מנחת חינוך/שצג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png שצג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שלא נפדה בכור בהמה טהורה מפני שהתורה כו'. וע"ז נאמר אך בכור שור כו' לא תפדה קדש כו' המצוה זו מבואר בר"מ פ"א מה' בכורות. והנה הלאו הוא שהזהירה התורה שלא נפדה דהי' הסברא דתפד' כפ"ח כתבה התורה שלא נפדה ואם עבר ופדה לא מהני כלל והרי הוא בקדושתו כמו שהי' קודם והחולין אינם נתפסי' ומבואר בתמור' בסוגיא דכל מילתא דא"ר כו' דלאביי דס"ל אם עבר אמימרא דרחמנא מעשיו קיימין כאן גזה"כ הם בהוייתן כו' דלא אהני ולרבא לא אהני מעשיו דס"ל דאם עבר אמימרא דרחמנא לא מהני מעשיו ע"כ אינו פדוי כלל רק עבר אמימר' דרחמנא. והנ' לאו זה כפי המבואר בר"מ וכן נראה מהרהמ"ח אין חילוק בין בכור תם ובין בכור בע"מ בכ"ע אסור לפדות ועובר בלאו ואם פדה אינו פדוי ולא מהני מעשיו. והנה לאביי דס"ל כ"ה דל"מ לא לקי אם כן לא לקי כיון דל"מ מגזה"כ דהם ולרבא דס"ל אף דל"מ לקי מכל מקום כאן לא לקי כיון דל"מ ולא איתעבד מעשה בדיבורו וה"ל לי' לאו שאין בו מעשה כמו גבי תמורה דה"ל רק דיבור ולא הוי מעשה ושם לקי מגזה"כ דכל לאו שאב"מ אין לוקין חוץ ממימר כו' או משום דבדיבורו איתעבד מעשה דנעש' התמורה קודש אבל כאן דל"מ אם כן הו"ל אב"מ ואין לוקין. והנה הר"מ פ"ו מהל' בכורות כ' שם גבי מעשר כיון דלא אהני מעשיו אין לוקין ועי' בלחם משנה דהר"מ פוסק כאביי אם כן כאן נמי אין לוקין מה"ט וכן כתב המנ"ל כאן דע"כ לא מנה הר"מ בהלכות סנהדרין בכלל הלוקין כיון דל"מ כמו שכ' בפ"ו כאן אך הרהמ"ח דלא ס"ל כלל זה ע' במצוה של"ט וס"ל כרבא אעפ"י דלא הועילו מעשיו לוקין כתב כאן דאין לוקין דאפשר לעבור עליו בל"מ. ולכאורה קשה למה כתב זה"ל כיון דאפשר כו' נראה דעושה מעשה רק אפשר כו' ת"ל דאין בו מעש' דהוי דיבור בעלמא ול"ל דמשכחת מעשה כגון שלוקח בהמ' אחרת ומעמיד' אצל הבכור או שעושה איזה מעשה בבכור ובכה"ג הו"ל מעשה כמו ניקף דמסייע קצת וחייב משום מעש' ע"כ כ' הטעם דאפשר כו' כמ"ש כ"פ דס"ל כלל זה ולהרהמ"ח לא קשה ליה קושית התוס' בתמורה דף ו' ד"ה והשתא כו' שהקשה ר"ב דנימא דנ"מ בפדה בכור דלאביי לא לקי דל"מ ולרבא לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא כו' דבאמת גם לרבא לא לקי דהו"ל אב"מ. אך באמת ל"ש כאן מעשה כלל דאי שייך מעש' אם כן תמורה נמי שייך מעש' דמ"ש אם כן לשיטת הרב המגיד בדברי הר"מ פ' י"ג מהלכות שכירות כיון דשייך מעשה אף בלא מעשה לוקין ע' במנ"ל פ"ד מהלכות מלוה ולוה אם כן למה כתב הר"מ פ"א דתמורה מפי השמועה למדו דכל לאו שאב"מ אין לוקין חוץ תמורה ועי' במ"ש האחרונים והבאתי בח"ז דהיינו גבי ציבור ושותפים דאין עושים תמור' ול"ש בדיבור' איתעבד כו'. הא כיון דמשכחת לה מעשה לוקין אף בדיבור אלא נראה דכאן לא שייך מעשה כלל ולא דמי לניקף והחילוק קל להבין ומ"ש הרהמ"ח כיון דאפשר לעבור בל"מ אשגר' לישנא הוא ובפרט דלשיטתי' הכי הוא. אבל האמת הוא לאו שאין בו מעשה כיון דל"מ מעשיו אם כן בדיבור לא איתעבד מעשה כלל הו"ל לאו שאב"מ כלל. וכן נ"ל מדברי הר"מ כאן דהטע' דאין לוקין מחמת שאב"מ דאי נימא כהמנ"ל מחמת דלא אהני מעשיו אם כן למה המתין הר"מ עד פ"ו גבי מכר מעשר וכתב ויראה לי דאין לוקין כיון דלא עשה כלום כו' ה"ל לכתוב כאן ד"ז אלא דכאן דבר פשוט דאין לוקין דהו' לאו שאב"מ וזה כ' בכ"מ וא"צ לפרש כאן. והנה מ"ש לעיל דבלאו זה אין חילוק בין בכור תם ובין בע"מ ע' בתמור' מבואר להדיא כן בדף ח' ע"א דתחיל' אמרינן דהאי קרא לא תפדה מיירי בבע"מ ומסקינן דבבעל מום מיירי ובתם נמי ע"ש ועיין בתוס' זבחים ובגמרא שם דף ע"ה ע"ב. והנה אם לא הזהירה התורה בלאו זה אמרינן דיכול לפדות ונפדה ולענין מה נפדה עיין בזבחים שם ברש"י שכ' דהפדיון לענין שיהי' מותר בגיזה ועבודה והתוס' הקשו על דבריו דכל פסהמ"ק אף שנפדו אסורים בגיזה ועבודה וע"ש מה שתרצו וכאן בתמורה פרשו התוס' דאינו נפדה לצאת מקדושתם למכור באטליז ולשקול בליטרא וכן פרש"י בב"ק דף י"ב ע"א מבואר דהוא איסור תורה למכור באטליז ולשקול בליטרא ויבואר בסמוך בס"ד וע"ש בפרש"י בבכור תם מיירי ובאמת בתמורה אמרינן דרישא בבע"מ. ובדברי הרהמ"ח נראה דהי' סברא דיהי' נפדה לצאת לחולין לכ"ד ול"ק קושית התוס' דכאן כיון דהתורה צות' לפדות פ"ח הי' על דעתינו דגם בכור בהמה טהורה נפד' וגרע מכל פסהמ"ק ואין להאריך כי אין נ"מ לדינא דהאידנא דכתב' התורה הוא לאו ול"מ מעשיו כלל ונשאר בקדושתו כמקודם וגם המעות לא נתפסו בקדושה כלל כמו שפרש"י בתמורה ובזבחים ואין כאן מקומו להאריך בפלפול. ומ"ש הרהמ"ח לענין מכיר' לחלק בין זמן המקדש לזה"ז אין רצוני להאריך בזה כי צריך אריכות ועיין בסוגיא דתמור' דף ז' ובתוס' שם ובב"ק. ומ"ש דאסרו רז"ל למכור בשוק דרך פרהסיא מבואר דסובר דאיסור המכירה בפרהסי' הוא רק איסור דרבנן אבל התוס' בבכורות דף ל"א ד"ה חוץ כתבו דהוא איסור תורה ומביאין ראי' מתמורה דף מ' דמבואר דדרשינן גבי עיר הנדחת בהמת' יצא בכור שאינו נאכל בתורת בהמת' דתנן כל פסהמ"ק נמכרי' באטליז ונשקלי' בליטרא חוץ מן הבכור כו' מבואר דהוא איסור תורה ומביאין ראי' מסנהדרין דף קי"ב דמבואר שם ג"כ כסוגיא הנ"ל. ובאמת בסנהדרין ליתא שם רק סתם דאינו נאכל בתורת בהמת' ולא מסיי' האי דתנן וע"ש בפרש"י דאינו נאכל היינו דאית ליה שם לווי ועמד בזה בהגה' על הגליון ובודאי הי' בגירס' התוס' בסנהד' כמו כאן בתמורה ועי' בטור יו"ד סימן ש"ו מביא הב"י דברי הרא"ש ג"כ דהוא רק מדרבנן כדעת הרהמ"ח ובודאי בגרסת' לא היה בתמורה גם כן האי סיום רק כמו בסנהדרין וע"ש בתוס' דיש איזה קרא דאסור ע"ש. והר"מ מביא ד"ז כאן בקיצור ובפ"א מהלכות איסורי מזבח כ' שם ד"ז דכל פסהמ"ק כו' חוץ מבכור ומעשר דאין נשחטין באטליז ולא נמכר באטליז הבש' ואין נשקל בליטרא כו' ואין מבואר בדבריו אם דעתו דהוא איסור תורה או רק איסור דרבנן ועי' בזבחים דף ע"ה ע"ב מוכח הסוגיא שם דהוא מדרבנן ע"ש ברש"י ובתוס' ועיין בטור שמבי' דחלבו וגידו כו' מותר למכור באטליז ולשקול בליטרא ושמנו של גה"נ אסור ע"ש וכן מבואר בש"ע שם. עוד כ' הרהמ"ח ונוהגת בא"י כו' ומי שהביא בכור מח"ל כו' דחולין גמורים הם כו' נמשך אחר הגירס' שמצאו הראשונים בר"מ דבכור בח"ל חולין הוא וכל הראשונים הראב"ד והרמב"ן והרשב"א תמהו עליו עי"ש בכ"מ פ"א דהגירסא הנכונה כמו שהוא לפנינו דקדוש בח"ל כמו בארץ רק דאין מקריבין אותו ע"ש וצ"ע על הרהמ"ח שנמשך אחר גירסא המוטעת ואינו מביא שהרמב"ן והרשב"א חולקין עליו. ע' לעיל במצוה י"ח שכ' ג"כ דמדרבנן הוא בח"ל ולאו זה עוברים גם בבכור בח"ל אעפ"י דאינו ראוי להקרבה כמו בכור בע"מ שכתבתי דלאו זה נוהג ה"נ אעפ"י דאינו ראוי להקרבה כנ"ב. ולאו זה נוהג בכל האישים ויש להסתפק דנראה אפילו בכור שאינו שלו עובר ג"כ בלאו זה ולהרהמ"ח דהי' עולה על דעתינו כמו פ"ח כו' ועיין בפדיון פ"ח של חבירו לעיל פ' בא ונראה דאין חילוק אפילו על בכור של אחר עוברים מכמה ראיות וא"צ להאריך. (שייך למצוה הקודמת פדה"ב במתנ' עמ"ל). ע' בבכורות דף נ"א ר"ח הוי רגיל דשקיל ומהדר כו' חזי' להאי גברא כו' ואין בנו פדוי ועיין בתוס' שכתבו דאין זה דברים שבלב דומיא דזבין כו' ולפי זה ניחא החילוק דמתנה ע"מ להחזיר הוי מתנה גמורה אבל אומדנא דמוכח לא הוי מתנה עיין בספר מקור חיים בסימן תמ"ח סק"ט בפיסקא המתחלת ואם הפקיר כו' אבל שיטות הר"מ והרהמ"ח דאם לא נגמר בדעתו וכו' צריך ביאור רחב להבין ד"ז ועוד חזון למועד בעזה"י:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון