מנחת חינוך/רפט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא נשחוט כו'. לשון הרהמ"ח כלשון הר"מ פ"א מהא"מ ה"ד ז"ל השוחט בע"מ לשם קרבן לוקה שנא' כו' וכתב שם בכ"מ דקדק רבינו לכתוב לשם קרבן משום דקדשי ב"ה א"ח משום ש"ח כו' א"ח ג"כ משום שוחט בע"מ ע"ש וכתב המ"ל שם דאינו מבין כוונת מרן דא"א למילף דא"ח על בע"מ כמו דא"ח על ש"ח דשעיר המשתלח יוכיח דאינו חייב משום ש"ח וחייב משום בע"מ. ובאמת כבר כתבתי דאינו ברור כ"כ נהי דהמום פוסל אבל מכל מקום א"י אם עובר בלאו הזה אם דוחה אותו במום דדחייתו היינו שחיטתו כמבואר ביומא דכמה דברים הפסולים בקרבנות ואינו לוקה אם עבר ע"ז אך מכל מקום בשעיר המשתלח כיון דבתמורה מרבינן לענין מקדיש אם כן אפשר על הדחייה לצוק גם כן מרבינן והוא בכלל הפרשה זו. אך כבר כתבתי דהר"מ אינו מביא גם לענין מקדיש שעיר המשתלח אם עובר בלאו אדרבא כתב כאן בהלכה הנ"ל דהמקדיש בע"מ למזבח נראה דבשעיר המשתלח א"ע ובגמ' דתמורה מצריך ריבוי לזה ע"ש והארכתי לעיל ומכל מקום נראה כיון דמרבינן לענין הקדש ה"ה לדחייתו לצוק אבל פ"א דלא מרבינן בגמרא אני מסתפק אם עובר בלאו על השחיטה כמ"ש לעיל לענין זריקה אף דחטאת קריא רחמנא עיין לעיל וא"צ לכפול. והמ"ל כתב בכוונת הר"מ לשם קרבן למעט קדשי מזבח שלא לשם קרבן דהגע עצמך אם שחט א' מקדשי מזבח שלא לשם קרבן אלא לתכלית אחר א"ע בלאו דלא תשחט בע"מ לפי שאין לאו זה כ"א בשוחט לשם קרבן דומיא דזורק ומקטיר אבל שוחט שלא לשם קרבן אינו עובר בלאו עכ"ל והנה סתם הדברים ותלי לא תניא בדלא תניא וזורק ומקטיר ג"כ לא שמענו. וגם איני מבין הכוונה כיון דבכל הקדשים אם שחטם אפילו בסתמא כשר כמבואר בפ"ק דזבחים ובר"מ פ"ד ממעה"ק וגם אם שחטן לשם חולין כשרה כמבואר בר"מ פט"ו מפסהמ"ק מן הש"ס דזבחים שם וגם אפילו בפירוש שלא לשמה דהיינו לשם קרבן אחר כשר רק לא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת כמבואר שם בש"ס ור"מ אם כן אמאי פשיטא ליה דאינו עובר דאם כה"ג בתמים כשר הקפידה התורה דבע"מ לא ישחוט ומאיזה מקום למד הר"מ דין זה דאם שחטו לתכלית אחר לא יהי' עובר. וגם מ"ש המ"ל כמו המקטיר ובאמת בקדשים אין מחשבה פוסלת בהקטרה וא"כ מנ"ל דכאן צריך להיות דוקא משום קרבן. ונ"ל דהר"מ לשיטתו פט"ו מהפסהמ"ק הי"א שכתב הפסח ששחטו שלא לשמו אפילו לשם חולין פסול שנא' ואמרתם זבח פסח הוא לד' כו' והיינו אף דכל הקדשים אם שחטו לשם חולין אין המחשבה פוסלת דלאו בת מינה לא מחריב כמבואר שם בש"ס ובר"מ מכל מקום גבי פסח פסול ועיין כסף משנה שם שכתב דמלד' יליף דמשמע דאפילו לשם חולין פסול דצ"ל דוקא להשם אם כן ה"נ כיון דיליף מקרא לא תקריבו אלה לד' וכן בזריקה והקטרה בכל הלאוין האלו כתיב בהו לד' מזה יצא לו דצ"ל דוקא בכוונת קרבן דהיינו להשם כמו בפסח וגם שם מצא הר"מ בודאי באיזה מכילתא או בתוספתא ע"ש בס' בה"ז אף דמש"ס דילן לא משמע כן ע"כ כאן נמי אף דבש"ס דילן לא משמע כן דמרבינן מלד' שעיר המשתלח אם כן לא נשמע דין זה מכל מקום כיון דהר"מ פוסק שם כן ה"נ. אך לכאורה לפ"ז דשם גבי פסח אף דכתיב לד' מכל מקום דוקא לשם חולין פסול אבל סתמא כשר כמבואר שם אם כן כאן נמי למה צריך דוקא לשם קרבן אף בסתמא יעבור על הלאו. ונ"ל כיון דבקדשים בעינן לשמה וילפינן מקראי דלשם קדשים אחרים פסולים או שלא עלו לבעלים אך סתמא כשר מבואר בגמרא דהטעם דסתמא לשמה קאי ולשם חולין מבואר שם דגזירת הכתוב דחולין לא יחללו קדשים ונשאר סתמא וסתמא כשר ע"ש וא"כ בפסח נהי דכתיב לד' ויליף דמחשבת חולין פוסלת מחמת דלא הוי להשם במחשבת חולין אבל בסתמא דלשמה קאי הוי להשם ע"כ כשר בפסח סתמא אבל כאן כיון דהוא בע"מ ואינו עומד לקרבן הו"ל סתמא שלא לשמה והוי כמו לשם חולין כי אינו עומד כלל לקרבן ולא הוי כוונה להשם ע"כ צריך שישחוט בפירוש לשם קרבן דאז הוי לשמה וכן בזריקה והקטרה כיון דאינו עומד לכך לא הוי סתמא לשם אם לא שאומר בפירוש לשם כנלע"ד. ובזה נלע"ד אם שוחט בפירוש לשם קרבן אך לשם קרבן אחר אם הבעל מום הזה הוא עולה או שאר קדשים אף דמחשבה זו פוסלת בתמים דאינו עולה לשם חובה מכל מקום הקרבן כשר והוא שחט הבע"מ לשם קרבן אף דהוא קרבן אחר מכל מקום עובר בלאו הזה אבל אם הבע"מ היה חטאת או פסח ואם היה תמים היה נפסל הקרבן אם כן עתה אף שהוא בע"מ אם שחטו לשם קרבן אחר כיון דבלאו הכי פסול הקרבן אינו לוקה משום בע"מ כמ"ש לעיל דאם שחט חיה בע"מ וכדומה כיון דנפסל בל"ז אינו חייב על השחיטה ולא על הזריקה ולא על הקטרה כנלע"ד ומכל מקום צ"ע בש"ס. גם צ"ע דברי המ"ל שכתב דבהקטרה צריך דוקא להיות לשם קרבן ולא לתכלית אחר ואינו עובר בלאו וכפי מה שבררתי דטעם הר"מ דמפיק מלד' הוא מבואר להדיא בזבחים דע"ז ע"ש דלא נחלקו אלא על אברי תמימים שנתערבו באברי בע"מ שר"א אומר יקרבו ורואים את בע"מ כאילו הם עצים ועיין במשנה דפירש"י כיון דלאו להקטרה מכוין אלא לשם עצים ל"ל בה וחכ"א לא יקריבו וע"ש בסוף דחכמים סוברים דכולם יצאו לבית השרפה ע"ש בסוגיא נראה מבואר בהדיא דאף אם מקטיר בע"מ שלא לשם קרבן רק לשם עצים הוי איסורא וכן פסק הר"מ פ"ו מהפסהמ"ק ואי כדברי המ"ל יעלה אותם לשם עצים ולא לשם קרבן ולדידי' שפיר דמי. ואין לומר דאפשר דאף דאינו עובר בלאו מכל מקום איסורא איכא דמנא תיתי כיון דכתיב לד' אם כן לדעתו שלא לשם קרבן אף איסורא ליכא. וע"ש בתוסד"ה בדם הבהמה ובדע"ט ע"ב וגם מבואר שם בתוס' דזריקת חולין ע"ג המזבח אף למ"ד חשנב"ע לאו דאורייתא מכל מקום בזריק' לכ"ע איכא איסור תורה וע"ש עוד דבחולין רבנן מודים דמותר לשם עצים ולשם מים. ובע"מ מבואר שם בש"ס דאף להברייתא מכל מקום בבע"מ לא יקריבו לשם עצים כיון דמאיסי אם כן מבואר דאף אם מקטיר שלא לשם קרבן עובר אם כן דברי המ"ל צ"ע מאוד. וכן לענין זריקה ע"ש בסוגיא הנ"ל וער"מ פ"ה מה' איסורי מזבח דוקא לגבי שאור ודבש פסק דמעלה לשם עצים אבל במק"א לא ע"ש בסוגיא על כל פנים מבואר בהדיא דאף לשם עצים אסור בבע"מ וצ"ע מאוד.
ואם א' שחט מקצת סימנים בבע"מ והשני גמר השחיטה נראה דתלוי בפלוגתא דר"י ור"ל בחולין גבי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף דלר"י חייב ולר"ל פטור דאינה לשחיטה אלא לבסוף ועיין (לעיל) [לקמן] פ' אחרי מצות ש"ח הבאתי שיטת הר"מ דפסק כר"י והתוס' דעתם כר"ל דאינה לשחיטה אלא לבסוף וע"ש בתוס' חולין דעתם דאף דאין לשחיטה אלא לבסוף מכל מקום חייב על שחיטת סימן א' בחוץ אף בבהמה. ומכל מקום כאן נ"ל דאינו מחויב דשם כיון דעשה מעשה חטאת ע"ש ובעוף כה"ג אם שחט סי' א' בחוץ חייב דהכשירו בסי' א' ועל עוף חייב ג"כ משום ש"ח אבל במום דל"ש בעוף כמ"ש לעיל דא"ח על מליקת בע"מ בעוף אם כן בבהמה אינו חייב על סי' א' אם בא אחר וגמר האחרון חייב ולא הראשון אי אמרינן אינה לשחיטה אלא לבסוף. אף דלפי פירש"י שם דמיירי בעוף פי' כיון דהכשירו בסי' א' אבל לדהתו"ס חייב אף בבהמ' מכל מקום נ"ל דגם התוס' מודים להאי סברא כיון דבעוף כה"ג סגי אבל כאן ל"ש בעוף כלל אם כן בודאי סימן א' לא ה"ל אלא תחלת שחיטה ולמ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף אינו חייב ואני כותב כעת בחפזי ובאתי רק לעורר. ואם שנים אוחזין בסכין ושחטו בע"מ בודאי שניהם חייבים דדוקא בש"ח דכתיב כי ישחט ממעטינן שנים ששחטו אבל כאן אדרבא כתיב לא תקריבו לשון רבים ועיין בזבחים דיליף מלימוד אחר דש"ח שנים פטורים ובת"כ גם כן מלימוד אחר עיין ר"מ פח"י מה' מעה"ק הט"ו ובכ"מ אבל כאן בודאי חייב כי אין לימוד לפטור ועתב"ש סי' ב' סקנ"ב ואין אני כותב כעת בעיון ואי"ה במק"א יבואר. ונ"ל דאם שחט בע"מ במקדש כיון דעבר אמימרא דרחמנא ולהפוסקים כרבא דכל מלתא דא"ר ל"ת אעל"מ אם כן שחיטתו נבלה ומטמא' כנבלה דהוי כנתנבלה בשחיטה ומאי דלא קאמר בתמורה דנ"מ בין אביי ורבא דין זה ע"ש שהקשו כמה קושיות שיוכל למצוא נ"מ. אך באמת כיון דמבואר בגמרא דהמקדיש בע"מ והקריבו עובר משום חמשה שמות אם כן מכיון דחזינן שחייב על הזריקה נראה דשחיטתו כשרה דאי הוי נבלה ז"פ אצלי כמ"ש למעלה דכל שאין עבודה ל"ש לחייב משום זריקה ובודאי אם מנבל בע"מ ואח"ז זורק אין חייב משום זריקת בע"מ אם כן כיון דחייב על הזריקה ממילא מוכח דשחיטתו כשרה אך עיין במ"ל פ"א מהק"פ מביא בשם ירושלמי דאף אם נאמר דבפסח פסול א"ח משום זורק על חמץ ורצה שם תנא א' להוכיח מדחייב על זריקה ש"מ שפסח עצמו כשר דאל"ה נפסל בשחיטה ולא יהי' חייב על הזריקה ודחו בירושלמי הוכחה זו דוקא בפסול מחמת דבר אחר אינו חייב כמו מחמץ מנחה פסולה פטור ומכל מקום מחמץ אחר מחמץ חייב ה"נ גבי פסח כיון דנפסל מחמת זה חייב אח"כ אם כן כאן נמי כיון דנפסל מחמת זה חייב על הזריקה ע"ש במ"ל ותבין אם כן אין ראיה ונ"ל דהוי נבלה:
והנה מצאתי בצל"ח פסחים דע"ג כת' כדברינו בפשיטות דהשוחט בע"מ שחיטתו נבלה ולא הביא הערה הנ"ל ועיין בשו"ת נוב"י ת' שבניו הרבנים פלפלו בדבריו ואין הזמן מסכים אתי לעיין. ועיין בתוס' יומא דף ס"ג והובא במ"ל אף דהמקדיש סולת ושאר דברים הראויים למנחות שהם מתולעים או שאר דברים הפוסלים הוא אבעיא בש"ס כ"פ והבאנו לעיל אי חייב משום מקדיש בע"מ למזבח מכל מקום בקמיצה אף דדמיא לשחיטה בקרבנות כמבואר במנחות אינו בכלל אבעיא ואינו חייב וע"ש בתוס'. ושאר דברים כגון הקטרה על גבי המזבח דעת המ"ל שם דהם בכלל אבעיא ומאי דנקט הגמרא מקדיש סולת הראשון מיני' נקט אבל מקטיר ג"כ בכלל וע"ש בתוס' דמנסך מים לא אשכחן שילקה משום בע"מ והמ"ל מביא דהתו"ס ומצוה לע' בתוס' שם בעיון:
ב[עריכה]
אבל אין לחשוב כו'. ולדידי צ"ע מנ"ל להרב המחבר אפשר דהקפידה תורה אף חוץ למקדש אם שוחט בע"מ לשם קרבן דמשום ש"ח אינו חייב דאינו ראוי לבא לפנים ומשום שוחט בעל מום חייב בשלמא זריקה ל"מ למאן דיליף מעל המזבח אם כן בלא המזבח א"ח ואפילו אם נאמר דיליף מלא תקריבו מכל מקום זריקה וההקטרה ל"ש אלא בפנים אבל שחיטה מנ"ל. ועיין בתמורה דף ז' ללישנא בתרא דרבנן נמי ילפי זריקה מעל המזבח ולא תקריבו אצטריך להו לבמת יחיד ור"י בר' יהודה ג"כ סבירא ליה כן ונהי דשם מיירי בשעת היתר הבמות מכל מקום מנ"ל אפשר אפילו בשעת איסור גם כן גזירת הכתוב דעובר משום לאו זה חוץ האיסור דמקטל קטלי' בחוץ לוקין משום לאו זה וגם ללישנא קמא אפשר דל"צ קרא לזה דבבמה ג"כ אסור ולא מצאתי כעת מהיכן יצא זה להרב המחבר ועיין ר"מ פ"א מהלכות הנ"ל ה"ד כ' בזה"ל השוחט בע"מ לשם קרבן לוקה וכו' וכן הזורק דם בעל מום על המזבח לוקה כו' וכן המקטיר אימורי בעל מום על המזבח לוקה כו' הרי דגבי זריקה והקטרה כתב על המזבח ובשחיטה לא כתב דהשוחט בעל מום בעזרה לוקה נראה דאפילו חוץ לעזרה אם שוחט לשם קרבן לוקה וצ"ע. וכבר עוררתי דאם שחט בזמן הזה בעל מום אם נאמר כדעת הר"מ דעובר בלא תעשה במטיל מום בבע"מ ואף בזמן הזה אם כן עובר ג"כ משום מטיל מום בבע"מ דשחיטה אין לך מום גדול מזה וכן השוחט קדשים תמימים בחוץ חוץ מה שחייב משום ש"ח עובר ג"כ בלא תעשה דמטיל מום בקדשים ע"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |