מנחת חינוך/תקפד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שנמנענו מלקוץ סימני צרעת וכו' וע"ז נאמר השמר בנגע צרעת וכו'. מבואר בר"מ פ"ו מהלכו' ט"צ והדינים בקיצור כ"ה. התולש סימני טומאה כגון שער לבן בין כולו או מקצתו או הכוה את המחי' או כולו או מקצתו או הקוצץ הנגע כולו מבשרו או מן הבגד או מן הבית בין קודם שיבא כהן בין בתוך הסגר או בתוך החלט או אחר הפיטור ה"ז עובר בל"ת שנא' השמר בנגע וכו' אבל אינו לוקה עד שיועילו מעשיו ואם לא הועילו אינו לוקה וכו' כ"ה לשון הר"מ ולשון המשנה פ"ז דנגעים התולש סימני טומאה והכוה את המחי' ה"ז עובר וכו' ודבר זה או הקוצץ הנגע כולו וכו' לא נזכר במשנה וכן הרהמ"ח לא הזכיר רק התולש סימני טומאה או הכוה את המחי' כלשון המשנה והר"מ הוסיף לשון זה שכתב או הקוצץ הנגע וכו' ומה זה. ונ"ל מסידור לשונו שכתב התולש סימני טומאה וכו' או הכוה וכו' או הקוצץ הנגע עובר בל"ת וכו' אבל אין לוקין עד שיועילו מעשיו כיצד וכו' דכוונתו כ"ה דאזהרה הוא בתולש סימני טומאה כגון שערות או מחי' וכדומה דהם סי' טומאה או אפילו אם אין בנגע שום סי' טומאה כגון מהמראות שעומדים להסגיר אם יהי' סי' טומאה אבל כעת לית בה שום סי' טומאה רק מראה כגריס שעומד להסגיר או בבתים כשני גריסין ותולש על כל זה עובר בל"ת אבל אין לוקין עד שיהנו מעשיו והיינו בתולש סי' טומאה דאהנו מעשיו כמו שביאר אבל התולש הנגע כ"ז שלא הי' סי' טומאה דלא אהנו מעשיו דהיה טהור קודם ג"כ אין לוקין אך הוא באזהרה. וראיתי במנ"ל בה' א' שכ' ומביא דברי המשנה וכ' דמכל מקום נראה דליכא לאו אלא בתולש סימני טומאה אבל אם לא היה סימני טומאה ותלש הנגע לא הזהיר הכתוב על זה. אלא שקשה ממ"ש רבינו אחר הפיטור כו' ולפענ"ד מבואר זה תיכף בתחלת דבריו דקוצץ היינו בלא סי' טומאה דסי' טומאה כ' בהדיא וכ' או הקוצץ ע"כ דליכא סי' טומאה ומפורש בדבריו דעובר בלאו ומוסיף ג"כ לרווחא אחר הפיטור דאין בו סי' טומאה. הכלל ס"ל להר"מ דכל העושה בנגע איזה דבר הן בסי' טומאה או בלא סי' טומאה אסור ליגע בה ועובר בלאו רק אין לוקין רק באהני מעשיו כגון שקצץ סי' טומאה דטיהר עצמו אבל לא הועילו מעשיו אין לוקין רק עובר בלאו בכ"ע. אך דקדוק זה שדקדק הר"מ דגבי ס"ט כ' או כולו או מקצתו מבואר דאפילו מקצת ס"ט עובר בלאו אף שלא אהני מעשיו כמ"ש ובקוצץ כ' או הקוצץ הנגע כולו מעל בשרו נראה דבנגע באין בו ס"ט אינו עובר במקצת רק בכולו וא"י לחלק ואפשר דידוע דדרכו של רבינו שלא לחדש דבר רק נמשך אחר המבואר בש"ס ובברייתות אם לא שכ' בפי' יראה לי. והנה ראיתי כאן בספרי פרשה רע"ד וז"ל הספרי השמר ל"ת בנגע זה שער לבן הצרעת זה מחי' וכו' אין לי אלא כולו מקצתו מנין ת"ל וכו' ואינו מבואר כאן הלימוד רק סי' טומאה וע"ז אמרה הברייתא מנין אף מקצתו וכו' ע"כ פוסק הר"מ כאן בס"ט עובר במקצת ג"כ אך קציצת בהרת לחוד אינו מוזכר בספרי כמו במשנתינו אך כמה פעמים מבואר בש"ס הקוצץ בהרתו עובר בל"ת מבואר דסתם בהרת ג"כ וגם בש"ס מבואר בשבת קל"א ע"ב דעל נגעים טהורים ג"כ עובר בל"ת ועיין ברש"י ויבואר לקמן בס"ד דגם בוהק בכלל ולא נזכר סי' טומאה כלל ע"כ עובר בקוצץ בהרתו ג"כ דהי' מקובל אצל חכמינו זכרונם לברכה אך לא מצא לימוד על מקצתו כמו ס"ט דמבואר בספרי לימוד וגם בתוספתא מבואר התולש ס"ט בין כול' או מקצת' מבואר גבי ס"ט בפי' או מקצתו ע"כ פוסק הר"מ כן דס"ט אפילו מקצת' ובקוצץ בהרתו דמבואר בש"ס פוסק בכולו כי אין לימוד ע"ז כ"נ ומכל מקום צ"ע. והנה לפמ"ש שיש חילוק בין תולש ס"ט לתולש נגע נ"ל דתולש ס"ט אינו רק אם יש שני שערות או יותר או מחי' יותר מכעדשה או בשאר נגעים דיש ס"ט אך יש הרבה יותר מהצריך הו"ל תולש ס"ט כמו שצייר הר"מ בשני שערות ותלש אחד הו"ל הועילו מעשיו ולוקין ובשלשה ותלש אחד אין לוקין כי לא הועילו מעשיו ומכל מקום עובר בל"ת כי איתרבי מקצת ג"כ אבל אם לא הי' רק שער אחד לבן או מחי' פחות מכעדשה זה לא הוי ס"ט כלל והו"ל כהנגע עצמו כמ"ש כי אינו ס"ט כלל כנ"ב. והנה אם תולש הנגע בלא ס"ט נראה דהו"ל לא הועילו מעשיו דקודם הי' טהור ועכשיו הוא טהור ועיין בלשון הר"מ שהתחיל וכלל תולש ס"ט ובקוצץ נגע וכו' וכ' עובר בל"ת אבל אין לוקין עד שיועילו מעשיו ואם לא הועילו וכו' כיצד וכו' נראה דבכ"ע שלא הועילו מעשיו אין לוקין. ועיין במנ"ל שנסתפק לאחר הפיטור כיון דלא הועילו מעשיו אינו לוקה א"ד וכו' אפשר דלוקין ומסידור לשון הר"מ נראה דכולל וכ' ואין וכו' דבכ"ע דלא הועילו מעשיו אין לוקין אך מלשון הש"ס כ"פ דקוצץ בהרתו לוקין וכבר כתבנו דנראה דאיירי אף בלא ס"ט ומכל מקום לוקין אם כן בכה"ג אף בלא הועילו מעשיו לוקין וכן אחר הפיטור כספק של המנ"ל דאפשר לחלק בתולש אחד משלשה שערות וד"ז צ"ע.
והנה איזה נקרא נגע לעבור עליו אם קוצץ מצד הסברא נגע מארבעה מראות או בבגד או בביתו הראוי להסגר ואף לאחר הפיטור דהיינו פרחה בכולו מכל מקום אם בתחלה מסגירין עליו עיין בר"מ בפרקים הקודמים אם כן הו"ל עליו שם נגע אבל אם הוא פחות מארבעה מראות או נגע פחות מגריס דאין מסגירין עליהם נראה דאין שם נגע על זה כלל ואינו עובר כלל כי אינו נגע כלל. אך במס' שבת דף קל"ב מבואר שם דאף נגעים טהורים עוברים בלאו אם קוצץ ופרש"י כגון בוהק ופרחה בכולה ובכולהו איתרבי לאיסור קציצה בספרי וכו' מבואר דאף בוהק דאינו מד"מ נגעים כלל ואין מסגירין עליו מכל מקום שם נגע עליו ועובר וצ"ע מנ"ל ואין סברא כלל דמה"ת יהי' שם נגע כלל ע"ז. ורש"י מביא דמבואר בספרי אין לי אלא משנזקק לטומאה עד שלא נזקק לטומאה וכו' ונגעים טהורים דינם כמו עד שלא נזקק לטומאה ועיין במנ"ל שכ' דעד שלא נזקק לטומאה שאני ואינו ראיה לזה והוא ז"ל כ' דסיים הספרי לאחר הפיטור מנין ת"ל וכו' ומזה יצא לרש"י ובספרי שבידינו לא נזכר כלל אחר הפיטור וכו' אלא כמו שמביא רש"י (נ"ל) ע' בספרי ותראה והוא ז"ל הקשה ג"כ על רש"י דאפשר שאין אזהרה רק על ד"מ נגעים אבל לא בוהק שאינו ממראות נגעים כלל וזה שהר"מ לא הזכיר כלל בהק שיהי' עובר ע"ז וגם התוס' בשבועות דף ד' ד"ה בקוצץ מובא במנ"ל ג"כ כתבו דההיא דשבת דנגעים טהורים מיירי בד"מ וטהורים כגון בעמד בעיניו בזה ובזה או כהה וקרי ליה טהורים למי שאין מוחלט וכו' אבל בוהק מנלן. והנה המנ"ל כתב דהתוס' חולקים על רש"י ובאמת תמוהים דברי רש"י כקושית התוס' דמבואר להדיא מראות נגעים שתים שהן ארבעה ואמרינן לקוצץ בהרתו מבואר דדוקא באלו ד"מ ולא יותר וע"כ צ"ל דנגעים טהורים ג"כ באותם ד"מ ואיך יחלוק רש"י על גמרא מפורשת. אך ל"ק דשם לפי הס"ד דמוקמי כר"י ולענין מלקות ע"כ צ"ל לענין קציצה ואינו רק בד"מ אך לפי המסקנא דמוקמי' לענין קרבן קאי שתים שהן ארבעה לענין קרבן ולא לענין קוצץ וקוצץ עובר אפילו בבוהק ואין כאן קו' גדולה על רש"י. ומכל מקום צ"ע מנלן מאי סברא הוא זו. ודע מ"ש התוס' שהבאנו לעיל דעמד בעיניו או כהה היינו ממראה למראה מד"מ אבל אם כהה למטה מד"מ הו"ל בוהק עיין בר"מ פ"א כאן וז"פ. ומבואר בבכורות דף מ"ה ע"ב דמנה מומין שבאדם מבואר במשנה בעלי נגעים טהורים ופרש"י כגון ספחת דאי נגעים טמאים לא איצטריך למימר דאפילו על הכניסה בעזרה חייב וע' לעיל בפ' אמור במצוה שדקדקנו מנ"ל לרש"י דלמא מיירי בנגעים גמורים רק כ"ז שלא נזקק לכהן הוא טהור ואשמועינין דהוי מום אבל עם דברי רש"י דכאן ניחא דקודם שנזקק לכהן שהוא טהור מזה מוכח דכל הנגעים אף בהק הוי נגע אם כן שם כוונת רש"י דנגעים טמאים היינו לאחר הטומאה א"צ למימר רק אשמועינן בנגעים טהורים היינו קודם שנזקק אם כן ה"ה ספחת ובהק כי אין חילוק כלל. והנה המנ"ל כתב דהר"מ לא הזכיר בהק והיינו דלא כתב רק נגע היינו ממראות נגעים דהו"ל להזכיר חידוש זה אלא דלא ס"ל נגעים טהורים שמבואר בשבת היינו לאחר הפיטור כגון דעמד בעיניו וכו' כמ"ש התוס' וראיתי בר"מ פ"ח מה' ביאת מקדש הט"ו שמנה המומים באדם כ' בעלי נגעים טהורים שנשתנה העור מחמת עצמו כמו הבהק וכו' ראינו דהר"מ פי' ג"כ נגעים טהורים היינו בהק דהיה יכול לפרש נגעים טהורים כ"ז שהם טהורים או שלא נזקק או פרחה בכולה ע"כ בלשון נגעים טהורים נשמע בוהק אם כן כאן נמי דמבואר בש"ס נגעים טהורים בהק בכלל ולמה לא מביא כאן בהק מ"ש מהתם. ע"כ נראה דגם הר"מ ס"ל כן ונכלל ג"כ כמו בנגעים קודם שנזקק או אחר הפיטור ה"ה נמי בהק אך זה אין סברא כלל דאם יהיה באדם איזה צרעת יהי' בכלל נגע דרק אותם המוזכרים בתורה כגון בהק אך דהתורה התירה וטיהרה נגע כזו או ספחת כמו שפרש"י אבל דברים שאין מוזכרים כלל ל"ש לאמר דהוי נגע כ"נ. ומ"ש הר"מ בהלכות או כגון צרבת המכוה צ"ע קצת דנראה דאיכא בהרת אם כן עומדת להסגיר ע' ותבין ובאתי רק לעורר. גם לא ידענו אם בבתים ובגדים שייך ג"כ נגעים טהורים ולפמ"ש אפשר דרק בוהק דמפורש בתורה ואיש וכו' טהור היינו דהתורה טיהרה אותו אבל הוא בכלל נגע אבל דבר אחר עיין בר"מ פ"א ה' ו' הוי בכלל צמחים ולא איקרי נגע כלל וגם מה שפרש"י בבכורות כגון ספחת איני מבין דמבואר בשבועות דספחת טפילה וכו' אם כן היא בכלל ארבעה מראות וכעת איני מבין היטב ענין זה השי"ת יאיר עיני בתורתו הקדושה. וגם א"י אם נגע פחות משיעור אם הוא בכלל נגע או לאו. ולשון הר"מ כאן התולש או הקוצץ מבשרו וכו' לא נתבאר אם דוקא מבשרו אבל אם מבשר זולתו מאי ועיין במנ"ל שהוכיח דהקוצץ חייב בכ"ע אף מבשר חבירו ומביא דהר"מ בפי' המשנה כתב להדיא כן ע"ש. וע' עוד שחקר אם אחד קוצץ מחבירו דהקוצץ עובר אם גם הנקצץ עובר ודעתו שהוא כמו הלאווים דקרחה ושריטה ששניהם עוברים וא"כ אם שניהם מזידין שניהם לוקין (ובגוונא דהנקצץ מסייע קצת דהוי מעשה) אחד שוגג ואחד מזיד המזיד לוקה והשוגג פטור וע"ש שאין לו ראיה ברורה לזה הדין אם הנקצץ עובר ג"כ ע' בפלפולו הנעים. ומבואר בש"ס דשבת לעשות אבל אתה עושה בסיב שעל כתפו היינו דמותר אם אינו מתכוין לתלוש ומקשה הש"ס ל"ל קרא הא קי"ל דבר שאין מתכוין מותר בכל התורה ואמרינן דהתורה התירה כאן אפילו בפ"ר דאסור בכה"ת ורבינו הר"מ לא ביאר זה בהדיא דפ"ר מותר כאן ועמד בזה המנ"ל. והנה אם קוצץ של חבירו ואחד מתכוין ואחד א"מ בודאי המתכוין חייב ושא"מ פטור דמ"ל בכוונת חבירו וז"פ.
מי שיש לו בהרת בערלתו ימול ואפילו שלא בזמנה דעשה דוחה ל"ת בכ"מ כ"כ הר"מ כאן ובהלכות מילה וכ"כ הרהמ"ח כאן ועיין במנ"ל שהקשה הא בגמרא מבואר דקציצת בהרת הו"ל עשה ולא תעשה לעשות הוא עשה אך דגמרינן כאן דדוחה מבשר וע' שכ' דהר"מ פוסק דאינו בעשה רק בלאו ודוחה מטעם דחי' עשה ללאו. וקשה לי איך סתם הר"מ דימול אף שיש בהרת הן מטעם דחי' והן מטעם ריבוי הכתוב הא מבואר בשבת שם בא"מ אף בפ"ר שרי ואמרינן גבי מילה לקוץ הוא מתכוין ובקטן באומר אבי הבן ומקשינן אי איכא אחר ליעבד אחר דהא אפשר לקיים שניהם וכו' והנה לפי מאי דפסקינן דדשא"מ מותר כאן אף בפ"ר אם כן הו"ל למיכתב דלא יתכוין ולא יעשה איסור וגם בקטן ימול אחר כדי שלא יכוין אבי הבן. והנה ד"ז דאם אפשר לקיים שניהם לא דחי ובודאי לוקין אם כן למה ידחה הו"ל להר"מ לכתוב ובלבד שלא יתכוין ואם מתכוין לוקה ול"ש דחי' כלל ע' בגמ' ותבין וצריך עיון גדול ד"ז וכבר מבואר דד"ז דדשא"מ מותר אף בפ"ר הוא דין ברור. ועיין ברש"י מבואר דגבי מילה דצריך שליחות כוונת המשלח מחייב את השליח כגון שמל חבירו אף שהמוהל אין מתכוין מכל מקום אם הנימול מכוין כיון דהמוהל שליחותיה קעביד חייב השליח כאלו מתכוין וכן בקטן אם אבי הבן שם ומכוין אף דאחר מוהל הו"ל כאלו נתכוין ע"ש ומובא במנ"ל כאן ג"כ. ופשוט דספיקות א"י למול ולחתוך הצרעת כי מספק לא דחינן ל"ת אך בן שמיני נימול ממנ"פ כמו שבת אם ב"ק שפיר אם לאו מחתך בשר בעלמא ה"נ. אך אפשר דאפילו נפל כ"ז שהוא חי מטמא בנגעים אם כן עובר בלאו זה ג"כ ואסור למולו ע' בנדה דף מ"ד מכל מקום ד"ז אם נפל חי מטמא בנגעים לא הבאתי בכור הבחינה ובאתי רק לעורר. ע' ברש"י בשבת דף קל"ג בשני דיבורים בכוונה ליטהר וכו' ואיני מבין דאף נגעים טהורים עוברים וגם אפילו נשאר טמא עוברים ואפשר אורחי' דמלתא נקט דמסתמא עיקר כוונה לטהרה וצל"ע. ע' במשנה פ"ז דנגעים אלו בהרות טהורות קודם שנולד ונולד כו' והיה יכול הר"מ לפרש גבי מומין ג"כ כן וכן רש"י שם וכאן בגמ' מבואר דאין חילוק בין המראות שהם טהורים מגזה"כ והם מד' מראות הנחשבים בפ"ז דנגעים ובין בוהק ע' לעיל. וירושלים וח"ל אין מטמאים בנגעי בתים אם מותר לקצוץ כיון דל"מ טומאה כלל או מידי דהוי אנגעים טהורים דעובר או יש לחלק דשם יכול לבוא לידי טומאה אף בוהק דאפשר דמתלבן יותר אבל כאן ל"מ לה טומאה ול"ש ככל אשר יורו אתכם הכהנים וכו' וכן מסתבר. והנה עכו"ם אינם מטמאים בנגעים ואפילו נתגיירו אותם הנגעים שהי' בהם קודם טהורים. אך אם נשתנו אח"כ (מ)מראה [מ]בתחלה ע' במשנה ובר"מ. ובגיותו ודאי אין איסור דמחוסר מעשה אך לאחר שנתגייר בודאי אסור דהוי נגעים טהורים ולא גרע מבוהק כנ"פ. ע' בר"נ פ' גה"נ שכ' דגבי שעטנז ג"כ אם א"מ אף על פי דהוא פ"ר שרי ע"ש גבי בת תיהא אם כן כלאים בציצית דעשה דוחה וכן גבי בגדי כהונה למה דחי הוי ליה לבאר שלא יתכוין בחמה וכו' ואפשר לקיים העשה בלא דחיית הל"ת ואין כאן מקומו ובעזה"י במקום אחר נברר זה ובד"ז יש ליישב הרבה קושיות של הש"א בהלכות ציצית ע"ש ואין כאן מקומו:
ב[עריכה]
ונוהג בכ"מ ובכ"ז אף שאין לנו כהנים ברורים אף שלא נזקק לכהן ונגעים טהורים עוברים כמ"ש אם כן האידנא נמי ונוהג בכל אישי ישראל כמ"ש ומכל מקום אם עכו"ם קיצץ נגע מישראל לפמ"ש לעיל דהנקצץ ג"כ חייב ה"נ חייב הישראל וגם חרש שוטה וקטן פטורים ככל הלאוים מכל מקום אם קוצצים מן הגדול הגדול חייב אי אמרינן דהנקצץ חייב ג"כ וז"פ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |