מעשה רקח/טומאת מת/ג
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם יצחק ירנן
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
המת אפילו נפל וכו'. הלשון מגומגם מצד המנין שהוא מונה י"ב דמשמע דמונה מת לחוד ונפל לחוד ובנזיר דף נ' פריך תלמודא אם כזית מן המת מטמא על מת שלם לא כ"ש ומתרץ לא צריכא [אלא] לנפל וכו' משמע דהך מת דקתני מתני' היינו נפל ואיך רבינו מני להו בתרתי תקשי עליה קושיית הש"ס גם במתני' דפ"ב דאהלות לא תני אלא מת ולא תני נפל משום דנכלל במת אבל לרבינו קשה. ובס' לחם יהודה ז"ל תירץ דקושית הש"ס לא קיימא אלא אמתני' דנזיר וכבר ביארו פ"ז דנזירות אבל בההיא דאהלות זו ואצ"ל זו קתני עיי"ש והוא דוחק, גם חלוקות אלו ששנה רבינו אינן מכוונין לאותם ששנה רבי במשנה וי"ל:
ב[עריכה]
ואלו מטמאין במגע וכו'. בדפוס מגדל עוז נמצאת נוסחה אחרת וכבר יישב מרן ז"ל הגירסא הנכונה לדעתו ז"ל ועיין לרבינו פ"א הל' ג':
ג[עריכה]
לפיכך אני אומר וכו'. בפ"ה דהלכות נזירות הל' ט"ו כתב ז"ל דבין בטומאות שהנזיר מגלח עליהם בין בטומאות שאין הנזיר מגלח עליהם לוקה וכאן כתב שאינה דין תורה וכבר כתבתי הנראה לענ"ד שם אף שהמל"מ ושו"ת זרע אברהם יו"ד דף ס"ט הניחוהו בתימה עיין עליהם, ובאמת שממ"ש פ"ג דהלכות אבל הל' י"ג משמע כמ"ש כאן ופ"ו דקרבן פסח הל' ב' פסק דשוחטין עליו עיי"ש:
ד[עריכה]
ורקב המטמא וכו'. פלוגתא דת"ק ור' שמעון בנדה דף כ"ז ושקיל וטרי תלמודא בדר"ש דמטהר ומסיק משום דילפינן סופו מתחילתו וכיון שכן הו"ל לרבינו לפסוק כר"ש דהא יהיב טעם נכון למלתיה, ואולי משום דת"ק הוי רבים לגבי ר"ש וגם לדחייא קמייתא דקאמר תלמודא אדרבה א"א שלא ירבו שתי פרידות רקב על פרידה אחת של עפר ונפיש לה שיעוריה דכפי טעם זה נראה דהלכתא כת"ק ודוחק:
ה[עריכה]
קברו שני מתים וכו'. נזיר דף נ"א ואמרו שם דאם קברו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו והרקיבו ועמדו על מלא תרווד טמא ורבינו לא הזכירו נראה משום דמדיוקא קאתי ובעיית שער העומד ליגזז ביארו לקמן הל' י"ג אך בעיית הרקב הבא דרך נקב נסתפקו שם וכאן לא ביארו לא ידעתי למה:
ח[עריכה]
מלא חפנים וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל ואיני יודע מנין לנו וכו' ע"כ דקדוק זו לא קאי על רבינו לחוד אלא גם על דברי הש"ס ורש"י והתוס' ז"ל עיי"ש אם לא שנאמר דהכי קים להו לרבנן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:
יא[עריכה]
גזרה שלא להרגיל בני אדם וכו'. קשה טובא דבגמרא [קאמר] עולא גזרה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין וכתבו התוס' ואע"ג דמת אסור בהנאה ובכל אדם אסור לעשות מעורו שטיחין מ"מ לא הוו גזרי רבנן משום הך חששא שיהא טמא אלא משום אביו ואמו דחמיר טובא וכו' ע"כ משמע דעיקר הגזרה משום אביו ואמו כפשט דברי עולא דאילו לא הוה חששא זו לא הוו גזרי רבנן וכיון שכן איך כתב רבינו לעבד עורות האדם וכו' ולא נקט עיקר הגזירה וי"ל דרבינו אינו מפרש כפי' התוס' אלא ס"ל דעור אינו בכלל בשר ליאסר בהנאה וכמ"ש התוס' עצמם בנדה דף כ"ה בתירוץ שני עיי"ש ומכח שהוקשה לו דמאי איריא אביו תיפו"ל לכל אדם דהא העור מותר בהנאה אלא ודאי דאביו ואמו לאו דוקא והכי משמע מדיוק לשונו ז"ל שכתב שלא להרגיל האדם וכו' ואי ס"ל דהעור אסור בהנאה מהיכא תיתי שיורגלו בו בני אדם ולשון זה מורגל בדברי חז"ל כדאשכחן בשלהי ידים דעצמות אדם טמאים שמא יעשה אדם מעצמות אביו ואמו תרוודות והתם נמי לאו דוקא קאמר:
יג[עריכה]
ומפני מה לא גזרו וכו'. חולין דף פ"ז והקשו התוס' ז"ל דהלא כשיוצאין מן המת נוגעים בו ומקבלים טומאה וכו' ותירצו דהכא מיירי כשיצאו ממנו דרך שפופרת וכו' ע"כ ורבינו העתיק דברי הגמרא ולא חשש לבאר גם פ"א דמטמאי משכב ומושב הל' ט"ז פסק הדין גבי זב סתם וכן בפ"ז דאבות הטומאות עיי"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |