מנחת חינוך/תקנא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא נלבש בגד מחובר מצמר ופשתים ועל זה נאמר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו וכו'. דינים אלו מבוארים בר"מ (פ"י מהל' כלאים) ובטור ובשולחן ערוך מסי' רצ"ח עד סי' ש"ה ומה שמבואר בשולחן ערוך אין דרכי להאריך ואכתוב קצת בקיצור.
דעת הרבה ראשונים דהלכה כמר זוטרא בנדה (סא:) דדריש שעטנז שוע טווי ונוז ואינו אסור מן התורה רק בכל הג' הנ"ל ומאי זה שוע טווי ונוז דעת רש"י דבעינן שהצמר והפשתים יהיו נסרקין במסרק כאחד וטווי כאחד ונארג כאחד והתוס' הקשו עליו אם כן כלאים בציצית דשרי רחמנא היכי משכחת לה הלא אין נסרקין ונטוין כאחד ע"ש עוד קושיא והוא בנדה דף ס"א וביבמות דף ד'. ושיטת ר"ת דכל אחד מהמינים צריכים שיהיו שוע כ"א לבד ושזור כ"א לבד ואח"ז בחיבורן אסור מן התורה וזה השיטה של ר"ת מביא הרהמ"ח בתחלת דבריו. עוד מביא הרב המחבר בשם המפרשים דבמלאכה אחת מאלו אסור מן התורה וזה דעת הר"מ כאן ועי' בכ"מ דדעתו בדעת הר"מ דשוע לחוד מן התורה וכן ארוג וטוי אינו מן התורה וע"ש שהאריך ועיין בט"ז סי' ש' שהאריך ודעתו דהר"מ פוסק כר"א דאו שוע וכו' וכן נראה מדעת הרהמ"ח ומכל מקום חלוק קצת עי' בט"ז ואין להאריך במה שהאריכו בו הראשונים והאחרונים עי' בב"י.
ואין איסור אלא דרך לבישה וכו' אבל מציעו תחתיו וכו' ובגדים קשים דעת רש"י דבקשים מותר אפילו בהעלאה דאין כלאים כלל בקשים ע' ביומא פ' בא לו כה"ג וכו' והתוס' הקשו עליו מהש"ס דערכין דאמרינן דבכהנים אשתרי כלאים בבגדי כהונה סד"א וכו' והאיך אשתרי והא אמרינן בגדי כהונה קשים הן ודעתו דאסור מן התורה רק הא דמקילין בקשים היינו בדרבנן אבל כלאים מן התורה עוברים מן התורה אף בקשין ועיין בר"ן בביצה ספ"ק שתירץ קושיא של ר"ת דבגדי כהונה קשין הן רק בכהן הדיוט דאינו כלאים רק האבנט אבל בגדי כה"ג דאיכא חושן ואפוד הם רכים ואישתרי כלאים לגבי כהן גדול וכתב זה בשם הרז"ה וע"ז אמרינן מדאישתרי כלאים ועיין בטור ובש"ע ומ"ש הרהמ"ח ואין להאריך במקום שהאריכו בו ראשונים ואחרונים ומראה מקום אני לך ועיין כאן בב"י סי' ש"א:
ב[עריכה]
והלובש כלאים ואפילו כ"ה וכו'. מבואר ג"כ בר"מ ועיין בכ"מ דאף בהוציא ראשו וכו' צריך התראה על כל פעם ובדלא הוציא ראשו דלוקין בכדי שהי' אף דהוי לשאב"מ כיון דבתחלה היה מעשה והדברים עתיקים ומובא בח"ז כ"פ ולא הביא הרהמ"ח דין חדש שכתב הר"מ כאן בלאו זה וז"ל בהלכ' ל"א המלביש את חבירו כלאים אם היה הלובש מזיד הלובש לוקה והמלביש עובר משום לפני עור (ואינו לוקה על הלאו דלפ"ע) ואם היה הלובש שוגג והמלביש מזיד המלביש לוקה והלובש פטור עכ"ל בשינוי לשון קצת וכה"ג כ' בפ"ג מה' אבל לגבי תשעה באב והבאתי לעיל במצוה רס"ג והרא"ש בתשובותיו להרשב"א תמה על הר"מ מנלן דלאו זה קאי על המלביש ג"כ ומה חילוק בין הלובש מזיד או שוגג בכ"ע אפילו היה הלובש מזיד יתחייב המלביש ועיין בכסף משנה מה שתירץ ועיין בלחם משנה בה"א שם בפ"ג.
ויש לחקור אם נאמר כלאים בציצית דחוי' דעשה דוחה הל"ת אי חבירו יכול להלביש בטלית כלאים בציצית אם הלובש ידע שהוא כלאים כיון דאין המלביש עובר רק משום לפ"ע וכאן ל"ש לפ"ע דהלובש אינו עובר רק עושה מצוה אך בא"י אם הוא כלאים אם כן המלביש עובר בלאו ואף דאם אין הלובש עובר ודאי גם המלביש אינו עובר מכל מקום כיון דדחויה היא היינו דעשה דוחה וכו' ואצל המלביש ליכא עשה אם כן למה ידחה הלאו דהלאו הוא עליו ודבר זה דהוא יעבור על ל"ת משום עשה דחבריה אין כאן מקומו אך נ"ל כיון דקיימא לן כ"ה דיוכל לקיים שניהם אין עשה דוחה וכו' אם כן ה"נ כיון דיכול לקיים שיודיע לחבירו אסור להלבישו רק אם יודיע לחבירו וכתבתי בקיצור והמבין יבין. וגם אפשר מכל מקום כיון דיכול הלובש ללבשו אף דדחוי' מכל מקום אין המלביש עובר ובאתי רק לעורר. ונוהג לאו זה בכל אישי ישראל חוץ מחרש שוטה וקטן וע' לעיל במצוה רס"ג שנסתפקתי דידוע דאסור להלביש לחרש שוטה וקטן מטעם לא תאכלנו וכו' דאסור ליתן לקטן דבר איסור בידים אך אין לוקין אך כאן כיון דהקטן אינו בר דעת והו"ל שוגג חייב מטעם מלביש והקטן בן מצות הוא רק דאינו ב"ד. או אפשר דאינו בן מצות כלל אם כן אינו חייב עליו הגדול מטעם מלביש כיון דאין הלובש מצווה עיין לעיל ותלמד לכאן. ואפשר דהוי כמו מקיף הקטן דחייב עיין פי"א בה' עכו"ם ועיין במכות דף כ' דרבא סובר דמקיף לעצמו לוקה שתים משום מקיף ומשום ניקף אם כן ה"נ לובש חייב משום לובש ומשום מלביש אך באמת ל"מ לחייבו שתים דבידע אינו חייב משום מלביש ובלא ידע א"ח כלל. ועיין בש"ע לענין דבר שאינו מתכוין בכלאים ועיין בר"ן פ' גה"נ שכתב אף על פי דהוי פ"ר מכל מקום בהנאה אף על פי דהוי פ"ר שרי ע"כ מוכרי כסות וכו' אף על פי שנהנה ומראה מקום אני לך. ואם הלביש לחבירו כלאים והתרו בו בכ"פ בכדי שיוכל ללבוש ולפשוט אפשר גם כן חייב על כ"פ כמו בלובש דמה לי לובש או מלביש דשניהם נכללו בלאו זה אך אם הלביש ואח"כ הודיע אותו והוא לבוש עדיין בודאי פטור המלביש כיון שחבירו מזיד כמו בתחלת הלבישה לדעת הר"מ כנ"פ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |