מעשה רקח/תפילה/ט

מעשה רקח ‏ תפילה ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ט מהלכות תפילה וברכת כהנים

א

ועונים אמן בסוף קדיש וכו'. הקשה הרב לח"מ דרבינו בסדר הקדיש כתב דעונים בקדיש ה' פעמים אמן וכו' וא"כ למה כתב כאן ועונים בסוף הקדיש ולא הזכיר שאר העניות וכו' ואולי סמך כאן על מ"ש שם ולכך לא ביאר כ"כ וצ"ע ע"כ. ואפשר דכוונת רבינו הכא דלא נחית לדין עניית האמן דזה כבר ביארו אלא אשמועינן הכא דבתחילה עונים אמן ואחר כך אומר השליח צבור ברכו אבל להפך לא דומיא דברכת כהנים וכתב גם כן דין עניית אמן יהא שמיה רבה דבעי בכל כחו דוקא שהוא עיקר הקדיש כדאמרינן בגמרא כל העונה אמן יהא שמיה רבה בכל כחו קורעים לו גזר דינו.

עד שמברך גאל ישראל. כצ"ל ולא כנוסחאות שמסיים בהם גאל ישראל אמן דאין ראוי לענות אמן אחר ברכה אחרונה דקריאת שמע דשחרית משום דהויא לה ברכה אחרונה שלא קדמה לה ברכה אחרת ואין עונים אחריה אמן וכן הכריח הרא"ם ז"ל ח"א סי' ו' בתוך התשובה וכ"כ מרן.

ב

וכל מי שיגמור תפילתו עם הצבור וכו'. ודין נותן שלום לשמאל תחילה וכו' כבר ביארו רבינו פ"ה עיי"ש וכתב הרב ב"י או"ח סי' קכ"ג הרבה טעמים בג' פסיעות אלו ומשם רבינו האיי מצאתי כתוב משום דתפילות כנגד תמידים תיקנו וכשהכהן עולה למזבח עם איברי התמיד היה עולה דרך ימין ומקיף ויורד דרך שמאל ובין כבש למזבח היו ג' רובדים של אבנים ויורד בהם ג' פסיעות וכו' ואנו עושים כמו שהם היו עושים ע"כ ולפ"ז טוב לילך קצת לפניו כשעומד להתפלל וכ"כ ז"ל והרב מנוח כתב דהני ג' פסיעות ילפינן להו מדכתיב ורגליהם רגל ישרה רגליהם תרי רגל חד ע"כ. ונראה דמזה כתב הרד"ך הביאו הכנה"ג שם דחייב הוא לכוין רגליו כמו בתפילה וכ"כ בנימין זאב ע"כ. ושיעור הג' פסיעות כתב הרב ב"י שם לכל הפחות כדי שיתן עקב בצד גודל ואם מוסיף על שלשה פסיעות מחזי יוהרא והשיירי ז"ל כתב שם דאם המקום צר מצד הרבים שיש באותו בית הכנסת כדאי הוא הרשב"א ז"ל לסמוך עליו בשעת הדחק וכן נהגו לפסוע בלי שיעור והוא מטעם הדוחק אבל היכא דליכא דוחק צריך לדקדק לפסוע עקב בצד גודל וסיים ז"ל והמנהג עכשיו שאם מסיים התפילה ואחריו אדם אחר שהוא מתפלל שאינו יכול לפסוע ג' פסיעות ממתין עד שיכלה האחר תפילתו ואחר כך פוסע השלש פסיעות ע"כ ואין זה מנהג לבד דדין גמור הוא ופסקו הרב ב"י סוף סי' ק"ב מתלמודא דידן וירושלמי עיי"ש.

ויעמוד במקום וכו'. יומא דף נ"ג א"ר אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי המתפלל צריך שיפסיע ג' פסיעות לאחריו ואחר כך יתן שלום א"ל רב מרדכי כיון שפסע ג' פסיעות לאחריו התם אבעי ליה למיקם משל לתלמיד הנפטר מרבו אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו ופי' רש"י התם אבעי ליה למיקם במקום שהפסיעות כלות ולא לחזור לאלתר ע"כ והן הן דברי רבינו.

ג

ואחר שיפסיע וכו'. כתב מרן הקדוש וז"ל נראה מלשונו שבמקום שכלו ג' פסיעות שם עומד ומתחיל ולא נהגו כן ע"כ. אף שלשון רבינו מורה כוונה זו מ"מ אפשר לפרשו דר"ל שיעמוד קצת במקום שכלו הג' פסיעות כדין היחיד שהרי מדאמרינן בגמרא התם איבעי ליה למיקם משל לתלמיד וכו' משמע דכל זה שייך בין בהקהל בין בהש"צ דלא ליהוי ככלב שב על קיאו וכיון שכל הקפידא אינה אלא שלא יחזור למקומו הראשון תכף ומיד מה ענין התחלת התפילה בזה מלתא דפשיטא היא שאחר שהמתין קצת שיש לו לחזור למקומו ושם יתפלל תדע עוד דאם יתכן ליחיד שיתפלל שתי תפילות כגון לתשלומין וכי נאמר שיתפלל השניה במקום שכלו פסיעותיו זו לא שמענו ותו דאם נפרש דברי רבינו כן יקשה דמנין הוציא חידוש זה וגם השכל אינו מקבלו שהרי הש"צ צריך הוא להיות לפני העם כדי שישמעו החזרה ויכוונו אליה ואיך יחזור התפילה במקום שכלו ג' פסיעותיו לאחור שנמצא שאינו לפני העם והוא מתרחק מהם ובאמת שכן משמע שהבין הרב ב"י גופיה או"ח סימן קכ"ג עיי"ש והסברא היא עמוד ההוראה.

מתחילת הברכות. עיין מ"ש פ"ב הל' ט'.

ד

ולא ישחו יותר מדאי וכו'. עיין להרב ב"י שם שתירץ ב' תירוצים לדברי רבינו וכאן הרכיב שניהם בתירוץ אחד והוא נכון אך מ"ש דזה לא נאמר אלא בחזרה ומפני שלא יראו ככופרים וכו' דמשמע דבתפילה בלחש אין קפידה אם ישחה יותר מדאי אף דבאמת הכי משמע קצת מדברי רבינו מ"מ מן הירושלמי הזה שם מוכח להדיא דאף בתפילה בלחש אין לו לשחות יותר מדאי כדאיתא התם פ"ק דברכות ועיין להר"א לב ז"ל וכ"כ היפה מראה שם.

ואומרים מודים וכו'. סוטה דף מ' כמה אמוראים אמרו כל אחד מקצת זה הנוסח וסיים רב פפא הלכך נימרינהו לכולהו ופי' רש"י על שאנו מודים לך על שנתת בלבנו להיות (מודים לך) דבקים בך ומודים לך ע"כ ולכך נקרא מודים דרבנן על שנוסח שלו מהרבה חכמים.

וכל האומר מודים מודים וכו'. עיין מ"ש פ"ב דקריאת שמע הל' ט"ז.

ה

ויפול על פניו ויטה. לא נתבאר בדברי רבינו אם יש לו להטות על ימינו או על שמאלו ובב"י או"ח סימן קל"א משם הכלבו ז"ל כתב דנהגו להטות על צד שמאל ומור"ם בהגה כתב יש אומרים על צד ימין והעיקר להטות בשחרית כשיש לו תפילין על צד ימין משום כבוד התפילין ובערבית או כשאין לו תפילין יטה על צד שמאל ובלבוש הביאו המגן אברהם כתב דגם בשחרית נופלים על צד שמאל אלא שנוטה מעט לצד ימין וכן נכון ע"פ הקבלה וברקנטי כתוב עפ"י הקבלה ליפול על ימין ע"כ וכיון שכן נהרא נהרא ופשטיה ומנהגינו על צד שמאל לעולם.

ו

סדר קדושה וכו'. ויש ליזהר בה מאד שאמרו חז"ל מיום שנחרב בית המקדש אין לך יום שאין בו קללה ומרובה קללתו מיום שלפניו ועלמא אמאי קאי אקדושא דסדרא והיא הקדושה שבסדר ובא לציון כ"כ הלבוש ועיין להטור והרב ב"ח ז"ל או"ח סימן קל"ב.

ז

מי שריחם וכו'. משנה בברכות דף ל"ג ובמגילה דף כ"ה על קן צפור יגיעו רחמיך מאי טעמא פליגי בה תרי אמוראי במערבא חד אמר מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית וחד אמר מפני שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזרות ופי' רש"י ואינן אלא גזירת מלך להטיל עלינו עולו להודיע שאנחנו עבדיו ושומרי מצותיו ע"כ. ומפרש רבינו שאומר כן בדרך תחנונים מי שריחם וכו' והוא מהירושלמי וכדלקמן בע"ה. וראיתי להתוספות שם שכתבו וז"ל קשה להר"ר אלחנן על שיסד הקליר בקדושתא שאנו אומרים ביום ב' של פסח צדקו אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד דמשמע שר"ל שהקדוש ברוך הוא חס על אותו ואת בנו והוא אינו אלא גזרה ע"כ. ותמיהא לי מלתא איך לא הזכירו התוספות ז"ל המדרש רבה בריש פרשת כי תצא שנראה שמשם הוציא זה הקליר ז"ל דאיתא התם וז"ל ולמה התינוק נימול לשמונה שנתן הקב"ה רחמים עליו להמתין לו עד שיהא בו כח וכשם שרחמיו של הקב"ה על האדם כך רחמיו על הבהמה מנין שנאמר מיום השמיני והלאה וגומר ולא עוד אלא שאמר הקב"ה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד וכשם שנתן הקב"ה רחמים על הבהמה כך נתמלא רחמים על העופות מנין שנאמר כי יקרא קן צפור לפניך וכו' ע"כ הרי שהמדרש הזה מוכח כדברי הקליר ז"ל. ואולי שהתוספות ז"ל ס"ל דאין הכי נמי דמצינן למימר הכי לפרושי טעמא דקראי אבל לאומרם בפה בדרך תחנונים או בקשה אסור דהרי זה כמחליט הדבר שכן הוא וזה אינו דאינן אלא גזרות כדאיתא בגמרא ותדע שאם כן למה התיר לשחוט הבהמות והחיות והעופות כלל ובזה הש"ס דילן נמי לא פליגא ההך מדרש וא"כ שפיר הקשו ז"ל על הקליר.

 אכן  אנכי הרואה שדברי הקליר ז"ל הנ"ל יסודתם ע"פ התרגום של יונתן בן עוזיאל בפרשת אמור על פסוק ושור או שה אותו ואת בנו וכו' שתרגם עמא בני ישראל היכמא דאנא רחמן בשמיא כן תהוון רחמנים בארעא תורתא או רחילא יתה וית ברא לא תכסון תרויהון ביומא חד. גם בפרשת כי תצא בפסוק לא תקח האם על הבנים תרגם ז"ל לא תסב אימא מעל בניא דמורה ג"כ דהטעם משום מידת רחמנות וגם על זה הוה מצינן לדחוקי נפשין קצת דלא פליג התרגום הזה על מתניתין וש"ס דילן דשאני פירוש הפסוק מאומרו דרך תחנונים ובקשה שאין הקב"ה חפץ בזה כדי לחזק בנפשותינו עבודתו ועול מצותיו כמ"ש רש"י ז"ל ולהכי לא אריך למעבד כי האי ומשתקין אותו תנן.

 אכן  ראיתי בירושלמי שכתוב כך אהך מתניתין רבי יצחק בשם רבי סימון כקורא תגר על מידותיו של הקב"ה על קן צפור הגיעו רחמיך ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך רבי יוסי בשם רבי סימון כנותן קצבה למידותיו של הקב"ה עד קן צפור הגיעו רחמיך וכו' ע"כ ופירושו מבואר דאין הכוונה שאומר כלשון זה ממש דאם כן הוה ליה מטיח דברים כלפי מעלה ח"ו ואפילו אם היה באמת כן אין לומר להשי"ת כלשון זה חלילה וכדאשכחן גבי חנה שאמרה אם ראה תראה וכו' כדאיתא בפרק תפילת השחר אלא דקמ"ל דאפילו אם אומר כן בדרך תחנונים ובקשה כמו שכתב רבינו מי שריחם על קן צפור וכו' ירחם עלינו עכ"ז הוי כקורא תגר על מידותיו ברוך הוא ותדע עוד דלשון המשנה אינו מורה כן כלל וגם בירושלמי לא אמרו בקורא אלא כקורא וכו' תו איתא התם ומסיים בה הכי ואילין דמתרגמין עמא בני ישראל כמה דאנא רחמן בשמים כן תהוון רחמנין בארעא תורתא או רחילא יתה וית ברא לא תכסון תרויהון ביומא חד לא עבדין טבאות שהן עושים מידותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ע"כ. הרי מוכח להדיא דלפי הירושלמי הזה הך תרגום דיונתן בן עוזיאל פליג אמתניתין וש"ס דילן ואירושלמי שהרי אמרו להדיא דאין לתרגם הפסוק כך אמנם מקום הניחו מן השמים. ואולי בצירוף כוונתי הרצויה אהיה מכוין אל האמת וזה דלכאורה תמיהא מלתא טובא לומר על יונתן בן עוזיאל שהיה בזמן התנאים ותלמידו של הלל כדאיתא בב"ב דף קל"ד ובסוכה דף כ"ח שמונים תלמידים היו לו להלל וכו' גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שהיה עוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף וכתבו שם התוס' דומיא דמתן תורה כנתינתה מסיני באש הרי שכל דבריו היו ברוח הקדש ואיך יהיה כח בירושלמי ובאמוראים לחלוק עליו ואף דכח הדוחה יאמר דכוונת הירושלמי לומר דאין זה תרגום של יונתן בן עוזיאל כלומר שהוא לא תרגם כן וכמו שמצינו כמה פעמים לרש"י ז"ל בפי' החומש שחולק על התרגום שלפנינו ולפעמים הוא מטעה האומרים כן כמ"ש בפרשת שופטים המתרגם לתרע בית דינך טועה וכוונתו ז"ל שהמעתיקים טעו בזה מלבד דאין זה משמעות הירושלמי ודוחק גדול הוא להטעות חצי פסוק עוד מצד אחר אין נראה לומר כן שהרי תרגם ג"כ פסוק דלא תקח האם על הבנים ע"פ דרך זה לא תיסב אימא מעל בניא כנ"ל דמוכח דלשיטתיה אזיל דהוי ממידת רחמנות.

 ועל  פי דרך המדרש רבה שהזכרנו לכך נראה לענ"ד דכוונת הירושלמי ודאי דאינו לנגד תרגום זה שאינו אמת חלילה אלא לימד לנו שאין להבין הדברים כפשטן ולהחליט הדבר שזה הוא משמעות הפסוק דוקא דנמצא מוליד מזה שמידותיו ב"ה אינן גזרות אלא רחמים וכן יש לדייק קצת הלשון דקאמר ואילין דמתרגמין וכו' דאם הכוונה על יונתן בן עוזיאל כלומר דט"ס הוא וכיוצא הוה ליה לומר והמתרגם או מי שתרגם וכו' אלא נראה דהכוונה אינה אלא על אותם האנשים שמבינים זה התרגום כפשוטו דלא עבדין טבאות כלומר להבינו כן אלא שכוונת זה התרגום הוא כעין המדרש רבה שהזכרנו דהיינו על דרך דרש וכיוצא ואף שגם הוא אמת מ"מ דרך פשט אין להבינו להחליט הדבר כן דנמצא מהרס בנין גדול הנוגע לעבודת הבורא יתברך ומכ"ש אם על ידי זה יקבע הדברים בתפילתו לומר מי שריחם על אותו ואת בנו או על קן צפור וכו' דודאי יש לאדם ליזהר מאד בתפילתו ובההיא דפ' תפילת השחר ההוא דנחית קמיה דר' חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא האדיר והחזק וכו' א"ל סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך וכו' וכתב שם הרא"ש ז"ל דהני מילי בדרך תפילה ותחנונים אבל דרך שבח והודאה שפיר דמי וכו' ועל פי האמור הנה מקום לדברי הקליר ז"ל שיסד צדקו וכו' כלומר בדרך נסתר אכן דעת התוספות ז"ל דמ"מ יש לטעות במשמעות הדברים וע"פ זה נראה לענ"ד שהכל מיושב. שוב הגידו לי שהרמב"ן ז"ל בפרשת כי תצא והזכירו התוס' יו"ט עמד בפרט זה ושבח להשי"ת שכיוונתי לדבריו אכן הוא ז"ל לא הזכיר דברי הירושלמי והמדרש והתוספות הנ"ל אלא דברי המורה זלה"ה שבאמת דבריו מגומגמים עיי"ש.

וכן לא ירבה בכינוים. שם ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא וכו' וכבר הזכרתיו למעלה וכתב הרב ב"י בשם הרא"ה דאע"ג דשתיקותא מעליותא כלפי שמיא הני מילי באדכורי שבחא בדידיה דרחמנא כגון אדיר ונורא ואמיץ דאנן לית לן דיעה לאדכורי שבחיה אבל לספר נפלאותיו ונסיו וגבורותיו כל המוסיף הרי זה משובח וזהו כל ספר תהלים ותושבחות ע"כ.

ח

אשרי יושבי ביתך. נראה שתיקנו זה ממ"ש פ' אין עומדין דף ל"ב חסידים הראשונים היו שוהים וכו' ויליף לה רבי יהושע בן לוי מהך קרא דאשרי יושבי ביתך וכו'.

תהלה לדוד. היינו להשלים השלשה פעמים שאמרו בגמרא פ"ק כל הקורא תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

ט

ואומר והוא רחום וכו'. כתב הלבוש וז"ל ותקנו לאומרו לפי שבשחרית ומנחה יש תמידין שמכפרים אבל ערבית שאין תמיד לכפר תקנו לומר והוא רחום וגו' ויש אומרים לפי שנהגו ללקות ערבית לאחר שחטא כל היום ובמלקות מתכפר להם לכך נהגו לומר אחר המלקות והוא רחום וגומר כלומר אחרי שלקינו יכפר לנו וגם בשעת מלקותן עצמו היו נוהגים לאומרו וכו' ע"כ ואנו נוהגים לומר מזמורים קודם לכן ועיין הטעם להרב כנסת הגדולה שם.

ואומר קדיש. כבר כתבנו דרבינו ס"ל שאומרים פסוקים ויראו עינינו קודם התפילה של ערבית וכמ"ש ז"ל בסדר התפילות.

י

בלילי שבתות חוזר שליח ציבור וכו'. שבת דף כ"ד ועיין למרן ז"ל ואיכא למידק דכיון דטעם ברכה זו היא מפני אותם המאחרים לבא לבית הכנסת ומפני המזיקים משום שהיו מתפללים בשדות עכשיו שאין לנו זאת הסיבה למה אנו אומרים אותה ומאי שנא מברכת הקידוש שנתקנה בבית הכנסת מפני האורחים ועכשיו דלא שכיחי אורחים אין מברכים אותה והר"ח אבולעפיה נר"ו הקשה גם כן מדיני גילוי שאינם נוהגים בזמנינו כלל יעו"ש ומאי דתמיהא לי מהרב ב"י או"ח סימן קכ"ד שהביא תשובת הרמב"ם על ענין החזרה בשכולם בקיאים והשיב דאע"פ שביטל הטעם לא בטלה התקנה והביא ראיה מדין קידוש של ביהכנ"ס יעו"ש ותימה דהרי הקידוש נתבטל משום דאין שם אורחים ודו"ק.

יב

אין שליח צבור וכו'. הקשה הרב לח"מ ז"ל דבש"ס נותן טעם דבשבת נמי לא בעי מימר רק משום מזיקין יעו"ש והר"ח אבולעפיה נר"ו תירץ דהכי קאמר לא נתחייב היום מן הדין רק משום מזיקין משא"כ ביוהכ"פ דנתחייב בארבע תפילות מן הדין ע"כ והוא נכון.

יג

ואין אומרים קדושה וכו'. היינו קדושה דסדרא שהזכיר לעיל הל' ה' והטעם שאיחרוה עד המנחה כתב הלבוש סימן רצ"ב שבשבת ויום טוב שמאריכים בתפילת שחרית ביוצר ומוסף הניחוה עד המנחה וכו' ע"כ.

ואומר סדר היום. היינו קדושה דסדרא שלא אמרו בשחרית.

ודברי תחנונים. נראה דהיינו פסוק ואני תפילתי שהוא ע"פ המדרש שהביא הלבוש ז"ל שם ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר וכתיב בתריה ואני תפילתי וגומר אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אין אומה זו כשאר אומות העולם שכששותים ומשתכרים הולכים ופוחזים ואנו לא כן אלא אע"פ ששתינו ואני תפילתי ע"כ.

יד

אומר סדר קדושה וכו'. היינו משום שאין שם תפילה ארוכה כמו בשבת ויום טוב ע"פ דברי הלבוש ז"ל כנ"ל.

סדר היום. היינו גם כן קדושה דסדרא וכן אנו נוהגים.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---