הר המוריה/איסורי מזבח/ה

הר המוריה ‏ איסורי מזבח ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אסורין

לגבי וכו'. האי דבש לאו דוקא דבש אלא ה"ה כל פרי שיש בה מתיקות בכלל זה עיין שבועות י"ב ב' ועיין ב"ב ע"ט א' ברשב"ם שם וכמש"כ המל"מ יעו"ש.

ואיסורן

בכל וכו'. עיין מנחות נ"א א' ב' מחלוקת דאביי ורבא אם חייב על הקטרת חצי זית ועיי"ש כ"ו ב' פלוגתא דריב"ל ור' יוחנן דריב"ל ס"ל כרבא ור"י ס"ל כאביי יעו"ש היטיב. ועיי"ש בתוס' ד"ה אין הקטרה וכו' וד"ה יש הקטרה וכו' יעו"ש היטיב אמנם שם נ"ח א' ד"ה אביי וכו' כתבו דאפילו ר"י ס"ל להא דרבא יעו"ש והא דס"ל לר"י דיש הקטרה בפחות מכזית היינו היכא דמשלים אח"כ יעו"ש היטיב וכ"כ בזבחים ק"ז ב' בד"ה ר"י וכו' יעו"ש היטיב אך יש לעיין מש"כ בזבחים שם וז"ל ואע"ג דלעיל נ"ח חשיב ליה הקטרה גבי שאור ודבש דאמרינן יש קומץ פחות משתי זיתים ויש הקטרה פחות מכזית שאני הכא דכתיב קרא עכ"ל וצ"ע לכאורה הא התוס' מקשה אליבא דר"י ור"י ס"ל כרבא דאין הקטרה פחותה מכזית וצ"ל על כרחך דהכי כוונתם דהכא לכו"ע אין הקטרה בפחות מכזית והתם פליג אביי וס"ל דיש הקטרה לפחות מכזית ולפ"ז אין התחלה לקושייתם בתוס' דמנחות כ"ו ב' בד"ה אין הקטרה וכו' יעו"ש היטיב (ומלבד זה צ"ע על קושייתם דהתם דהא כתב שם וז"ל והשתא מר' יוחנן מיהא תיקשי דכר"א הוי ולא מצי למימר דלאפוקי מאביי דהא ר"י קאי כאביי עכ"ל דהא אפילו אי ר"י לא קאי כאביי מ"מ יקשה אמאי לא חשיב נמי שאור בל תקטירו ואדרבה אי קאי כאביי ניחא דלא חשיב שאור בל תקטירו משום דלאביי דחייב בכל שהוא א"כ לא משכחת לה דיהא היתר מצטרף לאיסור אבל אי נימא דלא ס"ל כאביי א"כ יחשוב נמי שאור בל תקטירו. והא דלא דריש לענין משרת דחייב בחצי זית י"ל משום דכתיב התם אכילה ולא הוי בפחות מכזית וכמש"כ תוס' נזיר ל"ו א' ד"ה א"ה וכו' יעו"ש היטיב וצ"ע בזה).

והנה רבינו דפסק בכאן דאיסורן בכל שהן לכאורה הוא כאביי ותמוה למה פסק כאביי לגבי דרבא ועוד הא כתב בהלכה ב' דאין הקטרה פחותה מכזית וכ"כ לקמן פי"ג מהל' מעשה הקרבנות דאין קומץ פחות משני זתים יעו"ש ומש"כ מרן בזה וז"ל ואפשר שרבינו מפרש דרבא לא פליג אאביי דדריש מכל לרבויי חצי זית דשאור ודבש אלא שמוסיף נמי לחצי קומץ דתרווייהו משתמע עכ"ל ולא ידעתי האיך יפרש הך סוגייא דמנחות נ"ח דאיפליגו באין קומץ פחות משני זתים וביש בהקטרה פחות מכזית ולרבינו רבא נמי ס"ל דיש הקטרה לפחות מכזית וצריך לדחוקי ולומר דה"ק דאביי ס"ל יש קומץ פחות משני זתים ולכן קומץ שיש בו זית לא צריך לרבויי אבל לרבא דס"ל דאין קומץ פחות משני זתים א"כ גם חצי קומץ שיש בו זית צריך לרבויי. ובהא דהקטרה פחותה מכזית פלוגתא אחרינא הוא דאביי ס"ל דבחצי זית בעיניו חייבין עליו משא"כ לרבא דאין בהקטרה פחות מכזית ולפ"ז צ"ל חצי זית מעורב דווקא עם מצה בעינן שיהא בו כזית ולכן דעת רבינו דבחצי זית מעורב עם חצי זית אחר חייב דבאין הקטרה פחות מכזית פסק כרבא ובהכי ניחא הא דפסחים מ"ד א' איתא לאפוקי מאביי דלרבא אה"נ דהיתר מצטרף לאיסור דבפחות מכזית בעיניו אין חייבין עליו יעו"ש היטיב. וכ"ז דחוק מאד.

ולא ידעתי למה נדחק בזה ולשיטתו הו"ל לפרש דפסק כרבא דס"ל דאין קומץ בפחות משני זתים ואין הקטרה בפחות מכזית ופסק כזעירי שם בפסחים ובנזיר ל"ו א' דס"ל כרבא ומפרש הכי מקצתו מניין היינו חצי קומץ שהוא כזית שלם עירובו מנין היינו כחצי זית שאור וחצי זית מצה שנתערבו כשיטת תוס' שם ושם ובמנחות שם. לכן פסק דאפילו בכל שהוא שאור שהוא מעורב במצה ושניהם ביחד יש בהם כזית חייב. שוב ראיתי להלח"מ בפ"ג מהל' מעשה הקרבנות שכתב דרבינו מיירי כאן לא לענין מלקות רק לענין איסור בעלמא ומשום דחצי שיעור אסור מן התורה יעו"ש וגם אני עלה על דעתי כן מתחלה לולי שהיה קשה לי דל"ל לרבינו להביא הפסוק דכי כל שאור וכו' וכי זולת זה לא ידענו דח"ש אסור מה"ת דהא כללא הוא בכל התורה כולה. והנה במש"כ נתיישב קושיית הלח"מ כאן על מרן. ומה שהקשה עוד הא הך ברייתא אתיא כר"א ורבינו לא פסק כר"א לשיטת הה"מ בפ"א מהל' חמץ ומצה יעו"ש היטיב י"ל דרבינו ס"ל דזעירי מפרש להך מקצתו כמש"כ רש"י חצי זית שאור וחצי זית מצה ועירובו היינו שנתערב ורבינו בנתערב לא ס"ל רק במקצתו ודריש כי כל למקצתו וכל לא דריש וכעין זה מצאתי בצל"ח שם בפסחים שכתב כעין זה לענין מה שהקשה שם על דזעירי דמ"מ הו"ל למימר חמץ ושאור בל תקטירו יעו"ש היטיב והבן. ועיין רדב"ז ח"ה סי' פ"ז.

אלא

אם וכו'. יבואר לקמן בהלכה ג' יעו"ש.

אינו

לוקה וכו'. עיין לעיל פ"ג ה"ז (ועיין רדב"ז ח"ה סי' ט"ו).

ב

כל

שהוא בקטרת וכו'. עיין לעיל פ"ב מהל' כלי המקדש ה"ח יעו"ש היטיב.

הקטיר

ממנה וכו'. שם הלכה י"א יעו"ש היטיב.

ואין

הקטרה וכו'. עיין מש"כ לעיל ה"א יעו"ש בכל התוס' שציינתי שם ועיין זבחים ק"ט ב' ועיין כריתות י"ד א' ברש"י ד"ה גיליון יעו"ש היטיב ויש לעיין שם למה לא פירש כפשוטו משום דאי העלה חצי זית והו"ל חצי זית פגול וחצי זית נותר וזיל הכא לית ביה שיעורא וכן הכא וצ"ע ועיין מעילה י"ז ב' ובתוס' יו"ט שם יעו"ש היטיב (והנה אם נימא דהגיליון קאי בשיטת רש"י דלפנינו התם א"כ אין מקום לדברי התוס' יו"ט שם).

ג

לריח

ניחוח וכו'. זבחים ע"ז א' ובתו"כ ויקרא פי"ג פרשה י"ב יעו"ש ועיין בתוספתא פ"ד דמכות יעו"ש.

דבר

שאינו וכו'. הראב"ד השיג ע"ז וכתב שעל אלו חייב אף בלא שאור ודבש ועל שאור ודבש חייב בלבד אף בלא דברים אלו ומרן יישב שגם דעת רבינו כן רק שכוונתו שאם הקטיר שאור או דבש לשם עצים והיה עמהם קרבן לא מיבעיא שהיה הקרבן מדבר שראוי להקטרה דוודאי חייב אלא אפילו אם היה הקרבן מדבר שאינו ראוי להקטרה כגון אחד מדברים אלו והשאור או הדבש העלה לשם עצים ג"כ חייב יעו"ש היטיב ועיין ק"א בתו"כ ויקרא פי"ג פרשה י"ב יעו"ש היטיב ועיין לח"מ שהביא מתו"כ זה סיוע לדעת רבינו יעו"ש היטיב והנה בפ"ו דמנחות בתוספתא איתא שם וז"ל המעלה מבשר חטאת מבשר אשם מבשר קדשי קדשים ומבשר קדשים קלים מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות משאור ודבש עובר בל"ת עכ"ל וכ"ה בתוספתא פ"ד דמכות יעו"ש היטיב (וע"ע ירושלמי פ"ז דשבת ה"ב) ומבואר יפה כדעת רבינו וע"ע בזבחים קי"ד א' דקאמר התם אתנן ומחיר וכו' משכחת לה בוולדות קדשים וכו' והו"ל משכחת לה בעופות לדעת רבינו וי"ל דבעי לאשכוחי בבהמה אי נמי אגב אחרינא נקטיה וע"ע בנדה מ"א א' ברש"י יעו"ש היטיב והנה מרש"י וודאי לק"מ דאיהו ס"ל כהראב"ד וק"ל.

ד

או

מבשר קדשים וכו'. צ"ע אמאי לא כתב נמי מבשר קדשי קדשים והיינו כבשי עצרת שהן שלמי ציבור וכדאיתא בש"ס מנחות נ"ז ב' ובתוספתא שם ושם ובתו"כ שם.

או

מחטאת וכו'. או מלוג שמן של מצורע. מנחות נ"ח א' וכר"ע דהלכתא כוותיה יעו"ש וכמש"כ מרן.

בין

למזבח וכו'. זבחים ע"ז א' ומנחות נ"ז ב' ותוספתא פ"ד דמכות ופ"ו דמנחות ותו"כ ויקרא ספי"ג יעו"ש.

ה

אסור

להקטיר וכו'. אבל ע"ג הכבש לאו בכלל זה כדאיתא בזבחים ע"ז א' דדווקא שאור ודבש איתרבאי כבש כמזבח ולא למידי אחרינא ועיין מנחות נ"ז ב' ומש"כ התוס' שם נ"ח א' בד"ה ור"י וכו' עיין בזבחים שם בד"ה ורבנן וכו' מה שיישבו זה יעו"ש היטיב. והנה כאן לא כתב רבינו דלוקה וכתב מרן בהלכה ג' בד"ה וכתב הראב"ד וכו' וז"ל ואפ"ל שס"ל לרבינו שעיקר הלאו למקטיר שאור ודבש עם חלק מהקרבן שאינו ראוי להקטרה ולקי עליו ומדלא כתב אשה ממנו דרשינן דה"ה להקטיר דבר שממנו לאישים בלא שאור ודבש לדרשא בעלמא אבל לא ללקות עליו כיון דעיקר קרא לאו להכי אתא עכ"ל ויש לעיין דהא במנחות נ"ז ב' בפלוגתא דר"י ור"א איתא דר"י ס"ל חייב ור"א סבר פטור ועל כרחך לא פליגי רק בכבש אבל במזבח לכו"ע חייב ואין לומר דהתם מיירי בשאור ודבש זה ליתא דהא טעמא דר"א אותם הוא דכבש כמזבח אבל לא במידי אחרינא יעו"ש אלמא דפליגי לענין מעלה דברים אלו בלא שאור ודבש לכן נ"ל דהך סוגיא מפרש רבינו דמיירי במעלה הנך דברים עם שאור ודבש ושאור ודבש מעלה אותם לשם עצים ובהכי פליגי ר"א ור"י ובהא הלכה כר"י וחייב וכמו שפסק רבינו בהלכה ד' ובמעלה שאור ודבש עצמם לשם קרבן בהא כו"ע מודו דכבש כמזבח ובמעלה דברים אלו לחוד בלא שאור ודבש לכו"ע אין כבש כמזבח ונמצא פסק רבינו עולה יפה לפי סוגיית הש"ס ובהכי מתורץ נמי דהלכה כר"י לגבי ר"א תלמידו ודוק היטיב כי נכון הוא בעזר ה'.

מפי

השמועה וכו'. עיין יומא מ"ז ב' יבמות ק' א' סוטה כ"ג א' זבחים ע"ו ב' מנחות נ"ח א' תו"כ ויקרא פי"ג פרשה י"ב יעו"ש היטיב.

ו

איברי

בהמה וכו'. עיין זבחים ל"ד א' שם מסיק הש"ס לפירש"י דכו"ע ס"ל דאינו לוקה דהוי לאו הבא מכלל עשה יעו"ש היטיב וכמו שהשיג הראב"ד ועיין מרן שיישב יפה ועיין בלח"מ והנה מש"כ הראב"ד דכן מסתברא דלא עדיפא מבע"מ. י"ל דכוונתו דמה בע"מ שמותר להדיוט אסור לגבוה ולוקין עליו טמאה שאסור להדיוט כ"ש דלוקין עליו אך לכאורה יש לומר טריפה תוכיח שאסור להדיוט ומ"מ אין לוקין עליו לגבוה כמבואר בפ"ג ה"י ובאמת כי לא נמצא לאו מפורש על טריפה וא"כ אין לוקין עליו וא"כ י"ל שפיר יוכיח (ואין לומר דכוונת הראב"ד דטמאה כיון שאין במינו קרב א"כ גרע מבע"מ דיש במינו קרב דזה אינו דא"כ י"ל חיה תוכיח). ולכאורה י"ל דאם נימא דהוא רק עשה בעלמא ולאיסורא א"כ ל"ל קרא הא ממשקה ישראל נפקא אלא ודאי דהקרא אתי להורות דיש בה עשה מפורשת מה"ת והק"ו אתא ללקות עליו (משא"כ בטריפה דשם בעי תלתא פסוקי כל חד למילתיה אבל לא ללקות עליו כמבואר במנחות ו' א' ותמורה כ"ט א') אבל בהך קרא דמשקה ישראל לא הוי סגי לענין זה. וצ"ע בזה וע"ע בתוס' פסחים מ"א א' בד"ה איכא בינייהו וכו' ובאור חדש שם יעו"ש היטיב והרבה יש לדבר בזה. (ועי' בת"כ ויקרא פ"ב פרשה ב' ובשמיני פ"ג יעו"ש היטיב) וע"ע בס' שאגת אריה חי' מכות י"ח ב' ושם פ"א בכמה דוכתי יעו"ש.

כמו

שבארנו וכו'. עיין בהל' מאכלות אסורות פ"ב יעו"ש היטיב ובהה"מ שם ועי' בלח"מ מש"כ בשם המזרחי ויש שם ט"ס וצריך להג"ה יעו"ש היטיב.

ז

הגונב

או וכו'. ב"ק ס"ו ב' וס"ז א'.

והקב"ה

שונאו. סוכה ל' א'.

ואפילו

היו וכו'. הראב"ד תמה על תיבת אפילו חטאת ועיין מרן. ובדרך פשוט יש ליישב דה"ק דאפילו לאכילה מותרת ולא מיבעיא דהורצה הקרבן (דבכמה דברים מצינן דנרצה הקרבן ואינו נאכל) וק"ל. ואפילו נודע קודם אכילה ועיין בחי' רשב"א ובירושלמי תרומות פ"ח ה"א ובהוריות פ"ג ה"א.

כדי

שלא וכו'. פסק כרב יהודה בגיטין נ"ה א' יעו"ש והא דהקשה מרן הא רבינו ס"ל דיאוש כדי לא קנה וא"כ למה פסק כרב יהודה יעו"ש לכאורה יש ליישב משום דרבינו מפרש דהכא איכא יאוש ושינוי השם וכמש"כ התוס' בגיטין שם ובב"ק ס"ז א' וטעם עולא שאמר יאוש כדי לא קנה היינו משום מצוה הבא בעבירה יעו"ש ורבינו ס"ל כי מצוה הבא בעבירה לא נפסל בדיעבד לכן פסק כרב יהודה. שוב ראיתי כן להלח"מ פרק י"ח הי"ד יעו"ש היטיב ולפנינו אי"ה יבואר עוד מזה. ומה שתמה מרן למה השמיט רבינו הא דאיתא בירושלמי התם וכמה רבים ג' עיין מראה הפנים שם שכתב שסמך רבינו על מש"כ בהל' נזירות פ"ז (צ"ל פ"ט) ופ"ט מהל' שאר אבות הטומאה יעו"ש.

וכן

העולה. צ"ע מאי וכן הא כ"ש הוא דבעולה וודאי שייך הטעם שיאמרו מזבח אוכל גזילות ויש לעיין בזה.

ח

נתכפרו

בה וכו'. ב"ק ע"ו א' ובירושלמי שקלים פ"ב ה"ב יעו"ש ושם מבואר בהדיא דבשוחט סתם חזרה לבעלים הראשונים וכן מבואר בב"ק שם שתירץ ששחט שלא לשם בעלים יעו"ש אלמא סתמא חזר לבעלים הראשונים יעו"ש הן אמת כי ממה שאמר ששחט לשם בעלים הראשונים משמע לכאורה איפכא ועיין מרן.

ט

לא

מן הטבל וכו'. הא דמדומע וערלה וכלאי הכרם מבואר בזבחים פ"ח א' ובתוספתא דמנחות פ"ח ובפ"ק דמעילה יעו"ש. ובתוספתא דמנחות שם איתא וז"ל מכאן אמרו אין מביאין מנחות ונסכים מנחת בהמה ולחמה של תודה מן הטבל ומן התבואה מעשר ראשון שנטלה תרומתו ומע"ש והקדש שנפדו מן המדומע ומן החדש ומפירות שביעית ואם הביא הרי אלו פסולין ואצ"ל מן הערלה וכלאי הכרם עכ"ל והנה יש לעיין ממעשר ראשון שנטלה תרומתו ומע"ש והקדש שנפדו אמאי לא והנה י"ל לכאורה דמיירי ממע"ר שנטלה תרומת מעשר ולא נטלה תרומה גדולה ממנו ומיירי שהקדימו הלוי לכהן בכרי ומע"ש והקדש שנפדו מיירי שנפדו ולא כהלכתן דהיינו שפדאן בקרקע או מע"ש פדה באסימון עיין ברכות מ"ז ב' ושבת קכ"ח א' ועירובין ל"א ב' ופסחים ל"ה ב' אבל תמוה הוא דבכל מקומות הנ"ל קרי לזה מע"ר שלא נטלה תרומתו ומע"ר והקדש שלא נפדו. והנה במעילה הגי' שם כך וז"ל מכאן אמרו אין מביאין מנחות ונסכים ומנחת בהמה ולחמה של תודה מן הטבל ומן התרומה ממע"ר שלא נטלה תרומתו ממע"ש והקדש שלא נפדו מן המדומע מן החדש מפירות שביעית וכו' וכן עיקר הגי' ג"כ במנחות שם (והתימה על המפרש שלא הגיה ולא הרגיש בזה).

והנה הא דטבל נזכר ג"כ בש"ס פסחים מ"ח א' וז"ל ממשקה ישראל מן המותר לישראל מכאן אמרו אין מביאין נסכים מן הטבל. והא דחדש נזכר במנחות ה' ב' ושם ס"ח ב' והיינו טעמא משום דבעינן ממשקה ישראל כדאיתא שם ה' א' יעו"ש. והא דשביעית במנחות ונסכים ומנחה של בהמה אתי שפיר בפשיטות משום לאכלה ולא לשריפה אמר רחמנא עיין מנחות פ"ד א' ובכורות י"ב ב' יעו"ש היטיב אבל בלחמי תודה לכאורה יש לעיין אמאי הא שפיר מיקרי לאכלה ואי משום דאי מיטמאים לשריפה קיימי מ"מ עיקרה לאו לשריפה וכדאיתא בבכורות שם. הן אמת דבפ"ח דשביעית מ"ז איתא וז"ל אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה שלא יביאנו לידי פסול וכתב שם רבינו וז"ל שאם נפסל בשביל התרומה ישרף הכל מפני שגורם לפירות שביעית שלא יאכלו עכ"ל ועיין בפ"ה מהל' שמטה ויובל ה"ד ולכאורה תמוה הא בזבחים ע"ו א' איתא להא משנה ומשמע התם דקאי מחמת שגורם פסול להתרומה דאחר הביעור יאסר ומוקמי לה בתרומת ירק דרבנן יעו"ש היטיב וכן פי' שם הר"ש יעו"ש היטיב ובאמת יש לתמוה הא כיון דאין עיקרו עומד לכך לית לן בה וכנ"ל והנה זה יש ליישב דהא דאמרינן טעמא כיון דאין עיקרו עומד לכך לית לן בה היינו דווקא לענין לאכלה ולא לשריפה אבל מטעם אין מביאין קדשים לבית הפסול אה"נ דאסור וכמבואר שם בזבחים וש"נ. אבל יש לעיין דא"כ למה לא אסרו שם מטעם דאין מביאין קדשים לבית הפסול הא דעיסת שביעית לענין חלה שם במנחות ובכורות וי"ל משום דהוי כדיעבד דא"א בענין אחר כמבואר שם בזבחים אבל מהך דזבחים קשה דמבואר הוא דמטעם הפסד תרומה קאתינן עלה ולא מטעם הפסד שביעית. ומצאתי להגר"א בשנות אליהו שכתב שם וז"ל שלא יביאנו לידי פסול קאי אשביעית שאם יטמא את התרומה יהיה מהצורך לשרוף הכל ורחמנא אמר לאכלה ולא להפסד ומאי דאיתא בזבחים דר' שמעון אית ליה מביאים קדשים לבית הפסול משמע דקאי אתרומה באמת שלא יביאנו קאי גם אתרומה אבל משמעות המשנה דאיירי כאן במס' שביעית דקאי אשביעית עכ"ל והנה לפי"ז יהי' טעם נכון ג"כ אהך דאין מביאין ממנה לחמי תודה וק"ל. אמנם באמת א"צ לכל זה כי משנה מפורשת איתא שם בשביעית מ"ח וז"ל אין מביאין קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות מדמי שביעית ואם הביא יאכל כנגדן והובא בהל' שמטה ויובל פ"ו ה"י יעו"ש היטיב והיינו טעמא דאין מביאין אלא מן החולין יעו"ש וא"כ אתי שפיר בפשיטות דברי התוספתא הנ"ל.

והנה בהא דהמדומע פירש"י בזבחים פ"ח א' דטעמא דבעינן המותר לישראל וזה אינו מותר אלא לכהנים בלבד והתוס' שם בד"ה מן וכו' השיגו עליו ופי' דמיירי במדומע במעורב בערלה וכלאי הכרם יעו"ש היטיב אולם בתוספתא שם איתא שם וז"ל מכאן אמרו אין מביאין מנחת נסכים וכו' יעו"ש היטיב משמע דהטעם משום דבעינן מן החולין ולפי"ז י"ל הטעם דמדומע ג"כ מה"ט משום דבעינן חולין גמורים וכ"כ המפרש לתוספתא ועיין לקמן פ"ב מהל' מעשה הקרבנות הי"ג יעו"ש היטיב. והנה במש"כ רבינו ואצ"ל מערלה וכלאי הכרם מפני שהיא מצוה הבאה בעבירה לכאורה קשה תיפוק לי מטעם משקה ישראל ודרשא גמורה היא כדאיתא במנחות הא' ו' א' ותמורה א' ועוד לפי מש"כ התוס' בסוכה ל' א' ד"ה משום וכו' דזה לא מיקרי מצוה הבאה בעבירה יעו"ש היטיב ועיין רש"י פסחים ל"ה ב' דאוכל מצה של איסור מיקרי מצוה הבאה בעבירה יעו"ש וה"נ י"ל כן דעושה איסור בדבר שנאסר בו הנאה וה"נ משמע בתוס' גופייהו שם בסוכה דהקשו ל"ל למעוטי במצה באוכל טבל משום דכתיב לא תאכל עליו חמץ וכו' תיפוק לי משום מצוה הבאה בעבירה יעו"ש היטיב אלמא דבכה"ג חשיב ליה מצוה הבאה בעבירה יעו"ש היטיב אבל יש לחלק דבשלמא במצה אילולי שעבר האיסור והיה אוכל דבר האסור לא יצא וא"כ הו"ל שפיר מהב"ע דאילולי העבירה לא היה מקיים המצוה אבל גבי לולב ואתרוג א"כ כיון דמצות לאו ליהנות ניתנו א"כ לא עבר בזה שום עבירה בנטילתו לכן לא הוי מהב"ע וא"כ כאן נמי אם מקריב דבר שחייב באחריותו הרי נהנה בזה שפורע חובו באיסור הנאה אבל אם בנדבה מייתי לה אה"נ דלא הוי מהב"ע וראיתי להשאגת אריה בסי' צ"ט שהקשה על דברי רבינו בזה יעו"ש וכוונתו למש"כ וע"ע בנוב"י מהדו"ת חלק או"ח סי' קל"ד ובתשובות חתם סופר או"ח סי' ק"פ יעו"ש היטיב ולא רציתי להאריך בזה.

ואם

הביא וכו'. כן הוא בזבחים פ"ח שם אין קדוש ליקרב אבל קדוש ליפסל ועיין מרן ולח"מ ששניהם במחכ"ת אישתמיט מינייהו זה וכבר הרגיש זה בשאגת אריה סי' צ"ו יעו"ש (ושוב מצאתי בלח"מ לקמן פ"ג מהל' פסולי המוקדשין ה"כ שכ"כ בעצמו יעו"ש).

י

מן

החדש וכו'. עיין מנחות ס"ח ב' ועיין תו"כ אמור פי"ב יעו"ש ועיין לקמן פ"ז מהל' תמידין ומוספין הי"ז יעו"ש היטיב והנה מבואר שם במנחות דנסכים עצמן שהוקרבו קודם לעומר כשרים יעו"ש ותמוה על רבינו שפסק בהלכה ט' שאם הביא לא נתקדשו ומשמע דקאי ג"כ על נסכים ובאמת הלשון בתוספתא דמנחות פ"ח משמע כן קצת אבל י"ל דאגב אחריני נקטיה יעו"ש ומרן כתב בהלכה דלעיל וז"ל ומש"כ ולא מן החדש וכו' לא אמנחות בלבד קאי אלא אף אנסכים כדאיתא בפ' כל הקרבנות ציבור עכ"ל וכוונתו למה דאיתא שם פ"ד ב' יעו"ש ועוד הא מבואר כן בתוספתות הנ"ל והו"ל לבאר ג"כ דאם הביאן בדיעבד כשר. ושוב מצאתי בתוס' יו"ט פ"י דמנחות מ"ו שהאריך בזה וכתב דדעת רבינו לפסול אף בדיעבד יעו"ש היטיב. ועיין בסיפרי פינחס פיסקא קמ"ח.

ודע דעוד אני תמה למה לא כתב רבינו כאן דאסור לכתחלה להביא נסכים מן החדש קודם לשתי הלחם ומ"ש מבכורים דאסורין לכתחלה כמבואר במנחות ס"ח ב' ועיי"ש ברש"י ד"ה קודם לשתי הלחם וכו' (וט"ס שם ברש"י מש"כ לקמן פ"ג וצ"ל פ"ד ב' יעו"ש) יעו"ש היטיב ועוד יש להקשות הא שם במשנה מבואר דאם הביא בכורים קודם לשתי הלחם כשר יעו"ש ובפ"ב דבכורים ה"ו כתב רבינו דאם הביא אין מקבלין ממנו יעו"ש היטיב וצ"ע בכל זה והנה שוב ראיתי בירושלמי ספ"ד דחלה והובא שם בר"ש פ"ד דחלה משנה יו"ד יעו"ש היטיב שהקשה קושיא זו האחרונה אמנם על מש"כ רבינו אין מביאין מנחות קודם שתי הלחם וכו' ולא הביא הא דנסכים צע"ג לדעתי וע"ע בתו"כ ויקרא פי"ג פרשה י"ב יעו"ש. וה' יאיר עיני.

ומביאין

נסכים וכו'. פסחים מ"ח א'.

יא

חוץ

מיין הנסכים וכו'. עיין מנחות כ' א' וכ"א א' ותו"כ ויקרא פי"ד פרשה י"ב. והנה דם אימעיט התם מדכתיב על מנחתך ולא על דמיך ועצים לרבנן דלא נקראו קרבן לכן לא בעו מלח ורק לרבי בעו מלח עיין בתוס' כ' ב' ד"ה מלמד וכו' יעו"ש היטיב. יין ונסכים משמעינן התם דאינם עולים לאישים ומשמע דזה לכו"ע דהא הש"ס מגיה ברייתא דאיתא שם כ' א' דצריך לסמות עצים ולעייל נסכים במקומה אלמא דכו"ע ס"ל נסכים אין מולחין אותם אבל קטרת בעי מלח דרק ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה ס"ל דקטרת לא בעי מלח אבל רבנן פליגי עליה יעו"ש היטיב ועיי"ש כ"א ב' בראשו של מזבח ששם מולחין הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח מנחת נסכים ועולת העוף עכ"ל אלמא חשיב קטרת ולא חשיב נסכים עצמן. וזה דלא כמרן שכתב דפסק כר"י בנו של ריב"ב ועיין לח"מ מש"כ בזה ועיין תוספתא מנחות פ"ו וז"ל בשלשה מקומות היתה מלח ניתנה בלשכת מלח וע"ג כבש ובראשו של מזבח קרן דרומית מערבית המלח שבלשכת המלח היו מולחין בה את האיברים. שבראשו של מזבח קרן דרומית מערבית היו מולחין פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים הקומץ והלבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ועולת העוף עכ"ל והנה פתח בשלשה ומפרש שנים ועוד דקאמר המלח שבלשכת המלח היו מולחין בה את האיברים ובאמת בש"ס מבואר שבה היו מולחין את העורות לכן נראה שט"ס הוא וצריך להגיה כך המלח שבלשכת המלח בה מולחין את העורות שבכבש בה מולחין את האיברים שבמזבח בקרן דרומית מערבית בה מולחין אימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים וכו' ואי לא מסתפינא אמינא דהך אימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים הן נמלחים בכבש מקום שהאיברים נמלחים מדלא חשבינהו בגמרא ע"ג המזבח אלמא דהם בכלל האיברים ויש לעיין בזה. והנה בתוספתא לא נזכר הקטרת כלל ואולי דאתי כר' ישמעאל בנו של ריב"ב ואולי גם זה ט"ס הוא וצ"ל כמו שהוא בגמרא וק"ל.

ודבר

זה וכו'. עיין במרן ולח"מ מש"כ בזה ועיין בפי' המשניות לרבינו בפ"ג דמנחות במשנת לא יצק וכו' יעו"ש היטיב.

ומצוה

וכו'. לצלי וכו'. שם במנחות כ"א א' כיצד הוא עושה מביא האבר ונותן עליה מלח וחוזר והופכו ונותן עליה מלח ומעלהו אמר אביי וכן לקדרה עכ"ל והנה רבינו גורס וכן לצלי ועיי"ש בתוס' ובתוס' חולין י"ד א' ד"ה ונסבין וכו' ובפסחים ע"ד א' ד"ה האי מולייתא וכו' יעו"ש ועיין בפ"ו מהל' מאכלות אסורות ובב"י יו"ד סי' ע"ו יעו"ש היטיב.

ואם

מלח וכו'. עיין מרן שכתב שרבינו פי' כן הא דאיתא התם במנחות תקריב כל שהוא יעו"ש ולענ"ד נראה דיצא לו כן מהא דאיתא התם מהו דתימא מישדא ביה משהו למצוה בעלמא יעו"ש אלמא דלמצוה במשהו סגי ופשוט (וכן מצאתי במל"מ) ומש"כ מרן וז"ל ובת"כ ובתוספתא דמנחות ספ"ט משמע כפי' רבינו עכ"ל עיינתי שם ולא מצאתי שום משמעות ולא ידעתי מה יש שם יותר ממאי דאיתא בש"ס.

הקריב

בלא וכו'. והא חשוב כמעשה מה שמקריב בלא מלח (ועיין ב"מ צ' ב') ופשוט. וכתב המל"מ וז"ל תניא בפ' הקומץ כ"א א' ולא תשבית מלח הבא מלח שאינה שובתת ואיזו זו מלח סדומית ומנין שאם לא מצא מלח סדומית שמביא מלח אסתרוקנית ת"ל תקריב תקריב כל שהוא תקריב מכל מקום תקריב ואפילו בשבת תקריב ואפילו בטומאה ולא ידעתי למה השמיט רבינו ברייתא זו עכ"ל וברייתא זו שנויה בתו"כ ויקרא פי"ד פרשה י"ב ובתוספתא דמנחות פ"ט יעו"ש והנה בהא דשבת וטומאה וודאי דלק"מ דבמקום שכתב רבינו דדוחה שבת וטומאה מדלא כתב שם דאין מולחין בשבת וטומאה מבואר דדוחה שבת וטומאה. ומה שלא הביא מלח סדומית יש ליישב קצת על פי מש"כ בקרבן אהרן שם בשם הראב"ד דלעתיד לבא יהא נרפאים המלח ולא יהא מלח סדומית בעולם ורבינו כתב דינו לע"ל יעו"ש היטיב. אך יש לעיין ע"ז ממש"כ לעיל פ"ב מהל' כלי המקדש ה"ב יעו"ש היטיב ויש לעיין בזה.

יב

חוץ

מן וכו'. ואע"ג דאיתא במנחות י"ח א' לא מלח כשר הא אסיקנא התם כ' א' דלא מלח כהן אלא זר משום דכתיב ביה ברית כמאן דתנא ביה דמי יעו"ש היטיב ועי' במרן ולח"מ מש"כ בזה. ודע דברע"ב כתב שם דהאי לא מלח ר"ל לא מלח כל המנחה רק הקומץ לבדו יעו"ש ואולי כ"כ דעל אוקימתא לא מלח כהן אלא זר כבר פריך עלה בש"ס וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח יעו"ש לכן אוקמה שלא מלח רק הקומץ לבד ולפי' זה מסכים לשון רבינו שכתב שהמלח מעכב בקמיצה אלמא שמפרש כן שאינו מעכב במנחה רק בקומץ ועיין פי"א מהל' פסולי המוקדשין הט"ז יעו"ש אבל לא משמע כן בגמרא דהתם דמשמע אפילו לכתחלה אין טעון מלח רק הקומץ ולא כל המנחה דחשיב התם לבונה הבאה בפ"ע עם אימורי קדשים ואיברי קדשים יעו"ש היטיב (שוב ראיתי בתוס' ר' עקיבא שם שהרגיש בזה ותמה על הרע"ב יעו"ש היטיב ונהניתי שכוונתי לדעתו הרמה) ועיין מש"כ בשער המלך על דברי הרא"ש דפסחים פ"ב סי' כ"ג על הא דחלות תודה יעו"ש והקשה דאכתי תקשה מכל מנחות שעולות ע"ג המזבח וכ"ת כהנים זריזין הם א"כ לישני הכי גם על חלות תודה יעו"ש היטיב ודבריו צ"ע דגם משאר מנחות לק"מ דמנחות האפויות וודאי לק"מ דהיה מולח את האפוי ולכן אין בו משום חימוץ וגם אותן הנקמצות כשהן עיסה מ"מ לא היה מולח רק בראשו של מזבח ושם לא הספיק להחמיץ וגם מש"כ דבחלות תודה יש ג"כ לומר כהנים זריזים הם צ"ע קצת דבשלמא כל המנחות היו נעשים במקום זריזין משא"כ חלות תודה דכל אחד היה עושה בביתו כדמוכח בנדה ו' ב' וג"כ מוכח בפסחים שם. וגם כן צע"ק על הרא"ש יותר הו"ל לדחות דהמלח שאחר האפייה אינו מחמיץ. ואולי האמת נקיט. וצע"ק.

יג

של

ציבור וכו'. עיין מנחות כ"א ב' ובתו"כ שם.

בלשכת

המלח וכו'. עיין לעיל פ"ה מהל' בית הבחירה הי"ז יעו"ש היטיב ומש"כ רבינו בלשכת המלח היו מולחין וכו' ר"ל במלח שבלשכה זו היו מולחין עורות קדשים יעו"ש וכאן בלח"מ.

ובראשו

של וכו'. עיין לעיל הי"א ומש"כ שם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.