מסכת כלה/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

מסכת כלה TriangleArrow-Left.png א

· הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

(א) כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, מה נדה שלא טבלה אסורה לבעלה אף כלה בלא ברכה אסורה לבעלה.

(ב) [1]ומניין לברכת חתנים מן התורה שנאמר (בראשית כד ס) ויברכו את רבקה [ויאמרו לה אחותינו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שונאיו].

(ג) ומניין שאפילו אלמנה אסורה שנאמר (רות ד ב, ושם פסוקים יא-יב) ויקח עשרה אנשים מזקני העיר [ויאמר שבו פה וישבו], ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם, ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה מן הזרע אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת.

(ד) כלה שנבעלה יום ראשון אסורה כל שבעה[2] דברי רבי אליעזר, רבי יהושע אומר עד יום השלישי[3], ואם היתה נדה בבית אביה אסורה ואם לאו מותרת.

(ה) שאלו את רבי אליעזר מהו לשתות מיד הכלה כל זמן שבעלה מיסב עמה, אמר להן כל השותה מיד כלה כאילו שותה בזונה, אמרו לו והלא כל בנות תלמידי חכמים[4] יש בהן דרך ארץ, אמר להן חס ושלום, כל מי שאין התורה עוברת על פיו אין בו דרך ארץ, הכריז רבי אלעזר בן עזריה בשלש מאות שופרות [ואמר כלה אחת בנות תלמידי חכמים ואחת בנות עמי הארץ השותה בכלה כשותה בזונה, ועוד אמרו] כל המקבל כוס מיד כלה ושותהו אין לו חלק לעולם הבא.

(ו) [5]הקורא פסוק משיר השירים ועשהו כמין זמר, וכן הקורא פסוק מדברי תורה [בבית המשתאות] שלא בזמנו מביא מבול לעולם, מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא ואומרת, רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור המנגנים בו גוים, אומר לה בתי אם כן בשעה שהן שמחים מה יהיו עושין, אומרת לפניו רבונו של עולם אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה ובתלמוד ובמדרש ובאגדות, ואם עם הארץ[6] הוא יעסוק בהלכות הפסח בפסח ושל עצרת בעצרת ושל חג בחג, העיד רבי שמעון ואמר כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם [שנאמר (משלי טו כג) ודבר בעתו מה טוב].

(ז) המשגר כוס של ברכה לאשה שלא מדעת בעלה חייב מיתה מפני שדעתו רבה עליה, רבי אומר מפני שיצר הרע רבה עליה.

(ח) וכן בני חבורה ששגרו כוס של ברכה לאשה שלא מדעת בעלה חייבין מיתה מפני שדעתן רבה (עליהן) [עליה], רבי אומר מפני שיצרן רבה (עליהן) [עליה].

(ט) המרצה מעות לאשה מידו לידה בשביל להסתכל בה אפילו הוא כמשה רבינו שקבל תורה מהר סיני לא ינקה מדינה של גיהנם, שנאמר (משלי יא כא) יד ליד לא ינקה רע[7].

(י) [8]הרי הוא אומר (במדבר לא נ) ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על נפשותינו לפני ה', אצעדה זו בירית, וצמיד אלו השירים[9], ועגיל זה דפוס של בית הדדים, כומז זה דפוס של בית הרחם, לכפר על נפשותינו לפני ה', אמר להם משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון, אמרו לו לא נפקד ממנו איש, אם כן כפרה זו למה, אמרו לו אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו, מיכן אמרו חכמים כל הנוגע כאצבע קטנה של אשה כאילו נוגע באותו מקום [וכל המסתכל באשה בכוונה כאילו בא עליה].

(יא) כל המסתכל בעקיבה של אשה הויין לו בנים בעלי מומין, חגרין סומין אלמין חרשין ממעי אימן מניין, רבי אליעזר אומר מפני שתבעה למטה ואינה נתבעת, רבי יהושע אומר מפני שאומרת בשעת בעילה אנוסה אני, רבי עקיבא אומר מפני שמספרין בשנאת חנם[10].

(יב) [11] רבי נחמיה אומר בעון שנאת חנם אשתו מפלת נפלים ומריבה רבה בתוך ביתו ובניו ובנותיו מתים כשהם קטנים, רבי נהוראי אומר כל המבייש פני חבירו סוף הוא מתבייש, ולא עוד אלא שמלאכי השרת[12] דוחפין אותו וטורדין אותו מן העולם ומראין קלונו לכל באי עולם, וכל מי שיש בו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא שנאמר (שמות כ כ) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, [וכל מי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו תחת הר סיני].

(יג) [13] אמר רבי יוחנן ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת, ואלו הן, חיגרין סומין אילמין חרשין, חיגרין מפני מה מפני שהופכין את שולחנם [ועושים כמעשה בהמות], סומין מפני מה מפני שמסתכלין באותו מקום, אילמין מפני מה מפני שנושקין באותו מקום, חרשין מפני מה מפני שמספרין בשעת תשמיש, וחכמים אומרים [אין הלכה כרבי יוחנן, אלא] כל מה שרוצה אדם לעשות באשתו עושה, אין הדבר דומה אלא לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאוכלו צלי אוכלו על גבי גחלים אוכלו.

(יד) שאלו את אימא שלום אשתו של רבי אליעזר אחותו של רבן גמליאל, אמרו לה מפני מה בנייך יפין, ובשעת תשמיש מה הוא אצליך, אמרה להן לא היה מספר עמי לא במשמרה ראשונה ולא במשמרה אחרונה אלא הבינונית, מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד, אמרתי לו כל כך למה, אמר לי שלא תעלה על דעתי באשה אחרת ונמצאו בני באין לידי ממזרות.

(טו) מכאן אמרו עשרה הן כממזרין ואינן ממזרין, ואלו הן, בני אמה, בני שפחה, בני שנואה, בני נדה, בני נדוי, בני תמורה, בני מריבה, בני שכורה, בני גרושת הלב, בני ערבוביא, ויש אומרים אף בני ישינה והבועל ארוסתו בבית חמיו שלא בכתובה, הויין לו בנים ויתקין [14] אלו בועלי נדות, מכוערין אלו בני טהורות ספק.

(טז) היוצא מבית הכסא ושימש הויין לו בנים נכפין, מפני ששד של בית הכסא נילווה עמו, עד כמה ישהא וישמש, שיעור מהלך חצי מיל, הקיז דם ושמש הויין לו בנים ויתקין.

(יז) הקיזו שניהם ושמשו הויין לו בנים בעלי ראתן, אימתי בזמן שלא טעמו כלום[15].

(יח) המשמש מטתו מעומד אוחזתו אחילו, וזו היא אש של עצמות, ואיזוהי רפואתו קמח של עדשים ויין, כל הרפואות כולן אדם עושה אותן כשהוא שבע וזו כשהוא רעב, כל הרפואות כולן אדם עושה אותן על גבי רגליו וזו עושה אותה רגלו אחת במטה ורגלו אחת בארץ, כל הרפואות כולן אין אדם עושה אותן אלא עד שלש שעות ושלש פעמים וזו עושה אותה עד שיתרפא.

(יט) הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב, רבן שמעון בן גמליאל אומר הקצח הזה אחד מששים סמני המות, והישן למזרח גרנו דמו בראשו, (ולא אמרו אלא באפוי וזה אינו באפוי[16]), האוכל משקל דינר קצח לבו נעקר, ארבעים בצים לבו נעקר, ארבעים אגוזים, רביעית דבש, לבו נעקר.

(כ) כיוצא בו האוכל בשר שור שמן בלפת בלילי ארבעה עשר ובלילי חמשה עשר וישן בלבנה, אפילו בתקופת תמוז דמו כראשו.

(כא) [המשמש מיטתו שיכור ליבו נעקר, שניהם שיכורין ליבן נעקר], המשמש מטתו לאור הנר הויין לו בנים נכפין[17], המשמש מטתו מיושב אוחזתו דלריא[18], ואיזוהי רפואתו, ארקין של קוצים, הוא מלמטה והיא מלמעלה אוחזתו עוית, הוא מלמעלה והיא מלמטה זה דרכן של בני אדם, שימשו שניהם כאחד הרי זה דרך עיקש.

(כב) רבי יהודה אומר עז פנים לגיהנם ובוש פנים לגן עדן[19], עז פנים רבי אליעזר אומר ממזר, רבי יהושע אומר בן הנדה, רבי עקיבא אומר ממזר ובן הנדה.

(כג) פעם אחת היו זקנים יושבים בשער ועברו לפניהם שני תינוקות, אחר כיסה את ראשו ואחד גילה את ראשו, זה שגילה את ראשו רבי אליעזר אומר ממזר רבי יהושע אומר בן הנדה רבי עקיבא אומר ממזר וכן הנדה, אמרו לו לרבי עקיבא היאך מלאך לכך לעבור על דברי חבריך, אמר להן (זה) אני אקיימנו, הלך אצל אמו של תינוק וראה שהיתה יושבת ומוכרת קיטנית בשוק, אמר לה בתי אם את אומרת לי דבר שאני שואלך אני מביאך לחיי העולם הבא, אמרה לו השבע לי, היה רבי עקיבא נשבע בשפתיו ומבטל בליבו, אמר לה בנך זה מה טיבו, אמרה לו כשנכנסתי לחופה נדה הייתי ופירש ממני בעלי ובא עלי שושביני והיה לי בן זה, נמצא התינוק ממזר ובן הנדה, אמרו גדול היה רבי עקיבא שהוביש[20] את רבותיו, באותה שעה אמרו ברוך ה' אלהי ישראל שגילה סודו לרבי עקיבא בן יוסף.

(כד) אמר רבי אחי[21] ב"ר יאשיה כל המצפה[22] בנשים סוף בא לידי עבירה, וכל המפנה עצמו מן העבירה ולא עשאה אפילו הוא ישראל ראוי הוא להעלות עולה ככהן גדול על גבי המזבח, שנאמר (שמות כד ה) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות, וכל מי שעושה את עצמו עצל מן העבירה ולא עשאה ניזון מזיו שכינה כמלאכי השרת, שנאמר (שם פסוק יא) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו.

(כה) רבי אליעזר בן יעקב אומר כל המוציא שכבת זרע לבטלה כאילו הורג את הנפש, שנאמר (ישעיה נ ה) שוחטי הילדים בנחלים, אל תקרי שוחטי אלא סוחטי[23], וחכמים אומרים כאילו עובד עבורה זרה, [שנאמר (שם) הנחמים באלים תחת כל עץ רענן] (וכל המחליף כדבורו כאילו עובד עבודה זרה[24], שנאמר (בראשית כז יב) אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע, ואין מתעתע אלא עבודה זרה, שנאמר (ירמיה נא יח) הבל המה מעשה תעתועים[25]).

(כו) הנחמים כאלים מכאן אמרו חכמים אין אדם רשאי ליתן ידו לאמה שלו, שלש ידות הן ושלשתן לקציצה[26], יד לאמה תקצץ, יד לעין תקצץ, יד לחסודה תקצץ, יד לאמה תקצץ מפני שמחממת, יד לעין מפני שמסמא, יד לחסודה מפני שמביאה לידי שפיכות דמים.

(כז) [רבי אומר] הנחמים כאלים-כל המחמם עצמו להוציא זרע לבטלה חשוב כבהמה, מה בהמה אינה מקפדת[27] ואינה עומדת אלא לשחיטה ואין לה חלק לעולם הבא, אף הוא אין לו חלק לעולם הבא, עליו אמר שלמה בחכמתו (קהלת ג כא) מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה-זו נשמתן של צדיקים שאין מחממין את עצמן ואין מוציאין שכבת זרע לבטלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ-זו נשמתן של רשעים שמחממין את עצמן ומוציאין שכבת זרע לבטלה.

(כח) שכל המחמם את עצמו חייב מיתה[28], וכל המקשה את עצמו הרי זה משומד, שנאמר (בראשית לח י) וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו, קטנים מקבלין פני שכינה שנאמר (תהלים כב לא) זרע יעבדנו.

(כט) [29]בעון מה בניו של אדם מתים, רבי אליעזר אומר בעון נדרים, שנאמר[30] (ירמיה ב ל) לשוא הכיתי את בניכם.

(ל) רבי יהושע אומר בעון ביטול תורה קטנים מתים, שנאמר (הושע ד ו) ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני.

(לא) רבי עקיבא אומר כל שאינו עוסק בתורה גורם עניות לבניו, מה יעשה אדם ויהיו בניו עשירים, יעשה חפצי שמים וחפצי אשתו, ואלו הן חפצי שמים יפזר מעותיו לעניים, שנאמר (תהלים קיב ט) פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד.

(לב) אמרו עליו על רבי טרפון שהיה עשיר גדול ולא היה נותן מתנות לאביונים, פעם אחת מצאו רבי עקיבא אמר לו רבי רצונך שאקח לך עיר אחת או שתים אמר לו הן, מיד עמד רבי טרפון ונתן לו ארבעת אלפים דינר זהב, נטלן רבי עקיבא וחילקן לעניים, לימים מצאו רבי טרפון אמר לו עקיבא היכן העיירות שלקחת לי, תפסו בידו והוליכו לבית המדרש והביא ספר תהלים והניחו לפניהם, והיו קורין והולכין עד שהגיעו לפסוק זה פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד, [אמר לו זו העיר שקניתי לך], עמד רבי טרפון ונשקו על ראשו, אמר לו רבי אלופי, רבי בחכמה ואלופי בדרך ארץ, [והוסיף לו ממון לבזבז].

(לג) שוב מעשה ברבי טרפון שהיה אוכל קציעות מפרדס שלו, בא עריס שלו ומצאו, הכהו מכה רבה ולא אמר לו שהוא רבי טרפון, עד שעמד אותו אריס והכירו, כיון שהכירו קרע בגדיו ותלש בשערו והיה צועק ובוכה ומתנפל לפני רגליו, אמר לו אדוני מרי מחול לי, וכל כך למה שלא רצה להשתמש בכתר תורה[31], שכל המשתמש בכתר תורה אין לו חלק לעולם הבא, ואלו הן חפצי אשתו, רבי אליעזר אומר יפתה אותה בשעת תשמיש, רבי יהודה אומר ישמחנה בשעת תשמיש בדבר מצוה, שנאמר (קהלת ח ה) שומר מצוה לא ידע דבר רע, הרוצה שיהיו בניו בעלי חכמה[32] ימשמש במעשיו[33].

(לד) רבי אליעזר בן יעקב אומר אין תלמיד חכם רשאי למשמש במעשיו וליתן מעותיו לארנקי של צדקה של עמי הארץ אלא אם כן ממונה עליה כרבי חנינא בן תרדיון[34], [אמרו עליו על רבי חנינא בן תרדיון שפעם אחת נתחלפו לו מעות פורים במעות של צדקה והיה יושב ותמיה ואמר אוי לי שמא נתחייבתי מיתה לשמים, עד שהיה יושב ותמיה בא קסטינר ואמר לו רבי גזרו עליך לכורכך ולשורפך בתורתך ולישראל עמך, ועמד וכרכוהו בתורתו והקיפוהו חבילי זמורות והציץ בו האור, והיה אור מצטנן ומתרחק ממנו, עמד קסטינר בבהלה אמר לו רבי אתה הוא שגזרו לשרפך אמר לו הן, אמר לו ולמה האור מכבה, אמר לו השבעתיו בשם קוני שלא יגע בי עד שאדע אם גזרו עלי מן השמים, המתן לי שעה אחת והודיעך, היה קסטינר יושב ותמיה, אמר הללו שגוזרין מיתה וחיים לעצמן למה עול מלכות עליהם, אמר לו קום וכל מה שמלכות רוצה לעשות בי יעשה, אמר לו ריקה הסכימה עלי גזירה מן השמים, ואם אין אתה הורגיני הרבה הורגים יש למקום, הרבה דובים ונמרים ואריות וזאבים, והרבה נחשים ועקרבים שיפגעו בי, אלא סוף שהמקום עתיד להפרע דמי מידך, וידע קסטינר שכך היא המידה, מיד עמד ונפל על פניו וכיון אבד והשמיע קולו מתוך האש ואמר באשר תמותי אמות ושם אקבר (רות א יז), באשר תחיה אחיה, יצאה בת קול ואמה רבי חנינא בן תרדיון וקסטנירו מזומנין לחיי העולם הבא[35]].

(לה) רבי אליעזר אומר הנותן שלום לרבו חייב מיתה, בן עזאי אומר כל הנותן שלום לרבו ומחזיר לו וחולק על ישיבתו[36]חייב מיתה, וכל האומר דבר מפי חכם שלא גמרו ממנו גורם לשכינה שתסתלק מישראל, וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר (אסתר ב כב) ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי[37], ואיזוהי רבו כל שלימדו משנה ותלמוד אבל לא מקרא דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר כל שרוב תלמודו ממנו, רבי יוסי אומר כל שהאיר עיניו במשנתו, (ואם היה סומא לא יאמר לו שקעה החמה אלא יאמר לו סלוק תפילתך[38]).



שולי הגליון


  1. (עי' כתובות ז.).
  2. נ"א נוסף ואסור ליטול ממנה כוס כל שבעה.
  3. נ"א עד שיבדוק הדבר.
  4. נ"א בני/בנות ישראל
  5. (סנהדרין קא. עיי"ש).
  6. נ"א ובעלי מקרא במקרא, ובעלי משנה במשנה בהלכות הפסח וכו'
  7. (ברכות סא., עירובין יח:).
  8. (שבת סד. עיי"ש).
  9. נ"א השיחים.
  10. נ"א מפני שאומרת בשעת טהרתה טמאה אני.
  11. (שבת לב:).
  12. נ"א חבלה.
  13. (נדרים כ.).
  14. נ"א נוסף חלשין/מצורעין.
  15. (כתובות עז:, גיטין ע.).
  16. הגר"א מ"ז.
  17. (פסחים קיב:).
  18. (גיטין ע.).
  19. (אבות פ"ה מ"כ עיי"ש).
  20. נ"א שהכחיש.
  21. נ"א יוחאי.
  22. נ"א כל המפנה דעתו.
  23. (נדה יג.).
  24. (סנהדרין צב.).
  25. הגר"א מ"ז.
  26. (עי' שבת קח:).
  27. נ"א נוסף: אינה מקפדת ועושה, כן הוא, מה בהמה אינה ידיעתה למיתה אף הוא, מה בהמה אינה עומדת אלא לשחיטה וכו'.
  28. נ"א כל המחמם עצמו ומוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה שנאמר (בראשית לח ז) ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימיתיהו ה', וכל המקשה עצמו וכו'.
  29. (שבת לב: עיי"ש).
  30. נ"א שנאמר (קהלת ה ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו' וחבל את מעשה ידיך, רבי נתן אומר בעון מזוזה דכתיב (דברים יא כ-כא) על מזוזות בתיך ובשעריך למען ירבו ימיכם וימי בניכם, רבי נהוראי אומר בעון ציצית דכתיב (ירמיה ב לד) גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים וגו', רבי יהושע אומר וכו'.
  31. (נדרים סב. עיי"ש).
  32. נ"א זכרים בעלי תורה.
  33. נ"א נוסף ויפתה את אשתו בשעת תשמיש.
  34. (בבא בתרא י:, ע"ז יז:).
  35. בכמה כתבי יד אינו, והמעשה כצורתו כאן צע"ק, דבגמ' (ע"ז יח.) הביאו את המעשה שנתחלפו לו מעות לשבח, וכאן נראה שהוא לגנאי, וכן מה שהייתה האש בורחת ממנו לא נראה כן מהגמ' (שם), ומה שהלך לשאול האם נגזר עליו מיתה נראה כלקוח ממעשה דר' ישמעאל בן אלישע (מדרש אלה אזכרה), ומה שאמר הרבה הורגים יש למקום וכו' נראה כלקוח ממעשה דפפוס ולולינוס (תענית יח:).
  36. (עי' ברכות כז:).
  37. (אבות פ"ו מ"ו, מגילה טו.).
  38. הגר"א מ"ז.
·
מעבר לתחילת הדף