מנחת חינוך/רע
מנחת חינוך 
רע
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא יכנס כו'. עיין בנזיר דף מ"ב וכ"פ הר"מ פ"ג מהלכו' אבל דאם נכנס לאוהל המת אינו חייב שתים שהרי מכיון שנכנס אצבעו או חוטמו נטמא ואינו חייב אחר כך על הביאה דמחולל ועומד רק דמיירי שנכנס לאוהל גוסס ומת דאז ביאה וטומאה באין כא' או שנכנס בשידה תיבה ומגדל לאוהל ופרע את המעזיבה דביאה וטומאה באין כא'. והנה כיון שנכנס בהיתר אי צריך שהי' למלקות או הוי לאו שאב"מ ע' פ"ג שם בכ"מ ולחם משנה ומ"ל פ"ה ופ"ו מה' נזירות והענינים צריכין אריכות גדול ואין כאן מקומו. ועיין בלשון הר"מ שם בהלכה ז' כ' דאם נטמא מקודם ואח"כ נכנס לאוהל אם התרו לוקין אף על הביאה דהר"מ לשיטתו לעיל דפירש חייב על כל פעם ופעם. אך מ"ש חייב אף על הביאה אין כוונתו דלוקין משום לאו דלא יבא דבאמת כיון שנכנס חוטמו או אצבעו עכשיו אינו חייב רק על הטומאה ולא על הביאה כיון שהוא בחיבורין ואין חילוק אם נטמא מקודם או לא נטמא דא"ח על הביאה אם נכנס. רק כוונתו לפי שכתב קודם דאם נטמא א"ח על הטומאה האחרת אם הוא עוד בחיבורין הטומאה ראשונה. ע"כ כ' כאן אם נטמא מקודם ואח"כ נכנס אם כן הו"ל פי' מטומאה ראשונה אם כן חייב על הביאה אבל לא משום בל יבא רק משום בל יטמא כנלע"ד פשוט בעזה"י. והנה הרהמ"ח במצוה הסמוך מביא דגם כה"ד חייב בלא יבא כמו כה"ג מדין ג"ש אך לא בא במנין המצות מטעם הר"מ דדבר הנלמד מג"ש או בא' מי"ג מדות אין נכנסין במנין התרי"ג אבל מלקות חייב כי כמה ענינים הנלמדים בי"ג מדות והר"מ חייב עליהם מלקות עיין באריכות בס' המצות להר"מ. וגם לענין דין זה מביא בס' המצות דכה"ד חייב בלא יבא דילפינן מג"ש אך בספרו הגדול בפ"ג מה' אבל ה"ג כ' בכה"ד דאם נכנס באוהל לוקין ולא הזכיר כלל דין זה דלא יבא אך אח"כ בהלכה ו' לענין כה"ג כתב המטמא לוקין משום לא יטמא וכן הנכנס לאוהל לוקין משום לא יבא ע"ש נראה בהדיא דכה"ד א"ח בלאו דלא יבא וצ"ע כיון דהוא ברייתא בת"כ והר"מ כ' בחיבורו כ"פ לוקין בדברים הנלמדים מגז"ש ע' ברמב"ן בשורש השני אם כן למה לא כתב גבי כה"ד כאן מלקות משום לא יבא ג"כ וצ"ע:
והנה במצוה רס"ד ורס"ה כתבתי דיש שני שיטות דעת רוב הראשונים דאשתו כה"ד מטמא לה מדאורייתא דהיא בכלל שארו ואשתו קטנה מטמא לה מדרבנן כמבואר ביבמות פ' האשה רבה אבל דעת הר"מ דגם אשתו גמורה אינו מטמא כה"ד רק מד"ס וכתבתי לעיל נ"מ. וגם כאן נ"ל לשיטת רוב הראשונים דהיא מן התורה כמו קרובים דהיא בכלל קרובים אם כן אשתו כאן נהי דבגמרא שם מבואר דחז"ל עשאוה כמת מצוה כיון דירית לה הוי קרי ולא עני מכל מקום אינה כמ"מ כי לא עדיפה מאשתו גמורה אך חכמים מצאו טעם הגון לעקור דבר מן התורה ע"כ נתנו רשות לטמאות לה כאשתו גמורה אבל לא עדיפה מאשתו גמורה אם כן כה"ג כיון דהתורה אסרה עליו טומאת קרובים ואף אשתו בכלל בודאי כהן גדול נמי אינו מטמא לאשתו כי אשתו גמורה בל"ז ל"ש מכל מקום כמבואר בראשונים כיון דמה"ת ירית מטפלים בה הקרובים אם כן לפ"ז ג"כ אינו מטמא לאשתו הקטנה (ע' מ"ל הא"ב פ' דכה"ג מותר לישא קטנה עד שתגדיל) אף דחז"ל עשאוה כמ"מ וגם כה"ג מטמא למ"מ כמבואר לקמן. מכל מקום מחמת הטעם הנ"ל דחו חכמינו זכרונם לברכה הטומאה ודינה כמו אשתו גמורה אבל לא עדיפה מאשתו גמורה אם כן בודאי כה"ג אינו מטמא לה. אבל לשיטת הר"מ דס"ל דכה"ד אינו מטמא לאשתו מן התורה דאינה בכלל קרובים דקרא רק דחז"ל עשאוה כמ"מ אם כן מנ"ל דחז"ל עשאוה כמו קרובים כיון דאין קרוב דוגמתו ואין טעם שיהי' מטעם קרוב כיון דהתורה פירשה דרק ששה קרובים אך דחז"ל מצאו טעם דיטמא לה דעשאוה כמ"מ אם כן דינה לגמרי כמ"מ מדרבנן וא"כ כה"ג ג"כ מטמא לאשתו כיון דהוי כמו מכל מקום וכה"ג מטמא למ"מ וכן לאשתו קטנה דשוה לאשתו גדולה דהוי כמו מכל מקום וכן לענין שאר דינים דיש חילוק בין קרובים למ"מ כתבנו לעיל לשיטת הראשונים דאשתו מן התורה הוי בכלל קרובים אם כן אשתו קטנה ג"כ בכלל קרובים אבל לשיטת הר"מ הוי אשתו גמורה ואשתו קטנה בכלל מת מצוה כיון דאשתו גמורה אינה בכלל קרובים וחז"ל נתנו עליה דין מכל מקום הוי לגמרי כמ"מ ע"ש באריכות לעיל וכן כאן נמי כנ"ל בעזה"י. ואין ראיה מדהתו"ס ביבמות שם שכתבו דלאו מכל מקום ממש דא"כ כ"ג ונזיר נמי יטמאו דהתוס' לשיטתם דאשתו גמורה מן התורה אבל לדעת הר"מ דהוי כמ"מ אם כן כמו שעקרו לגבי הדיוט ה"ה לגבי כה"ג מה נשתנה דין כה"ג מכה"ד דזה וזה אינם מטמאים מדאורייתא וכיון דחז"ל התירו לכה"ד אם כן לכה"ג נמי כנ"ל ברור בס"ד. וכן נזיר ג"כ לדעת הר"מ מותר לטמאות לאשתו דכ"ג ונזיר דין א' להם כנ"ל. ודע דד"ז דאיסור טומאת קרובים נוהג אף במשוח מלחמה והר"מ בה' אבל לא הביא זה וגם הרהמ"ח כאן ובמ"ל פ"ה מהלכות כלי המקדש תמה על זה למה לא הביא הר"מ דין זה ע"ש. וכה"ג הוא שנמשח או נתמנה ולדהתו"ס ביומא נתמנה בפה ע"י מלך ואחיו הכהנים ואין כאן מקומו. ודיני טומאת אוהל ושאר טומאות הארכתי לעיל בדיני כה"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |