מעשה רקח/גניבה/ב

מעשה רקח ‏ גניבה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ב מהלכות גניבה

א

הגונב את העכו"ם וכו'. דגנבת הכותי אסורה מהתורה לדעת רבינו, כמו שכתבתי בריש פרק הקודם, מכל מקום כתב פטור ממיעוטא דלרעהו. ומבואר מדברי רבינו דתרי מיעוטי כתיבי, חד לגונב מיד הגזבר, וחד לגונב מיד הבעלים, שנתמעט מקרא דוגונב מבית האיש, ודלא כהתוס' ז"ל וכבר כתבתי בזה בריש פרק ח' דנזקי ממון עיי"ש, ולהשגת הראב"ד ז"ל דגונב נכסי הקדש מעל ומשלם קרן וחומש, כבר ביארנו פרק ו' דהלכות מעילה דבעינן שיהנה בשוה פרוטה עד שימעול עיי"ש.

ב

אבל העבדים הוקשו וכו'. אע"ג דבגמרא במסקנא דריש למיעוטי עבדים וקרקעות ושטרות משור וחמור ושה, כבר כתבו התוס' שם ד"ה אלא כל וכו', דגם בברייתא דריש הכי, אלא דנקט דרשה זו ששגורה בתלמוד, והן הן דברי רבינו.

ג

קודם שיפדה משלם תשלומי כפל וכו'. אף דקיימא לן כר' יהודה. דפטר חמור אסור בהנאה עד שיפדה, כמו שפסק רבינו פרק י"ב דהלכות בכורים דין ד', עם כל זאת פסק כאן דהכפל לבעלים, משום דסופו להיות שלו, וכמו שאיתא בבכורות דף י"א [ע"א].

ד

הגונב טבלו של חבירו וכו'. בקדושין דף נ"ח [ע"ב], הגונב טבלו של חבירו משלם לו דמי טבלו, ורבינו הוסיף ואכלו, מפני שדימהו לגונב חלבו של חבירו ואכלו, דאף (ש)הוא כבר נתחייב בגניבה על ידי הגבהה, קודם שיבוא לידי איסור חלבו, הכי נמי בטבל דגם הוא במיתה, והראב"ד ז"ל השיג דמשלם הכפל גם כן ואין זו תפיסה על רבינו, שהרי דרכו להעתיק מה שאיתא בגמרא, ועיין להרב המגיד ז"ל.

ז

אינו קדוש לפי שאינו ברשותו וכו'. בבא קמא דף ס"ט [ע"א] וכר' יוחנן, והקשה הרב לחם משנה ז"ל דהכא פסק רבינו כר' יוחנן, ולדידיה ההיא דצנועים מוקי ליה באומר כל המתלקט דאומר כל הנלקט לא מהני כיון שאינו ברשותו, ורבינו פסק כן פרק ט' דמעשר שני דין ז', שכתב שהצנועים מניחים את המעות ואומרים כל הנלקט מזה וכו', והאמת שהרב כסף משנה כתב שם [שפסק] כרבן שמעון בן גמליאל, אך נראה שאינו מוכרח שהרי רבינו כתב שם כל הנלקט מפירות רבעי אלו, ותיבת אלו מורה שהן לפניו, שעדיין לא נלקטו, וסיים שהרי א"א לפדותו במחובר, כלומר ולכך דייק בכל הנלקט דהיינו להבא, דתיבה זו סובלת להבא ולשעבר, ולכך הוצרך לבאר כוונתו, ואף דבגמרא הגיהו כל המתלקט, רבינו נמשך אחר לשון המשנה, וכוונתו להבא, וכן כתב התוס' יו"ט בשם הר"ש ז"ל, וניחא נמי לאידך קושיא שהקשה ז"ל.

ח

שנשחטו בעזרה אסורין בהנאה וכו'. דין זה הוא משנה בבבא קמא דף ע' [ע"א] השוחט ונמצאת טריפה, השוחט חולין בעזרה משלם תשלומי ד' וה', ור' שמעון פוטר, ובגמרא אוקמיה כגון ששחט מקצת סימנין בחוץ וגמרו בפנים, הא לאו הכי [לא] מחייב תשלומי ד' וה', דמכי שחט בה פורתא אסרה, אידך לאו דמריה קטבח, ורבינו סתם הדברים, ולא ידענו טעמו, גם בפירוש המשנה כתב, וז"ל: וכבר ביארנו פרק ב' ממסכת קדושין, שחולין שנשחטו בעזרה אסורין בהנאה. אבל לפי שאיסור זה מדרבנן הוא, השוחט חולין בפנים חייב בתשלומי ד' וה' לרבנן, ואין הלכה כר' שמעון ע"כ. ושם בקדושין, הביא הדרשה דלכלב תשליכון אותו, אותו אתה משליך לכלבים ואין אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה, וכו' ע"כ, משמע דאיסורן מדאורייתא, והכי נמי משמע התם תו בגמרא, דמייתי פלוגתא דר' שמעון ורבנן, במקדש בחולין שנשחטו בעזרה ופטר חמור ובשר בחלב, דר' שמעון אומר מקודשת, וחכמים אומרים אינה מקודשת, ופריך, אלמא חולין שנשחטו בעזרה לר' שמעון לאו דאורייתא, ורמינהו וכו', ומוקי לה בשחט ונמצא טריפה ע"כ, וכו', אלמא לר' שמעון חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא וכל שכן לרבנן, ואיך כתב רבינו בפרקין דאיסור זה אינו [אלא] מדרבנן, ומכח הך סוגיא דקדושין וההיא דכסוי הדם דמשמע מינייהו דלר' שמעון וכל שכן לרבנן דהוי דאורייתא, הכריח הכסף משנה ז"ל בפרק ב' דהלכות שחיטה דין ג', דאמה שכתב רבינו [שם] דהשוחט חולין בעזרה מכין אותו מכת מרדות, היינו מפני שלא נאמר בהם לאו, ולעולם הוי דאורייתא גם לדעת רבינו עיי"ש, והאמת שכן משמע מדברי רבינו שם בהלכות שחיטה, דבפרק י"ד [הלכה י'] פסק בהשוחט ונמצאת טריפה או חולין בעזרה או שנגמר דינן לסקילה או נתנבלה בידו, דפטור מלכסות, דכולהו הוו דאורייתא, ועיין מה שכתב בפרקין ובפירוש המשנה, נראה דהוי דרבנן, והוי מילי דמרפסין איגרא וצ"ע טובא, ועיין עוד להרב עצמות יוסף ז"ל דף צ"ג.

י

גנב ונתן לאחר במתנה. בברייתא שם דף ע"ט [ע"א] קתני, גנב והקדיש גנב ופרע חובו, ורבינו השמיטה, אולי לא היו בגרסתו, ומה שכתב בסוף

ומכר לאחר, בדפוס מגדל עוז תיבת לאחר נמחק.

יב

ואם תפש הניזק מוציאין מידו וכו'. ט"ס הניכר הוא וצריך לומר אין מוציאין מידו, והכי גריס הראב"ד ז"ל והרב המגיד ז"ל, וכן הוא בדפוס מגדל עוז.

טז

נתנו שם בבית הבעלים וכו'. פירוש הגנב נתנו לאלו, והוציאוהו מרשות הבעלים נתחייבו, אף שהוציאוהו לרשות הרבים, דאף דבעלמא לא קני אלא בסימטא, הני מילי (לקנין) [לענין] קנייה, אבל להתחייב באונסין כיון שהוציאוהו מרשות הבעלים נתחייב, וכמו שכתב הנמוקי יוסף ז"ל.

או שהוציאו מרשות הבעלים וכו'. מבואר הדבר דמילי מילי קאמר, דהגביה אפילו ברשות הבעלים, ומת שם חייב כמו שכתב מקודם.

פטור השומר, הקשה הרב לחם משנה ז"ל, דלפירושו היכי קאמר התם איתמר נמי, אמר ר' אלעזר כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים, והתם הוי [פירושו] להתחייב השומר במשיכה [אפילו לדעת רבינו] להיות השומר גנב וצ"ע ע"כ. ואיני רואה מקום להצריכו עיון, דמאי דמייתי מאיתמר נמי הוי לענין המשיכה ששוין בדיניהם לענין [להתחייב] בשמירתה כדינו, ובספר צרור החיים ז"ל ראיתי שנתקשה עוד, דכיון דהשומר יודע שהוא גנבו והוי ליה כאילו הוא גנבו, א"כ מאי קמיבעיא ליה לאמימר קתני משיכה בשומרים שיתחייב בתשלומי כפל, הלא הוא הדין והוא הטעם וכו' עיי"ש, ואיני רואה אפילו גמגום בזה (שכתב) [שכבר] הוא מבואר מתוך דברי הרב המגיד ז"ל, שכתב ואע"פ שגונב אחר הגנב פטור וכו', כיון שהגנב לא קנהו עדיין, הרי אלו כגונבים מרשות הבעלים וכו', מעתה נאמר בזו היא בעית אמימר משום דסלקא דעתך דהוי גונב מן הגנב.

יח

ואחר שידעו שנגנבה הוציאה וכו'. משנה שם, גנב ברשות הבעלים וטבח ומכר חוץ [מרשותם], או שגנב חוץ מרשותן וטבח ומכר ברשותן, או שגנב וטבח ומכר חוץ מרשותן משלם תשלומי ד' וה', אבל גנב וטבח ומכר ברשותן פטור ע"כ, ורבינו השמיט ההיא דגנב וטבח ומכר חוץ מרשותן, מפני שהוא מלתא דפשיטא, ומכל שכן אתיא, ובמתניתין לא תני לה אלא בדרך זו ואין צריך לומר זו, ולאשמועינן סדר המחלוקת כמבואר, אך זו שהוסיף רבינו ואחר שידעו שגנבה וכו', דמשמע דאם לא ידעו ישתנה הדין, לא ידעתי מנא ליה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---