מעשה רקח/דעות/ב
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה | עריכת קוד מקור]
ילכו אצל החכמים. איכא למידק שאחר זה כתב והמכירים בדיעות הרעות ואינם הולכים והול"ל ואם אינם הולכים וכו' ואפשר שרמז לנו מתחילה שכל מין אדם יש לו לילך אצל החכמים ללמוד מהם דובו תדבק כתיב ואחר זה כתב דהמכירים בדעותם הרעות ואינם הולכים ששתים רעות עשו וכו':
ג[עריכה | עריכת קוד מקור]
ועוד אמרו שכל המגביה לבו כופר בעיקר. כמה מיני גנאי נאמרו בגמרא על מידה זו ורבינו ז"ל העתיק היותר גדולה ועצומה ובכלל מאתים מנה. ושמעתי פשט נכון על זה על פי מ"ש רז"ל בפסוק נעשה אדם שנתייעץ בפמליא שלו ולהורות לנו מידת הענוה שיהא הגדול מתייעץ מן הקטן וזה שהוא גבה לב כשמגיע לפסוק זה הוא מוכרח לפרשו שהם שתי רשויות ח"ו שאם ללמד מידת הענוה אינו שהרי הוא לא בחר בה ואם כן הוי כופר בעיקר:
ודרך הצדיקים הם עלובין ואינם עולבין וכו'. פירשו המפרשים ז"ל דאינם עולבין משמעותו שמשיבין אלא שאין עולבין כלל רק דרך תשובה מדוע ככה עשית וכיוצא לכך חזר שומעין חרפתם ואינם משיבים ואכתי יש במשמע שהם מצטערין על דבר זה לכך חזר עושים מאהבה ושמחים ביסורין שזו היא מעלה גדולה שאין כמוה וכל זה נמשך בחשבו כי זה האיש שציערו שלוחו של מקום הוא ומה' יצא הדבר א"כ יש לו לשמוח דבלי ספק לטובתו הוא:
ו[עריכה | עריכת קוד מקור]
ולא יפתח לו חביות שהוא צריך לפותחם ולמוכרם וכו'. בגמרא איתא חביות המכורות לחנוני ורבינו נראה שאינו מפרש כפי' רש"י אלא המכורות לחנוני ר"ל שדרך החנוני למכור מאלה החביות וה"נ איירי רבינו דהא שהוא צריך לפותחן ולמוכרן קאמר א"נ אפשר שגירסא אחרת היתה לו לרבינו. והנה מרן כ"מ תמה למה לא הזכיר רבינו ההיא דאם לכבודו מותר וכו' ובב"י חו"מ סימן רכ"ח כתב דאפשר דמלתא דפשיטא היא והרב לח"מ כתב דפסק כרש"י דס"ל דדוקא במפרש אבל בלא שום דיבור שרי ועיין להרא"ש שדחה פירוש זה והרב לחם חמודות כתב דס"ל דרב ספרא פליג על ההיא ולא ס"ל כתירוץ התוספות עיי"ש וסברא נכונה היא בההיא דרב ספרא דקאמר הוא ניהו דאטעיה אנפשיה כלומר דדוקא במפרש איזה דיבור אף שמשמעותו לתרי אנפי אסיר אמנם בעושה המעשה בלי שום דבור נראה מצד הסברא דשפיר דמי וכו' וא"כ מכ"ש כשהודיעו אכן נראה דבההיא דלא יסרב בחבירו שיאכל אצלו והוא יודע שאינו אוכל נראה שיש לחלק מההיא דפ"ק דחולין דף ז' בר' פנחס בן יאיר דא"ל רבי רצונך סעוד אצלי אמר לו הן צהבו פניו של רבי ופירש רש"י צהבו פניו שמח מפני שלא היה רבי פנחס רגיל ליהנות משל אחרים וכדלקמן ע"כ וביותר שסרב רבי כיון שלא היה רצונו של רבי פנחס בן יאיר כן רק לכבוד רבי השיב כן מסיק התם דלא אסתייעא מלתא וכו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |