מעשה רקח/חנוכה/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png חנוכה TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
בני בנימין
יצחק ירנן
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קובץ על יד החזקה
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק ד מהלכות חנוכה

א[עריכה]

כמה נרות וכו'. ברייתא בשבת דף כ"א ובפי' מהדרין מן המהדרין חלוק רבינו עם התוס' שם ודברי רבינו נראין ועיין מ"ש לקמן. ומה שכתוב בספרי רבינו

והמהדר את המצוה בנוסח אחר כתיבת יד והמהדר את המצות.

ג[עריכה]

המנהג הפשוט בכל ערינו וכו'. הקושי מבואר דלפי פירושו במהדרין מן המהדרין מנהג זה הוי דלא כמאן וכן הקשה הרא"ם ז"ל ולא תירץ כלום והרב לח"מ כתב דדרך פשרה הוא נוטה למהדרין וכו' עיי"ש ולא ידעתי למה לא נפרש דמנהג זה הוא על פי דברי התוס' שם דס"ל דדברי בית שמאי ובית הלל לא קאי אמהדרין כדעת רבינו אלא אעיקרא דמלתא דנר איש וביתו וכו' עיי"ש ואם כן רבינו כתב שמנהגו כן הוא כלומר נגד פירושו וכן מצאתי להרב ב"י והרב ב"ח ז"ל והוסיף הרב ב"ח דמדכתב רבינו מנהג זה סתם משמע דהכי סבירא ליה ע"כ. וא"כ צ"ל דמשום שמצא המנהג כן לא רצה לבטלו כיון שיש להם על מי לסמוך למעשה ובאמת דזה הוא דקשיתיה להרב לח"מ ז"ל עד שהוצרך לידחק בדרך פשרה ולדעתי החלושה אין הכרח לאחד מהשני פירושים מסתמיות דברי רבינו ז"ל אכן נראה לומר שהניחם במנהגם כיון שכן נתפשט בכל ספרד ומהטעם האמור. ולא אכחד דקשה בעיני ריהטא דברייתא לפי פירוש התוס' דכי קתני והמהדרין מן המהדרין הוא מוכרח דמאי דקתני תו בית שמאי אומרים וכו' ארישא קאי ואם כן כלפי לייא הוא.

ד[עריכה]

נר שיש לו שתי פיות וכו'. כן הוא לשון הגמרא דף כ"ג ולא סגי ליה דלימא עולה לשנים דהוה אמינא לשתי נרות דוקא אבל לשני בני אדם לא ומעתה הטור סימן תרע"א שכתב לשתי נרות היינו טעמא דאזיל לשיטתיה שהזכיר המנהג הפשוט כמנהג ספרד אשר לפי זה אין שייך למהדרין כמ"ש רש"י ז"ל ולכך כתב הדין לפי המנהג נראה לענ"ד. ולמ"ש הרב המגיד ז"ל דאפי' לשאינן מהדרין כגון שפתחי בתי ב' בני אדם סמוכין זה לזה בכדי שהנר הוא לכל פתח בטפח הסמוך לו וכו' ע"כ. ולפי פירוש זה צ"ל דאין קפידה לשתהיה נר חנוכה מימין ומזוזה משמאל דלא נאמר זה אלא לכתחילה וכ"כ הרב לח"מ ז"ל וזה לפי פירושו בבתים אמנם בחצר יתכן לשני בני אדם בשני פתחים ושניהם בימין כמ"ש התוס' בשבת דף כ"א ד"ה מצוה להניח וכו' אהא גופא עיי"ש.

אם כפה עליה כלי וכו'. כתב הפר"ח ז"ל דבזה יש ליזהר לכפות הכלי קודם שידליקנה דאל"כ צריך לכבותה ולחזור ולהדליקה וכו' ויפה כיון לפי הי"א דסימן תרע"ה דס"ל דצריך ליתן בה שיעור השמן קודם שידליקנה דוקא שאם הדליקה בפחות ואחר כך הוסיף צריך לכבותה עיי"ש ודברי רבינו מוכיחים כן שכתב לקמן וצריך שיתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק והוה ליה לכתוב וצריך שתהיה דולקת וכו' ומינה ודאי דצריך שיתן בה שיעור השמן אלא נראה דמלתא אגב ארחיה קמ"ל דס"ל כהי"א הנ"ל דמתחילה צריך ליתן בה שיעור השמן דוקא.

ה[עריכה]

אין מדליקין נר חנוכה וכו'. בגמ' דף כ"א אמרו מצותה משתשקע החמה והיא היא כיון דקי"ל לא מאחרין ולא מקדימין אלא שיש לדקדק כפי זה שיש קפידא שלא להדליקה אפי' קודם אם כן בערב שבת היכי ליעביד שצריך להדליקה מבעוד יום עכ"פ ורבינו לא דבר בזה כלל וראיתי להר"ן על דברי הרי"ף ז"ל שכתב וז"ל מצותה וכו' לאו למימרא שלא יהא רשאי להדליק קודם זמן זה דשבת יוכיח דצריך להדליק קודם וכו' אלא עיקר מצותה קאמר וכו' אבל מדברי בעל ההלכות ז"ל נראה דדוקא נקט משתשקע החמה ובערב שבת נמי מדליק אחר שקיעת החמה וכרב יוסף דאמר דמשתשקע החמה עד שהכסיף העליון והשוה לתחתון יום ע"כ. ורבינו גם כן דס"ל כהרי"ף ז"ל והוסיף עוד שאין מדליקין קודם שקיעת החמה ולא הזכיר מצוה כלשון הגמרא נראה שצ"ל על דרך הר"ן ז"ל אכן קשיא לי דאם אנו מחמירין בנר חנוכה שאינה אלא מדברי סופרין אנו מקילין בנר שבת טפי מכל שבת דעל כרחך בעינן הוספה מחול על הקדש דאליבא דמאן הויא דאורייתא וכבר כתב רבינו פ"ה דהלכות שבת שצריך להדליק מבעוד יום קודם שקיעת החמה דמשתשקע הוי בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה ואיך נכניס עצמינו בספק שבת שהוא במיתה לכך נראה לענ"ד בדעת רבינו דאין הקפידא בקדימה אלא כשנותן בה השיעור המצטרך למצותה בצמצום שנמצא שמקדים ההדלקה ממש אמנם אם נותן בה שמן יותר משיעור מצותה באופן שתשאר דולקת עד דכליא רגלא דתרמודאי שפיר דמי וגם בדברי הרי"ף ז"ל אפשר להעמיס כן עיין עליו בהורמנותיה דהר"ן ז"ל ובזה הכל מיושב. וחפשתי בספרים ומצאתי סברא זו בהרב ב"י סי' תרע"ב וגם הוא ז"ל שפסק שאין מקדימין ולא מאחרין פסק דצריך להדליק נר חנוכה קודם נר שבת הרי דעל כרחך מבעוד יום קאמר ושם ראיתי סברת הרב תרומת הדשן דאף על פי שמדליקין מבעוד יום מברכין משום דאי אפשר בענין אחר חשיבא הכשר מצוה עיי"ש וכן הכריח הפר"ח שם דמכיון דקי"ל דהדלקה עושה מצוה פשיטא דבעי ברוכי דאל"כ מאי אהני ע"כ שבח לה' יתברך ב"ה.

עבר זמן זה אינו מדליק. אפשר שכוונתו אינו חייב להדליק ונפקא מינה שלא יברך. ואם כן לאותם שמאחרין להדליק אחר הגבלת הזמן לא יברכו כלל בין לדעת רבינו בין לדעת הרי"ף ז"ל לכל הפירושים ועיין להרב המגידז"ל.

נשארה דולקת וכו'. עיין מ"ש הרב המגיד ז"ל ומכאן למד הרמב"ן וכו' ונראה לי אפילו כבה תוך זמנו וכו' ע"כ. הך ונראה לי קאי אהרמב"ן גופיה לא שהבין הרמב"ן כן מדברי ההלכות והוא מבואר הרבה ומעתה לא ידעתי באיזה כח הקשה עליו ריא"ז אשר סביב הרי"ף וז"ל וצ"ע בדברי הרמב"ן שהביא מגיד משנה פ"ד דחנוכה שכתב בשם רבינו שאפי' כבה הנר תוך זמנו שמותר להשתמש ממנו ומדברי רבינו לא משמע כן עכ"ל והדין עמו שמדברי הרי"ף לא משמע כן אמנם בדקדוק דברי הרה"מ ז"ל לפי האמור אין כאן שום תפיסה על הרמב"ן ז"ל.

ו[עריכה]

כל השמנים וכו'. מדהתיר ז"ל השמנים והפתילות אפילו בשבת של חנוכה משמע דאפילו תשמיש של מצוה אסור לאור נר חנוכה דאל"כ נחוש שמא יטה וכ"כ הר"ן ז"ל ודלא כבעל המאור שם שהתיר תשמיש של מצוה ושם מחלוקת בין מאן דאמר אסור להשתמש לאורה למ"ד אסור להרצות מעות לפניה דדוקא זה נאסר שהוא תשמיש של חול ורבינו כתב [שם] אפילו לאפוקי פי' זה והדבר מבואר הרבה והיינו טעמא דכיון שעל ידי נס שנעשה במנורה נתקנה עשאוה כמנורה שאין משתמשים בה כלל וכ"כ ז"ל.

ז[עריכה]

מצוה להניחו וכו'. פירש רש"י ז"ל משום פרסומי ניסא ולא ברה"ר אלא בחצירו שבתיהם היו פתוחים לחצר והתוספות פירשו דמיירי דליכא חצר אלא בית עומד סמוך לרשות הרבים דאם יש חצר לפני הבית מצוה להניחה על פתח החצר וכו' ע"כ. ונחלקו הפוסקים ז"ל בזה ודברי רבינו סתומים. ומ"ש בספרי רבינו בטפח הסמוך לפתח בנוסח אחר כתיבת יד בטפח הסמוך לכותל.

מניחה בחלון הסמוכה לרה"ר. נראה דמבפנים קאמר וכפירוש רש"י דאי מבחוץ אפשר שתהיה למעלה מעשרים אם תהיה העלייה גבוהה כל כך.

ח[עריכה]

בימי הסכנה וכו'. שבת דף כ"א ובדף מ"ה פי' רש"י דגזרו גוים שלא להדליק אי נמי ביום חגם שאין מניחין להדליק אלא בבית ע"ז שלהם ע"כ.

וצריך נר אחר וכו'. שם. ומנהגינו להדליק עכ"פ נר אחד נוסף ע"ג הנרות למעלה מהם וקורין לו השמש והרב כנסת הגדולה סי' תרע"ג הביא משם שו"ת בנימין זאב ז"ל סימן לדבר שרפים עומדים ממעל לו דתיבת לו היינו הגמטריא של מנין הנרות שמדליקין בכל השמונה לילות. ובאזמיר יע"א ראיתי נוהגים להדליק השמש בשוה לשאר נרות אך רחוק מאותם שהם חובה וכדעת הגה שם והשלטי הגבורים בשם רבני צרפת הביאו הרב כנסת הגדולה שם כתב להניחו למטה משאר הנרות עיי"ש. ומ"מ קצת נוהגים להוסיף עוד נר אחר באותו חדר מלבד השמש ושמעתי שכתוב בס' קב הישר ז"ל המנהג והטעם עיין עליו.

ט[עריכה]

נר חנוכה וכו'. דף כ"ג והשתא דאמרת הדלקה עושה מצוה הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה כלום אשה ודאי מדלקת דאמר ר' יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס ע"כ. נמצא דמההיא דריב"ל דנשים חייבות וכו' פשיטא ליה לתלמודא דאשה ודאי מדלקת להוציא אחרים וא"כ רבינו שכתב בפרק הקודם דין ד' כל שחייב בקריאת המגילה חייב בהדלקת נר חנוכה ושם ציין הרב המגיד ז"ל מהך דריב"ל גופא ובריש פ"א ביאר רבינו דנשים חייבות כאנשים מעתה הדבר ברור דלא הוצרך לבאר כאן דין האשה מאחר שכבר הזכירו ומכ"ש דמכיון שלא הוציא אלא אלו מכלל דאשה כשרה להדליק והמפרשים ז"ל עמדו בזה ולענ"ד נראה פשוט גמור הוא עיין להרב כנסת הגדולה והפר"ח סימן תרע"ה. ובקטן שהגיע לחינוך נחלקו ג"כ ז"ל והדעת נוטה שכיון שאין לו שום חיוב מצד עצמו אינו יכול להוציא מי שהוא חייב גמור.

הדליקו מבפנים וכו'. הקשה הרב חיים אבואלעפיא נר"ו דבפ"ט דביאת מקדש כתב רבינו הטיבה הכהן בפנים והוציאה בחוץ והדליק הזר כשר והשיגו הר"א ונתן טעם מרן דהוי דמי לשחיטה דכשר לכתחילה ומאי שנא מנר חנוכה דבעינן הדלקה במקומה בפ' במה מדליקין מדמינן נר חנוכה למנורה אי מדליקים מנר לנר משום ביזוי או משום אכחושי עכ"ד ומאי דנראה לענ"ד דהתם הוא מוכרח דכיון דכשירה בזר לא משכחת לה אלא בהוציאה לחוץ ונר חנוכה שאני בזה דתליא בפירסומי ניסא וכל עוד שאינו מדליקה במקומו אין כאן פרסום נס משא"כ לענין ביזוי או אכחושי שייך זה ודו"ק.

שהרואה אומר. נתבאר שם ועיין להרב מגן דוד [ט"ז] והפר"ח סימן תרע"ה.

ולא הנחה. קשה קצת דלמאי איצטריך לומר ולא הנחה דנראה שפת יתר ותו דמשמע דאם הנחה עושה מצוה הוה סגי ליה ולא היה צריך להדליקה מחדש ואין נראה כלל דהא זאת העששית מסתמא לא הדליקה מתחילה למצות חנוכה אלא לשבת וא"כ היכי נפיק וכי גרע מהדליקה חרש שוטה וקטן דלא יצא. וראיתי להפר"ח סי' תרע"ה שנרגש מלשון זה ותירץ דה"ק דסגי בכיבוי ולא בעי הגבהה וכו' אי נמי דרבינו איירי בעששית שהדליקה מערב שבת למצות חנוכה וכו' ע"כ. והראשון נראה ועוד נראה משום דבגמ' דף כ"ב אייתו כל הני שהזכיר רבינו לבעיית אי הדלקה עושה מצוה או הנחה ומסיק דהדלקה עושה מצוה לכך הזכיר דאין בהנחה שום מצוה דקאי לכל החלוקות שהזכיר ודו"ק.

ומותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה. מבואר הדבר שדעת רבינו לפסוק כשמואל דפליג ארב וס"ל דמדליקים מנר לנר וכדברי הרב המגיד ז"ל ולפי דמסקנא דסוגיא התם נראה דאיירי שלא על ידי קינסא לכך לא התיר אלא מנר לנר וכשמואל זהו לפי פירוש רבינו אמנם לדעת הראב"ד ז"ל נראה דסבר דמחלוקת ע"י קינסא דוקא ולפי דבריו אתי שפיר דברי רב הונא בריה דרב יהושע כדי שלא תהא חמורה נר חנוכה ממנורה כדלעיל אליבא דמאן דאסר ואיך שיהיה ראיתי להרב חיים אבואלעפיא נר"ו שהקשה על רבינו ממ"ש פ"ג דמעשר שני מעשר שני אין שוקלים כנגדו אפילו דינרי זהב ואפילו לחלל עליו מעשר שני אחר גזירה שמא לא יכוין ממנו משקלות וכו' והך טעמא נאמרה בגמ' לכשנבין דמחלוקת רב ושמואל ע"י קינסא דוקא ולרבינו שפוסק מנר לנר לא הו"ל לכתוב טעם זה וצ"ע ע"כ. ואישתמיטיה מהרב דברי הרב לח"מ ז"ל דהאריך בזה ותירץ לקושיא זו שני תירוצים נכונים עיין עליו עוד הקשה הרח"א נר"ו דבפ"ג דתמידין ומוספין פסק רבינו במנורה על ידי פתילות ארוכות ולמה לא השיג עליו הראב"ד ז"ל וצ"ע ע"כ. ונראה לומר דנשמר הראב"ד ז"ל משום דעכ"פ נר חנוכה לא הויא אלא מדרבנן משא"כ המנורה של בית המקדש דהויא מדאורייתא והש"ס דפריך ממנורה לנר חנוכה היינו לפי הס"ד דע"י קינסא בנר חנוכה איכא מאן דאסר ואהא פריך דאפילו מנורה דהויא מדאורייתא שרינן ע"י קינסא ואיך תיסק אדעתין דנר חנוכה אסירא ולכך אף דכפי המסקנא לדעת הראב"ד ז"ל הויא בעל ידי קינסא המחלוקת של רב ושמואל מסתברא לן שפיר לחוש לביזיון במנורה של בית המקדש מיהא דהמוחש לא יוכחש ואם מקיל שמואל אינו אלא בנר חנוכה דהויא דרבנן כאמור ומשום הכי לא איפליגו רב ושמואל אלא בנר חנוכה דבמנורה כו"ע מודו לשיטת הראב"ד ז"ל מכ"ש שיש פנים לומר דשלא ע"י קינסא פליגי ואז ודאי דמנורה אסור ע"י קינסא ודוק בדברי הראב"ד ז"ל שלא השיג כדרכו בכח בדרך השגה גמורה אלא כתב אמר אברהם ע"י קינסא כלומר אף שאין בידי הכרח עצום מ"מ דעתי נוטה לפי זה ולכך לא אלים חיליה להשיג גם במנורה ודו"ק כי נראה לענ"ד נכון.

י[עריכה]

חצר שיש לה וכו'. שם ופי' רש"י חצר שיש לה שני פתחים שיש לבית שני פתחים לחצר צריכה שתי נרות נר לכל פתח וכו' בשתי רוחות אחד בצפון ואחד במזרח ע"כ. ולא ידעתי מי הכריחו לרש"י לפרש דאיירי בבתים שבחצר ולמה לא פירש כפשוטן של דברים דבחצר גופיה קאמר שיש לו ב' פתחים ושתי רוחות נמי בין בצפון ומזרח בין במזרח ומערב דכל עוד דאין אדם יכול לראות הב' רוחות דרך העברתו הוא הדין והוא הטעם ואולי י"ל דאין דרך להיות החצר של אדם אחד וגם שיהיה לו שתי פתחים כי דרכם של חצרות להיות הרבה בתים של הרבה בני אדם הדרים בתוכו ואה"נ דאם יתכן במציאות לא מפני זה ישתנה הדין אך החידוש הוא לדעת רש"י ז"ל דאפי' בבתים שבחצר כגון שיש לאדם אחד בית גדול כשנים שיש לו יותר מפתח אחד ולכך דקדק ז"ל לפרש דמשתי רוחות היינו מזרח וצפון דמזרח ומערב בכי הא לא שכיחא וגם בזו השמיענו חידוש דאפילו בשתי רוחות הסמוכות זו לזו נקרא שתי רוחות לענין חיוב הדלקה בשתיהם. אך לישנא דגמ' קשה טובא לפירוש זה דמסיק התם לעולם משום חשדא דבני מתא וזימנין דחלפי בהאי ולא חלפי בהאי ואמרי כי היכי דבהאי פתחא לא אדליק בהך פתחא נמי לא אדליק ולשון זה לא שייך בבתים שבחצר דמאן דחליף ביה חזי ליה לכוליה.

ואיך שיהיה הפוסקים ז"ל העתיקו לשון הגמרא ומשמעותן שהשני פתחים הם בחצר עצמו לצד רה"ר והטור ז"ל סי' תרע"א כתב אם שני הפתחים מרוח אחד שיכולין לראותן כאחד די לו באחד מהם וכו' ע"כ. וזה הוא נגד פי' רש"י ודאי שהרי בתוך החצר יכולין לראות השני פתחים כאחד בהכרח גם ריא"ז והביאו הרב כנסת הגדולה כתב דאם הוא בשתי רוחות ויכולין העוברין ושבין לראות השני פתחים כגון שהאחת במזרח והאחרת בדרום א"צ כי אם נר אחת ע"כ. והנה הרב ב"י שם הקשה דהכא קפדינן לחשדא בשתי רוחות ואילו לענין תפילה אמרינן בגמרא דאסור לעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין ולא אמרן אלא דלית ליה פתחא אחריתי אבל אית ליה פתחא אחריתי לית לן בה דאמרי בפתחא אחריתי עייל [ופסקו רבינו ריש פ"ו דהל' תפלה] ותירץ דתפלה חמורה דמחזי כפורק עול מלכות שמים לא אתו למחשדיה א"נ שאני נר חנוכה דאית בה חסרון כיס וכו' ע"כ. והרב ב"ח ז"ל תירץ דשאני נר חנוכה דזמנה קבוע חצי שעה וכו' משא"כ תפילה דכל היום זמנה אי נמי גבי ביהכ"נ אפשר דעייל בפתחא אחרינא ולא יהא נודע לשום אדם אבל בנר חנוכה שהוא מפורסם איכא חשדא ע"כ. והרב מג"א ז"ל תירץ דבביהכ"נ אינו משום חשדא אלא משום ביזוי ביהכ"נ ונסתייע מפי' רש"י עיין עליו והרב מגן דוד [ט"ז] ז"ל תירץ דבדבר הנעשה לרבים ליכא חשדא ונסתייע מהגמ' בע"ז עיין עליו והפר"ח ז"ל תירץ דשאני נר חנוכה דמזמן לזמן קאתי חשדי ליה בשוכח משא"כ בתפילה דהויא תדירי ע"כ. ומהראנ"ח ז"ל הביאו הרב כנסת הגדולה תירץ בפרשת וישב דבנר חנוכה שאין חילוק בין פתח זה לזה יש להדליק בשתיהם משום פרסומי ניסא ומהדרין משא"כ בביהכ"נ דאיכא שכר פסיעות וכו' ע"כ. והרואה יראה שבכל הדרכים יש לגמגם וכמ"ש ז"ל אך היותר נראה לענ"ד בדברי הרב ב"י דודאי עיקר הולדת ותכלית החשד בזה אינה אלא משום חסרון כיס אלא שיש להוסיף בה טעם פרסום הנס שזה דבר גדול שלא מצינו כן בענין ביהכ"נ ודו"ק.

יא[עריכה]

אורח וכו'. נתבאר שם. ומ"ש ואם היה לו בית וכו' כתב הרב המגיד שהוא מדברי הרי"ף ז"ל ע"כ. וחלוקי דין זה ודין בן שהוא אצל אביו וחתן שהוא אצל חמיו עיין להרב כנסת הגדולה סי' תרע"ז באורך.

יב[עריכה]

אפילו אין לו מה יאכל וכו'. כתב הרב המגיד וז"ל נראה שלמדו ממ"ש פ"ז דחמץ ומצה שאפילו עני שבישראל לא יפחות מארבע כוסות והטעם משום פרסומי ניסא וכ"ש בנר חנוכה דעדיף מקידוש היום כמ"ש בסמוך ע"כ. אף שהדברים אינם כ"כ מבוארים מ"מ הכוונה מבוארת דר"ל כיון דאפילו בארבע כוסות דלית בהו משום פרסומי ניסא הדין כן מכ"ש נר חנוכה דהך טעמא דפרסומי ניסא עדיף בה שהרי היא קודמת לקידוש היום מטעם זה כמ"ש רבינו וכו' ותמיהני מהרב לח"מ ז"ל שהבין בדברי הרה"מ אלו דארבע כוסות הוו משום פרסומי ניסא והקשה עליו דלא הו"ל לומר במכ"ש וכו' אלא הוא הדין והניחו בצ"ע ולא ידעתי איך מסתבר להבין כן דהיכן מצינו דבר זה דארבע כוסות הוו משום פרסומי ניסא והרי מדברי רבינו פ"ז דחמץ ומצה נראה דאינם אלא משום חירות כמבואר וגם שם לא כתב הרה"מ משום פרסומי ניסא דשם היה מקומו הראוי על דברי רבינו שאפילו עני שבישראל וכו' אלא ודאי דאין לטעות בזה כלל ומבואר הוא ואין כאן שום תפיסה על הרה"מ ז"ל.

יג[עריכה]

הרי שאין לו וכו'. דברי רבא פשוטין שם. ומה שכתוב בספרי רבינו

על היין לקידוש נוסח אחר כתיבת יד מן היין לקידוש.

יד[עריכה]

היו לפניו נר ביתו וכו'. שם. ויש להסתפק קצת אי נר ביתו היינו כדרך שמדליקין בשאר שבתות דהיינו המנורה או בכלי זכוכית שקורין לאמפ"ה שמדליקין בהם יותר מנר אחת ונימא דזה נקרא שלום הבית שלא יראה כחול גמור או דילמא כיון שיש נר אחת לבדה די להם ויקנה מהשאר לנר חנוכה ומדברי רבינו שהעתיק לעיל הרי שאין לו אלא פרוטה אחת וכו' מדוקדק שפיר דבנר אחת לבדה קאמר וכן יש לדקדק מלשון רש"י שם שכתב שלום ביתו והכי אמרינן ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר בשבת שבני אדם מצטערין לישב בחשך ע"כ. וכן משמעות הפוסקים ז"ל עיין עליהם.

גדול השלום וכו'. כדי לסיים בכי טוב נדייק דמאחר שכתב שהרי השם נמחק לעשות שלום וכו'. מה צורך להוסיף עוד גדול השלום וכו' ונראה שבא לומר דלא די שהותר למחוק שמו הגדול ברוך הוא לעשות שלום אלא אף כל התורה כולה לא ניתנה לישראל כי אם לתווך השלום בעולם ויליף לה מדכתיב וכל נתיבותיה שלום. השי"ת ברחמיו ישפות לעמו ישראל שלום ויטיב אחריתם מראשיתם ימהר יחישה לגואלם לכבוד שמו הגדול בקול התייר הגדול ושומעו הולך בכל המדינות שלום שלום שלום. אוכי"ר.


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון