מסכת סופרים/ה
|
< הקודם · הבא > |
(א) [1]הכותב שני שמות של קדש מקיים את הראשון ומחטב[2] את האחרון, ר' יהודה אומר אם היה האחרון בראש הדף מחטב את הראשון ומקיים את האחרון, שני שמות של חול מקיים את הראשון ומוחק את האחרון, ר' יהודה אומר אם היה האחרון בראש הדף מוחק את הראשון ומקיים את האחרון.
(ב) הכותב יהודה ולא נתן בו דל"ת יתלנו מלמעלן, הכותב את השם וכתב יהודה עושה דל"ת ה"י ומוחק ה"י האחרון.
(ג) היה צריך לכתוב יהודה ונתכוון וכתב את השם אף על פי שנתן בו דלת מחטבו[3] וכותב יהודה אחר.
(ד) היה צריך לכתוב את השם ונתכוון וכתב יהודה ולא נתן בו דל"ת מוחקו וכותב את השם, ר' יהודה אומר יחזיר עליו את הקולמוס ויקדשנו, אמרו לו אין זה מן המובחר.
(ה) הכותב את השם וטעה בו אות אחת יתלנה מלמעלן, ר' שמעון שזורי אומר שם כולו תולין אות אחת אין תולין, טעה את כל השם יתלנו בין השיטין דברי ר' יהודה, ר' מאיר אומר מוחק משלפניו וכותב את השם על מה שמחק. ר' שמעון בן אלעזר אומר בשמו אין תולין את השם ואין כותבין את האזכרה על מקום הגרר, ר' חנינא בן עקיבא אומר יגנוז את כל היריעה.
(ו) טעה וכתב יסגירני אל אל עויל (איוב טז יא) מקיים את הראשון ומחטב את האחרון[4].
(ז) הכותב את השם אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, היה כותב שנים או שלשה שמות כאחת מפסיק ביניהם ומשיב.
(ח) הטובל את הקולמוס לא יתחיל מאותיות השם אלא מתחיל מאות שלפניו.
(ט) המוחק אות אחת מן השם עובר בלא תעשה, אמר ר' ישמעאל[5] לכך נאמר (דברים יב ג-ד) ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' אלהיכם, אבל הדיו שנטפה על גבי הכתב מותר למוחקו שלא היתה כוונתו אלא לתקן.
(י) הטועה את השיטה אינו תולה מנגד השיטין אלא נגד הטעות, גורר אחת וכותב שתים שתים וכותב שלש ובלבד שלא יגרור שלש.
(יא) אין עושין שמע, הלל, מגילה, לתינוקות, ר' יהודה מתיר מן בראשית עד המבול, מן ויקרא עד ויהי ביום השמיני, ושאר כל הספרים אסור, אם עתיד הוא להוסיף עליו הרי זה מותר.
(יב) אילו שמות הנחלקין, בית אל, בית און, באר שבע, צפנת פענח, פוטי פרע, בן אוני, ידיד יה[6], הללו יה, וחרה אף, וחרה אפי, ר' יוסי אומר אין נחלקין, אבל הכל שוין שאין חולקין עמיאל, עמינדב, צוריאל, צורישדי.
(יג) אילו שמות שאין נחלקין, ישראל, ראובן, געתם, פוטיפר, נבוכדנאצר, עמיאל, צוריאל, צורישדי.
(יד) הכותב את השם על בשרו לא ירחוץ ולא יסוך, ר' יוסי מתיר ובלבד שלא ישפשף, על קרן הפרה ועל כרעי המטה גוררן וגונזן, על האבן שומטה וגונזה.
(טו) ספר שנחתך על התפר שלו, אחת חוזר ויתפור, שנית חוזר ויתפור, שלישית אל יתפור.
(טז) והמחתך בספרים בחדשים מותר בישנים אסור, מקק הספרים מקק התפילין מקק מטפחות הספרים הרי אילו יגנזו, אבל לא יניחם במקום הטינה אלא במקום התורפה והם מרקיבים מאיליהן.
(יז) מעשה בר' חלפתא שהלך לפני רבן גמליאל ומצאו יושב על שולחנו ובידו תרגום של איוב והיה קורא בו, אמר לו הרשני לומר מה שראו עיני, אמר לו אמור, אמר לו צופה הייתי ברבן גמליאל הזקן אבי אביך שהיה יושב על גבי הבניין בהר הבית והביאו לפניו תרגום של איוב ואמר לבנאין סלקו את השורה ושקעו זה תחתיו, רבי אומר שתי תשובות בדבר, אחד טיט בהר הבית מניין, ועוד שאינו רשאי לאבדן ביד אלא מניחן במקום התורפה והן מרקיבין מאיליהן[7].
(יח) המשאיל ספר תורה לחבירו אינו רשאי להשאילו לאחר, אם יודע לקרות קורא בו, אם להתלמד בו הרי זה אסור.
(יט) המפקיד ספר תורה אצל חבירו גוללו כל שנים עשר חדש, ואם יודע לקרות קורא בו ,ואם בשבילו פותחו הרי זה אסור ,סומכוס אומר חדש גוללו אחד לשלשים יום ישן אחד לשנים עשר חדש, ור' אלעזר אומר אחד חדש ואחד ישן גוללו אחד לשנים עשר חדש.
(כ) כל השלמות האמורים בשיר השירים כולם קודש חוץ מאחד שהוא חול ,ואיזה זה, זה הנה מטתו שלשלמה (שיר השירים ג ז), ויש אומרים האלף לך שלמה (שם ה יב).
(כא) כל מלכייא האמורים בדניאל כולם חול חוץ מאחד שהוא קודש, ואיזה זה, זה מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך (דניאל ב לו), ויש אומרים מרי חלמא לשנאך ופשריה לערך (שם ד טז).