מנחת חינוך/תקח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png תקח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שנצטוינו לתת ראשית גיזת הצאן לכהנים כו'. מצוה זו מבואר בר"מ פ"י מה' בכורים ובטוי"ד וש"ע סי' של"ג מ"ע מן התורה מי שיש לו ה' צאן לא פחות והגיזה שלהם לא פחות מס' סלע ותהי' גיזת כ"א מהם לא פחות מי"ב סלע ואם חסר תנאי א' היינו שאין לו ה' צאן רק פחות או יש לו וס"ה הגיזה יהי' פחות מס' סלע או שגיזת א' מהם פחות מי"ב סלע אף על פי שבין הכל יש ס' סלע פטור ממצוה זו כך גזה"כ. ורה"ג חולין לכ"ד וכת' הר"מ לפיכך אני אומר שנותנים לכהנת אף שנשואה לישראל כמו מתנות בהמה. וי"ל שדין שניהם א' עכ"ל. והנה גבי מתנות מבואר בש"ס ובמצוה דמתנות מביא הרהמ"ח ד"ז וכן בטור וש"ע יו"ד סי' ס"א אבל כאן השמיט הרהמ"ח ד"ז וגם הטור כאן אינו מביאו והמחבר בש"ע מביא זה וצ"ע על הרהמ"ח דאינו מביא זה בשם הר"מ כדרכו להביא חידוש דין של הר"מ שכ' בשם עצמו בלשון י"ל עי' במצוה תק"ו ובמצוה ש"ס ושס"א וצ"ע. ובודאי לחלל ולחללה אין נותנין כמו מת"כ וע"ל. וכולם חייבים במצוה זו אנשים כו' ולוים אף דפטורים ממתנות ע"ל הטעם וכאן חייבים ודעת הר"מ והרהמ"ח והרבה ראשונים דמצוה זו רק בא"י דילפינן מתרומ' ול' הר"מ כראשי' דגן כו' אם כן לשיטתו אינו נוהג מן התורה האידנא בא"י ואף בזמן עזרא לא הי' נוהג מן התורה כתרומה כמבואר לעיל. אך הרהמ"ח לעיל גבי מצות תרומה מביא דעת הר"מ וכאן סתם דנוהג בא"י וצ"ע דבאמת לדעת הר"מ אינו נוהג היום בא"י מן התורה ואף בזמן עזרא כתרומה ודעת הטור דאף בח"ל נוהג מן התורה ע"ש ובש"ע הובאו ב' הדיעות ומה אנחנו להכריע. ומצוה זו אינה אלא בכבשים בלבד אף שבכ"מ עזים בכלל צאן כאן א"ח אלא כבשים בין זכרים ובין נקבות. הי' הצמר שחור או שאר צבע ב"ש חייב הי' הצמר קשה פטור דאינו ראוי ללבישה והכל ילפינן בגמרא ע"ש. וכתב הר"מ דרה"ג נוהג בכלאים ובכוי ובטוש"ע אינו מבואר זה והיא בתוספתא וד"ז דכוי איני מבין הא הר"מ פוסק בכ"מ דכוי ספק חי' ספק בהמה ולא הכריעו בה חכמים אם כן כיון דהוי ספק למה יתחייב ברה"ג דספק פטור כמבואר לקמן. וגם לא הוי אפילו ספק השקול דרוב צדדים לפטור דנהי דהוא מין בהמה מכל מקום אינו כבש אפשר הוא מין בקר או עז כי בספק בהמה נכלל שור ועז ג"כ אם כן למה יתחייב ברה"ג. ואפשר דילפי' ממתנות דשם פוסק הר"מ דחייב מריבוי דקרא אם שור ה"נ ועיין בחולין דף קל"ו וצ"ע. וד"ז דכלאים שכת' הר"מ דחייב ברה"ג ג"כ צ"ע וכלאים דכאן מין צאן עם מין אחר. והנה בש"ס דבכורות דף י"ז מבואר דרחל בת עז ועז בת רחל הכל מודים דצמרו פסול לתכלת ואין לוקין על צמרו משום כלאים והר"מ פ"ב מה' ציצית כ' רחל בת עז צמרה פסול לתכלת ובפ"י מה' כלאים כת' דרחל בת עז אין לוקין על צמרה משום כלאים ולא כתב ג"כ דעז בת רחל דזה פשוט דעז לא הוי צמר וגם בש"ס לא קאי ע"ז כמבואר רק הרבותא רחל בת עז אף דהיא רחל ונקרא צמר מכל מקום ילפי' בש"ס דכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים מה פשתן שלא נשתנה כו' וכן לציצית מגדילים תעשה לך לא תלבש כו' מה פשתן כו' וכן מבואר שם דצמרו אינו מטמא בנגעים ג"כ מדכתיב בבגד צמר ובגד פשתן כו' וכן פסק הר"מ פי"ג מהל' ט"צ ואינו מבואר בר"מ פ"ח מה' כלי המקדש מה דין הצמר הזה לענין בגדי כהונה דאפשר כיון דנקרא צמר כשר רק כאן מבואר דפסול דאיתקש לפשתן אבל בבגדי כהונה דאינו מבואר אפשר דכשר אם כן כיון דראוי לשירות חייב כאן ברה"ג כמבואר כאן בגמ'. אך באמת מבואר בש"ס כ"פ דבגדי כהונה אשתרי שעטנז ואי אמרינן דצמר זה ג"כ כשר לב"כ וזה לא הוי שעטנז אם כן מנ"ל דאישתרי בב"כ שעטנז. אך באמת מבואר כיון דהתורה גזרה דב"כ צריך שיהי' צמר ג"כ והכל בכלל צמר אם כן חזינן דהתורה התירה צמר גמור ג"כ אף דהוי שעטנז או שהותרה או אם אין לו צמר כשר ויש לו רק צמר גמור עשה דוחה ל"ת כיון דהתורה גזרה דצריך שיהי' צמר בב"כ אם כן בכ"ע הן אם הוא כלאים או לא עיין בר"מ פ"ח מה' כה"מ ובראב"ד והדברים עתיקים על כל פנים זכינו לדין דיכול להיות ב"כ בצמר בלא כלאים אם כן נתיישבו הרבה קושיות של הגאון בעל ש"א ע' בה' ציצית שמפלפל האיך עובד הכהן בחטאת העוף הבא על הספק וע' עוד כי לא עיינתי עתה הא הוי ספק כלאים ובאמת משכחת לה בלא כלאים בצמר רחל בת עז ע"ש באחרונים והוא הערה חדשה בעזהשי"ת. ולומר כיון דלא הוי תכלת לענין ציצית ג"כ לא הוי תכלת לב"כ דמנ"ל כיון דבגמרא חושב שעטנז וציצית וט"צ ולא חשיב זה ועל כל אחד יש לימוד והאיך נוכל אנן לומר דבר שלא הוזכר בדבריהם וא"כ כיון דראוי לב"כ חייב ברה"ג. וע' היטב בש"ס דבכורות תראה דעז בת רחל לא מקרי צמר כלל לענין שום דבר ע' בתו' מכל מקום הי' סברא לחייב כה"ג ברה"ג כיון דהמין ראוי לשירות ע"ש בתוס' אבל רחל בת עז ודאי הוי צמר אך הגמרא מחדש דאינו חייב משום שעטנז ואינו ראוי לציצית ואינו מטמא בנגעים דאיתקש לפשתן דלא אישתני אם כן במקום דל"מ היקש בש"ס כגון ב"כ צמר איקרי אם כן כשר לב"כ ומשכחת לה ב"כ בלא שעטנז. על כל פנים ד"ז דכלאים שכ' כאן הר"מ האיך משכחת לה מה הוא הולד הזה אם הוא רחל ראוי לשירות וחייב ברה"ג ובלא כלאים חייב ואם הולד הוא מין אחר אם כן אינו צמר או הצמר קשה כמבואר שם וג"כ א"ח ברה"ג אפילו אביו ואמו (עזים) (כבשים צ"ל נ"ל) וגם למה לא אמרינן דתלוי בחוששין לזרע האב אי חוששין והאם מאיזה מין היא כמו במתנות וצ"ע וקצרתי ובאתי רק לעורר. וגם ע' ברש"י על הא דאין בצמרו משום כלאים פירש על שה שאינו מיוחד לדורותיו מבואר אפילו רחל בת רחל כל שהפסיק עז בנתיים אינו חייב וע"ש ברש"י דבעינן מיוחד מששת ימי בראשית ובר"מ לא נזכר זה רק רחל בת עז נראה דרחל בת רחל אף שהי' קודם עז מכל מקום חייב על הצמר וכשר לציצית והכל צ"ע ובס"ד אשנה פרק זה. ונוהגת מצוה זו בטריפה כן פוסק הר"מ ועיין בר"נ והכסף משנה מביאו מ"ש בטעמו של הר"מ. אבל הגוזז את המתה פטור כ"כ הר"מ והכסף משנה הרשים שהוא בתוספתא והטעם דלאו צאן מקרי ולא גז מקרי. ונראה דבן פקוע אף ע"פ דהוא כשחוט מכל מקום חייב כיון דרהיט והוא שה מעלי' ועיין בר"מ פי"ב לענין פדיון פ"ח שיש דיעות בזה ועיין ביור"ד סי' שכ"א שם דילפי' שה שה מפסח אבל כאן בודאי הוי צאן ומקרי גז ג"כ כנ"ל ואם שחט בה רוב שנים ועדיין חי וגזזה יש לספק אף דפסקינן להרבה דברים דהוי כחי' מכל מקום אפשר לאו צאן מקרי ולא גז וצ"ע בזה.

ורה"ג אין לו שיעור מן התורה ומדרבנן נותן אחד מששים. האומר כל גיזותי ראשית דבריו קיימים ועיין בש"ס דזה דלא כר"א דיליף מתרומה דלר"א אין בדבריו כלו' כמו תרומה דהאומר כל גרני תרומה לא אמר כלום. ודברי הר"מ דפוסק כר"א לענין חלה ופוסק כאן דהאומר גיזותי ראשית דבריו קיימין סתרי אהדדי ועיין בכ"מ מה שיישב זה. והנה מה דמבואר בש"ס דלר"א רה"ג כתרומה דאומר כל גיזותי ראשית לא אמר כלום איני מבין הדמיון דבשלמא בתרומה דקודם שהפריש הוא טבל ואסור באכילה לכ"א והנותן לכהן טבל לא קיים מצות תרומה כלל שפיר שייך לומר דגזרה התורה שיאמר קצת ואם אמר כל גרני תרומה ל"מ כלל והרי הוא בטבלו כמו שהי' אבל ברה"ג דאינו טובל כלל אף לר"א כמבואר בגמ' וגם הוא חולין גמור כמבואר בר"מ והתורה גזרה שיתן קצת לכהן מאי איכפת לן אם נותן לכהן כל הגיזה בכלל הגיזה יש בה הראשית ומאי איכפת לן שנותן לכהן יותר וע"כ צ"ל כיון דאיתקש לתרומה לר"א גזה"כ הוא דצריך שישייר ואי לא לא קיים המ"ע כלל כמו הנותן לכהן צמר גמלים וכדומה ה"נ כך גזה"כ לר"א. ונ"ל לפי מאי דפסקינן דהאומר כל גזי ראשית דבריו קיימים היינו אם נתן לכהן קיים המצוה אבל בודאי כ"ז שלא נתן לכהן יכול לחזור בו דלא שייך חלות קריאת שם כיון דהוא חולין ולא שייך אמירה לגבוה כי הוא חולין וגם לא שייך נדר כמו צדקה מחמת בפיך כו' דכאן אין סרך מצוה כלל יותר ממה שקצבו חכמינו זכרונם לברכה ואין שום קדושה בזה כמו תרומה וכדומה ובודאי אין הדיבור כלום כנ"ב בס"ד. ואפילו שייר מקצת מכל מקום מה שהפריש יותר ממה שקצוב עפ"י חכמינו זכרונם לברכה יכול לחזור וא"צ לשאל' כי אין בזה קדושה ולא נדר מצוה ויכול לחזור מדיבורו כנ"ב ופשוט. והנה כבר כתבתי לעיל דכל אישי ישראל חייבים במצוה זו ופשוט דחרש שוטה וקטן פטורים כמו שפטורים מכל המצות שבתורה ובס"ד יבואר לקמן ובתרומה וקדשים קי"ל דקטן מופלא סמוך לאיש אם הפריש והקדיש הו"ל תרומה והקדש וכאן אף אם הוא מופלא והפריש אין חל כלל דהוא חולין גמורים ולא נדר ול"ש מופלא ויכול לחזור אפילו מהשיעור שקצבו חכמינו זכרונם לברכה כיון דפטור ונדר והקדש ל"ש כאן ול"ש דין מופלא כנ"ב. מצוה להפריש תחלת הגיזה ואם הפריש באמצעה או בסופה יצא ויכול להפריש מן החדש על הישן או להיפך ומצטרפין ג"כ לחמשה שיתחייב במצוה זו וז"פ. גזז הצמר וצבעו פטור מליתן דקנאו בשינוי דהפקיע מצותו וחיוב ממון אין כאן דהו"ל ממון שאין לו תובעים ע' בר"נ פרק הזרוע והדברים עתיקים. ליבנו ולא צבעו צריך ליתן לכהן. התולש צמר בידו ולא גזז חייב ברה"ג כן פוסק הר"מ ועיין בר"נ שתמה ע"ז דהר"מ פ"ב מה' מ"ע פוסק גבי לשו"פ דהקוטף פטור כר"י ולר"י התולש רה"ג ג"כ פטור כמבואר כאן בגמ' דדמו אהדדי ועיין בכסף משנה פ"ב שם מה שמיישב ועיין בבכורות דף כ"ה. הי' לו חמשה צאן וגזז אחת ומכר הגיזה ואח"ז גזז שני' ומכר גיזה כו' מצטרפות לרה"ג כ"ה לשון הר"ם. ורש"י והר"נ פירשו דגזז הראשונה ומכר השה וכן כולם אף על פי כשנשלמה הגיזה לא היו הצאן שלו ולהר"מ לא הי' לו גיזה מכל מקום מצטרפות כיון דנתחייב ובשעת גיזה כ"א הי' שלו כר"ח בש"ס ופסקו הלכתא כותי' וסיים הר"מ וז"ל אבל אם היתה לו רחל אחת וגזזה כו' ואח"כ קנה שני' וגזזה כו' אינן מצטרפות והכסף משנה לא הראה מקום ד"ז והוא פשוט כיון דבשעת גזיזה הי' פטור דהי' לו רק אחת ע"כ אינן מצטרפות דחמשה צאן בעי וז"פ. המפריש רה"ג ונאבדה חייב באחריות עד שיתן לכהן ועיין במ"ל אף על פי במת"כ וכן כאן ברה"ג בצבען נפטר כמש"ל דבמתנות כיון שהוא דבר מיוחד ואם נאבד אפילו אוכלן אין כאן אלא חיוב דמים והו"ל ממון שאין לה תובעין אבל כאן דכל הגיזה הוא בעין ויכול עוד לקיים המצוה וכשהוא בעין לא שייך ממון שאין לה תובעין ולפי"ז אם נאבדה כל הגיזה פטור וכן בצובע אם נשתייר צריך ליתן רק בצבע כל הגיזה וכן כאן מיירי דוקא בנשתייר אבל בלא נשתייר פטור דלא גרע מצבעו ע"ש. הלוקח גז צאנו של עכו"ם אחר שגזזן העכו"ם פטור לקח הצאן לגיזתן כו' חייב ופירשו בדעת הר"מ דאם לקח הגיזה בעודו במחובר אף על פי שלא לקח הצאן חייב ורש"י והטור חולקין וסוברים אף אם לקח הגיזה במחובר פטור כיון שהצאן של עכו"ם לא קרי צאנך רק אם קנה הצאן עד אחר הגיזה הו"ל צאנך ועיין בש"ס דמוקי דהקנו לו לשלשים יום ועיין ברש"י דלאו דוקא אלא עד אחר הגיזה ומכאן מוכח דקנין לזמן הוי שלו דקרי צאנך אם כן ה"ה כל היכי דבעינן שלו אם יש לו קנין לזמן בתוך הזמן הוי שלו כגון גבי אתרוג כה"ג יוצאין בו כמו כאן ועיין בקצה"ח סי' רמ"א באתרוג ואין כאן מקומו ובאתי רק להזכיר וא"ד למוכר שדהו בזמן היובל דהוה ליה רק קנין פירות דזה עדיף כמ"ש בח"ז. השותפים חייבים ברה"ג והוא שיהי' בחלק כ"א מהם כשיעור אבל חמש צאן בלבד של שני שותפים פטורין כ"כ הר"מ והטור השמיט ד"ז והש"ע הביאו והדברים תמוהים דמוכח בש"ס דלרבנן דשותפים ישראל חייבים משמע אף דאין בכ"א כשיעור וכן בחלה מבואר שם דשותפים חייבים ובפירוש פסק הר"מ כאן פ"ו דבכ"ע חייבים רק בשותפת עכו"ם פטור אם אין בישראל כשיעור ואם יש בישראל כשיעור חייב אפילו בשותפת עכו"ם וכן פסקינן בש"ע בסי' שכ"ו וש"ל ועיין בכסף משנה שכ' דאפשר למד הר"מ מדין חלה כו' ואין דמיון וגם הכסף משנה הניח בצ"ע וגם למה סתם הר"מ ולא כתב דשותפת עכו"ם פטור בכ"ע דלרבנן מבואר שם דשותפת ישראל חייב וצאנך למעט שותפת עכו"ם אם כן להר"מ דשותפת ישראל א"ח אלא אם כן כ"א יש לו כשיעור אם כן בשותפת עכו"ם אף בכה"ג פטור ולמה לא הביא הר"מ דשותפת עכו"ם פטור בכ"ע ודין דיש חילוק בין שותף ישראל לעכו"ם מביא בכמה מקומות בה' בכורים וכ"מ וכאן סתם הדברים וצ"ע מאד. ונראה דהר"מ פוסק כר"א אף על פי דרבנן פליגי כיון דשקלינן וטרינן אליבא דר"א כמבואר בש"ס אמר רבא מודה ר"א וכו' הלכתא כוותי' דאף בשותפת ישראל פטור ואין חילוק בין שותפת ישראל לשותפת עכו"ם ע"כ פוטר הר"מ בכ"ע באין כל חלק וחלק כשיעור אך ביש כשיעור לכ"א מצינו גבי חלה אף דשותפת עכו"ם פוטר מכל מקום אם יש לישראל כשיעור חייב ולא מגרע השותפות ה"נ אבל באין לכאו"א כשיעור דהו"ל שותפות פוסק הר"מ כר"א דאפילו שותפת ישראל פטור וגבי אתרוג קיי"ל דאתרוג השותפים א"י דכתיב לכם חזינן דאפילו שותפת ישראל לא מיקרי לכם ועיין בסוכה דף כ"ז שכתבו ג"כ היכי דכתיב לך ואפילו לכם איתמעטו שותפים והיינו כר"א וע"ש שדחו פרש"י ומכל מקום דבריהם צ"ע וכן בש"ס דב"ב ע' ברשב"ם שם בדף קי"ז כיון דבאמת פליגי רבנן וסוברים דשותפת ישראל לא איתמעיט אפילו בלשון מצאנך ואמאי פסקו הפוסקים בפשיטות דבאתרוג השותפים א"י בו כיון דכאן סוברים דישראל לא נתמעט וצ"ע כעת על כל פנים ד' הר"מ נכונים דחזינן דהלכתא כר"א דרבה בר רב הונא בב"ב דסובר דא"י באתרוג השותפות סובר כר"א ע"כ פוסק כאן שפיר ד"ז הכלל ד"ז דשותפת ישראל לא מיקרי לכם הוא פלוגתא בין ר"א ובין רבנן והפוסקים פסקו גבי אתרוג דלא מקרי לכם כר"א וצ"ע ובעזה"י אשנה פ"ז. וג"כ צ"ע כמו דאתמעט מצאנך של עכו"ם למה לא אתמעט ג"כ של ישראל והקונה גיזה במחובר אף משל ישראל יהיה פטור כמו ב"י וב"י בפסח ובלולב דלא הוי שלו אף שהוא של ישראל אחר ע' בתוס' פסחים ובס"ד אשנה ד"ז.

ואינו נוהג במוקדשין וכ' הר"מ כיצד הרי שהקדיש בהמה לבהד"ב וגזז יכול יהיה חייב לפדות וליתן לכהן או הקדיש בהמה חוץ מגיזה יכול יהיה חייב וכו' ת"ל צאנך ואלו אינו צאנו וכו' וז"מ בש"ס דעל קדשי מזבח א"צ קרא דפטור מרה"ג דאסור בגיזה דכתיב לא תגוז וכו'. ולכאורה קשה מאי מקשה ל"ל קרא הא אסור בגיזה דלמא אתי קרא באם עבר וגזז דהגיזה מותר מן התורה ע' בבכורות דכ"ה בסוגיא ובתו' שם ועיין בתוס' חולין דל"ו ע"א בתו' בד"ה סד"א וכו' ועיין בר"ש במס' ערלה גבי פסה"מ וה"ה תמימים והר"מ מביא כאן פסהמ"ק דפטור וא"כ שפיר ממעט מצאנך דפטור מן התורה אך כל דאי וכו' לא כ' רחמנא מיעוט כמבואר כ"פ בש"ס ה"נ כיון שהוא איסור תורה לא כתבה התורה ברה"ג מיעוט ע"כ גם בפסה"מ ג"כ לא מתוקמי דגם כן הוא איסור תורה והר"מ דין דקדשי המזבח לא הביא ומביא דין דפסה"מ אף דא"צ כמו שמבואר בגמ' דאסור בגיזה מכל מקום פוסק מפרש דבריו וקדשי מזבח כ"ש הוא מדין פסה"מ. אך קשה לדעת הר"מ דסובר דתולש חייב ברה"ג וכן שוטף היינו שנשר מאליו וכן סברי רבנן בגמ' ופוסק כרבנן עיין בכסף משנה פ"ב מה' מ"ע אם כן מאי מקשה הש"ס צאנך ל"ל הא איצטריך בתולש דתולש אינו כגוזז כמבואר בר"מ פ"א ממעילה לענין לאו דלא תגוז ובפרט אם נשרה מאלי' דאין שום עבירה וברה"ג חייב לרבנן ע"כ צריך צאנך למעט וצריך עיון גדול על הש"ס מאי מקשה הא לרבנן צריך צאנך בנשר מאליו דהגיזה מותר מן התורה כמ"ש וצ"ע. ובס"ד אשנה פ"ז. והנה בגמ' מוקמינן המיעוט בקבה"ב דמותר בגיזה מן התורה סד"א ליפרוק וליתב לכהן מיעט רחמנא צאנך. ומקשה הש"ס והא בעינן העמדה והערכה ולא יכול לפדות ומה יתן לכהן כיון דקדשי ע"כ מוקמינן בענין אחר שהקדיש הבהמה חוץ מגיזה וכחישה ע"ש. והר"מ מביא ב' אוקימתות אלו היינו בבה"ב ומקדיש חוץ מגיזה ועיין בכסף משנה שהקשה על הר"מ הא ס"ל דבעינן העמדה והערכה אם כן א"צ לדין הא' מיעוט צאנך ובדין הב' למה השמיט כחישה ע"ש מה שתירץ ועיין בס' שעה"מ וא"ר לפלפל כאן בד"ז כי הדברים ארוכים ואין כאן מקומו. ובגמ' מוקי רבא דאקדיש הגיזה עצמה סד"א דלפרוק וליתב ליה ת"ל גז צאנך יצא זה שמחוסר פדי' וכו' והר"מ השמיט זה ודברי הכסף משנה מ"ש בזה אינם מובנים וד"ז הוא אמת וצ"ע. מי שהיה לו גיזות רבות של רה"ג ורוצה לחלק לכהנים לא יתן לכ"א פחות מה' סלעים כשיהי' מלובן ויכול ליתן לו צואי ויתן לו כ"כ שיהא ה"ס אחר הליבון. ויכול להפריש רה"ג ממעש"מ. ונ"ל אם הי"ל גז והפריש ממנו ואח"ז היה לו גיזות אחרות והפריש עליהם מן הגיזה הראשונה שכבר הפריש ממנו ש"ד ול"ש כאן כמו תו"מ דאין מפרישין מן הפטור על החיוב זה דוקא שהם טובלים כיון שנפטר הוא חולין אבל כאן דאינו טובל רק מת"כ יכול להפריש מהפטור על החיוב כנ"ל ועיין בגמ'. גם נ"ל דהפרשת רה"ג א"צ שליחות ואם תורם אפילו שלא מדעת הבעלים ש"ד וגם יכול להפריש ע"י עכו"ם דאינו דומה לתרומה רק מה שמבואר בש"ס ומה שאינו מבואר להדיא אין דינו כתרומה כנ"פ. ואפשר אם הפריש רה"ג הו"ל כמתנות דנכרים וחל שם רה"ג דהו"ל ממון כהן ול"ש שאלה כלל כי אינו קדוש ולא נדר וכדומה ואפשר כיון דמצוה להפריש הו"ל כמו צדקה ומהני שאלה וצ"ע. ודעת הטור דה' צאן אם הי' הגיזה ו"ס חייב ברה"ג ומתן ה"ס לכהן דדעת הרי"ף דד' צאן חייב ברה"ג ע' שיטות אלו בטור ואני כתבתי דעת הר"מ. ושותפת כהן הו"ל כמו שותפת עכו"ם וכבר הבאתי דעת הר"מ שאינו מחלק כאן רק שותפים שאין לכ"א כדי חיוב פטור בכ"ע ואם יש לכ"א כדי חיוב חייב בכ"ע אם כן אין חילוק בין שותפת ישראל בר חיוב ובין שותפת כהן ועכו"ם בני פטור. ומי שחציו כהן וח"י כאשר הבאתי כ"פ בח"ז בודאי נותנים לו רה"ג ואין בו קדושה ויוצאים ומכ"ש שהוא פטור וז"פ. וכל אישי ישראל חייבין במ"ז חוץ מחרש שוטה וקטן וכבר כתבתי דל"ש כאן מופלא סמוך לאיש דאין כאן קדושה ולא נדר והוי ככל המצות שקטן פטור עד שיגדיל כ"נ ואקוה להש"י אשר יגמור עלי לשנות מצוה זו ולברר הדברים על מכונם כי כעת הפסקתי בין הפרקים ולא יכולתי לעיין היטב:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון