי ומעט דבש אך י"ל דרבינו כתב לעיל דנטף הוא העץ בעצמו שיוצא מהן הצרי ורמב"ן הביאו בכ"מ נתקשה בדבריו דמניין לו שהעץ נכנס ולפמש"כ ניחא משום דצרי ממיני מתיקה הוא ואסור וע"כ עץ בעצמו קאמר ואפשר דרבינו מפרש כך דברי רשב"ג הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף והוה כמו דבש ואסור ולכן רק לוקחין העץ בעצמו ומיושב מה שהקשה בכ"מ מ"ש מחלבנה ולבונה דג"כ שרף הוה ולפמש"כ ניחא דאלו אינן מיני מתיקה משא"כ הצרי לכן לוקחין רק העץ בעצמו ולדעת הרמב"ן י"ל כמש"כ לעיל:
ב')

חסר אחת מסממני' חייב מיתה שהרי נעשית קטורת זרה.

וקשה לי דהא רבינו כתב בפירקן דבקטורת זרה ליכא רק לאוו ונראה לכאורה דרבינו נקט חיוב מיתה אי הקטירה לפני ולפנים ביוהכ"פ ולזה נראה שכיון הכ"מ שרמז לדברי רבינו בה' עיוכ"פ דסובר דחייב באחת משום ביאה ריקנית וב"ב הקטורת משום קטורת חסירה ובמשל"מ השיג עליו דבקטורת של כל יום ליכא משום ביאה ריקנית הנה הבין דברי הכ"מ דאייריא כאן מהקטרה של כל יום ולכן השיג אבל לפמש"כ אייריא מהקטרה יוהכ"פ שפיר חייב מיתה:

והנה בב"י סי' קל"ג כתב דרבינו מחייב משום ביאה ריקנית כמש"כ הכ"מ ויש לתמוה עליו אי ביוהכ"פ אייריא רבינו א"כ למה כתב הב"י דחיוב משום ביאה ריקנית דהא ביוהכ"פ חייב מיתה משום הקטרת קטרת חסרה וכבר השיגו בטו"ז ובמג"א סי' קל"ב ונראה שדעת הכ"מ כשיטת רש"י בכריתות דפ"י חיסר אחת מסממנים חייב משום ביאה ריקנית ואולם דברי רש"י תמוה כמו שהשיג במשל"מ דביוהכ"פ חייב משום קטרת חסרה אף אי הקטיר גם הקטרה שלימה דליכא ביאה ריקנית ואומר ליישב שיטת רש"י ותחילה נדבר מיתר דברי המשל"מ דדקדק למה נקט בכריתות חיסר מסממני' חייב וביומא נקט אם לא נתן בה מעלה עשן ואם חיסר מסממנים חייב וע"כ דשם לענין יוהכ"פ אייריא אז גם אמעלה עשן חייב אבל בכל השנה אמעלה עשן אינו חייב רק אי"א סמנין יען דל"ה קטרת שלמה דילפינן מיוהכ"פ עכ"ד והנה מבואר בתוי"ש דגרסי גם בברייתא דכריתות תרווייהו אמנם אף לגי' דידן אפ"ה לא מוכח מידי די"ל בוודאי מיתה אין חייב אקטורת חסרה בכל יום דל"ג מקטרת זרה שאין אלא בלאוו והך דכריתות שאני דשם לא אייריא מאיסור הקטרה רק ממעשה הקטרת ואשמעינן אם עשה וחיסר אחת מסממנים הוה קטרת פסולה ומחייב מיתה לפעמים כשיקטירה ביוהכ"פ ואשמעינן דהחסרון הריעותא גדולה שלפעמים חייב מיתה דהיינו ביוהכ"פ וכפרש"י והא דלא נקט אם לא נתן מעלה עשן היינו משום דבחיסר מעלה עשן לא מיקרי קטורת חסרה ול"ש דהקטרת פסולה דהרי כשרה בכל השנה דזה רק מצוה בפ"ע ליתן מעלה עשן ואם לא נתן חייב עלי' מיתה ביוהכ"פ ולכן רק ביומא דאייריא מאיסור הקטרה שפיר נקט אם לא נתן מעלה עשן ובזה מדוקדק גם לשון רבינו דכ' אם נתן בה דבש פסלה ואייריא מפסול בשעת עשיה ולכן כ' אם חיסר מסממנים ג"כ פסלה ופסיל בכל יום ונפ"מ דחייב מיתה כגון ביוהכ"פ אבל מעלה עשן לא הזכיר דבזה נהי דביוהכ"פ יש חיוב מיתה אבל פסול ליכא להקטירה בכל יום בהיכל ורבינו אייריא מדבר הפוסל בכל השנה אבל בה' יוהכ"פ דאייריא מאיסור הקטרה נקט שפיר רבינו אם לא נתן מעלה עשן חייב ודו"ק:

והנה במשל"מ רצה לדייק מדלא נקט רבינו כאן מעלה עשן מוכח דחיסר סממנים חייב בכל שנה וחיסר מעלה עשן אין חייב ולפמש"כ ז"א חדא דרבינו דהוה קטרת זרה וכ' לעיל דקטרת זרה בהיכל רק לאו לא חיוב מיתה ועוד אי חיסר סממנים ילפינן מיוהכ"פ גם מעלה עשן נילף וכמו שתמה במשל"מ בעצמו אבל לפמש"כ ניחא דגם בחיסר סממנים אין חייב בהיכל רק פסלה ולקי בהיכל ולפנים ביוהכ"פ במיתה אבל בחיסר מעלה עשן נהי ביוהכ"פ חייב מיתה בהיכל ליכא אפי' פסול ולכן לא נקטה גבי עשי' דאייריא הכא וזה ברור:
ג')

ובאופן אחר יש לישב כל הנ"ל דהנה המשל"מ הקשה לפי מה שהבין דבחיסר סממנין חייב בהקטרת היכל ובמעלה עשן פסול הא ביומא מסיק רש"י דחד קרא אתא לכל השנה ועוד מ"ש דחיסר סממנין ילפינן מיוהכ"פ וחיסר מעלה עשן לא ילפינן ותי' דרבינו הוכיח שיטתו יען דקשה לכאורה מ"פ האי וכסה ענן הקטרת ל"ל הא בעינן לומר דחיסר מעלה עשן חייב מיתה דמקרא דבענן אראה רק אזהרה יש וכונתו אף דבגמ' מתרץ כן עכ"פ מאי ס"ד להקשות פשיטא דצריך שחייב מיתה וכן למה צריך תירוצים אחרים בגמ' הא פשוט דצריך קרא דחייב מיתה וכן קשה למה לא מיאנו בתי' דשייך בכל השנה ולכן הוכיח רבינו דרק לענין חיסר סממנים שייך לילף מיוהכ"פ אבל קטרת חסרה ילפינן כיון דאם חיסר ל"ה הקטרה וע"ז פריך כיון דמעלה עשן רק ביהכ"פ תרי קראי ל"ל הא עכ"פ ביוהכ"פ פשיטא דחייב דהוה ג"כ קטורת חסרה ול"ל וכסה ענן פשיטא דחייב וע"ז משני דצריך לעכב דהו"א כיון דליכא בכל שנה גם ביוהכ"פ אין מעכב וכן רבא מתרץ דבעי לעונש כיון דבכל שנה ליכא חיוב אמעלה עשן א"כ גם יוהכ"פ הו"א דאין חייב מיתה א"כ נהי דרב ששת מתרץ דבעי לכל שנה כיון דאינך אמוראי ע"כ סברי דאין בכל שנה דלכך תירץ דצריך קרא לעכב או לחיוב מיתה כיון דליכא בכל שנה לא קיימ"ל כל"ש את"ד ואני אומר כי בכל זה לא העלה ארוכה דאדרבא מכח קושית אלו יש להוכיח דהי' פשיטא למקשן דאיתא בכל שנה וא"צ קרא כלל לכל השנה וא"כ פשיטא דחייב ביוהכ"פ ומעכב ולכן פריך קרא ל"ל וא"כ אביי ורב יוסף דתי' דצריך קרא לעובר מעלה עשן א"כ סברי כסברת המקשן דפשיטא דחייב מיתה ומעכב יען דאיתא בכל השנה ורב ששת משני הא גופי', אשמעינן קרא א"כ אדרבא אביי ורב יוסף ור"ש סברי דנוהג בכל שנה ורק מרבא יש להוכיח מדתי' דצריך קרא דחייב מיתה דסבור דבכל השנה ליכא מעלה עשן א"כ הוה יחידאה ורבים פליגי עלי':

ועוד אני מקשה קו' גדולה כלפי משל"מ דבגמ' איתא דרב ששת מוקי לה דצריך לכל השנה והכונה למעלה עשן ורב ששת בעצמו סובר שם דצריך קרא להיכא דשגג בביאה וחייב רק אמעלה עשן מטעם חיסר ואפ"ה סובר דשייך בכל שנה וא"כ רבינו דפסק כתי' רש"י דנפ"מ בשגג בביאה ובזה דשייך בכל שנה לא פסק כוותי' וא"ל דפסק כאידך מ"ד ז"א דלאביי דמוקי לעיקר מעלה עשן ל"צ לאוקמתי דשגג בביאה וכן לרבא דמוקי לאזהרה ל"צ לאוקמתי דשגג בביאה והם מצי סברי שפיר דהטעם משום ביאה ריקנית ומרב אשי אין ראי' דהרי ר"א באמת אמר ג"כ לעיל שינויא אחרינא בתרי הקטרת א"כ רבינו דפסק כרב ששת בשגג בביאה מ"ט לא פסק כן בכל שנה כר"ש וא"ל ר"א פליג הרי רב אשי ע"כ לא פליג דהרי לדידי' האי לעכב ג"כ בכל השנה כמש"כ תוס' דכיון דרב אשי סובר חוקה אף במה דהוא רק ביוהכ"פ וכמש"כ משל"מ בעצמו ורק נשאר אביי ורבא ורב יוסף אינהו לית להו כלל חוסר מעלה עשן רק ביאה ריקנית כאשר אבאר וא"כ לכן ל"ש רק ביוהכ"פ דביאה ריקנית ל"ש בכל השנה אבל רבינו דפסק חוסר קטורת כר"ש ור"א למה בהך דבכל השנה לא סבירא כמותם ולכן נראה לפרש בדרך זה דבוודאי לרבינו מעלה עשן ליכא בכל השנה אבל גם חיסר קטורת ליכא בכל שנה ובקו' משל"מ באמת אי הא לא ילפינן מיוהכ"פ גם חיסר סממני' לא ילפינן כאשר אבאר:

ואקדים הקדמה אחת מצינו בכמה דוכתי' כי טרם דמסיק למילתא כבר מקשה לו כידוע ומעתה כן כאן הנה הא דפריך הגמ' קרא לקרא זה צריך לפירוש הברייתא גופי' ל"ל תרי קראי וא"כ הא דאמרי בגמ' לתרץ קו' זו דצריך קרא לעיקר מעלה עשן או לעכב ולמיתה או לכל השנה הכל אמרי תחילה לפרש גוף הברייתא אך הוא לא המתין עד שיפרש גוף הברייתא למה צריך תרי קרא והקדים להקשות תיפוק לי' משום ביאה ריקנית כאלו כבר הי' ידוע לו אוקמתה הברייתא למה צריך תרי קראי באחד מהתירוצים שנאמרו ע"ז לעכב כר"א או לכל שנה כר"ש ולא הקשה רק זה תיפוק לי' חייב מיתה משום ביאה ריקנית ומעתה לפי"ז י"ל אביי ורב יוסף דמוקי קרא לעכב ולעיקר מעלה עשן ל"ק באמת לדידהו תיפוק משום ביאה ריקנית והא דצריך וכסה ענן ולא ימות משום דאל"ה מהיכן נדע דחייב מיתה כקו' משל"מ באמת וצריך קראי לדידהו לומר לחד מ"ד אם חיסר לעלין חייב מיתה משום ביאה ריקנית יען דל"ה הקטרה ורק לר"ש ולר"א הקו' דלדידהו חייב משום הקטרת חסרה לדידהו פריך תיפוק משום ביאה ריקנית וצריך לתרץ כל חד כדאית לי' בשוגג או בנכנס בתרי הקטרת אבל לאידך מ"ד אמרינן פשוט דחייב משום ביאה ריקנית וזהו שיטת רש"י בכריתות דמפרש משום ביאה ריקנית דהיינו לאידך אמוראי דשמעתין דיומא ונתישב שיטת רש"י כאשר יתבאר עוד ובזה נבוא אל הביאר כי הנה קשה לי עוד למשל"מ דכ' לכן צריך קרא כאן למיתה ולעכב יען דליכא בכל שנה א"כ מ"פ תיפוק לי' משום ביאה ריקנית דהא רבי סובר בשבועות דיוהכ"פ מכפר חוץ מכרת דידי' וא"כ מהא"ט גופי' צריך קרא דהנה ביאה ריקנית דשייך בכל שנה יוהכ"פ מכפר אבל חיסר מעלה עשן רק ביוהכ"פ א"כ אין יוהכ"פ מכפר לכן צריך מיתה משום יוהכ"פ והנה בשלמא לרבא אף דסובר דקרא בא לחייב מיתה משום דהו"א יען דליכא בכל שנה אין חייב באמת ל"ק תיפוק משום ביאה ריקנית די"ל ג"כ מהא"ט דרק על מעלה עשן חייב דהוה כרת דיומא וכן סובר באמת רבא בשבועות אבל לר"א דמתרץ לעכב יען דליכא בכל שנה א"כ למה צריך רב אשי לתרץ דצריך לתרי קטורת הא כיון דכ' לעכב יען דליכא בכל שנה הוה הקטרה כרת דיומא והוא קו' נפלאה כלפי משל"מ וא"ל דרב אשי לית לי' דרבא דמידי א"כ יקשה איך משכחת כלל כרת דמעלה עשן וכאשר הקשה במהר"ם ברבי:

לכן אומר לפרש על פי מה שביארתי ב"ה בהב"ח פ"ז דאהרן הי' יכול ליכנס לפני ולפנים בכל עת כסדר הקטרת יוהכ"פ ומעתה לפי"ז י"ל היינו דקאמר רב ששת דצריך לכל השנה ר"ל כשנכנס לפנים כשאהרן הי' רוצה ליכנס כסדר הזה אבל באמת בחוץ א"צ מעלה עשן (וכן נפ"מ אפי' בכה"ג שאחר אהרן בשגג בכניסה וכסבור שמותר ליכנס בכל שנה כמו אהרן ושגג ביאה ריקנית אבל ידע דבעינן מעלה עשן דחייב) וא"כ לר"ש לא יקשה מ"פ הא נפ"מ לכרת דיומא דהרי גם מעלה עשן ל"ה איסורא דיומא דשייך בכל השנה בפנים בקדק"ד ובזה א"ש גם דברי רב אשי דלעולם גם ר"א סובר דשייך בכל השנה אבל רק בפנים באהרן או בכה"ג ושגג בכניסה ורק אפ"ה מוכרח לדרוש ר"א קרא לעכב:

ונראה להמתיק עוד יותר דהנה בלא"ה הרי קשיא קו' משל"מ פשיטא דצריך קרא למיתה ואמאי צריך לאוקמי' לעכב כיון שכתיב חוקה לעכב וע"כ לעכב בכל השנה והיינו כשנכנס לפנים וכי תימא הרי גם לכשנכנס לפנים בכל שנה א"צ לאוקים דהרי מצי לאוקים למיתה ביוהכ"פ עצמו וא"ל קרא ראשון ל"ל ע"כ לעכב ז"א כיון דחייב מיתה כש"כ דמעכב וא"כ ע"כ קרא ראשון אין מיותר כמש"כ משל"מ ומהר"ם ברבי לזה אומר להקדים סברא אחת דהנה לעכב יש בתרי גוונא דשייך לומר מעכב היינו דמצות היום בכך ואם חיסר המצוה חייב מיתה ושייך לומר מעכב היינו דמעכבין זה את זה ופסול כמו ז' קני מנורה מעכבין זה את זה ומעתה יובן דהנה אי ילפינן מחוקה לעכב היינו דמעכב מצות היום וחייב ע"ז שביטל המצוה אבל ההקטרה בעצמה כשרה וממילא ל"ה הקטרה חסרה אבל אי דרשינן לעכב מוכסה ענן או מקרא דאראה אז דרשינן דמעכבין זה את זה בפנים דאם ליכא מעלה עשן כל הקטרת פסולה דהוה כמו חיסר מי"א סממנים ולפי"ז אי הוה מוקי קרא למיתה ולעכב מקרא דחוקה אכתי ל"ה ידעינן דגוף הקטרת פסולה ונפ"מ למה שנתבאר להלן ורב אשי רצה לדרוש דמעכב זא"ז והקטורת פסולה ורק רבא לשיטתו בזבחים ק"ט דלית לי' חוקה מה דליכא כל השנה וא"כ מוקי שפיר למיתה ואז ידעינן ממילא דמעכב דלא מקיים חובת היום אבל ר"א דאית לי' חוקה אין ראי' מדחייב מיתה דמעכב אבל רק מעכב מכח מצות היום דכתיב חוקה ולכן גם חייב מיתה אבל לא ידעינן דמעכב זא"ז והקטורת פסולה לכן מוקי קרא דבענן אראה דמעכב זא"ז והקטורת פסולה ודו"ק:

ומעתה י"ל בנכנס בפנים בקדק"ד בלא מעלה עשן אי חייב תליא אי דרשינן קרא דמעכב זא"ז ופסולה ממילא בכל השנה חייב אבל אי רק מעכב מדחייב מיתה רק מוכח דמעכב מצות היום אבל הקטורת אין פסולה וממילא אין חייב בהקטיר בכל השנה (עוד יש נפ"מ אם מעכב זא"ז ממילא בעשאה יחיד פטור דלא עשה כמתכונתו אבל אי רק מעכב משום מצות היום במעלה עשן אז ביחיד שפיטם הקטורת ולא נתן עליו מעלה עשן חייב וזה ברור):

ולפי"ז י"ל ר"א סובר לעולם כרב ששת דגם בכל שנה חייב לפני ולפנים בנכנס בלא מעלה עשן ורק הוצרך ר"א לאוקמי' דמעכב דאי לא"ה אין מסתבר דלחייב בכל השנה משום דהא דחייב מיתה ביוהכ"פ משום מצות וחובת היום ורק ע"כ לעכב מקרא ראשון ופסולה וממילא חייב גם כל השנה כשנכנס אהרן או כה"ג אחר בשגגה ורק רב ששת דלית לי' חוקה א"כ מדחייב מיתה ע"כ מעכבין זא"ז ופסול א"כ ממילא חייב בכל השנה דאי אין בכל השנה לא הי' מחייב ביוהכ"פ א"כ שפיר י"ל דפסול בכל השנה מקרא ראשון ומקרא דוכסה ילפינן חיוב מיתה ומעתה רב אשי סובר ג"כ בכל השנה כשנכנס לפנים חייב כאמור וא"כ ל"ק קו' הנ"ל הא הוה כרת דיומא משא"כ ביאה ריקנית אין בכל השנה דז"א דגם קטורת חסירה חייב בכל השנה וע"כ דקאי דלא כרבי דלא מכפר אכרת דכל שנה ג"כ או דקאי כרי"ו דסובר בשבועות דשעיר משתלח אין מכפר על כהנים רק וידוי פר מכפר על כהנים בשאר עבירות ודם מכפר על טומאת מקדש וקדשיו וא"כ ל"ש דמכפר יוהכ"פ דתוס' כתבו שם דלרבי דמכפר היינו רק אי שעיר משתלח מכפר כל היום והרי וידוי הפר קודם למעשה קטורת וא"כ כבר התודה כשנכנס לפנים בקטורת והבן:

ופשוט יותר י"ל עפמש"כ דהנה בש"א הקשה דהא חייב אהבערה ביוהכ"פ כרת כיון דלא קיים מצוה בחיסר מעלה עשן די"ל דפריך ל"ל קרא בכל השנה דחייב מיתה כשנכנס לפנים תיפוק לי' משום ביאה ריקנית אבל משום הבערה ל"ש לחייבו כיון דלא אייריא מיוהכ"פ כלל ובזה א"ש קו' הנ"ל מכרת דיומא כיון דלפמש"כ לא הקשה כלל מיוהכ"פ רק אהא דחייב בכל שנה כשנכנס לפנים שלא כסדר הלזה וכפרה ל"ש בשאר ימים:

ומעתה א"ש מה דהקשה במשל"מ דבכריתות לא נקט רק חיסר מסממנים ולא נקט לא נתן מעלה עשן חייב דאייריא לעולם מחיוב בכל השנה אי עבר ונכנס לפנים בשגגת כניסה ומזיד בהקטרה דחייב מיתה וקמ"ל ברייתא דאם חיסר בשעת עשי' פסולה דמהא אייריא הברייתא ואם הקטירה כך לפנים כשעבר ונכנס בשגגת כניסה חייב מיתה אהקטרה אבל מעלה עשן לא נקט כיון דמעלה עשן א"צ ליתן בשעת עשי' רק בשעת כניסה לפנים להקטיר צריך ליתן עליו מעלה עשן א"כ אין לו שייכות לשעת עשי' ומשעת הקטרה לא אייריא כאן:

וא"כ נתישב שפיר שיטת רבינו דסובר שפיר דל"ש קטרת חסרה בכל השנה במזבח הזהב בהיכל אלא כשנכנס לפנים לקדק"ד ונפ"מ בנכנס בשגגת כניסה וכן במעלה עשן חייב בכל השנה בפנים אבל לא בהיכל ולא יקשה מרב ששת כקו' משל"מ דרב ששת ג"כ אין מחייב רק בפנים בקדק"ד כשנכנס או באהרן שהי' רשאי ליכנס בסדר הזה וא"ש דכ' רבינו בפירקין דאם חיסר מסממני' פסולה וחייב מיתה היינו כשנכנס לפני ולפנים והא דלא כ' דלא נתן מעלה עשן משום דרבינו אייריא מאופן עשית הקטורת ואשמעינן אם חיסר פסלה ואגב קאמר דחייב אבל מניעת נתינת מעלה עשן אין לו ענין לשעת עשי' ופיטום אלא בשעת הקטרה ומזה לא אייריא רבינו ונקט בלשונו ממש בלשון הגמ' בכריתות ודו"ק:

ועוד יש לפרש שמעתין דיומא בדרך אחר דהנה יש לפנינו ב' קו' שהניח המשל"מ למה לא מתרץ דצריך לעונש ועוד דלמה לא מתרצו דצריך לכל השנה ולכן אומר כך דאדרבא תי' של ר"ש ור"א ושל אביי רבותא יותר מדרבא ורק לרבא לשיטתו לא יכול לדרוש כדר"ש ור"א ומוכרח לתרץ לעונש ואינהו לשיטתם לא מצי מתרצי כרבא דהנה רבא לית לי' חוקה א"כ לדידי' הא דכ' תורה כי בענן אראה א"א לומר שכונה לעכב דהיינו שיהא קטורת חסירה אם חיסר מעלה עשן דמנ"ל דקרא רק כתיב דלמצות היום מעכב מעלה עשן ואם לא נתן חיסר מצות היום אבל קטורת עצמה כשרה וא"כ לכן סובר באמת כך דקרא רק כתיב דלמצות היום מעכב מעלה עשן ואם לא נתן חיסר מצות היום אבל קטורת עצמה כשרה וא"כ לכן סובר באמת כך דקרא רק בא לחייב עונש על שחיסר מצות היום אבל קטורת כשרה וליכא ביאה חסרה ועיין פירש"י יומא היטיב שפי' כן דלכן צריך עונש דחייב עכ"פ מיתה מפני שחיסר מצות היום וא"כ לרבא לק"מ תיפוק לי' משום ביאה חסירה דבאמת ליכא ביאה חסרה ואף דבאמת בקרא וכיסה ענן הקטורת ילפינן שלמה ולא חסרה וא"כ לענין קטורת חסרה לא יקשה קרא ל"ל דחייב מיתה דתיפוק משום ביאה ריקנית די"ל דאיה"נ רק דתורה כללו עם עשן בקרא אחד (דעכ"פ אמת שיש מיתה משום מצות היום גם בקטורת חסירה ואי הזיד גם בביאה החיוב בקטורת חסירה משום ביאה ריקנית) אבל קרא גופי' רק למעלה עשן כתיב וא"כ לדידי' לק"מ תיפוק משום ביאה חסרה דבאמת במעלה עשן ליכא ביאה חסירה ובקטורת חסירה החיוב באמת משום ביאה חסרה לכן כללו הכ' יחד (וא"ל איך כללו יחד דהרי אם יהא שוגג בביאה וזדון בקטורת חסרה כיון דלא ידע שיש איסור ביאה ריקנית ועל מעלה עשן חייב ז"א דבוודאי אי כהא"ג ששגג בביאה וזדון בקטורת חסרה ג"כ חייב כמו על מעלה עשן שחיסר מצות היום ושפיר כללו יחד) וא"כ זהו כונת רש"י בכריתות שפי' דהאיסור משום ביאה ריקנית דהרי בחיסר סממני' ביוהכ"פ האיסור באמת רק משום ביאה דלרבא אין אנו צריכין לומר דגוף קרא אייריא רק לענין קטורת חסרה וכהא"ג ששגג בביאה דקרא שפיר אייריא במזיד בביאה וחייב על קטורת חסרה משום ביאה ריקנית והיכא דלא חיסר מקטורת רק מעלה עשן חייב שחיסר המצוה אבל ביאה ריקנית ליכא ומהא"ט נקט בברייתא רק חיסר מסממנים וחייב מיתה משום ביאה ריקנית אבל חיסר מעלה עשן שהקטורת חסרה והחיוב רק משום חיסר מצות היום וא"כ אין ענין זה למעשה פיטום הקטורת ולכן פירש"י הברייתא כרבא יען דמשמע כן מלישנא דברייתא דנקט חיסר מסממני (ואף דבאמת נפ"מ גם לרבא בשגג בביאה והזיד בחסרון קטורת חייב משום דחיסר גם בזה מצות היום אלא דאין ענין לברייתא זו דמעשה קטורת דהרי אף אם אין פסולה חייב מיתה משום שחיסר מצות היום אבל אידך ברייתא דמפרש דאם חיסר פסולה וחייב מיתה ע"כ רק כהא"ג בהזיד בביאה ויען קטורת פסולה חייב אביאה ריקנית ומהא"ט גם רבינו לא נקט בפירקין בחיסר מעלה עשן חיוב) ואמנם רב אשי דסובר חוקה אפי' במצות היום א"כ לדידי' מצינן לפרושי דקרא אשמעינן רבותא יותר דמעכב דהיינו שמעכב זא"ז ואם חיסר מעלה עשן הוה קטורת חסרה כיון דעיכוב למצות היום כבר ידעינן מחוקה א"כ ע"כ לעכב מקרא ראשון וא"ל הרי מוכח מקרא שני לעכב מדחייב מיתה די"ל דהא דחייב מיתה יען דכתיב חוקה דמעכב מצות היום לכן חייב אבל לא דמעכב זא"ז שיהא קטורת פסולה (והנפ"מ אי פסולה בארנו לעיל) והנה אליבא דר"א פריך שפיר אח"כ תיפוק משום ביאה ריקנית כיון דמעכב (אף דהגמ' קבעו זה למעלה כבר בארנו לעיל שכן דרך הש"ס טרם אשר דאסיק לגוף הברייתא כבר מקשה לי' מדוכתא אחריתא) וע"ז משני ר"א שפיר דנפ"מ בתרם הקטורת (ועתוי"ש שכ' ג"כ אליבא דר"א פריך וכ' אי נמי אפי' לרבא ונפיק לי' מקרא אחריתא ולכאורה הכונה דיליף מקרא ראשון הנה לרבא י"ל דע"כ אף מקרא ראשון לא נפקא דלא מסתבר לאוקים קרא שני למיתה יען שחיסר מצוה אם ליכא אזהרה וא"כ לרבא שפיר י"ל דאין מעכב זא"ז ואין נעשה קטורת חסרה רק חיסר מצות היום אך בשי"צ בתוי"ש כ' דמקרא אחרינא היינו מדכ' חוקה) ולרב ששת י"ל ג"כ דיען דסובר חוקה ידעינן דחיסר מצוה וחייב שפיר לכן לדידי' עדיפא לי' למידרש לכל השנה ע"ד שאבאר משנדרוש כרבא דרק למיתה בעי הקרא דרק רבא דלית לי' חוקה ל"מ למידרש לכל השנה דהרי קרא בעי לחייב מיתה דמקרא קמא לא חייב מיתה אבל לר"ש מקרא קמא חייב מיתה שפיר כיון דכ' חוקה א"כ חיסר מצוה וא"כ אף אי לא כתוב וכסה ידעינן חיוב מיתה ולכן מוקי קרא לכל השנה כאשר אבאר דהנה לכאורה לשון הגמ' קשיא טובא דקאמר אין לי אלא אוה"מ שילה ובית עולמים מניין ת"ל וכסה ופריך האי מוכן יעשה לאו"מ השוכן אתם נפקא וקאמר אלא הכי קאמר אין לי אלא ביום הכיפורים בשאר ימות השנה מניין ת"ל וכסה ויפלא א"כ למה נקט כלל שילה ובית עולמים מניין לכן נראה לפרש עפ"י הנ"ל דאהרן הי' נכנס בכל שנה רק הי' צריך קטורת ומעלה עשן וא"כ לעולם לא חזר מהא דקאמר שילה ובית עולמים מניין ר"ל מניין שגם בשילה ובית עולמים בשאר ימות השנה צריך מעלה עשן אם הי' אהרן קיים ונפ"מ בשאר כה"ג ששגג בכניסה דכל השנה ע"ז אמר וכסה ענן הקטורת אפי' בכל שנה בבית עולמים אם שגג בביאה ונכנס לפנים במעלה עשן פטור אבל אם הזיד ולא נכנס במעלה עשן אף ששגג בביאה חייב וזהו נכון בפירושא דשמעתין דלא נצטרך לומר דר"ש חזר מכל דבריו שאמר שילה ובית עולמים מניין וניחא גם מה דקשה לר"ש איך סובר דבכל השנה חייב והיינו בהיכל והרי הוכחנו לעיל בחיסר מי"א סממנים רק לאו דקטורת זרה יש ולפמש"כ קאי אפנים והנה כ"ז מצינן לומר לר"ש דיסבור חוקה לעכב למצות היום וחייב מיתה אף אי לא כתיב ולא ימות כיון דמצות היום רק לכנס במעלה עשן ומיותר קרא לכל השנה כשנכנס לפנים בלא מעלה עשן דחייב ומטעם דמעכב זא"ז והוה קטרת חסרה וע"ז שפיר פריך א"כ דהוה קטורת חסרה תיפוק לי' משום ביאה ריקנית וע"ז משני ר"ש בשגג בביאה והזיד בהקטרה אבל רבא לא מצי לאוקמי קרא לכל השנה דהרי צריך קרא דחייב מיתה כיון דחוקה לית לי' א"כ אי לאו קרא דוכסה ולא ימות לא חייב מיתה כיון דאין רק למצוה וא"כ בין ר"ש ובין ר"א סברי דשייך גם בכל שנה בנכנס לפנים א"כ לק"מ הא מודה רבא בכרת דיומא די"ל גם קטורת חסרה בלא מעלה עשן הוה חיובא דכל השנה וא"כ ע"כ דלא כרבי וכמש"כ לעיל והנה אביי סובר ג"כ שם בזבחים דחוקה לעכב לכן ג"כ ל"צ לאוקמי למיתה דפשיטא דכיון דמעכב וחיסר מצות היום ונכנס אהדרי לאיסורא קמא דאל יבוא וחייב ולכן מצריך הקרא רק לעיקר ועלין מעלה עשן וא"כ לדידי' ג"כ רק החיוב משום ביאה ריקנית דכיון דתורה לא התירה ליכנס רק במעלה עשן וכתיב בה חוקה אם נכנס חייב משום ביאה ריקנית וכן בקטורת חסירה רק האיסור משום ביאה ריקנית וא"כ ל"מ לאוקים דצריך קרא לעונש דזה ידעינן מדחיסר המצוה א"כ שוב אהדרי' לאיסורא קמא דביאה ריקנית וקרא רק לעיקר ועלין מעלה עשן א"כ נראה דיסבור ג"כ דמיתה רק משום ביאה ריקנית דכהא"ג לא הותר הביאה בחיסר המצוה מעלה עשן או חיסר מסממנים וא"כ א"ש פירש"י דכריתות גם לאביי ודו"ק:

והנה במהר"ם ברבי הקשה הא הוה הקטרה שלא לצורך חייב כרת משום הבערה וכן הקשה בש"א ונראה דנפ"מ בלקו דחייבי כריתות שלקו נפטרו וליכא רק חיוב מיתה וא"ל דחייבי מלקות שעבר עליהן יוהכ"פ נפטרו י"ל זהו דוקא בחייבי מלקות אבל כאן הוה חייב כריתות והרי הוכחנו דכאן לא קאי ארבי א"כ לא מכפר אכרת לא מפטר גם אמלקות דידה דאף דיוהכ"פ מכפר אקלות בלא תשובה דשעיר מכפר ומלקות קלות הן דכאן שהמלקות משום כרת לא מיקרי קלות וא"כ אין יוהכ"פ מכפר וכשלקו אחר יוהכ"פ יצא מידי כריתות ונשאר חיוב מיתה והנה על מה שהקשינו לעיל דמפ' תיפוק משום ביאה ריקנית הא ביאה ריקנית איתא בכל שנה ומעלה עשן ליכא בכל שנה והוה כרת דיומא י"ל עוד פשוט דבנכנס לפנים בלא מעלה עשן דחייב בכל שנה וא"ל דבכל השנה אין החיוב משום חיסור מעלה עשן אלא משום הביאה דאף אי בא במעלה עשן ג"כ חייב ז"א דא"כ נאמר גם ביאה ריקנית דלפנים ליכא בכל שנה האיסור אף שבא בקטרת ומעלה עשן וביוהכ"פ הוא איסור אחר רק בבא ריקן בלא מעלה עשן ובלא קטורת והבן:

והנה כל זה אם לא נתן שום עשב שמעלה עשן אבל אם הניח בתוכו עשב אף שאינו טוב כמו מעלה עשן אפי' איסורא ליכא אף שאינו מתמר ועולה וזקוף כמקל כמו העשב מעלה עשן כן העלה בשער אפרים סי' י"ו לפרש דברי הב"י סי' קל"ג דכ' דאם חיסר מעלה עשן ליכא שום איסור והביא ראי' לדבריו מה דאמרו ביומא שם אין לי אלא עלה מעלה עשן עיקרי מעלה עשן מניין ואמר אביי איפכא תניא מוכח מגמ' שמרבה אף שאין טוב כמו עיקרי מעלה עשן ה"ה שיכול לרבות מן ריבוי דקרא אף שאינו מתמר ועולה וזקוף כמקל רק שנותן בה עשב אחד שמעלה עשן די ובזה דברי הב"י נכונים ועוד הביא ראי' לדבריו מהא דבית אבטינס לא רצו ללמד מהו המעלה עשן ובמשל"מ קלסוהו:
ד')

חסר אחד מסממני' חייב שהרי נעשית קטורת זרה. הנה יש לדקדק מה רצה רבינו בזה דהוה קטורת זרה ומה קשיא לי' דהוצרך רבינו לתת טעם זה דבגמ' לא נזכר זה ונראה דרבינו רמז בזה במתק לשונו לתרץ קו' המשל"מ דלמה אם לא נתן מעלה עשן לא מתחייב בכל השנה רק ביוהכ"פ מדלא כתב רבינו אם לא נתן מעלה עשן חייב ולמה בחיסר סממנים חייב אי ילפינן מיוהכ"פ גם לענין חיסר מעלה עשן נילף מיוהכ"פ דחייב ולישב י"ל בשלמא שאר סממנים דהם מגוף מעשה הקטרת ואם חיסר אחת מסממני' לא נעשה כמתכונתו והוה קטורת זרה שפיר חייב (ולפמש"כ לעיל דאייריא לעולם מיוהכ"פ ניחא ג"כ יען דזה שייך למעשה קטורת דאם חיסר הוה קטורת חסרה לכן אייריא מיני' אבל מעלה עשן לא שייך לפיטום הקטורת דרק נותן עליו כשנגמר הפיטום לכן ל"ה קטורת זרה ולכן לא אייריא) אבל מעלה עשן שנותן אחר הפיטום קודם ההקטרה על הקטורת כמש"כ רבינו לעיל אם לא נתן מעלה עשן לא מתחייב משום קטורת זרה כיון שהקטורת נעשה כמתכונתו והפיטום נעשה כהלכתו ותדע דהרי פשיטא אם יחיד פיטם קטורת מי"א סממנים חייב הרי דל"ב שיחיד יתן עליו מעלה עשן משום דאין צריכין מעלה עשן על הפיטום רק להקטרה צריך ליתן עליו ול"ה קטורת זרה לכן חייב אף שלא נתן מעלה עשן וזה ברור:
שוב ראיתי בספר ח"נ שכ' דהא בהא תליא למ"ד דחיוב מעלה עשן אינו אלא ביוהכ"פ ה"ה דחיוב בחיסר אחת מכל סמני' אינו אלא ביוהכ"פ כיון שלא נכתב ענשו כי אם ביוהכ"פ אבל אי אמרינן דחיוב מעלה עשן הוא בכל שנה וכש"כ חיוב חיסר סמני' א"כ אין החיוב משום ביאה ריקנית אלא משום קטורת עצמה דמשום ביאה ריקנית ליכא כיון דמקטירין בהיכל לא מחייב אביאה ריקנית יעי"ש:
ה')

אם חיסר אחת מכל סממני' חייב מיתה. והנה בבאר שבע כ' ה"ה אם יתיר אחד על סממני' חייב מיתה ובא"ר סי' קל"ג הקשה מהא דתניא אלו הי' נותן בה דבש א"א יכול לעמוד מפני ריחה וכו' ואמאי הא הוה יתיר סממנין ול"נ דהנה לכאורה גם נטף הוה דבש כי הוא צרי ובקרא כתיב וכל דבש לא תקטירו וכ' בשלום ירושלים במס' שקלים דמוכל דבש נשמע כל מיני מתיקה וכל מיני פירות וזהו שאמרו בברייתא ולמה אין מערבין בה דבש שהיינו שאר מיני מתיקה היוצא מפירי וע"ז אמר הכ' וכל דבש לרבות מיני מתיקה וכמש"כ לעיל ולפי"ז קשה למה מותר ליקח הצרי וע"כ לומר דכיון שאין אלא שרף הנוטף מעצי הקטף לא מפרי עצמו וזהו שאמר רשב"ג הצרי אין אלא שרף הנוטף מעצי הקטף וע"ז אמרו בברייתא ולמה אין מערבין בה דבש דהא אי לאו קרא דוכל דבש הוה שרי ליקח כל מיני מתיקה היוצא מהפירי עצמו דהכל בכלל נטף ול"ה יתר סממנין ע"ז קאמר דכ' וכל דבש לרבות כל מיני מתיקה היוצא מהפירי ע"כ דנטף דקרא אין הצרי הנוטף מהפירי שהוא בכלל איסור הקטרת דבש אלא היוצא מעצי הקטף ולא מהפירי עצמו וא"כ ניחא דל"ש יתיר סממנין דכל הקושיא דלמה אין מערבין בה דבש היינו אמיני מתיקה היוצא מהפירי שהיינו נטף דקרא רק דכ' וכל דבש דמזה נשמע דנטף דקרא אינו מיני מתיקה הנוטף מהפירי אלא הנוטף מעצי הקטף אמנם דברי רבינו בפרקין נשמע דמפרש להיפך שיקחו העץ שנוטף ממנו הצרי נראה דהיינו דקשיא לי' איך יקחו הנוטף הא זה הכלל מיני מתיקה דנשמע מקרא דוכל דבש דגם זה אסור ואין שרי אלא ליקח העצי הקטף:
ו')

פטמה מעט מעט במתכונתה אפי' פרס בשחרית.

ובמשל"מ הביא שדעת ר"ש דצריך לפטם מנה אחת להקריב בבוקר ובערב וכן אינו חייב אלא במפטם מנה דהכל מצוה אחת ותמה דמנ"ל לרש"י הא דבגמ' משמע דיכול לתקן פרס אחד בשחרית וכן ממילא יחיד חייב אם פיטם פרס אחד וכמש"כ גם רבינו ולי נראה דתליא בפלוגתא דר"ש ות"ק במנחות דף מ"ט דאם לא הקטיר בשחרית דמקריב בערב פרס ולר"ש מקריב כל המנה א"כ חזינן דלר"ש דוקא אם מקריב בשחרית ובערב הוה הקטרה פרס חצי מנה דעכ"פ בהקטרה דכולה יומא יש כאן שיעור מנה אבל אם לא הקטיר בבוקר מקטיר בערב המנה כולה דחצי מנה ביום אינו הקטרה א"כ לדידי' בוודאי פיטומת פרס לא יכשר להקטרה וכן אם פיטמה יחיד אין חייב אבל לרבנן דמקטיר רק פרס בערב שפיר חשוב הקטרה ודעת רבינו בפ"ג מתומ"ס דמקטיר בערב פרס כמש"כ הלח"מ שם לכן כ' כאן דאם פיטם פרס בשחרית כשר ונכון:

ט

שנאמר במתכונתה לא תעשו לכם. הנה בירושלמי פ"ב מגילה דריש לא תעשו לכם אבל אחרים עושים לכם והיינו ע"י עכו"ם ולכאורה קשה ל"ל קרא הא אין שליחות לנכרי רק די"ל דהו"א לחומרא יש שליחות קמ"ל קרא דאין שליחות כלל ע"י נכרי ובהא ניחא לי מה דמקשה גאון רע"א בר"ה פ"ב על תוס' יומא דף נ"ד דדייקו מדכ' לא תעשון תרי זימנא מוכח דעובר ע"י אחרים א"כ ל"ל למעט שליחות מאתם גם אתם תיפוק לי' אי יש שליחות ל"ה צריך לא תעשון תרי זימני ואשל"ע ל"ש בנכרי ולפמש"כ ניחא דמדכ' בקטורת לא תעשו לכם ומינה דרשינן דאחרים עושין א"כ הו"א דמכאן מוכח דאין שליחות אפי' לחומרא לכן צריך בעלמא תרי לא תעשון דאסור ע"י נכרי:
אך קשה לי אירושלמי הנ"ל מהא דאיתא בספרא ואלהי מסכה לא תעשו יכול יעשו להם אחרים ת"ל לא לכם הרי דאדרבא דריש דגם אחרים לא יעשו להם א"כ ה"נ נדרוש לא לכם דגם אחרים לא יעשו להם:
אך י"ל דהנה ברש"י פ' קדושים הביא דרשא דת"כ בזה"ל יכול אחרים עושים להם ת"ל לא יהי' לך לא שלך ולא של אחרים וזה לכאורה פלא כי ליכא כן בת"כ אך י"ל דבאמת הי' קשה לרש"י דאדרבא מלא תעשו לכם משמע דאחרים עושים להם כמו בקטורת ע"ז כ' רש"י דלכן דרשינן כאן לא לכם יען דכ' לא יהי' לך ע"כ לדרוש כן אבל בעלמא דרשינן לא תעשו לכם דאחרים עושים לכם:
והנה רבינו בפ"ז מעכו"ם הביא דרשא זו דאחרים אין עושים להם והכ"מ לא הערה מקורו והוא מת"כ הנ"ל:

י

א')

הריח בה ולא עשאה אינו חייב כרת אלא כדין כל הנהנה מן הקדש לא חייבה תורה כרת אלא לעושה במתכונתה להריח בה.

הנה מדברי רבינו מוכח דלעולם לא מחייב רק משום מעילה אבל משום אזהרת הפיטום כדי להריח לא מחייב אמריח לחודי' אף בעושה מעשה שלוקח בידו להריח וכן מוכח בספרי פ' ראה ר"א אומר ומה פסח שאין חייבין על בישולו חייבין על אכילתו בב"ח שחייבין על בישולו אצ"ל שחייבין על אכילתו פיטום הקטורת יוכיח שחייבין על פיטומה ואין חייבין על ריחה וע"כ אפי' בעושה מעשה ג"כ א"ח (ובזה נראה שיטת רש"י בכריתות דף ב' ע"א שפי' דאם מריח א"ח שאין בו אזהרה וכרת דריח אין בו מעשה כמוש"כ הגי' הגאון מוהרו"ו ז"ל) וכן יש להוכיח מכריתות דפריך אברייתא המריח פטור אלא שמעל והא ריח אין בו משום מעילה ומשנה לאחר שתעלה תמורתו ופירש"י בפסחים דף כ"ו דהא דמעל היינו בלקח הקטורת ונתן על האש דכהא"ג דעביד מעשה מעל בריח א"כ מוכח הא דפטור היינו אף בעשה מעשה וזה דלא כפירש"י בכריתות שכ' דאין בו אזהרה וכרת דאין בו מעשה משמע אם הי' בו מעשה הי' חייב במריח ולישב שיטת רש"י נראה לגרוס ואין בו מעשה ור"ל חדא דאין בו אזהרה כלל במריח רק בפיטום ועוד דאין בו מעשה וא"כ א"ש שכ' רבינו דפטור רק במעל דע"כ מעילה ג"כ ליכא רק בעביד מעשה ואפ"ה פטור מכרת דפיטום והנה רש"י בפסחים דפי' דאם לוקח ומניח על האש מעל קשה לכאורה א"כ מ"פ מהא דריח אין בו מעילה לוקי בלא נתן על האש כהא"ג ריח אין בו מעילה וי"ל דהרי טעמא צריך למה בלא נתן על האש לא מעל כיון דעביד מעשה וכמו שכן דעת הכפ"ת בר"ה דף כ"ח דמעל וע"כ לומר דל"ש דאסור להריח קטורת אלא בנתינתו על האש דאז הריח עולה הוא מן כל הסממנים אבל בלקח הקטורת בידו אין מריח מן כל סממנים דכל חד לחודי' קאי וכ"כ רבינו בספר המצ' הזהירנו מעשות עשן הקטורת שיהא מן הסממנים ההם על יחס המשקלות ויכוין שיתעשן בו והוא אמרו יתעלה ובמתכונתו לא תעשו לכם ומבואר כל מי שיעבור ויעשה כמוהו להריח בה חייב הנה מבואר דכונה להריח ע"י עשן האש וא"כ לפי"ז ניחא כיון דנקט ריב"ל קול מראה וריח אין בו משום מעילה משמע משום דאין בו מעשה פטור לא משום דלא נתן על האש ולכן ניחא לי' לאוקמא בנתן על האש רק דאייריא אחר שכבר עלה תמורתו לא מעל:

והנה בספר אמרי דוד הקשה א"כ הא דאיתא במכות דף י"ד דלוקין הא הוה לאו שא"ב מעשה דעל המעשה אין לחייבו רק על מחשבתו להריח וכל חיובו ע"י מחשבתו ונראה לישב דהא התורה חייבה אותו אמעשה זו אם עשאה במחשבה להריח א"כ הרי איכא מעשה האסורה והזהירה עליו רחמנא (ול"ד למה שהקשה בדרך המלך דלר"ש הוה לאו שאין בו מעשה דכ"ש למכות ע"י מחשבתו דאחשבה לאכילה משום דאי לאו מחשבה אין כאן מעשה אכילה כלל) וכן מוכח מכל מעשה שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה ומיקרי יש בו מעשה:
ב')

ע"מ למסרו לציבור וכו'.

הנה לעיל גבי שמן המשחה כ' רבינו או למוסרו לאחרים ויש לתמוה דמשמע לאחרים אף שאין לציבור ג"כ רשאי ומנ"ל זאת הא בגמ' כריתות דף ה' איתא גבי שמן המשחה ג"כ דלמוסרו לציבור פטור ובאמת טעמא רבה איתא לחלק דלציבור היינו למצוה א"ע משום לא תעשו לכם דכל דהוה למצוה ל"ה לכם לצרכיכם (כמו שביארתי בה' ביהב"ח דפירי שביעית דאסור לאכול מן השמור אם שמרו לצורך גבוה מותר כדמוכח מהא דשומרי ספיחין בשביעית לצורך העומר) וזה ל"ש לאחרים שאין לציבור דאינה למצוה אך נראה דדברי רבינו מדוקדקין מאוד דהנה תוס' נזיר דף מ"ז כ' דהמפטם למסרו לציבור פטור היינו בימי משה אם עשאם לציבור פטור ורבינו לא ניחא לי' לפרש כך וא"כ נשמע דאף שלא למצוה ג"כ רשאי דהא לא חזי עתה לציבור למצוה א"כ ע"כ הא דנקט לציבור היינו לאחרים וכך משמע מתוס' הנ"ל בתי' השני שכ' א"נ לציבור ללמדם שידעו לעשותו ולא שימשחו ממנו וכמש"כ במשל"מ א"כ ליכא לציבור צורך מצוה דאין צורך גבוה כיון שאין למשיחה א"כ האי לציבור היינו לאחרים וכמש"כ רבינו שוב ראיתי במנ"ח שכ' דאין חילוק בין לציבור בין לאחרים דא"צ למשיחה וכונתו כמש"כ דהא מושחין רק בשל משה וכתוס' נזיר הנ"ל וכל זה בשמן המשחה אבל בקטורת דשפיר משכחת למסרה לציבור למצוה ס"ל לרבינו דבאמת אין פטור רק למסרה לציבור למצוה וכך מוכח להדיא מירושלמי פ"א במגילה הי"א אנטנינוס שאל לרבי מהו לעשות קטורת א"ל חסר בה אחת מסממנים ופריך התנן לא תעשו לכם אבל אחרים עושין לכם ולמה הוצריך לעשות חסר אחת מסממני' ומתרץ בגין ר' רומנוס ששלחו רבי שיעשה קטורת לאנטנינוס ואמר רבי שימסרנו נשמע דלאחרים אסור לעשות אם אין לצורך מצוה והבן שוב ראיתי כי בספר התורה והמצוה עמד ע"ז:

יא

מזבח הזהב שבהיכל וכו' או הקריב קרבן. הנה יש לחקור שיעורו בכמה וראיתי בהגהות מוצל מאש להגאון מוה' זוסמאן זצ"ל בשם מנ"ח כי שיעורו בכזית ועתוס' מנחות דף כ"ח ד"ה אביי בחוץ לכו"ע אין הקטרה פחותה מכזית אולם יש לחקור אי לקי תרתי אם הקטיר וניסך כיון דכתיבי בתרי לאווי לא תעלה עליו ונסך לא תסכו עליו ולמה לא מנאו רבינו בתרתי (ובמנחות נ' איתא דחייב גם על מזבח החיצון ורבינו השמיטו ובשו"ת חיים שאל עמד ע"ז):

שוב ראיתי במנ"ח שהקשה דלא מנה רבינו שני לאוין לא תעלו עליו קטורת זרה ועולה ומנחה ונסך לא תסכו ונראה לישב דהנה בזבחים דף ק"ט ת"ר אשר יעלה עולה או זבח אין לי אלא עולה מניין לרבות את הדם ת"ל או זבח מניין לרבות המנסך שלשת לוגין יין ת"ל אל פתח אוה"מ לא יביאנו כל הבא לפתח אוה"מ חייבין עליו בחוץ הנה נשמע דאין ניסוך היין בכלל העלאה דקרא וקשה לכאורה הא באכילת אדם קיימ"ל שתי' בכלל אכילה א"כ אף לענין הקרבה דהיינו אכילת מזבח הוה שתי' בכלל אכילה וא"ל זהו באכילת מזבח בפנים דילפינן מקרא דהאכל יאכל דבשתי אכילת הכתוב מדבר משום דאכילת מזבח הוה לגמרי כאכילת אדם משא"כ בחוץ ל"ש דאכילת מזבח הוה כאכילת אדם א"כ רק באכילת אדם הוה שתי' בכלל אכילה ז"א דהא בזבחים דף ל"א איתא חשב שיאכלו האש מהו ת"ל תאכלוהו אש נופך הרי דאכילת אש הדיוט נקרא אכילה א"כ העלאת חוץ ג"כ נאמר דשתי' בכלל אכילה ומדלא אמרינן הכי מוכח דהיכיא דכ' העלאה אין שתי' בכלל ולפי"ז קשה לי דבזבחים דף ק"ז איתא זרק והעלה לדברי רי"ש חייב שתיים לדברי ר"ע אינו חייב אלא אחת א"כ קשה דמוכח דשתי' בכלל העלאה דקרא ונראה דבאמת הא"ט דר"ע דמאחר דכ' או זבח לרבות את הדם מזה ילפינן דזריקה בכלל העלאה וא"ח אלא אחת וכך אם העלה וניסך היין אף דהוה מידי דשתי' הוה בכלל העלאה כיון דיליף מעל פתח אוה"מ דחייב גם אניסוך יין שוב הוה בכלל העלאה וא"ח אלא אחת אך אכתי קשה לר"ע הא מקרא מפורש דונסך לא יסכו דמוכח דאין שתי' בכלל העלאה ומ"ט דר"ע דס"ל דא"ח אלא אחת ולכך ע"כ לומר דאף דכ' ונסך לא יסכו לא נאמרה לטפוי לאו אלא לחזק האסור בלשונות כפולות וכן לא לקי על שניהם רק אחת וכדברי רבינו אך אי קשיא הא קשיא דאיתא שם דאביי אמר אפי' לר"ע חייב שתיים דלהכי פלגינהו קרא שם תעלה ושם תעשה ופירש"י הזכיר העלאה לבדה והשאר כללן בעשי' אחת למימרא דלא מיחייב אכולהו אלא חדא א"כ ה"נ כיון דחילקן הכתוב נאמר דיהא חייב שתיים ואולם י"ל דשם שאני דס"ל לאביי דכ' שם תעשה ע"כ דחילקן הכתוב להתחייב שתיים דל"ש דכ' לחזק הענין אבל כאן בלאו דלא תסכו דנוכל לאוקמא לחזק הענין לא מוקמינן לטפוי לאווי וכדס"ל באמת ר' אבוהו אליבא דר"ע דאף דכ' שם תעשה בפ"ע כיון דמרבינן מאו זבח דכ' גבי העלאה הוה שתי' בכלל אכילת אש:

יב

מצוה לנטלו על הכתף ולפי ששכח דוד ונשאו על העגלה נפרץ פרץ בעוזא. הנה רבינו בס' המצות כ' דזה רק במדבר וכשיכנסו לארץ ניתן המצוה לכהנים ולכן לא שייך הלאו דולא יעבוד עוד הלוי אחר נ' שנה כיון דאין המצוה עליהם בכתף כדאיתא בחולין דף כ"ו אבל הרמב"ן דעתו דהמצוה לא נשתנה כלל רק הוא בין בכהנים בין בלוים ונראה דבזה הוא דטעה דוד כי הנה חשב אחרי כי הלאו דלא יעבוד עוד האמור בלוים אינה לדודות יען דאין המצוה בכתף טעה שגם בכהנים אין המצוה בכתף רק בטלה לגמרי המצוה ומוליכין בעגלה וכמו שאנו צריכין ע"כ לומר בשולחן ומזבח הזהב שהוי בהן ג"כ בדים לשאת אותן אפ"ה בטלה כשנבנה מקדש מדלא הזכירו רבינו רק אח"כ כשראה שפרץ ד' בעוזא הוליכו בלוים ובכתף יען דאף דהלאו בטל המעשה דנשיאת בכתף לא בטלה ונוהג בין בכהנים בין בלוים לרמב"ן ולדעת רבינו רק בכהנים:

וראיתי במהרמ"ש שפי', דטעות דוד הע"ה הי' יען דאמר זמירות הי' לי חוקיך כדאיתא במדרש דהיינו שהבין טעמי התורה המצוה בכתף יען דהוא דרך כבוד ולכן כשעושה עגלה נאה שהוא ג"כ דרך כבוד מצוה בעגלה ובאמת טעה בזה והנה דן שם מזה דאף לעשות עגלה נאה להוליך המת ג"כ אסור דמת דומיא דס"ת כדאמרינן העומד בשעת יציאת נשמה צריך לקרוע כמו הרואה ס"ת שנשרף והעלה שם דיש להתיר בשעת הדחק דיש לדמות למשכן דהוליכו על העגלות דהאדם הוא דוגמת המשכן כמו שכ' הכוזרי וכיון שהיו העגלות צב למשכן דהיינו עגלות מכוסות א"כ היכא דיש ללמוד כן מקרא אין בכלל בחוקותיהם לא תלכו כדאיתא בסנהדרין דף כ"ב היכיא דלאו מינייהו ילפינן לית בי' משום בחוקותיהם לא תלכו אך משום מראית העין אסור ולכן יש לעשות העגלה שלא יהא דומות לשל אוה"ע ויש ראי' לדבריו ממ"ק דף כ"ה דאמר ר"ח דלא לשנוי' מפוריא לפוריא שנאמר וירכיבו את ארון אלדים אל עגלה חדשה וא"כ ה"ה לענין זה:

הנה בשבת דף צ"ב המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על כתיפו חייב שכן משא בני קהת וקשה לי איך אפשר ללמוד ממשכן דהוה אורחי בהכי משא"כ עתה דמשא בכתף בטלה ואין מצוה במדבר א"כ ע"כ דלאו אורחי בהכי ול"ד לשאר מלאכות כגון מושיט וזורק דילפינן יען דהכי הוה במשכן היינו דגם לעתיד הוה אורחי בהכי אבל משא בכתף הא חזינן דלאו אורחי בהכי אך י"ל דהנה ראיתי בפי' המשנה אהא שכן משא בני קהת כתב רבינו וקראם השי"ת עבודה שנאמר כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ולכאורה תמוה הא למה צריך להביא קרא ע"ז הא כיון דהי' במשכן ממילא חייב עלי' אך להנ"ל י"ל דלרבינו הוה קשיא לי' כנ"ל הא אינה רק במדבר ומנ"ל למילף מינה כיון דבטלה אח"כ משא בכתף ע"כ דלאו אורחי' בהכי וע"ז מביא דקראה עבודה שנאמר עבודת הכתף וכיון דהוה עבודה ע"כ דאורחה בהכי והא דבטלה היינו משום דל"ה עבודה בכך דלא הוצרכה לאותה עבודה עוד אבל לעולם אורחי לשאת בהכי שוב ראיתי כי בתוי"ט הקשה למה הצריך לראי' כיון שכל המלאכות ממשכן אנו למדים ומצאנו משא בני קהת שהיתה על הכתף ידענו שהוא מלאכה אמנם לפמש"כ בפ"א מבהב"ח דאנו למדים רק ממלאכת המשכן אבל לא מהעמדת המשכן א"כ כש"כ דאין לנו ללמוד ממה שהי' עושין בנסיעתם ומשאותם לכן הוסיף רבינו הטעם שהקב"ה קרא משאם עבודה וגם שם הי' קפידא שצריך דוקא על כתפם ועל כן דוד נענש על שהוליך הארון על עגלה לכן צריך גם לטעם שעכ"פ הי' במשכן (ועיין פ"ג פרה איתא וזקני ישראל הי' מקדימין ברגליהם להר המשחה דמשום חיבוב מצוה לא הי' רוכבים נלמד מהא דנענשו שהוליך הארון על העגלה):

לשאת הארון בכתף. רבינו כ' בפנים ובס"פ המצות דלדורות נאמר זה לכהנים לא ללוים ונראה הוכחה לדבריו דהנה הסכימו מוני המצות כי לאו ולא יבואו לראות כבלע הקודש אין בא במנין יען דאין לדורות דלדעת הבה"ג בא במנין כבר ביאר דעת רמב"ן בס' המצות שורש ג' שהוא משום הא דאמרינן בסנהדרין הגונב הקוה חייב וקשה לי הא שייך זה גם לדורות אי לפעמים הצריכו לשאת הארון אף בזמן הבית כיון שמנו מצוה לשאת הארון גם לדורות א"כ שייך ולא יבואו לראות את הקודש כשיבואו לשאת הארון מקק"ד ובשלמא אי מצוה נשיאת הארון רק בכהנים א"כ ניחא דולא יבואו לראות את הקודש נאמר ללוים בני קהת לא לבני אהרן כמבואר במדרש ורמב"ן פ' במדבר וא"כ כיון דמצוה נשיאת הארון לדורות בכהנים א"כ ולא יבואו לראות שנאמר ללוים לא ניתן לדורות אבל אי שייך לדורות נשיאת הארון ג"כ בלוים א"כ למה לא יבוא במנין גם ולא יבוא לראות את הקודש כאשר יבואו לשאת הארון והבן:

יג

א')

כשהיו נושאין הארון פניהם זה לזה ואחוריהן לחוץ.

(ולא אחוריהן) הנה בכ"מ לא מצא המקור ואולם אני ראיתיה במדרש רבה במדבר מפורש יוצא כדברי רבינו ונראה להביא ראי' לדברי רבינו מגמ' דמנחות דף צ"ח דז"ל הגמ' ומנ"ל דבדיו לפותיא דארון הוו יתבי א"ר יהודא תרי גברא באמתא ופלגא לא מסתגי להו ומנלן דארבעה הוי דרי להו דכ' ונסעו הקהתים תרי נושאי המקדש נמי תרי ולכאורה תמוה מה שואל מנ"ל דבארבעה הוי דרי להו הא א"א שישאו אותו שניים אחד מצד זה ואחד מצד זה שבהכרח ישאו אותם אחד על שתי כתפיו ורוחב האדם בין כתפיו אינו אמה ומחצה וע"כ ששנים נשאוהו מכל צד ועוד איך מוכיח ממ"ש ונסעו הקהתים נושאי המקדש שנושאי המקדש נמי תרי הלא לשון רבים נושאי קאי על ונסעו שאם הפעל בלשון רבים בהכרח בא השם בל"ר ועוד איך אמר תרי גברא באמתא ופלגא לא מסתגי הא בין הבדים לא הלכו כל הנושאים שאם נשאוהו על ידיהם הי' הנושאים האחרונים חוץ מן הבדים ובין הבדים לא הי' רק אחד מכל צד אמנם לדברי רבינו שנשאו פנים בפנים לפי"ז כשנשאוהו על כתפיהם הי' שניהם בין הבדים פנים כנגד פנים ותרי גברא באמתא ופלגא לא מסתגי ומקשה מנ"ל דארבעה דהיינו הא גופי' פריך מנ"ל שהי' צריכין לילך פנים כנגד פנים עד שנשאו אותם בארבעה בין הבדים הלא י"ל שנשאו אותו פניהם כולם פניהם לחוץ ולא הי' בין הבדים רק שניים ומשני מדכ' נושאי המקדש ללמד שישאו אותו בקדושה פנים כנגד פנים והוה ארבעה בין הבדים (אח"ז ראיתי בשו"ת שבות יעקב סי' א' כ' דמדכ' לעמוד לפני ד' לשרתו דקאי אשלפניו לשאת את הארון ברית ד' דהיינו בכתף ע"ז קאמר לעמוד לפני ד' כשישאו את הארון שיהא מלפנים ולא דרך אחוריו:

ב')

והמסיר אחד מן הבדים לוקה שנאמר לא יסורו ממנו.

וכ' הכ"מ שכן הוא ביומא דף ע"ב אולם רבינו בסהמ"צ הביא ראי' ממכות דפריך וליחשב נמי מסיר בדי הארון ולכאורה יש להבין אמאי לא הביא רבינו ההוכחה ממס' יומא כמו שכ' הכ"מ ונראה דמשם יש לדחות דהלאו לא נאמר לדורות ולא באתה במנין דהיינו דהו"א לטעות דבטלה מצות נשיאת הארון לדורות וממילא גם הלאו בטל כמש"כ הרמב"ן בסהמ"צ ש"ג להוכיח דנשיאת ארון לא בטלה דאז גם הלאו דלא יסורו ממנו אין מן המנין ולכן הביא רבינו ממכות דפריך דליתני שם במשנה מסיר בדי ארון ואי אין לדורות לא הוי פריך מידי:
והנה שם ביומא פריך ואמאי בטבעות הארון יהיו הבדים כדי שלא יסורו אבל לא לקי ומשני מי כתיב שלא יסירנו ולא יסירנו כתיב נשמע דהוא טעם כדי שלא יסירנו כפשטי' דקרא אלא דהוא גם לאו וקשה לי דבזבחים דף ס"ה פריך אלא מעתה כי יכרה איש בור ולא יכסנו ג"כ א"צ לכסות ופי' התוס' שם הא דלא פריך מכל לאווי משום דלמאי כתבי' אבל כאן דמסברא צריך לכסות הו"א דולא יכסנו א"צ לכסות וא"כ יקשה ה"נ נדרוש ולא יסירו א"צ להסיר דפשיטא דמסברא הוא דצריך להסירו קמ"ל קרא דא"צ להסיר ומנ"ל דלקי והנה במק"א בארתי לישב קו' התוס' דזבחים דהא דפריך ואימא א"צ לכסות ולא פריך משאר לאווי דהיינו דבלאוי אשר פשטי' דקרא אינה לאו כמו ולא יכסנו שהכוונה דעבר ולא כיסה שפיר פריך דאימא דהכונה א"צ לכסות אבל היכיא דפשטי' דקרא ללאו אתא לא שייך להקשות א"צ לאכול נבילה ואמנם גם לפי"ז יקשה כיון דג"כ כאן פשטי' דקרא משמע כדי שלא יסירו ורק דקשה א"כ ניכתוב שלא יסור וע"כ ללאו אתי אבל עכ"פ מקרא אין יוצא מידי פשוטו שהוא ג"כ טעם כדי שלא יסור א"כ קשה מנ"ל דאתי ללאו דילמא א"צ להסיר ולכן כתיב ולא יסור ולא כתיב שלא יסור:
ג')

המסיר אחד מן הבדים לוקה.

ובספר נר מצוה הקשה מנא לי' הא דילמא דאינו לוקה אלא עד שיסיר שניהם והכי מוכח מקרא לא יסורו ממנו בלשון רבים והביא דבס' תועפת ראם דף מ"ו הקשה מהא דתנן בסנהדרין דף ע"א הי' אביו רוצה ואמו אינה רוצה אינו נעשה בן סו"מ שנאמר ותפסו בו אביו ואמו ומכאן הוליד התה"ד סי' ע"ג דמי שנשבע להתרצות במה שיפשרו שמעון ולוי דצריכין להתרצות שניהם וכן מוכח מב"ב דף קמ"ג רבי אומר מחצה לאהרן ומחצה לבניו משום דכ' והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו דבוודאי שניהם משמע וכ' לתרץ דרבינו יצא לו כן ממנחות דף ל"ו גבי תפילין והיו לטוטפות בין עינך כ"ז שיהי' בין עיניך יהי' שתיים פירש"י והי' משמע שתיים כ"ז שאותן של ראש מונחים אותן של יד יהי' מונחים והכא נמי אמר קרא בטבעות הארון יהי' הבדים ה"ק כ"ז שהבדים בטבעות יהי' שניים לפיכך המסיר אחד מהם לוקה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.