מנחת חינוך/רסט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
לקדש זרע אהרן כו' לקרבן כו' ולהקדימם כו'. דין זה מבואר בר"מ פ"ד מה' כלי המקדש ולא הביא זה דאם מיאן יקדשהו בע"כ והיא ברייתא בספרא והובא בש"ס דילן יבמות פ"ח ע"ב וע"ש דמה שמצוה לקדשו בע"כ היינו אם נושא נשים פסולות או מטמא למתים ערש"י שם ובש"ס מקשה על רב דרב סובר שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דאם ניסת לא' מעדיה ואומרת ברי לא תצא מברייתא זו וקדשתו אם לא רצה דופנו ה"ד אי בלא ניסת לא' מעידיה פשיטא ופירש"י דבודאי באיסור מפורסם או אפילו ס' איסור לא צריך קרא דכפינן לי' דודאי כפינן לי' אלא לאו בניסת לא' מעידיה ומשני איסור כהונה שאני ואבע"א מאי דופנו בעדים ע"ש ברש"י דג"כ לענין קדושת כהונה ואב"א ר' מנחם בר"י היא. והנה לתי' א' איסור כהונה שאני יש חילוק אם ניסת לישראל לא תצא אך לכהן אם ניסת תצא ועיין בתורת חסד כללי הש"ס מביא דאב"א הוי כמו איכא דאמרי והיכי דיש שני אבע"א או א"ד יש הרבה שיטות ויש הרבה פוסקים כסתמת הש"ס ויש פוסקים לחומרא באיסור דאורייתא אם כן ק"ל כיון דתי' הא' הוא סתמא והתי' הב' והג' הוא אב"א אם כן בכהן כה"ג תצא ובאמת לא ראיתי בשום פוסק שיביא דין זה. והנה לברר שיטת הר"מ בענין א"ד ואב"א צ"ע רב. והנה הרהמ"ח מביא דין זה דבע"כ גם לפתוח ראשון. נראה מדבריו דגם לענין כבוד הכהן לפתוח לא מהני מחילה ועאו"ח סי' קכ"ח מביא הרמ"א דאסור לשמש בכהן אבל אם מחל מותר והוא מהמרדכי דמעשה שיצק כהן מים ע"י ר"ת ושאלו אותו דהרי אסור לשמש כו' והשיב הר' פטר דאם מחל שרי ומביא ראי' מע"ע כהן דמבוא' בקדושין דנמכר ואינו נרצע מחמת דנעשה בע"מ משמע דבלאו הכי שרי מחמת שמוחל והנה גם בהגמי"י ה' עבדים פ"ג ה"ח כ"כ ובמ"ל שם משמע שהבין דכוונת קושיתו איך נמכר העבד הכהן ולכאורה על תחלת המכר דמכרוהו ב"ד לא יספיקו התי' של ה"ר פטר דמוחל דבאמת נמכר בע"כ בגנבתו ואינו מוחל ומוכר עצמו אינו נרצע כלל. ונראה דהר"פ לא קשי' לי' מתחלת המכירה כיון דנמכר בגנבתו אם כן הוא בעל עבירה ואינו ראוי לכבוד כמבואר בד' הרהמ"ח אף דעשה תשובה מכל מקום כ"ז שלא שלם הגנבה והתורה נתנה רשות למכרו ואם אינו רוצה ואינו מוחל ה"ל רשע דאינו רוצה לשלם אם כן שפיר נמכר בע"כ אלא דלאחר שש שהוא א"ח בעד הגנבה וא"כ עשה תשובה וראוי לכבוד אם כן למה מיעטי' התור' אותו מרציעה דבלאו הכי לא יעבוד בו האדון וע"ז ראייתו טוב' דיכול למחול כיון דאז בשעת רציעה אי לאו דמיעטה התורה הי' נרצע ועבדו לעול' כיון דהי' מרצונו הטוב ויכול למחול. אע"ג דנראה דדוקא אם עושה עבירות כגון דנושא פ"כ או מטמא אז אין חיוב לכבדו אבל בשאר עבירות אפשר דראוי לכבדו אך באמת סברא היא דלא עדיף מכיבוד או"א דאם אינו עושה מעשה עמך פטור מכיבוד אם כן ה"נ אם הוא בעל עבירות א"ח לכבדו. והנה הט"ז מקשה שם על סברת הר"פ דאי יכול למחול ימחול ג"כ על נשיאת נשים פסולות ומסיק שם דל"מ מחילת הכהן רק ביש לו הנאה כו' אבל מחילה ל"מ ובאמת מבואר בגיטין נ"ט דאי לאו משום דרכי שלום הי' יכול הכהן למחול ע"כ. וע"ש במרדכי כתב בפי' דמשם ראיה דיכול הכהן למחול ע"כ כמו ת"ח שמוחל ע"כ דהכהונה דילי' והדרוש של וקדשתו בע"כ הוא דוקא לנושא נשים פסולות או מטמא למתים דאטו אם כהן לא יטול מנה יפה יכנו עבור זה אדרבא שונא מתנות יחי' ע"ש באריכות. והנה לפ"ז ניחא שלא הביא הר"מ דין זה דבע"כ כיון שלענין נשיאת נשים פסולות מבואר ביבמות דל"צ קרא והברייתא אוקמיה שם כר' מנחם בר"י והר"מ פסק בה' גירושין דתרי ותרי לא תצא ולא כרמב"י ולא ס"ל כתי' הא' דפסול כהונה שאני ממילא לא קי"ל כהברייתא הזאת דבודאי פסול כופין וא"צ קרא ולענין קידוש בע"כ לענין כבוד ל"ש קידוש בע"כ דיכול למחול כדברי המרדכי. אך דעת הרהמ"ח דגם לענין כבוד הוא בע"כ נראה מדבריו דאינו מועיל מחילה כדעת הט"ז אם כן צ"ע למה אוקמי' לברייתא וקדשתו בע"כ כרמב"י אמאי לא אוקמי' לענין כבוד. וגם מצד הסברא שהביא שם המרדכי נראה דהכהן יכול למחול ע"כ. והנה גם על המרדכי שם קצ"ע שכ' דבכיבוד אינו בע"כ אע"ג דיליף מוקדשתו דוקא נשים פסולות דרשינן מוקדשתו ובאמת לדידן דאין אנו מחלקין כלל בין תרי ותרי בין ישראל לכהן וסמכינן אתי' בתרא דרמב"י אתיא הברייתא אם כן גם נשים פסולות לא דרשינן מקרא וקדשתו דפסולות גמורות א"צ קרא ע"ש ביבמות.
והנה הרהמ"ח מביא בשם ספרא דיהי' קודש לרבות בעלי מומין אף על פי שא"ר להקריב לחם אלהיהם מכל מקום הוא בכלל מצוה זו והר"מ שם מביא דמ"ע לקדשו ומביא רק הקרא וקדשתו כי את לחם כו' נראה דבע"מ אינו בכלל זה וצ"ע כיון שמבואר בספרא מריבוי דגם בע"מ בכלל. והנה חללים ודאי אינם מצווים לכבדם דהרי הם כזרים לכ"ד. והנה המ"א סימן רפ"ב כתב מסברתו דכהן קטן אינו מצוה לקדשו דאינו ראוי לעבודה ובאמת כאן מבואר להיפוך אף דאינו ראוי לעבוד' מצוה לכבדו וגם קטן אוכל קדשים כמו בע"מ אך שאינו בחלוקה כמבואר בזבחים ובר"מ ע"כ נ"ל לפי דעת הרהמ"ח דגם קטן וחרש מצוה לכבדם. והנה כהן פ"ד וכ"ש נ"ל דג"כ מצוה לכבדם. אך לשיטת הפוסקים דמותר אף בנשים פסולות מן התורה כמבואר לעיל מכל מקום דוקא לענין קדושת הזיווג אבל הוא אוכל בקדשים ככל בע"מ כמבואר בתורה וכתות כו' עי' בח"מ אם כן הוי כמו בע"מ ומצוה לכבדו. ואפ"ל דהא דהר"מ אינו מביא דין זה דהספרא דאף בע"מ מצוה לקדשו אפשר דיצא לו כן מן הגמר' הנ"ל דממעט ע"ע שלא יהי' נרצע מן הפ' ושב אל משפחתו וזה נעשה בע"מ והי' קשה לי' קושית הראשונים בלאו הקרא הא א"א לעבוד עמו ולא ניחא לי' בתי' שהוא מוחל דז"פ דמחילה כזו כמו כיבוד או"א בכל פעם יכול לחזור מן המחילה כי כ"ד דלאו ממון יכול בכ"פ לחזור עמ"ל פ"ח מה' אישות ה"י ע"כ יצא לו להר"מ דבע"מ אין מצוה לקדשו אם כן אי לא מיעט הקרא ה"א דנרצע וכיון דנרצע נעשה בע"מ אם כן הוא עבד עולם ורשאי להשתמש בו אבל אי אמרינן דאף בע"מ אינו רשאי להשתמש בו הדק"ל בלאו מיעוט ל"ל הרציעה כיון דלא יכול להחזיקו לעבד עולם. אך מכל מקום צ"ע דידוע דאין דרך רבינו הגדול לדחות ברייתא מפורשת מכח קושיא ותי' וצ"ע. ועמ"ל ה' עבדים פ"ג ה"ח מביא תי' בשם הסמ"ג אקושיא דהיאך נמכר דבשכר שרי להשתמש. ובאמת לפמ"ש דעיקר הקושיא בשעת הרציעה היאך יכול לעבוד אח"כ אין התירוץ הזה מספיק כי אחר ההרצעה עובד בחנם. וצ"ל דכוונת הסמ"ג נמי כן כיון דבשכר שרי נראה דמחמת שמוחל אם כן בחנם נמי אם מוחל מהני. וע"ש עוד שכתב בשם מהר"ש יפה דבכהן שאינו מיוחס מותר להשתמש בו והוא פקפק בדבר וגם ממעשה שיצק ע"י ר"ת ומהגהות רמ"א מפורש דאף בזה"ז אף שאין לנו כהן מיוחס אסור להשתמש בו וע"ש שמביא בשם ריב"ש דאם הכהן ע"ה מותר להשתמש בו וכאן מד' הרהמ"ח נראה דוקא בעל עבירות וגם מהש"ס דדוקא ת"ח אסור לכבד לכהן ע"ה אבל בל"ז אפשר דחיוב איכא עיין בגיטין וחגיגה ואין כאן מקומו. ומצאתי במקנה תי' לקושית הגמי"י וכתב דכהן רשאי לשמש בכהן ע"כ מיעטה התורה אותו מרציע' ע"ש ובפרי מגדים לאו"ח קצת חקירות מצאתי ממ"ש לעיל. וראיתי בר"נ פרק הקורא את המגילה עומד שכתב שם וליטול מנה יפה ראשון היינו כה"ג שחולק בלחה"פ נוטל מנה יפה וכתב אעפ"י דוקדשתו בכה"ג כ' מכל מקום ילפי' דכה"ד ג"כ צ"ל מקודש יותר מישראל כו'. ואיני מבין כלל דאדרבא וקדשתו בכה"ד כתי' בפ' אמור ואח"ז כתיב והכהן הגדול ובכה"ג לא כתיב כלל וקדשתו ועי' בסוף מ"ק כתב ג"כ דכה"ג נוטל חלק בראש ועיין בחידושי ד"ת שם שהקשה דהא כה"ג חולק לחה"פ עם כהנים אחרים ולפמ"ש הר"ן במגלה ל"ק כי עיקר וקדשתו כתיב בכה"ג אך דבר זה תמוה וצ"ע. ובגוף הדבר שהעיר הר"נ אי כה"ג מצווים הכהנים להקדישו לא מצאתי בשום מקום דיש מעלה לכה"ג על כה"ד לענין לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון ואין ראיה מהוריות דחשיב שם מעלות כה"ג דשם לענין להחיותו יש שם הרבה מעלות אפילו בישראל אבל לענין קידוש שיהיה לכה"ג מעלה ביותר לא מצאתי כעת ועיין מגן אברהם סי' ר"א סק"ד ודבריו צע"ק. וטומטום ואנדרוגינוס כיון שהם ספק נראה דמצוה לקדשם אף על פי שאין ראויים לעבוד וגם אין חולקים בקדשים כמבואר בה' מעה"ק מכל מקום כיון דהם ס' זכרים מצוה לקדשם מספק. וחצי כהן וח"ע שציירתי לעיל אפשר כיון דאינו ראוי לכהונה בשום פעם ולא מטעם ס' אפשר דאין מצוה לקדשו וצ"ע:
ב[עריכה]
וליטול מנה יפה. ע' תוס' גיטין דנ"ט ד"ה וליטול כתבו דהיינו דוקא בצדקה ובמעשר אבל בשותפות מבואר בפסחים דהנותן עינו בחלק יפה אינו רואה סי' ברכה וע"ש בהגהות הגאון מהרי"פ דשם לעיין בתוס' מ"ק דכ"ח ע"ב ד"ה וליטול היינו ששם כתבו בתחלת דבריהם דהישראל מחויב ליתן לו חלק יפה רק הוא לא יטול כמבואר בפסחים ואח"ז כ' שרשאי ליטול כיון שהוא דינו בכך רואה סימן ברכה. וא"ד למה שדרשו חכמינו זכרונם לברכה ונתן ולא שיטול מעצמו כי הישראל נותן לו ע"ש:
ג[עריכה]
בעל עבירות. בש"ע סי' קכ"ח מבואר דאם נשא גרושה כו' היינו בפסולו' לכהונה אבל שאר עבירות לא הוזכר שם אך מצד הסברא נראה כמו כיבוד או"א וע"ש במג"א אם נשא גרושה אפילו אינו יכול להוציאה מפני סכנת נפשות מכל מקום אינם מחויבי' לקדשו. וגם מבואר שם אם כהן יש לו בת שזינתה או שהמירה אין מחויבים לקדשו ובמג"א הקשה על ד"ז שהמירה וכתב שהטעם דודאי זינתה ע"ש ואין כאן מקומו. ואם הרג את הנפש או המיר ועשה תשובה אף על פי דלענין נשיאת כפים יש דיעות דאינו נושא כפיו אפשר דוקא שם כיון דאתקש לשירות וכן מהפסוק ובפרשכם כפיכם כו' ע"ש בש"ע אבל לענין וקדשתו מחויבים לקדשו ועשו"ת ח"צ:
ד[עריכה]
ועכשיו בזה"ז לא ראינו כו'. היינו לקרו' בתור' ע"ש בסוגיא דגיטין ומגלה אבל בסעודה יברך הת"ח קודם ע' באו"ח סי' קל"ה וסי' ר"א:
ה[עריכה]
ונוהגת כו'. כבר כתבתי דהמ"ל וכן המג"א הביאו דאפשר כיון דהאידנא לאו כהני מיוחסים הם אין מקפידין והמ"א פקפק ע"ז כיון דהוא ס' הו"ל ספיקא דאורייתא. ואפ"ל דהאידנא אף אם כהן חולק עם כהן מצוה לכ"א שיאמר לחבירו שיטול מנה היפה דלמא הוא לאו כהן וחבירו כהן ואפשר דהוי ס"ס שמא חבירו לאו כהן ואת"ל כהן שמא גם הוא כהן אך הס"ס הוא בתרי גופי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |