מעשה רקח/איסורי מזבח/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png איסורי מזבח TriangleArrow-Left.png ה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
הר המוריה
חידושי רבנו חיים הלוי
יכהן פאר
יצחק ירנן
מעשה רקח
מעשי למלך
קרית ספר
שער המלך
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק ה מהלכות איסורי מזבח

א[עריכה]

שאור ודבש וכו'. בשבועות דף י"ב תניא מה הם מביאים מן המותרות קייץ כבנות שוח למזבח והכתיב כי כל שאור וכל דבש וכו' ופי' רש"י וכל דבש וכל מיני פירות האילן בכלל ע"כ משמע דכל מין מתוק בכלל דבש ועיין להמל"מ ז"ל.

ומ"ש רבינו

ואסורן בכל שהן. לפי מ"ש לקמן ואין הקטרה פחותה מכזית י"ל דע"י תערובת קאמר וכן מצאתי להרב ברכת הזבח ז"ל אמנם מרן ז"ל הבין דכל שהן דוקא קאמר בלא תערובת ונדחק לפרש דרבא לא פליג אאביי והוא קשה לשמוע דמלישנא דגמרא דקאמר במאי קמפלגי משמע דפליגי ודאי וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל ומאי דאפשר בעד מרן ז"ל דמתחילה הוא סבר תלמודא דפליגי וכדמתרץ ליה דאביי סבר יש קומץ פחות משני זיתים ורבא סבר אין קומץ פחות משני זיתים הכוונה דבהא לחוד הוא דפליגי אבל לעולם דשניהם מודים דכל לרבויי חצי זית ומ"מ מ"ש נראה יותר ופסק כרבא דדריש קומץ וחצי קומץ דהיינו שני זיתים וזית ומרבה מכי כל הערוב אפילו בכל שהן. שוב ראיתי להרב קרית ספר ז"ל שנראה שהבין כדברי מרן ז"ל עיין עליו:

ג[עריכה]

בדבש או בשאור. בדפוס מגדל עוז כדבש או כשאור בכא"ף ועיין להרב לח"מ ז"ל:

ו[עריכה]

המקטיר אברי בהמה טמאה וכו'. בספר צרור החיים ז"ל הקשה שלמה לא מנה מלקות זה בפי"ט דהל' סנהדרין ומה גם דמנה שם האוכל בהמה טמאה והאוכל בשר וחלב אע"ג דנפקא לן מקל וחומר והניחו בצ"ע. ונראה לענ"ד דלא דמיא דבשר בחלב מפורש בתורה מיהא משא"כ ההקרבה דלא אתיא אלא מדין האכילה כמ"ש רבינו כאן ואפילו בעשין לא מנאה בספר המצוות משום שאינו מבואר והיינו טעמא נמי שלא מנה בהל' סנהדרין המלקות של מקטיר דברים שאינן ראוים להקטרה כמ"ש לעיל הל' ד':

ז[עריכה]

הגונב או הגוזל וכו'. מילתא דפשיטא היא דכיון דלא נתייאשו הבעלים איך יתקבל הקרבן ולמ"ש מרן ז"ל ואסיקנא אוקמוה רבנן ברשותיה כי היכי דילחייב עלה וכו' ע"כ אף דפשט הסוגיא דזה לא נאמר אלא לעולא אבל לר' יהודה אין אנו צריכין לזה מ"מ כיון שהכלל אמת גם לר"י יתפרש כן וכ"כ ז"ל. ועל מה שהקשה מרן דאמרינן בירושלמי דרבים היינו שלשה ורבינו השמיטו, נראה דכיון דלא הוזכר כן בגמרא דידן ש"מ דאינה הלכה ומכל שכן דבירושלמי גופיה איפליגו בהא דרבי אבון בשם ר' יונתן והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה מה פסח וחולה בגלוי אף כל בגלוי ע"כ משמע דפליג את"ק דבעי ג' ואמרו לו דליתא אלא הדבר תלוי בגילוי לכל דומיא דפסח וחולה וכן פי' מהר"י בנבנשתי ז"ל שם וכ"כ התוס' יו"ט ופשוט הוא. ומ"ש בספרי רבינו

וכן העולה נראה דיש להגיה וכ"ש העולה וכגירסת מרן ז"ל:

ט[עריכה]

אין מביאין מנחות ונסכין וכו'. לשון התוספתא ספ"ח דמנחות אין מביאין מנחות ונסכין ומנחת בהמה ולחמי תודה ורבינו אפשר דלא הוה גריס מנחת בהמה ולחמי תודה או דהוה גריס להו וקיצר דזיל בתר טעמא וכן נראה מדתנן פ"י אין מביאין מנחת בכורים ומנחת בהמה קודם לעומר ולא זכר שם לחמי תודה ונסכין דידוע דנסכין היינו הסלת דביה קפידה מפני העומר ובפ"ז דתמידין ומוספין הל' י"ז כתב רבינו כבר ביארנו שאין מביאין מנחות ולא מנחת נסכין ולא בכורים מן החדש קודם הבאת העומר וכו' והיינו מ"ש בפרקין וכמ"ש מרן ז"ל שם וכאן לא הזכיר בכורים אלא מוכרח דזיל בתר טעמא דכיון דבכורים היינו סלת בהכרח שהרי הוא אסור מפני הקרבת העומר מעתה הרי הוא בכלל מנחות ונסכין שהזכיר רבינו דידוע דנסכים סתם היינו יין וסלת וכמ"ש רבינו רפ"ב [דמעשה הקרבנות] דיין ושאר פירות לא מצינו שנאסרו וכן אמרו שם אמר רב נחמן בר יצחק לדברי יהודה בן נחמיה נסכים בכורים שהקריבם קודם לעומר כשרים פשיטא מהו דתימא וכו' כ"ש הכא דלא איתסר כלל ע"כ. ושם ראיתי להתוס' יו"ט ז"ל שתמה על רבינו שפסל הנסכים דמשמע דלא ס"ל דהא דר"נ ב"י ונדחק הרבה דרבינו לא פסק כמותו עיין עליו ולענ"ד נראה דפשוט הוא כאמור גם בס' ברכת הזבח ז"ל ראיתי שכתב קרוב לדברי וכן זכיתי ומצאתי להרב חיים אבועלפיה פרשת ויקרא דף ה' שנסתייע מדברי רבינו פ"ב דמעשה הקרבנות דיין וסלת נקרא נסכים והסלת לבדו נקרא מנחת נסכים עיי"ש ונכון:

יא[עריכה]

ואין לך דבר וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל דפסק כר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה ע"כ. הקושי מבואר דא"כ הו"ל לרבינו למעט גם הקטרת ומכח זה כתב הרב לח"מ ז"ל דרבינו פסק כרבנן דס"ל דלא אמעיט קטרת עיי"ש אך אם איתא הו"ל להזכירו בסוף פרקין ולדעת מרן ז"ל אפשר דכיון דממעט ליה מפני שאינו על מזבח החיצון דומיא דכל הקרבנות מילתא דפשיטא היא ומשו"ה לא מצינו לרבינו שהזכיר מליחה בקטרת בשום מקום:

דבר זה קבלה וכו'. מבואר הדבר דלא קאי אלא העצים דסמיך ליה וכמ"ש מרן ז"ל ועיין להרב לח"מ ז"ל:

יב[עריכה]

ואע"פ שלוקה הקרבן כשר והורצה וכו'. כתב מרן ז"ל שכן משמע מפשט הכתוב על כל קרבנך תקריב מלח למצוה ולא לעכב אבל במנחה שכתב ולא תשבית משמע ודאי לעכב וכו' ע"כ. והקושי מבואר דהלאו דלא תשבית לא קאי אלא אמנחה ושאר הקרבנות מנא לן ואי ילפינן שאר קרבנות ממנחה ללקות א"כ נילף נמי לעיכוב הקרבן והרב לח"מ ז"ל והרב חיים אבולעפיה פרשת ויקרא דף ה' הניחוהו בצ"ע ומאי דאפשר דלעולם ממנחה ילפינן ללקות אלא דמדחזר לומר על כל קרבנך תקריב מלח דהיינו למצוה כמ"ש מרן ז"ל לכך בשאר קרבנות הורצה אי נמי י"ל דהך ולא תשבית שדינן ליה אקמיה ואלבתריה כדרשינן גבי נבלה ולא דילפינן ממנחה אלא ה"ק וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלוקיך דקאי ללא תשבית הקרבן דכתיב ברישא ותו שדינן ליה המנחה וכי תימא למאי איצטריך כיון שכבר כתיב וכל קרבן מנחתך הא קמ"ל אגב אורחיה דבמנחה הוי לעיכובא מדלא כתיב מעל מנחתך ומעל קרבנך:

יג[עריכה]

ואין היחיד מביא וכו'. דקדק לכתוב לקרבנו דהיינו שהיה חייב קרבן דאילו קרבן נדבה היו מביאין עם העצים כמ"ש רבינו (פ"ה) [פ"ו] דכלי המקדש הל' ט' גם אפשר דשאני יחיד מרבים:

בלשכת המלח היו מולחים עורות הקדשים. הכי איתא בגמרא אך צ"ל דלאו דוקא אלא שמשם היו לוקחים המלח שהרי (בפ"ב) [בפ"ה] דמדות תנן לשכת הפרוה שבה מולחים עורות הקדשים ופסקו רבינו ספ"ה דבית הבחירה וכ"כ התוס' שם ועיין להרב לח"מ ז"ל:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון