מנחת חינוך/תקצח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שנצטווה מי שמת אחיו ולא הניח בנים וכו'. בר"מ בה' יבום ובטוש"ע אהע"ז בה' יבום ולהאריך צריך חיבור גדול ומכל מקום אכתוב קצת. כבר כתבתי במצוה הקודמת דדעת האחרונים דמי שיש לו אשה ח"ש וחב"ח דאין קידושין גמורים לח"מ רק לאשם ולמלקות מכל מקום זקוקה ליבום וחדשו הח"מ והב"ש שם בסי' מ"ד דאם יש לו עוד נשים ומת אין ביאתה וחליצתה של הח"ש וחב"ח פוטרת שאר הצרות דשאר נשים הם קידושין גמורים וזו אין קידושין גמורים ואיך תפטור ביאה וחליצה שלה שאר הנשים ע"ש ונראה ג"כ דאם ייבם אותה וייבם עוד צרתה אפשר אינו עובר בעשה דבית אחד וכו' או יבמה יבא עליה ולא על צרתה דזו לא הוי בית גמור כיון דאין קידושין גמורים וכן החולץ לה ואח"כ בא על צרתה אינו עובר בלאו דלא יבנה כיון דאינה זקוקה גמורה וצ"ע. והנה כתבתי לעיל דח"ע וחב"ח שנפלה אשתו לפני אח ישראל דהו"ל ספק זקוקה דקידושין של ח"ע וחב"ח הוי ספק קידושין וא"כ מותר האח לייבם אותה ממנ"פ אי תפסי קידושין הו"ל יבמה כיון דהוא אח מ"ל לכולו או לחציו ואי לא תפסי קידושין לא הוי אשת אח כלל. ונראה דוקא בקידשה בכסף או בשטר ולא בא עליה אבל אם בא עליה בצד זה אם נאמר שהקידושין תופסין חייב על צד עבדות משום א"א דהיא אשת חצי ב"ח כמבואר להדיא ביבמות דף מ"ה ע"ב ע"ש אם כן נראה פשוט דאם קידש אשה ח"ע וחב"ח ובא עליה ואח"כ נשתחררה האשה אסורה עליו מטעם סוטה דצד עבדות שלו בא על אשת איש ומ"ל עבד אחר שבא על א"א דנאסרה לבעלה או צד עבדות כיון דחייב משום אשת איש אם כן הו"ל סוטה ודעת רוב הראשונים דסוטה פטורה מיבום ואינה זקוקה כלל דטומאה כתיב בה כעריות עיין בר"מ ובש"ע סי' קע"ג אם כן בבא עליה אינה זקוקה כלל לאחיו ממ"נ אם אין קידושין תופסין לא הוי זקוקה ואי קידושין תופסין נבעלה לעבד והו"ל סוטה ופטורה מיבום וחליצה ואם בא עליה חייב אשם דלמא תופסין קידושין והו"ל סוטה לבעלה וחייב משום אשת אח רק בקידושין לחוד שפיר הוי ספק זקוקה והיבם רשאי לייבם אותה ממ"נ והדברים ברורים בס"ד. ויצא לנו הדין ג"כ בח"ע וחב"ח שקידש אשה ובא עליה ואח"כ נשתחרר אסור בה כי היא סוטה לחלק הב"ח שהי' הבעל וגם לדעת החולקין על ר"ת וסוברים דביאת כותי אסור בה לאחר שנתגייר מטעם בועל אם כן לצד השני שהי' אז עבדות אסורה בה כבועל ואסורה משני צדדים מצד בעל ובועל אך לשיטת ר"ת ע' בש"ע ה' סוטה אינו אסור מצד הבועל רק מצד חלק הב"ח צד הבעל אסורה עליו מטעם סוטה כנ"ב בס"ד. ואם אשת ישראל גמור נפלה לפני אחיו ח"ע וחב"ח כתבתי לעיל דהוי ספק זקוקה דלמא אין קדושין תופסין לא הוי זקוקה כלל דל"ש זיקה ליבם שאינו בן קידושין אם כן אסור ליבמה דלמא אין בו תפיסת קידושין ול"ש יבום ואסורה משום אשת אח שלא במקום מצוה כי אשת אחיו היא כי החצי חלק הב"ח הוא אחיו ומ"ל אחיו לכולו או לחצי'. אך אם נשתחרר קודם שמת אחיו אם כן יש בו תפיסת קידושין אם כן זקוקה לו לחצי הב"ח אבל לחצי העבדות שהי' לו כי בחצי שנשתחרר אינו אחיו של זה כי גר שנתגייר כו' אינה זקוקה לו אך אין נ"מ על כל פנים זקוקה לחציו וה"ה דמותר ליבמה דחלק אחיו מקיים מצות יבום וחלק שאינו אחיו הו"ל אשת זר ולמה לא ייבם אות'. אך נראה בכה"ג צריך לקדש אותה או שבביאה זו יקדש אותה על חציו השני' קידושין בעדים כדינו (כי יבום אינו ברור א"צ עדים) וגם יאמר הרי את מקודשת ככל דיני קידושין דאי אינו מקדש אותה אם כן החצי אח שלו קונה היבמה כדין תור' ונעשית א"א גמורה כי אשה הקנו לו מה"ש ולא שייך בזה הספק התקדשי לחצי' ע' בפ' השולח כי נקנית להחצי שלו והאיך יכול לבוא עליה הא חצי' השני שלו משתמש בא"א כמו שהבאנו מש"ס דיבמות דהיא אשת חצי השני וחצי זה בא על א"א ע"כ צריך לקדש אותה כד"ת ואין כאן התקדשי לחצי' כי אין כאן שיור דחצי היא יבמה שלו ונעשית א"א ולחצי השני מקדשה אבל בלא קידושין פשוט דאסור לבוא עליה ואם בא עליה עבר באיסור א"א היינו חצי השני בא על א"א ואם עבר ובא עליה אסורה עליו לעולם מטעם סוטה משני צדדים חציו הוא בעל ונאסרה עליו כי צד השני שלו בעל א"א וגם חצי השני הוא בועל ואסורה עליו דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל אם כן אסורה מטעם לבעל ולבועל צד הב"ח מצד הבעל וצד שהי' עבדות מצד בועל ודברים ברורים הם בס"ד. ונ"ל לפי דעת הח"מ והב"ש שכתבו דאם הי' לאח נשים רבות ובתוכם ח"ש וחב"ח ונפלו ליבום אין ביאה של ח"ש וחב"ח או חליצתה פוטרת הצרות כיון דלא היתה אשתו גמורה אם כן ה"ה אם היתה ח"ש וחב"ח ערוה על היבם כגון שנשא אחותה דהוי ערוה גמורה היא עצמה בודאי פטורה מחליצה ויבום ואינה זקוקה כלל דמה אשתו גמורה נפטר' אם היא ערוה מכ"ש אשה כזו שלא היה לה קידושין גמורים אך הצרות נראה דלא נפטרו דצרת ערוה שהיתה אשתו גמורה גזה"כ דפוטרת אבל כאן דאינה אשתו גמורה כמו דביאתה וחליצתה אינה פוטרת הצרות ה"ה אין כח בה לדחות הצרות משום צרת ערוה דאינה צרה גמורה כן נלע"ד ובאתי רק לעורר. שוב ראיתי שכתב כן בעל ספר אבני מילואים באהע"ז סי' מ"ד ע' למטה בהשמטות. הנה לעיל בסדר אחרי מות בדיני עריות עוררתי דהמקדש ח"ש וחב"ח כיון דאין קידושין גמורים אינו חייב על הקרובות שלה כרת כגון אם בא על אחותה התורה לא אסרה רק אחות אשתו גמורה אבל זו אינה אשתו גמורה אפשר דלא אסרה תורה על כל פנים אינו חייב כרת כיון דהיא אשתו ואין חייבים כרת עליה מכש"כ קרובים לפ"ז קידושין תופסין בקרובותי' כיון דלאו ח"כ נינהו אם כן אם היבם יש לו אשה וח"ש וחב"ח ונפלו מן אחיו נשים ואחת היא אחות הח"ש וחב"ח אפשר דגם היא עצמה לא נפטרה כיון שאינה ח"כ ומכ"ש הצרות בודאי לא נפטרו דאינן צרות ערוה כן נלע"ד ובאתי רק לעורר. לעיל כתבתי בחציו ב"ח וחצי משוחרר יקדש אותה ומותר בה נתיישבתי לפי מאי דקיימא לן דיבמה לשוק הוי רק ספק קידושין אף דלא הוי רק ח"ל מספיקא דלא תהי' כו' אם כן חצי השני אפשר דאין תופסין קידושין כלל בה דהיא זקוקה לחב"ח שלו ואין קידושיו של החצי שהוא זר תופסין כמו קידושין של אחר אם כן אסור לבא עליה אפילו ע"י קידושין דלמא אין קידושין תופסין אם כן משתמש צד השני בצד א"א כמ"ש כ"נ. וגם אם עבר ובא עליה בשוגג והיו שניהם שוגגים דאינה נאסרת עליו מטעם סוטה מכל מקום אסור לדור עמה כי בכל ביאה עובר על ביאת א"א בצד השני ול"מ שיקדש אותה דצד השני לא יכול לקדש כיון דהיא א"א לצד אחר אם כן אין קדושין תופסין בא"א ע"כ אין תקנה רק לגרשה ואח"כ יכול לקדשה וישא אותה אם הי' הביאה בשוגג באופן דאינה נאסרה עליו מטעם בעל ובועל והבן.
וע' במנ"ל פ"ב כאן שנסתפק אי בעי עדים ביבום כמו קידושין דהמקדש בלא עדים אינו כלום ה"נ או אפשר א"צ עדים דגזה"כ הוא אפילו שוגגים כו' ומביא בשם ריא"ז דצריך עדים ועיין באהע"ז סי' קס"ו בהג"ה ובב"ש סק"ב ע"ש ועיין בס' שעה"מ שהכריע ג"כ דצריך עדים. ונ"פ דאף דצריך עדים ולא נקנית לו בלא עדים מכל מקום לא עביד איסורא בביאה דאיסור אשת אח נפקע עיין בגמר' ובראשונים. אך יש להסתפק דיבום הוא מ"ע ואם ייבם מקיים מ"ע כמבואר בגמ' גבי ח"ל דעשה דוחה ל"ת ואפשר בלא עדים לא קיים המ"ע אם כן נ"מ דמה"ת ח"ל מייבם אותה דעשה דוחה כו' אם בתחלתה בא עליה בלא עדים עדיין לא קיים המצוה ומצוה לבוא עליה עוד הפעם לקיים מ"ע דעשה דוחה כו' ולא הוי ביאה שני' דאין מצוה כידוע רק הוי כמו ביאה ראשונה כיון דלא היתה בעדים הביאה ראשונה לא קיים המצוה עדיין וצ"ע בזה. והנה אם אחד קידש אשה ומעכשיו לאחר למ"ד יום ובא השני וקידשה לאחר עשרים או לאחר מ"ם יום דהרבה שיטות פוסקין כר"י דקידושי כולם תופסין דרווחא שביק כו' כשרגא דליבני עי' באהע"ז סי' מ"ם והדברים עתיקים ועיין בר"נ בקידושין בפ' האומר שמביא בשם הירושלמי דאם שני אחים קדשו אותה בהאי גוונא דקידושי שניהם תופסין ומת אחד דלכאורה מייבם השני דקני' ליה מצדו וגם מצד אחיו בתורת יבום אך כיון דרק החציה נופלת לפניו צד הקנוי לו מחמת קידושין נידון כערוה וערוה פוטרת צרתה ע"כ אין צד השני נופלת לפניו כלל כצרת ערוה ע"ש והח"מ בסי' מ' רומז לדברי הר"נ בשם הירושלמי ע"ש ואף חליצה א"צ לצד השני ובש"ע אינו מבואר ד"ז דאנן פוסקים דספיקא הוי תנאה או חזרה אך להפוסקים כר"י יש לפלפל הרבה בד"ז וא"ר להאריך ובאתי לעורר לך. ולא אמנע לכתוב מה שעלה על דעתי ולא הבאתיו בכור הבחינה ידוע דיבום מ"ע לא כמו גירושין וטוען ונטען וכדומה דדיני המצוה הם המצוה להתנהג כך אבל אינו מקיים מצוה כלל רק כאן מקיים המצוה כמבואר דעשה דוחה ל"ת ומי שבקי בסמ"ק לרבינו והמפורשים יודעים ד"ז והוא פשוט וידוע דעת רוב הראשונים דמצות צריכות כונה לצאת ולא יצא חובת המצוה ואף דיש סוברים דמצות אצ"כ מכל מקום במתכוין שלא לצאת א"י אף בהנאת הגוף כגון אכילת מצה והדברים הללו א"צ להאריך בזה כי כל תלמיד יודע זה. והנה הבא על יבמתו בין בזדון (היינו לשם זנות) בין בשוגג בין באונס כו' קנה עיין בגמרא בפ' הבע"י דמרבינן מקרא אם כן אפשר נהי דקנה אותה והוי אשתו מכל מקום מצות הש"י לא קיים כי צריך כונה לצאת ונ"מ דחובת המצוה מוטל עליו ולא יגרשה תיכף עד שיבא עליה לשם מצוה ויקיים המצוה וכן אם נפלו לפניו ח"ל דמה"ת מייבם ורק ביאה ראשונה אבל ב"ש אסור ולוקין אם בראשונה לא נתכוין עדיין המצוה עליו בביאה שניה ודוחה העשה הל"ת כי צריך לקיים המצוה כמו ציצית וכדומה ואפשר לומר דעל הביאה שאומר שאינו מתכוין לשם מצוה אם כן א"י ולוקין מהלאו דח"ל (אך אשת אח פקע) אך ד"ז נראה מהש"ס דאין לוקין אך על כל פנים ד"ז דאפשר מוטל עליו לקיים המצוה והעשה דוחה ומצוה לבעול פ"ש ודוחה אפילו ח"ל מחמת דעשה דחי ל"ת נוכל לומר כן וכן בכ"מ דעשה דוחה ל"ת כגון כלאים בציצית אפשר אם אמר שאינו רוצה לצאת לוקין אף שכתבתי דכאן אין לוקין מכל מקום כאן גזה"כ דקנה אותה על כל פנים אין לוקין אבל שם כיון דלא קיים המצוה אפשר דלוקין אם לא כיון או דאמר בפירוש שאינו רוצה לצאת ידי המצוה להסוברים דא"י בכה"ג וצ"ע בהרבה מקומות ולא הבאתיו במצרף הבחינה ובעזרת השי"ת עוד חזון למועד אברר זה בעזרת הגומר עלי ית' וית' דבר זה צ"ע בסוגיא דאבא שאול כו'. ומצוה זו נוהג בכל אישי ישראל חוץ עבדים ושפחות דאין להם אחוה כלל והדינים של חרש שוטה וקטן והמיבמים הוא אריכות גדול ואין להאריך רק מ"ש הם דברים חדשים בעזה"י. ועל המצוה זו אם אין רוצה אין כופין ככל המ"ע שבתורה דהתור' נתנה לו רשות דכתיב ואם לא יחפוץ כו' דיחלוץ לה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |