מעשה רקח/עבודת יום הכיפורים/ה

מעשה רקח ‏ עבודת יום הכיפורים ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ה מהלכות עבודת יום הכיפורים

א

כל עבודות וכו' בפנים בהיכל. הלשון מגומגם דהו"ל למיכתב בהיכל סתם שכבר ידוע שהוא בפנים ואם כוונתו דבפנים היינו קודש הקדשים א"כ הו"ל למיכתב בפנים ובהיכל בוי"ו. והנה הרב לח"מ ז"ל הקשה דאף אם נדחוק לפרש כן בדברי רבי יהודה דפנים דקאמר היינו ג"כ היכל אכתי תקשה מההיא דזבחים דף מ' דקאמר לר' יהודה סד"א מדכסדרן לא מעכבי הזאות נמי לא מעכבי וכו' ומכח זה הגיה בדברי רבינו שצ"ל לפנים מן ההיכל וכפי' רש"י ז"ל דהוי קודש הקדשים עיי"ש ובאמת דבקרית ספר להמבי"ט ז"ל כתוב בפנים מן ההיכל וכן פי' שם אמנם הרע"ב ז"ל אמתני' דכל מעשה יום הכיפורים אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום ביאר בפנים ובהיכל והתוס' יו"ט סמך ידיו עליו עיי"ש ואיך נגיה שלשתם והפר"ח ז"ל נדחק הרבה לקיים גירסתינו עיין עליו. ומאי דנראה לענ"ד דרבינו דייק ממתני' סתמא דקתני כל מעשה יוה"כ דמשמע כל מה שנוגע לעבודת היום בין בקודש הקדשים בין בהיכל וסתמא כר"י אלא דרבי יוחנן ס"ל דחוקה דכתיבה בתורה אמקום קאי דהיינו קה"ק וכדפריך עליה תלמודא אטו מקום כתיב אלא היינו טעמא דרבי יהודה וכו' ומדקאמר אלא משמע דסתם תלמודא פליג ארבי יוחנן ופנים דקאמר רבי יהודה היינו ק"ק והיכל וכפשטא דמתני' וההיא דזבחים לאו סתם תלמודא קאמר לה אלא רב נחמן בר יצחק משום דקאי כר"י אבל לדידן לפי האמת אינו כן ומעתה פנים ההיכל קאמר רבינו וכן העתיק מרן ז"ל ולמ"ש מרן ז"ל דפסק כר"י וכו' גם בתוספתא פ"ד מצאתי דברי רבי יהודה לחוד עיי"ש:

ח

קודם שחיטת הפר. מרן ז"ל הגיה שצ"ל אחר שחיטת הפר וכן נראה עיקר ויש לתמוה על המבי"ט ז"ל בס' קרית ספר שהביא דברי רבינו קודם שחיטת הפר ושוב הביא הסוגיא וכתב ומיהו צריך להקטיר קטרת אחרת אחר שחיטת פר זה וחפינה הויא צורך פנים וכפנים דמי ע"כ פתח בכד וסיים בחבית דתחילה קודם ושוב ביאר אחר ותו דההיא דחפינה צורך פנים שייכה אחפן קודם שחיטה היא והו"ל למיכתב ומיהו צריך לחפון ולהקטיר פעם אחרת ולשון רבינו נמי מוכח אנפשיה דאחר קאמר ממ"ש

ויקטיר קטורת וכו' וידוע דאחר החפינה תבא ההקטרה ודו"ק:

יא

ונותן מן השני וכו'. מרן ז"ל מחק חלוקא זו ולא ידעתי מהו שהרי רבינו סיים

נמצא מכל מקום שנתן מדם הפר ואחריו מדם השעיר א"כ מוכרח דבעי ראשון ושני וראשון וכמ"ש בגמרא. שוב ראיתי בדפוס מגדל עוז שנכפלה חלוקה זו של ונותן מן השני שני פעמים וא"כ ודאי שהוא טעות סופר. אך ראיתי להרדב"ז ז"ל שנדפס מחדש בחלק שני סי' רכ"א שנשאל על לשון זה והוא השיב וקיים גירסתינו ושרבינו ס"ל דבעי ארבעה מתנות כדי שתהא מתנה מבוררת ע"פ דברי רבא התם עיין עליו:

יד

שני שעירי יום הכיפורים וכו'. שם דף ס"ב ברייתא מדכתיב שני שעירי דהוה מצי למכתב שעירי ואנא ידענא דמיעוט רבים שנים ומדכתיב תלת שני דרשו שיהיו שוין במראה ובקומה ובדמים וכן גבי כבשי מצורע דכתיב יקח שני כבשים וגבי צפורי מצורע נמי דכתיב שתי צפורים חיות וסיימו שם דמוספין של שבת ודאי צריכין שיהיו שניהם שוין ורבינו העתיק הדין גבי צפורי מצורע בפרק י"א דטומאת צרעת הל' ח' אך השני כבשים לא הזכירם שם ולא בפ"ד דמחוסרי כפרה שהזכיר ג"כ שם דיני טהרת המצורע ומאי דאיכא לאתמוהי תו דבפ"ד דתמידין ומוספין הל' ט' הזכיר שם מוספי שבת והשני כבשים והשמיט דבעינן שיהיו שוין וכו'. ולענ"ד נראה שנתקשה רבינו קושיית התוס' דאם איתא הו"ל למתניי בשום דוכתא עיי"ש וקרא נמי הכי מוכח דהא כתיב וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים ושני עשרונים וכו' ובשני עשרונים ודאי שאין שייך למדרש שיהיו שניהם שוין אלא ודאי דהיכא דאיתמר איתמר:

יז

שדחייתו לעזאזל זו היא שחיטתו. כן אמרו שם דף ס"ד וסיים הרב קרית ספר ז"ל דנעשית מצותו אלא דקשיא לו דרבינו כתב פי"ב דהל' שחיטה הל' ו' דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה לפיכך אם שחט שור הנסקל ועגלה ערופה וכו' לוקה משום אותו ואת בנו ובפ"י דהלכות רוצח הזכיר דיני עגלה ערופה ולא הזכיר דאם שחטו אמה באותו יום אסור לערפה בו ביום דעריפתה זו היא שחיטתה כיון שנעשית מצותה דומיא דשעיר המשתלח ותדע עוד דבפ"ג דשאר אבות הטומאות הל' י"ג פסק דמליקה מוציאה מידי נבילה וכן עריפת עגלה הרי דעריפתה במקום שחיטה קיימה ולמה לא יהיה בה דין אותו ואת בנו. ואין לומר דשאני עגלה עורפה שהיא אסורה בהנאה כמ"ש שם משא"כ בשעיר המשתלח שאיבריו מותרים בהנאה כמ"ש לקמן הל' כ"ב דזה אינו מעלה ולא מוריד לענין אותו ואת בנו ועיין להתוס' שם ובחולין שעמדו בזה:

יח

היה טריפה פסול שנאמר יעמד חי. הקשה הרב לח"מ ז"ל דבגמרא לא אמרו אלא משום דאין הגורל קובע אלא בדבר הראוי לה' עיי"ש והמל"מ והפר"ח ז"ל תרצו דאצטריך קרא להיכא שנעשה טריפה אחר ההגרלה עיי"ש ובאמת ממשמעותיה דקרא הכי מוכח והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי הרי דקפידת הפסוק לאחר ההגרלה דרבינו העתיק סתם דמשמעותו בכל ענין ועוד ידוע דדרכו של רבינו לסמוך הפסוקים לדרשא שנראית לו יותר כיון שאין נפקותא לענין דינא ובהכי תתרץ קושית הרב לח"מ בדין חסר הקטרת עיי"ש:

כב

ירד אחריו וימיתנו. מבואר הדבר דאפילו בשבת קאמר דהא כשחלה השעיר מרכיבו על כתיפו אפילו בשבת אף שהוא אב מלאכה לכו"ע כמ"ש בגמרא א"כ ה"נ לא שנא:

כה

חסר מן הקטרת וכו'. דין זה נוהג גם בשאר ימות השנה ולא שנאו כאן אלא מפני המעלה עשן שאינו ממנין הי"א סמנין ואינו חייב על חסרונו אלא ביום הכיפורים דביה קפיד קרא ומ"ש הרב לח"מ ז"ל מקרא דוכסה ענן הקטרת וכו' כבר כתבתי הנראה לענ"ד לעיל הל' י"ח:

כח

חפן בראשי אצבעותיו וכו'. ודין הקומץ הזכירו רבינו פי"ג דמעשה הקרבנות הל' י"ג עיי"ש:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---