מנחת חינוך/רעא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא יטמא כו'. כבר כ' לעיל דאע"פ שאינו מטמא לקרובים מטמא הוא למ"מ ואיזה מכל מקום מבואר בר"מ. והר"מ בפ"ג מה"א כתב דהא דמטמא למ"מ היא הלכה מפי הקבלה. ובלחם משנה הקשה בשם הרא"מ הלא בפכ"ג דרשינן מקראי ובלחם משנה כ' שגם כוונת רבינו שהם דרשות גמורות אך כיון שאינו מפורש בתורה קורא לה מד"ס כדרכו ע"ש. והנה לעיל כתבתי דנלע"ד לדעת הר"מ דכה"ג מטמא לאשתו כיון דעשאוה כמ"מ. והנה הר"מ כ' שם בפ"א דאשתו מטמא לה בע"כ והוא מהש"ס דזבחים דיוסף הכהן מתה אשתו וטימאו אותו בע"כ. ולכאורה דין זה דבע"כ הוא גבי קרובים דכתיב לה יטמא מצוה אבל מכל מקום אם יש אחר נהי דנתנו חכמינו זכרונם לברכה רשות לטמאות מכל מקום כיון דלאו מטעם קרוב הוא רק מחמת מכל מקום אם כן למה יטמא בע"כ אם איכא אחר. אך באמת ניחא כיון דבאמת לא הוי מכל מקום כי קרי ואחרי' עונים לא הוי מכל מקום ומכל מקום חכמינו זכרונם לברכה עשאו דינו כמ"מ דיטמא לה והוי כליכא אחר וא"כ במ"מ אם אין שם אלא הוא בודאי יותר מצוה מטומאת קרובים כמבואר אם כן מחויב לטמאות לה דחכמים עשו אותה כמ"מ במקום דליכא אחר. אך ק"ל על סברתי מהש"ס בפ' ט"י דרמי שני ברייתו' אהדדי דתני לה יטמא מצוה לא רצה כו' מטמאים אותו בע"כ ומעשה שמתה אשתו של יוסף הכהן בע"פ וטימאו אותו הכהנים בע"כ וברייתא אחרת מבואר דמי ששמע שמת לו מת והולך לשחוט את פסחו לא יטמא כו' אבל מטמא הוא למ"מ מולאחותו חזינן דאין פסח נדחה מפני טומאת קרובים ומתרץ ש"ס דיש חילוק בין קודם חצות לאחר חצות ע"ש באריכות ולפמ"ש מאי רומי' דבאמת לקרובים אינו נדחה הקרבן פסח ומה שטימאו הכהן בע"פ היינו כיון דלמ"מ מטמא אפילו במקום קרבן ואשתו היא כמ"מ אם כן מה"ט טימאו אותו בע"פ. אך באמת מסוגיא זו תמוה דעת הר"מ מאוד דסובר דאשתו היא מדרבנן דכהן מטמא לה הא שם אמרינן דלמא אידי ואידי לאחר חצות אך הברייתא אתיא כר"ע דלה יטמא מצוה וברייתא דלא יטמא מפני ק"פ אתי' כר' ישמעאל דלה יטמא רשות ולדעת הר"מ מאי ענין טומא' אשתו לטומאת קרובים דבקרובים כתיב לה יטמא אבל אשתו אינה בכלל קרובים כלל ואינו מטמא לה מדאורייתא ואי דמ"מ ג"כ מצוה לטמאות אם כן יכול לאוקמי הברייתא אפילו כר"י דרשות לטמאות לקרובים מכל מקום לאשתו מצוה משום מכל מקום דגבי מכל מקום גם ר' ישמעאל מודה דמצוה וחיוב איכא. ע"כ נראה דגם להר"מ דהיא מד"ס מכל מקום חכמינו זכרונם לברכה מחמת הטעם הזה עשאוה כקרובים כיון דלכמה דינים בתורה אשתו הוי קרובתו לענין עדות וכדומה ועוד יותר דאשתו כגופו אם כן עשאוה חכמינו זכרונם לברכה כמו קרוב אם כן מקשה הש"ס שפיר ברייתות אהדדי דכאן מבואר שמטמאין אותו בע"כ דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ובברייתא מבואר דאין מטמא משום הקרבן ומתרץ שפיר דברייתא ראשונה ר"ע היא אם כן כיון דבקרובים מן התורה מצוה וחיוב איכא כיון דתיקון רבנן דאשתו הוי בכלל קרובה היא ג"כ לענין החיוב לטמאות לה וברייתא אחרית' ר' ישמעאל היא דאפילו קרובים הוא רשות. אך סברתי שכתבתי דאשתו עדיפ' מקרובי' נדחה מש"ס הנ"ל ע"כ אסור לכה"ג לטמאות לאשתו ועוד צ"ע. ואם מהלכין בדרך ומצאו מכל מקום לענין לטמאות לו יש כמה מעלות ומבואר בש"ס פכ"ג ובסוף הוריות ור"מ פ"ד מהכה"מ ובהא"ב דנזיר קודם לכה"ד כיון דאין קדושתו קדושת עולם וכה"ד קודם לכה"ג ולשון הר"מ בה' אבל דכל הקודם במעלה מתאחר בטומאה ולא חשיב מי הוא המוקדם במעלה וסמך עמ"ש בהכה"מ אף על פי שבמס' נזיר לא חשיב המעלות שחשב הר"מ שם מכל מקום בהוריות חשיב כל המעלות. אך משוח מלחמה אף על פי שקדם במעלה לסגן לענין להחיותו מכל מקום לענין טומאה הוא גרע מסגן ויטמא משוח מלחמה ואל יטמא סגן כ"ה בר"מ ובש"ס שם ובשער המלך פי"ד מהמ"א הקשה על דין זה דיטמא נזיר ואל יטמא כהן דקדושתו חמורה יותר וזה מבואר במשנה ובנזיר והר"מ פסק כן בהא"ב ובה' נזירות הא לדעת הראב"ד גבי פ"נ והובא בר"נ ביומא ובאו"ח סי' שכ"ח דשוחטין לחולה שיש סכנת נפשות בשבת ואל יתנו לו נבלה דחמורה נבילה מאיסור סקילה כי יש בנבלה לאו על כל ח' וח' וק"ו כאן דלכהן אין בו רק לאוין חיובי מלקות רק דקדושתו קדושת עולם מכל מקום כיון דנזיר המטמא עובר בד' לאוין כמבואר בר"מ ה' נזירות אם כן כיון דריבוי לאוין חמיר מסקילה מכל שכן דחמירי מלאו דכהן שיש רק מעלה יתירה בו וע"ש מה שתירץ וע"ש בהגהת טעם המלך. וכבר הבאתי לעיל דהר"מ סובר דהמטמא לכהן וכהן שוגג חייב המטמא ואפ"ל דגם על לאו דבל יבא חייב האחר כגון שנכנס כה"ד או כה"ג לשיטת הר"מ לאוהל בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע את המעזיבה וכהן הי' שוגג חייב המטמא משום שני לאוין ואפשר כיון דלא הביא הר"מ רק הלאו דטומאה וגם זה קשה מאוד מנין יצא לו להר"מ והבו דלא להוסיף עליו וצ"ע. ונראה דאם כה"ג וכהן קטן פגעו במ"מ בודאי לא יטמא כה"ג כי הוא במעלה יותר וכהן קטן אינו מוזהר אך אפשר כיון דמצוה היא וקטן לאו בר מצות הוא אם כן יתעסק גדול וצ"ע. ודע דבדיני טומאה וכן גרושה זו"ח דבאו לאוין כפולים בכה"ג מכל מקום אין לוקין לכה"ג שני מלקיות משום כה"ג ומשום כה"ד כי הלאוים הנוספים בכה"ג באו לתשלום דין וזה מבואר בס' המצות להר"מ ומביא ראיות כאן בדיני טומאה ועוד בהרבה מקומות ע"ש וע' תוס' נזיר דמ"ט ע"ב ד"ה על כל כתבו שם לר"ע דהתורה כתבה עוד לאו בכה"ג לעבור עליו בשני לאוין וסיימו בצ"ע נראה מדבריהם דאפשר דלוקין ב' מלקיות ואפשר לדבריהם גם בגוזו"ח לוקה כה"ג ב' מלקיות וצ"ע. ודע דכהנים המטמאים עצמן למת עוברים חוץ הל"ת גם כן בעשה דקדושים יהיו כ"ה בב"מ ובכ"מ וע"ש בתוס' ומ"ש הרהמ"ח בכה"ג כו' גם במשוח מלחמה כמבואר לעיל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |