מנחת חינוך/תקצט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שנצטוינו להיות היבמה חולצת כו'. מבואר בהלכו' יבום ובטור ש"ע הל' יבום ועיין הרבה דינים איזה הוי חליצה פסולה ואיזה חליצה אינה כלום ודין לכתחלה ודיעבד ולברר צריך חיבור מיוחד. ועיין בשו"ת ח"צ סי' א' שחקר הא דבעינן כונה לחליצה אי הוא כונת קנין או כונת מצוה דמצות צריכות כונה ע"ש ולפענ"ד דהכונה שמתיר אותה זה כונת קנין אבל מכל מקום צריך לכוין לצאת ידי המצוה כי הוא מ"ע והוא ככל המצות ובכונה זו לצאת ידי המצוה א"צ רק החולץ דמקיים המצוה אבל לא היא דהמצוה על הזכרים כמ"ש הרהמ"ח וגם אפילו אם לא כיון כונה זו נפטרה דאין היתר שלה תלוי באם יצא ידי המצוה וכונות אלו שונות זמ"ז דכונת הקנאה כדי להתירה וכונת המצוה לצאת י"ח המצו' שציוהו הש"י ב"ה ודבריו שמשנה הכונות אינם מובנים לי וא"ר להאריך. והנה באינו רוצה לייבם ולא לחלוץ כופין אותו אך אם האשה אינה מקפדת ורוצית להתעגן אם כופין אותו ככל מ"ע שבתורה לולב וסוכה ודומיהם או דמצוה זו משום לתא דידה שלא תתעגן אבל באינה מקפדת אינה מצוה לכוף ע"ז עיין בשו"ת ח"צ שם שכתב דאין כופין דהיא רק משום לתא דידה ע"ש ומכל מקום צ"ע ומראה מקום אני לך. וע"ש שכתב דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל כו' היינו בחליצה אבל יבום אפילו אמרה לא בעינא איתא לעשה דאי ליתא לעשה לא היה העשה דוחה ל"ת של ח"ל כדאמרי' בכתובות גבי אונס דאין עשה דוחה ל"ת מהאי טעמא דאי אמר' לא בעינא כו' עי"ש וז"פ. לעיל הבאתי דברי המנ"ל שנסתפק אם יבום צריך עדים כמו קידושין או כיון דגזה"כ אפילו שוגגים כו' ה"נ לא בעי עדים ומביא דבעי עדים וכ"כ בס' שעה"מ ויש לעורר בו. כתבתי לכאורה שספיקא של המנ"ל בצד זה כיון דקני שוגג א"צ עדים מה ענין זה לזה דאף דקני בשוגג מכל מקום צריך עדים. אך אפשר לומר כיון דאם נאמר דצריך עדים דהוי דבר שבערוה כמו קידושין ובקידושין קי"ל בסי' מ"ב דגם הם צריכים לראות את העדים ע"ש אם כן בהנהו גונא שוגג כו' לא ראו הם את העדים אפשר א"צ עדים כלל אך א"ר דבקידושין עידי יחוד סגי ה"נ אפשר בשעת יחוד היה עדים וגם הם רואים את העדים ואח"כ היה שוגג כו' אם כן היה עדים וצ"ל דכונתו כיון דל"ד לשאר קידושין אפשר אין צריך עדים כלל ונראה לפי שהכריע המנ"ל וגם בספר שעה"מ שצריך עדים כמו בקידושין מכל מקום נלע"ד דיש חילוק דבקידושין צריכים שיראו הם את העדים עיין בסי' מ"ב דהטעם דאפשר לשחוק כיונו וע"ש בב"ש שמביא דברי מהרי"ט דאף שהי' כונתם לשם קידושין אינה מקודשת ועיין בס' אבני מלואים שכתב כיון שהעדים א"י להעיד מה שבלבם אינו עדות אבל כאן דקני אפילו בדרך שחוק (דמ"מ) [דמדוע] לא קני כמו שוגג כו' אם כן נהי דצריך עדים כמו קידושין מכל מקום א"צ לראות את העדים ודי שהעדים רואים והדברים ברורים. ולפי זה אפשר דעדות מיוחדת כאן שאחד רואה היחוד שחרית ואחד ערבית אם נאמר דדיני אישות א"ד לד"נ ועיין באהע"ז סי' י"א בב"ש שכתב גבי קידושין ל"מ כיון שהם לא ראו שני עדים ע"ש אם כן כאן מהני שהם אינם צריכים לראות את העדים כלל כנ"ב. ובעיקר ד"ז אם יבום צריך עדים על גוף המעשה כמו קידושין דל"מ בלא עדים אף ששניהם מודים ואמת הדברים מכל מקום גזה"כ דצריך עדים כידוע אפשר לומר דהנה ד"ז דקידושין צריך עדים ילפינן בקידושין דבר דבר מממון היינו דכתיב כי מצא בה ערות דבר כו' ומזה ילפינן דאין דבר שבערוה פחות משנים כמבואר כ"פ והנה דבר שבערוה היינו עריות דאין קידושין תופסין אבל ח"ל כגון ממזר וגרושה כו' לכהן זה לא הוי דבר שבערוה וכל תלמיד יודע זה. והנה בין לעשות אותה ערוה כגון קידושין או להתירה מכלל ערוה הו"ל דבר שבערוה וילפינן דצריך עדים על גוף המעשה ע"ש ברשב"א מהיכן ילפינן דהודאה ל"מ עי"ש ובספ"י ואין כאן מקומו. והנה יבמה לשוק פליגי רב ושמואל ביבמות פרק האשה רבה דרב סובר דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק אף דבכל ח"ל תופסין קידושין ביבמה לשוק כתיב לא תהי' דורש דאין בה הוי' ושמואל מספקא ליה וסובר דבענינינו הוי ספק קידושין וכן קי"ל אם כן לרב יבמה לשוק הוי ערוה דאין קידושין תופסין ולשמואל הוי ספק ערוה כי אפשר הוא רק ח"ל וא"כ לרב דיבמה לשוק הוי ערוה לכל העולם רק אין חייבים רק מלקות והנה עכשיו אם מתייבמת ליבמה דנאסרת משום א"א לא נוסף עלי' שם ערוה כי גם קודם היבום היתה ערוה רק ניתוסף עלי' עונש חמור וזה אינו דבר שבערוה דעונש לא הוי דבר ערוה אם כן לא הוי דבר שבערוה להצטרך עדים על גוף המעשה וא"ד לקידושין דנעשית ע"י הקידושין ערוה או גירושין דנפקע מינה שם ערוה אבל ע"י דניתוסף עונש לא הוי דבר שבערוה כלל אך ד"ז באין שום אח עוד אלא היבם הזה לא הוי דבר שבערוה כי בלאו הכי לכל העולם היתה ערוה אם כן א"צ עדים לגוף הדבר אבל אם יש עוד אחים דזקוקה להם ג"כ אם כן ע"י יבום של א' מהם נעשית ערוה להם הו"ל דבר שבערוה וצריך עדים על גוף המעשה כ"נ. והנה אנן דקיימא לן כשמואל דהוי ספק אם כן אפשר נעשית ערוה ע"כ אפילו באח אחד צריכה עדים מספק ואם הי' בלא עדים הוי ספק א"א לפי מה שהכריעו דהוי כמו קידושין. ובזה יש לפלפל בסוגיא דיבמות דף נ"ח ע"א גבי שלא שטית ארוסה ושומרת יבם כו' דמקשה הש"ס דכוותה גבי ש"י האיך משכחת לה דבא עלי' יבם בבית חמי' האי ש"י הא אשתו מעליות' דהאמר רב כו' ועיין בנו"ב במהד"ת בח' אהע"ז סי' קמ"ח דמביא ששמע קושיא חמורה מאי מקשי הא אשתו היא דאיירי שבא עליה שלא בעדים דלא הוי אשתו לדעת בעל מנ"ל. והנה ביבמות אזלא הסוגיא אליבא דרב וחוץ לזה דמשנה זו מוקמינן כר"ע דאין קידושין תופסין בח"ל וא"כ אין תופסין קידושין ביבמה לשוק ע' ברש"י שם ובסוטה דף י"ח ע"ב ומבואר שם דלר"ע דאין קידושין תופסין הו"ל כי ערוה ואם כן יבמה לשוק הוי ערוה וא"צ עדים ונקנית לו והוית אשתו בלא עדים ג"כ. אך היה יכול לאוקמא ביש עוד אחים דצריך עדים כמ"ש ואיני עומד בסוגיא ובאתי רק לעורר ישמע חכם כו'. והנה ביבם קטן בן תשע שנים וי"א שבא על יבמתו יש שיטות בזה דעת רש"י בקידושין וכן דעת הרבה ראשונים דקנה אותה רק אין חייבים עליה מיתה דפרט לאשת קטן והתוס' דעתם דאין קונה אותה מן התורה כלל והדברים עתיקים עיין בר"מ פ"ה כאן ובנו"ב מהדו"ק באהע"ז סי' נ"ד מפלפל שם מאי דעת הר"מ בדין זה אם כרש"י דקונה אותה מן התורה או לא כדעת התוס' ומביא ראיה ממ"ש הר"מ פ"ג מהא"ב דהבא על אשת הקטן אפילו היתה יבמה שבא עליה בן ט' שנים וי"א ה"ז פטור כו' ואם היו מזידים לוקין אותם מכל מקום ואי כדעת התוס' דאינו קונה אותה מן התורה אם כן אחר הבא עליה ילקה מלקות מן התורה דלא תהיה אשת כו' דעדיין היא יבמה לשוק מן התורה ע"כ סובר כדעת רש"י דקנה אותה מן התורה ונפקע איסור יבמה לשוק ע"ש ואם נאמר דצריך עדים כהכרעת המנ"ל וא"כ להר"מ לא משכחת לה דקטן יקנה יבמה מן התורה דהר"מ עצמו כתב בהל' גירושין פ"ו דקטנה אינה עושה שליח אף על פי שחצירה כו' מפני ששליח קבלה צריך עדים ואין מעידין על הקטן כו' והנה מ"ש על הר"מ אין כאן מקומו על כל פנים (משכחת לה) [חזינן] היכא דצריך עדים ל"ש בקטן אם כן האיך קונה היבמה מן התורה כיון דצריך עדים ואין עדות לקטן מוכח מזה דדעת הר"מ דאין צריך עדים ביבום ולפמ"ש לחלק בין יש לו אחים או אין לו [א"ש]. אך הר"מ מיסתם סתים ומוכח דהר"מ אינו מצריך עדים ביבום ובאתי רק לעורר. והנה הנו"ב שם מביא דעת המרדכי דיבמה לשוק הו"ל דבר שבערוה וכתב שכן דעת התוס' בסוטה אך מביא שם הרבה שיטות דלא הוי דבר שבערוה אפילו אם אין קידושין תופסין ע"ש באריכות אך לר"ע דאומר דאין קידושין תופסין בח"ל והולד ממזר הו"ל ככל ח"כ דבר שבערוה ע"ש. והנה אם נאמר דאינו דבר שבערוה בודאי יבום צריך עדים דנעשית ערוה כמו כל קידושין שבעולם ומיושבים ג"כ דברי הר"מ בפ"ב מהל' א"ב שהבאתי דסובר דקטן קונה מן התורה מדאינו לוקה על יבמה לשוק האיך קונה הא אין עדים לקטן ז"א הא דבעינן עדים ביבום היינו משום דנעשית ערוה היינו א"א זה דוקא בנתייבמה לגדול אבל אם נתייבמה לקטן דאינה א"א גמורה דהבא עליה א"ח מיתה ועי' בקידושין מהקישא דר"י דאם אינו חייב מיתה תופסין בה קידושין וכ"כ בס' א"מ סי' א' דאשת יבם קטן תפסי בה קדושין מה"ט ע"ש אם כן לא נעשית ערוה כלל כיון דתפסי בה קדושין אם כן א"צ עדים וקונה אותה מן התורה בלא עדים ודברי הר"מ נכונים וסובר בכ"מ בעי' עדים כהכרעת המנ"ל. ועיין ביבמות דף ק"ה ע"ב מעשה שחלץ בינו לבינה בבית האסורים ובא מעשה לפני ר"ע והכשיר ומקשה הש"ס בינו לבינה מנא ידעינן אר"י א"ש שעדיו רואין אותו מבחוץ ועיין בנמ"י שפי' קו' הש"ס מנא ידעי' אף דמודים הא אין דבר שבערוה פחות משנים ע"ש. ולכאורה לפמ"ש לעיל דיבמה לשוק לא הוי דבר שבערוה אך באמת שם הקושיא אליבא דר"ע ור"ע ס"ל דכל ח"ל הוי דבר שבערוה ויבמה לשוק ג"כ בכלל זה וז"פ. ועיין בס' נתיבות המשפט בסי' ל"ו בתשו' שאלה שם שהקשה מאי מתרץ עדיו רואין מבחוץ הא בדבר שבערו' צריכים שג"כ יראו את העדים וגם מקשה על הרשב"א ואין כאן מקומו ומראה מקום אני לך. ולדידן אם נאמר דיבמה לשוק לא הוי דבר שבערוה כסברת הנו"ב אם כן בחלצה בינו לבין עצמה הוי חליצה פסולה לפוסלה מהאחין כי א"צ עדים בגוף החליצה כי לא הוי דבר שבערוה בלא עדים לא הוי חליצה כלל כמו גיטין וקידושין ואין להאריך יותר כי הוא ענין ארוך ובאתי רק לעורר. אך קשה להר"מ דס"ל אין עדים לקטן לפי שאינו בר דעת אם כן האיך הלכה רווחת דיבם חרש או שוטה מייבמים ולא חולצים וכשייבם ה"ז א"א גמורה וא"י להוציאה בגט עיין בר"מ פ"ו כאן ובש"ע והאיך קונה אותה כמו דלקטן אין עדות ה"נ לחו"ש דלאו בני דעה נינהו אם כן אינה נקנית לו כלל וכאן אם נקנית לו הוי א"א גמורה וח"מ עליה דגבי קטן ממעטינן אשת איש ולא אשת קטן אם כן קשה הא הו"ל יבום בלא עדים אלא ע"כ דעת הר"מ דא"צ עדים וצ"ע ובאתי לעורר. על כל פנים אפילו החולקים על הר"ם וסוברים דמידי דבעינן עדות על גוף הדבר שייך בחרש שוטה וקטן ג"כ עדים על כל פנים לא שייך לומר שהם יראו את העדים כדי שלא יכונו להשטות כיון דלאו בני דעה הם כלל ל"ש זה אם כן על כל פנים מוכח דאפילו אי יבום צריך עדים מכל מקום א"צ הם לראות העדים כמ"ש לעיל כיון דחרש שוטה וקטן מייבמים וז"פ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |