מנחת חינוך/תקפה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שנמנענו מלמשכן בידינו בע"ח וכו'. מבואר בר"מ פ"ג מהלכות מלוה ולוה ובטוש"ע חוה"מ סי' צ"ז וכ"ה. אסור למלוה או אפילו שליח ב"ד ליכנס לבית הלוה למשכנו על חוב ואם עבר ונכנס ומשכנו עובר בלאו דלא תבא וכו' ובשוק מותר להשליח ב"ד לחטוף המשכון מידו בזרוע אך המלוה בעצמו אסור לחטוף מידו ודעת הר"מ והרהמ"ח והטור והש"ע דאף בחוץ אם משכנו המלוה בע"כ עובר משום לאו זה אבל התוס' בסוגיא זו כתבו דניתוח בשוק אף המלוה עצמו אינו עובר רק איסור מדרבנן איכא שלא ימשכנו בזרוע והלאו הוא רק על הכניסה לבית הן המלוה או שליח ב"ד ובחוץ אינו עובר כלל. ואין חילוק בין הלאו הזה אלא בלוה אבל לערב מותר למשכנו בעצמו בזרוע אפילו ליכנס לביתו וכן שכר שכיר וכדומה שאינו מלוה מותר דהתורה הקפידה רק בהלואה כמבואר בגמ'. וע"ק דינו כלוה ואינו מוזכר בר"מ רק הבעה"ת כתב כן. ושכירות וכדומה אם זקפן במלוה הו"ל מלוה ואסור כנ"ל. והנה בעני מחויב להחזיר המשכון בעת שצריך כאשר יבואר במצות עשה לקמן אך בעשיר א"צ להחזיר ועיין בתמורה דמקשה לרבא דס"ל כל מלתא וכו' ל"מ והרי משכון וכו' ותנן מחזיר את הכר בלילה ומחרישה ביום וכו' אבל לא קודם וגם מהני לענין שמיטה ומתרץ דכתיב השב תשיב וכו' ע"ש אם כן במשכן לעשיר דלא קאי השב תשיב אם כן אפשר דצריך להחזיר מיד וגם ל"מ לענין שמיטה דכל וכו' ל"מ וכו' ועיין בקצה"ח שכתב כיון דריבתה התורה גבי עני ה"ה בעשיר נמי מהני ע"ש ואינו משמט וא"צ להחזיר כלל ע"ש ועיין בס' נתיבות המשפט דכ' דכל המבואר בסי' ס"ז דאינו משמט כגון הקפת חנות וכדומה והטעם דלא הוי הלואה ה"ה דאינו עובר בלאו זה דלא תבא כו' ומכל מקום מסיק דאינו כותב מעשה משום חומר האיסור. וע"ש עוד שכתב אם יש לו אצל חבירו עיסקא בעד חלק המלוה אסור לתפוס מלאו זה ובעד חלק הפקדון מותר לתפוס דלא הוי הלואה ואם תופס משכון גדול ששוה בעד הכל אף שיכול לתפוס כלי קטן בעד חלק הפקדון ותופס בכיון חפץ גדול שיהיה בידו גם נגד חלק המלוה מותר כיון דמכוין בדבר המותר אף שמכוין ג"כ לדבר איסור מכל מקום שפיר דמי ומביא ראיה לזה ע"ש ומראה מקום אני לך. ועיין באו"ת סי' צ' ס"ז דמביא דיעות דבעיסקא אף חלק המלוה אינו משמט לא כהמחבר ע"ש אם כן אפשר מותר לתפוס ג"כ כנגד המלוה כמ"ש בעל נתהמ"ש ואפשר לחלק ובאתי רק לעורר:
ב[עריכה]
ועובר ע"ז ומשכנו בביתו או בזרוע עבר על הלאו ואין לוקין דנל"ע השב וכו' אף בעשיר דאינו מחזיר מכל מקום אין לוקין כיון דמקצת הלאו נל"ע ועיין במנ"ל שהקשה ע"ז דאדרבא כיון דהלאו כולל יותר הו"ל ללקות אפילו אם מקיים העשה כמו בתמורה ועיין באו"ת שכ' דשם בתמורה העשה ממילא ע"כ לוקין אף במקום דניתק אבל כאן העשה בקום ועשה דמחזיר אין לוקין אפילו בצד שאינו מקיים כמ"ש התוס' בחולין דף פ"א ומובא בח"ז והדברים עתיקים. ולאו הזה נוהג בכל מיני משכנות אך העשה דחזרה אינו אלא בכלי שצריך כאשר יבואר לקמן בס"ד. וכ' הר"מ דאם לא קיים העשה כגון שנשרף המשכון לוקין והראב"ד השיג עליו דהו"ל לאו הניתן לתשלומין דחייב באחריות כמ"ש הר"מ בעצמו והו"ל כמו לאו דגזל ועיין בהה"מ שיישב דאין זה גזל דאין מחלוקתן בממון רק גזה"כ דלא יעשה דין בעצמו וגם הרהמ"ח הקשה איך לוקין ומשלמין והו"ל לפטור ע"י התשלומין ממלקות כמו חובל בחבירו יישב ג"כ הרב המגיד ע"ש ובדברי הרהמ"ח יש כאן קצת יתור לשון. ונ"ל מדברי הר"מ דהתחיל בהלכה ד' המלוה את חבירו וכו' ואפילו שליח ב"ד לא יכנס לביתו וכו' שנאמר בחוץ תעמוד וכו' ואח"ז כ' עבר הבע"ח ונכנס לבית הלוה או וכו' ואם לא קיים עשה וכו' לוקה וכו' ולא כ' עבר הבע"ח או השליח ב"ד דהלאו הזה אינו רק בבע"ח אבל שב"ד שנכנס לבית אינו עובר בלאו הזה רק עביד איסורא דכתיב בחוץ תעמוד והאיש דרשינן זה שב"ד אבל הלאו לא קאי רק על הבע"ח כמו דכתיב בקרא כי תשה וכו' לא תבא אל ביתו היינו הבע"ח וכן מבואר בלשון הגמ' דף קי"ג ע"א וכ"נ מדברי הרהמ"ח אם כן השליח ב"ד פטור ממלקות בכ"ע כנ"ב. וכבר כתבתי לעיל במצות רחים וכו' דנ"מ בין הר"מ לפמ"ש הרב המגיד בדעתו דאין לאו זה לאו שבממון והראב"ד ס"ל דהו"ל לאו שבממון כמו גזילה באם אין המשכון ש"פ דלהראב"ד אינו עובר כמו גזל וכן הלאוים שבממון דהל"מ דצריך שיהא ש"פ והוא מכלל השיעורין דקבלה כ"ה אבל להר"מ אינו לאו שבממון ואף בפחות מש"פ כי אין כאן איסור ממון כלל ע' לעיל באריכות ותלמד לכאן ואין צריך לכפול. וגם אם נאנס היותר מכדי חובו להראב"ד דהוא גזלן חייב אף ביותר ולהר"מ אינו חייב אלא בכדי חובו דלכך נטלו כמ"ש הרב המגיד ודלא כהש"ך בסי' ע"ב סק"ט בפיסקא מיהו נלע"ד כו' ועיין בקצה"ח בסי' ע"ב סק"ג וכאן שהשיג על הש"ך בזה וכבר כתבתי שם ג"כ דאפשר אפילו אם החוב אינו ש"פ מכל מקום עובר בלאו הזה. ונוהג בכל אישי ישראל אף אם משכן לחרש שוטה וקטן עובר וחרש שוטה וקטן לאו בני מצות נינהו. ואם משכן את חבירו ברשות ב"ד או אפילו שלא ברשות דמצוה עליו להחזיר המחרישה כו' והחזיר ללוה ואח"ז אין הלוה רוצה ליתן לו עוד המשכון נראה בכה"ג רשאי לכנוס לביתו וליטול המשכון בזרוע כיון בפ"ר שלקח המשכון קני' דאפילו אם הוא בבית הלוה אין שביעית משמטת ואין נעשית מטלטלין אצל בניו דהו"ל כאלו הפקיד אצל הלוה ע' ברש"י דף קט"ו בסוגיא דחוזרין וממשכנין אם כן אם אין הלוה רוצה להחזיר הו"ל קצת גזלן ואין המלוה ממשכנו עתה בעד חוב רק שרוצה המשכון שלקח ומותר למשכנו בזרוע כ"נ ומכל מקום צ"ע להקל בא"ח ובאתי רק לעורר. ופשוט דאם חבל לחרש שוטה וקטן אינו יוצא במצות השבה אם מחזיר להם כי אינם ב"ד ורק משיב לב"ד והב"ד יעמדו להם אפוטרופוס לשמור להם וז"פ. ואני מסופק דקיימא לן דאם מת הלוה אינו מחזיר ליורשיו דהשב תשיב לו וכו' ולא ליורשיו אם כן אפשר לדעת הרשב"א בקידושין דסובר למאן דס"ל שד"א אף מטלטלי דיתמי משתעבדי מן התורה ע' בקצה"ח סי' ל"ט אם כן אפשר יכול למשכן בחוב אביהם אף בזרוע דכתיב אל ביתו ולא לבית היורשים כמו דדרשינן לו ולא ליורש ומביתו דרשינן ולא לערב אם כן אפשר גם יורש ממעטינן וכן לדעת הרא"ש דהאידנא מטלטלין כקרקע היורשים מדינא ע' בש"ע סי' ק"ז אפשר דאין איסור למשכנם בזרוע או אם שעבד לו בפי' מטלטלין במותו ומותר למשכנם בזרוע דביתו כתיב וצ"ע ולא הבאתיו בכור הבחינה גם דברי הרשב"א צק"ע דכאן אמרינן שלא יעשה מטלטלין אצל בניו ונראה דמה"ת הוא אך איני עומד כאן בדיני שד"א ובאתי רק לעורר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |