מסכת כלה רבתי/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מסכת כלה רבתי א

(א) כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה שלא טבלה, מה נדה שלא טבלה אסורה לבעלה אף כלה בלא ברכה אסורה לבעלה. גמ': אמר רבא באי זו ברכה אמרו, ברכת שבעה ולא ברכת האירוסין, ואי זו ברכת האירוסין, אמר רב יהודה ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקידושין ברוך אתה ה' מקדש ישראל על ידי חופה וקידושין, [ושבע] ברכות היכי מברכינן, אמר רבי לוי בורא פרי הגפן, ושהכל ברא לכבודו, ויוצר האדם, ואשר יצר, שוש תשיש, שמח תשמח, ברוך אתה ה' אשר ברא, מיתיבי לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא (שמות כ ז, דברים ח יא) כיצד, כגון המברך ברכה שאינה צריכה לגופה, והכא כיון דמברך בורא פרי הגפן היכי עביד דטעים ליה, והאמר מר (פסחים קה:) טעמו פגמו, דמסריק בידיה ושתי, התינח דאיכא חמרא, ליכא חמרא אמאי מקדש, אשיכרא, בכפרני מאי, אשיכרא או אריפתא, איבעיא להו ברך להו לכולהו שלא כסדר מאי, או חסר אחת מהן מאי, תא שמע ברכות אין מעכבות זו את זו, ולוי איקלע לבי הילולא ובריך שית, [לבר יין], קא משמע לן דאף על גב דחסר לא חייש, דלמא שאני התם דאמר חד יצירה.

(ב) ומנין לברכת כלה מן התורה שנאמר (בראשית כד ס) ויברכו את רבקה. גמ': מידי בכוס ברכוה, אלא אסמכתא היא, ורבי יוחנן אמר מהכא ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו (שם א כח), אלא מעתה בחיות דכתיב בהו (שם פסוק כב) ויברך אותם אלהים הכי נמי, אלא משום דכתיב (שם ב כב) ויבן ה' אלהים את הצלע, ותאנה שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בנייתא.

(ג) ומנין שאפילו אלמנה צריכה ברכה שנאמר (רות ד ב) ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים, (שם פסוק יא) יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם. גמ': שמע מינה תרתי, שמע מינה שברכת חתנים בעשרה, ושמע מינה אפילו אלמון עם אלמנה מברך, מיתיבי במה מברכין בבחור שנשא בתולה ובחור שנשא אלמנה ואלמון שנשא בתולה, אבל אלמון עם אלמנה לא, התם בשבעת ימים.

(ד) כלה כיון שנבעלה יום ראשון אסורה לבעלה כל שבעת ימים דברי רבי אליעזר, ורבי יהושע אומר עד שיבדוק הדבר, אם היתה נדה בבית [אביה] אסורה ואם לאו מותרת. גמ': במאי קא מפלגי, רבי אליעזר מסיק אדעתיה דילמא חזייא דם ולא ידעה, רבי יהושע מסיק אדעתיה איפשר למיבדק, וכמה זמן רבי יהושע אומר שלשה ימים.

(ה) שאלו תלמידיו את רבי אליעזר מהו לשתות בכלה כל זמן שבעלה מיסב, אמר להם כל השותה בכלה כאילו שותה בזונה, אמרו לו והלא בנות תלמידי חכמים יש בהן דרך ארץ, אמר להם חס ושלום כל מי שאין ריח תורה על פיו אין בו דרך ארץ, הכריז רבי אלעזר בן עזריה בארבע מאות שופרות שכל המקבל כוס מיד כלה אין לו מחילה לעולם. גמ': [במאי קמפלגי], רבנן סברי כיון דבת תלמיד חכם היא במנהגא דאביה תפשה, ורבי אליעזר אומר לך לעולם אשה כבעלה, כדתניא (עבודה זרה לט.) מעשה באשה אחת שהיתה נשואה לתלמיד חכם והיתה קושרת לו קשר תפלין על ידו בכל יום, מת תלמיד חכם ונשאה למוכס והיתה קושרת לו קשר מוכסין על ידיו; הכריז רבי אלעזר בן עזריה בארבע מאות שופרות שכל המקבל כוס מיד כלה אין לו מחילה לעולם. שמע מינה הירהור כמעשה דמי, ואי סלקא דעתא לאו כמעשה דמי היכי מחמרי ואמרי אין לו מחילה לעולם, לעולם אימא לך הירהור לאו כמעשה דמי, דכתיב (תהלים סו יח) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה', ושאני אשת איש דחמירא טפי, דרש רבא מאי דכתיב (שם כה ח) טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, בוא וראה צדקותיו של הקדוש ברוך הוא, שכל המעלה בלבו לעשות מצוה ונאנס עליה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, וכל המעלה בלבו לעשות חטא עד שעת מעשה לא מיחייב, דכתיב און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'.

(ו) הקורא פסוק משיר השירים ועשאו כמין זמר וכן הקורא פסוק שלא בזמנו מביא רעה לעולם, מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא ואומרת רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנים בו גוים לעבודה זרה, אומר לה הקדוש ברוך הוא בתי אם כן מה יעשו בני בשעה שהם שמחים, אומרת לפניו רבונו של עולם אם תלמידי חכמים הם יעסקו בתורה ובמשנה ובתלמוד בהלכות ובאגדות, ואם עמי הארץ הם יעסקו בהלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג, העיד רבי שמעון בן אלעזר משום רבי יהודה בן חנניה כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם, [שנאמר (משלי טו כג) ודבר בעתו מה טוב]. גמ': היכי דמי כמין זמר, כגון דזמיר ביה ודעתיה על הירהור, ופסוק בלא זמנו דאמר בקינות, אמר רבא פסוק בזמנו בנחמות בשעת שבעה.

(ז) המשגר כוס של ברכה לאשה שלא מדעת בעלה חייב מיתה מפני שדעתו רבה עליו, רבי אומר מפני שיצר הרע רבה עליו. גמ': אמר רבא למה נקרא שמה אשה שהיא אש, איש שהוא אש, יו"ד דאיש ה"א דאשה הרי שם מוטל ביניהם, נתחממו הרי השם מסתלק מביניהם ונשתייר אש ואש.

(ח) וכן בני חבורה ששגרו כוס של ברכה לאשה שלא מדעת בעלה כולן חייבין מיתה מפני שדעתן רבה עליהן, ורבי אומר מפני שיצר הרע רבה עליהן. גמ': למה לי למימר וכן בני חבורה, מהו דתימא יחיד הוא דאסור אבל חבורה לא, קא משמע לן דכיון דלאו מדעת בעלה כל פירוץ רתח מגויה.

(ט) המרצה מעות לאשה מידו לידה אף מידה לידו בשביל שיסתכל בה אפילו גדול כמשה רבינו שקבל תורה מסיני לא ינקה מדינה של גיהנם, שנאמר (משלי יא כא) יד ליד לא ינקה רע. גמ': השתא כוס של ברכה אמור מעות מיבעיא, התם שלא מדעת הכא אף מדעת, אי נמי התם דלא מהרהר הכא במהרהר אסור, תאנא וכן הכלה שמשגרת לפני הכלה משאות השולחן.

(י) הרי הוא אומר (במדבר לא נ) ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על נפשותינו לפני ה', אצעדה זו בירית, צמיד אלו השירין, עגיל זה דפוס של דדין, כומז זה דפוס של בית הרחם, למה לכפר על נפשותינו לפני ה', אמר להם משה שמא חזרתם לקלקולכם הראשון, אמרו לו ולא נפקד ממנו איש (שם פסוק מט), אמר להם אם כן כפרה זו למה, אמרו לו אם ידי עבירה יצאנו ידי הרהור לא יצאנו, מכאן אמרו חכמים כל הנוגע באצבע קטנה של אשה כאלו נוגע במקום העיקר. גמ': כיון דאתו אמר להם משה הרגו כל זכר בטף וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו (במדבר לא יז), מנא הוו ידעי, אמר רב שהעבירום לפני ציץ, בתולה אין פניה מוריקות בעולה פניה מוריקות, ואמר מר סימן לעבירה הדרוקן.

(יא) המסתכל בעקבה של אשה הויין ליה בנים בעלי מומין ממעי אמן, חגרים סומין אלמין חרשין מפני מה, רבי אליעזר אומר מפני שתובעה למטה ואינה נתבעת לו, רבי יהושע אומר מפני שאומרת לו בשעת תשמיש אנוסה אני, ור' עקיבא אומר מפני שמספרים בשנאת חנם. גמ': אמר רבא ובאשתו אמרו, אמרו לו לא שבק מר חיי לכל בריה, אלא היכי דמי ביאה כדבעינן למימר קמן, והוא דמעברא בהאי ביאה; רבי אליעזר אומר מפני שתובעה. הא תרויהו באונס קא עסקי, במאי קא מפלגי, מר סבר אונס דקמי ביאה הוא דגרים, ומר סבר אונס זמן ביאה הוא דגרים.

(יב) רבי נחמיה אומר בעבור שנאת חנם אשתו של אדם מפלת נפלים, ובניו מתים קטנים, ומריבה רבה בתוך ביתו. גמ': בשלמא מריבה, שנאת חנם גוררת ריב, דכתיב (משלי י יב) שנאה תעורר מדנים, אלא מפלת נפלים מנא לן, דכתיב (ירמיה ב ל) לשוא הכיתי את בניכם-על עסקי שוא.

(יג) אמר רבי יוחנן בן דהבאי ארבעה דברים שחו לי מלאכי השרת, ואלו הן: חגרין סומין אלמין חרשין, חגרין מפני מה הויין מפני שהופכין את שלחנם, סומין מפני מה הויין מפני שמסתכלין באותו מקום, אלמין מפני מה הויין מפני שמנשקין באותו מקום, חרשין מפני מה הויין מפני שמספרין בשעת תשמיש. גמ': אמר רבא כל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה, הוא הפך שולחנו לפיכך יהפך רגלי זרעו, הוא נסתכל בדבר הנסתר מכל לפיכך הכל יהיה נסתר מזרעו, הוא עזב פה המדבר שבו ניתנה הנשיקה ונשק הסתום לפיכך נסתם פי זרעו, הוא מספר בשעה שהיה לו לחרוש לפיכך נחרש אזן זרעו, למה נקרא שמו חרש, שהוא חורש, שנאמר (בראשית לד ה) והחריש יעקב עד בואם, אמר רבא וכולהו הני דאיעברה בהאי ביאה.

(יד) וחכמים אומרים אין הלכה כרבי יוחנן בן דהבאי אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה, הא למה זה דומה לבשר הבא מבית הטבח ולדג הבא מבית הצייד, רצה לאוכלו במלח אוכלו, מבושל אוכלו, צלי על גבי גחלים אוכלו. גמ': מכדי רבי יוחנן בן דהבאי לאו מנפשיה קאמר, מאי טעמא לא הודו ליה רבנן, דאמר רבי יוחנן אסורים הם, אמרו ליה רבנן כי קאמרת משמיה דמלאכי השרת הכי הוא, מיהו אסור אין איסור, אמר להו רבי יוחנן אודו לי מיהת דמשום הכי הוא, תדע דהא אותבוה רצה, ולמה לי למיתני לדג הבא מבית הצייד, מקמא אמרו ליה לבשר הבא מבית הטבח, אמר להו מה לבשר רצה לאוכלו בחלב אינו אוכלו, הדר אמרו ליה לדג הבא מבית הצייד.

(טו) שאלו את אימא שלום אשתו של רבי אליעזר אחותו של רבן גמליאל מפני מה בניך יפים, בשעת תשמיש מהו אצליך, אמרה להם לא היה מספר עמי לא במשמרה ראשונה ולא במשמרה אחרונה אלא באמצעית, ומגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד, אמרתי לו כל כך למה אמר לי כדי שלא תעלה על דעתי אשה אחרת ונמצאו בני באים לידי ממזרות. גמ': מעיקרא אמרו לה בניך יפים, איכספא לא הוה בעיא למימר להו, אמרו תורה אנו צריכים ללמוד ואנו מתביישין, בשעת התשמיש מהו אצליך, כיון דחזאי הכי אמרה להו כל עובדיה, לא במשמרה ראשונה ולא במשמרה אחרונה שהן זמן ביאה, אלא באמצעית שאין בה זמן ביאה.

(טז) מכאן אמרו עשרה כממזרים ואינם ממזרים, ואלו הן: בני נדה, בני נדוי, בני אמה, בני שנואה, בני אנוסה, בני מפותה, בני גרושת הלב, בני תמורה, בני שכורה, [בני ערבוביא], ויש אומרים אף בני חצופה ובני ישינה והבועל ארוסתו בבית חמיו. גמ': בני נדה סופן להצטרע, בני נדוי סופן להנדות מקהל ישראל, בני אמה סופן שהם מתרחקין מעיקר קדושה, בני שנואה סופן שהם שונאים את המצות, בני אנוסה סופן שהן אנוסין, בני מפותה סופן שמפתין את לבן, בני גרושת הלב סופן שהן מגרשין כל טוב ומדבקין ברע, בני תמורה סופן שממירין את ביתם, בני שכורה שיוצאין בניה כאילו שכורין [כאילו הם שוטים], שנאמר (שמואל-א א יד) ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין, ומתרגמינן את משתטיא, [בני ערבוביא סופן שיצאו לתרבות רעה כמו המשומדים], בני חצופה אלו עזי פנים, בני ישינה אלו העצלנים, והבועל ארוסתו בבית חמיו פליגו בה רב ושמואל, חד אמר הולד ממזר וחד אמר הולד שתוקי.

(יז) בא מבית הכסא ושמש הויין לו בנים נכפין, מפני ששד של בית הכסא נלוה עמו, עד מתי ישהה וישמש עד שיעור חצי מיל, הקיז דם ושמש הויין לו בנים ויתקין. [גמ':] ויתקין אלו בני בועלי נדות, ומכוערין בני בועלי ספק טהורות.

(יח) הקיזו שניהם ושמשו הויין ליה בנים בעלי ראתן, אימתי בזמן שלא טעמו כלום, המשמש מטתו שכור סופו נעקר, שניהם שכורים סופן נעקרים, המשמש מטתו מעומד אוחזתו אחילו. גמ': מאי אחילו אשא דגרמי, מאי תקנתיה קמחא דטלופחי בחמרא, אמר שמואל כל הרפואות אדם עושה אותן כשהוא ריקן וזה אפילו שבע, וכל הרפואות אין נעשין אלא על גבי קרקע וזה אפילו רגלו אחת בארץ ורגלו אחת במטה, וכל הרפואות שלשה ושבעה ושנים עשר וזה עד שיתרפא.

(יט) האוכל משקל דינר קצח לבו נעקר, ארבעים אגוזים לבו נעקר, ארבעים בצים לבו נעקר, רביעית של דבש לבו נעקר. גמ': אמר רב יוסף ועל לב ריקן.

(כ) הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב, רבן שמעון בן גמליאל אומר קצח אחד מסימני מות הוא, הישן במזרח גרנו דמו בראשו. [גמ':] קשיא דרבנן אדרבנן, הא באפאי הא בחי.

(כא) האוכל בשר שור שמן בלפת בלילי ארבעה עשר או בלילי חמשה עשר וישן ללבנה, אפילו בתקופת תמוז דמו בראשו. גמ': מאי טעמא דקריר מיניה וחליש.

(כב) העומד לפני הנר ערום נכפה, המשמש מטתו לאור הנר הויין ליה בנים נכפים. גמ': איבעיא להו מהו לכבותה ביום טוב, תא שמע אסור לכבות את הנר ביום טוב, איפשר לעשות מחיצה או לכפות כלי עליה.

(כג) המשמש מטתו מיושב אוחזתו דיריא, מאי תקנתיה ירוק של קוצים, הוא למטה והיא למעלה הרי זה דרך עזות ואוחזתו דיליריא, היא למטה והוא למעלה הרי זה דרך ביאה, שמשו שניהם כאחד הרי זה דרך עקש. גמ': היכי דמי כגון דיתבי לצדדין ומתוך כך הולד יצא עקש, אמר רבא תבעה בשעתא דזרע צריך למיחמי זרעיה במפולת יד כראוי, לפי שהכל מן הזריעה, תנא המשמש מטתו על המטה שהתינוק ישן עליה אותו תינוק נכפה, ולא אמרן אלא דלא נאים אבל נאים לית לן בה.

---

---

שולי הגליון

---

---

· הבא >מעבר לתחילת הדף