מנחת חינוך/רסח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא ישא כו'. הנה לא הביא הרהמ"ח דין ריח הגט שפוסל לכהונה דהיינו אם אמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכ"א אף דאסורה לעלמא באיסור א"א וגם אם מת אח"כ מותרת ליבם מכל מקום פוסל מן הכהונה והוא ביבמות דצ"ד ובפ' המגרש ודעת הפוסקים דמדאורייתא פסולה לכהונה חוץ מהר"מ דפוסק פ"י מה"ג דהגט הנ"ל פוסל רק מדרבנן לכהונה ודרשה דגרושה מאישה הוא אסמכתא ובמ"מ תמה עליו מפ' המגרש דמוכח שהוא דאורייתא וע"ש מה שתירץ. ואפשר דיצא להר"מ מסוגיא דקדושין דמבואר שם דוקא אלמנה גרושה חללה זונה כסדר הזה חייב עכאו"א דהוי איסור מוסיף אבל בהיפך אינו חל ע"ש דע"ז ע"ב. וא"א דריח הגט פוסל מדאורייתא אם כן משכחת לה גרושה ואח"כ נתאלמנה שיהי' כה"ג חייב עליה שנים משום גרושה ומשום אלמנה אף דאין איסור אלמנה חל על איסור גרושה ע"ש ובר"מ פי"ז דאינו איסור מוסיף מכל מקום בנתגרשה בריח הגט מבעלה ישראל אם כן פסולה לכהונה ומכל מקום עתה בעודה א"א אין חל איסור גרושה לכה"ד כי לא יכול איסור גרושה לחול על איסור א"א כי באמת כא"א היא לכ"ד ואח"ז מת בעלה ובשעה שמת חל איסור גרושה דמתלי תלי וקאי כמבואר ביבמות וגם איסור אלמנה אם כן ברגע זו שמת בעלה חלו אלמנה וגרושה בב"א אם כן משכחת לה גרושה מקודם ואח"כ נתאלמנה ויהי' כה"ג מחייב עליה משום שני לאוין. אע"כ דריח הגט אין פוסל כלל מדאורייתא וגרושה גמורה ואח"כ אלמנה לא משכחת לה דחייל דאינו מוסיף ולא כולל ולא ב"א. וכ"ת מכל מקום משכחת לה דיהי' חל זונה ואח"כ חללה כגון דזינתה תחת בעלה כהן והיתה גרושה קודם וא"כ אין זונה חל על כהנים אחרים מחמת א"א ובעלה בא עליה אחר שנעשית זונה דנעשית חללה וג"כ לא חל נגד כהנים אחרים ומוסיף לגבי בעלה ליכא דהיא גרושה כבר ובלא זה אסורה עליו ואח"ז שנתגרשה מבעלה באו זונה וחללה בב"א. ז"א דזינתה חל בעודה תחת בעלה דהוי איסור מוסיף דשם זנות פוסל אף לבעלה כמבואר שם ובאיסור מוסיף אפילו קל על חמור חייל כמבואר להדיא בשער המלך שם שזה דעת הר"מ אם כן זונה חל תיכף ואין איסור חללה חל. וכ"ת דאיסור גרושה יכול לחול ג"כ בעודה א"א כי גרושה מוסיף הוא לאחר שתתאלמן תהיה אסורה אם כן חל עתה נמי. ז"א דהר"מ לשיטתו בהלכות שבועות פ"ד ה"י דאם אמר שבועה שלא אוכל ככר זו היום ואח"כ אמר שבועה שלא אוכלנה אף דשבועה אחרונה מוסיף על אחר אותו יום מכל מקום לא הוי איסור מוסיף כי לא הוי א"מ אלא מה שמוסיף איסור תיכף בעוד האיסור הראשון קיים אבל מה שמוסיף לאח"ז בזמן שלא יהי' איסור הראשון עליו לא נקרא איסור מוסיף וע"ש בראב"ד שדעתו שזה נקרא א"מ. ועיין בכסף משנה ובשער המלך מה שהביא בשם רדב"ז וכתב שדעת הריטב"א ג"כ כדעת הר"מ. והרהמ"ח לא גילה דעתו בריח הגט אי היא דאורייתא או דרבנן ודוקא אם אמר לה בלשון הנ"ל הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם דזהו לכ"ע הוי גרושה מאישה ופוסל לכהונה אבל באומר לה ה"א מותרת לכל אדם חוץ מפלוני דג"כ אינו גט כלל להתירה לעלמא נראה מהירושלמי מובא ברשב"א פ' המגרש ובב"ש סי' קל"ז דגט כזה אינו פוסל אפילו מן הכהונה והרשב"א הניח ד' הירושלמי בצ"ע וגם הב"ש דעתו דפסלה מן הכהונה. והנה אם נתן לה גט על תנאי שעומדת באיסור כל ימיה כגון שלא תשתה יין לעולם דגם כן אינו גט דעת הב"ש סי' קמ"ז וסי' ק"נ דגט כזה אינו פוסל לכהונה דגרע מחוץ. אבל בס' בית מאיר השיג עליו וכ' דהנהו גיטין דאינם גט מחמת דלאו כריתות הוא עדיף מגט דאי את מותרת לכל אדם דודאי לאו כריתות הוא ומכל מקום פוסל לכהונה ה"נ פוסל מן הכהונה ע"ש. ואם נתן לה גט ע"ת ולא נתקיים התנאי אין זה אפילו ריח הגט כ"ה בר"מ ובאה"ע סי' ו'. ואם קידש ח"ש וחב"ח דהוי ש"ח והחב"ח שלה היא בת ישראל ואח"ז גירש' ובא עליה כהן אני מסופק אי לוקין לכהן משום גרושה אפשר דלאו דגרושה אינו אלא שנתגרשה מאיסור א"א דהוי חיוב מיתה וניתרת לעלמ' בגט הוי גרושה אבל ש"ח דהקדושין לא היו תופסין לאיסור מיתה כלל רק לאשם כמבואר לעיל אפשר דלא מיקרי גרושה גמורה לחייב כהן משום לאו דגרושה וע' יבמות נ"ט וצ"ע. ואפשר דלא גרע מריח הגט אף דאין פועל כלום הוי גרושה אך להר"מ דסובר דהוא רק דרבנן ובפרט שם איכא קרא גרושה מאישה אבל כאן אפשר דלא הוי גרושה וגם אם קידש ח"ש וחב"ח ומת אני מסופק אם כה"ג לוקה משום לאו דאלמנה דהיה סבר' בגמ' שם דאף מן האירוסין לא נקראת אלמנה רק מסקינן דיליף מגרושה וא"כ כאן אפשר דאינה בכלל אלמנה ולא בכלל גרושה וכבר ביארתי לעיל אם כהן חייב על חלק השפחות מלאו דזונה וצ"ע. ועיין בח"מ סי' מ"ד דעתו דאם גירש ח"ש וחב"ח ונתקדשה לאחר ואח"ז גירש השני או מת אינה אסורה לראשון משום מחזיר גרושתו כיון דלא היתה א"א גמורה אצל הראשון אם כן ה"נ אינה נקראת גרושה גמורה אצל כהן וצ"ע. והנה הרהמ"ח כ' דין גרושה דרבנן כגון קטנה כו' ובודאי ה"ה כל הגרושות שמדרבנן צריכות גט בודאי נפסלה לכהונה כגון חרש וחרשת שקדושין תופסין מדרבנן נפסלו מדרבנן אם נתגרשו וכ"ה במ"ל פרק י"ט ה"ח. ואם כהן פ"ד וכ"ש מותר בגרושה כתבתי לעיל ואם אנדרוגינוס וטומטום קידש וגירש הוי ספק או בטומטום וביציו מבחוץ הוי ודאי גרושה הכל כמו במצות הקודמות:
ב[עריכה]
והחזירה כו'. דעת הר"מ כפי שהבין הטור דוקא מיאון דידי' מבטל גט דידי' אבל אם הוא גירשה ונשאת לאחר ומיאנה באחר אסורה לכהונה דלא אתי מיאון דחברי' ומבטל גט דידי' אבל דעת הטור בסי' ו' דגם מיאון דחברי' מבטל גט דידי' ומותרת לכהונה ומובא בש"ע שם שני הדיעות והב"ח פסק שאם נשאת לכהן לא תצא ע"ש בב"ש. ונראה פשוט דגט קטנה פוסלה מן הכהונה אפילו בריח הגט כנ"ל דכל דתיקון רבנן כו' אפילו אם נאמר דריח הגט פוסל מדרבנן מכל מקום לא חלקו רבנן בתקנתם וכ"נ דלא מצינו להפוסקים שחילקו בזה. (ולכאורה נראה כמו שמבואר באה"ע סי' יו"ד ובר"מ פי"א מה"ג דאם פקח גירש אשתו הפיקחת ונתקדשה לחרש ונתגרשה מותרת לחזור לבעלה הפקח דחז"ל לא תיקנו נשואין לחרש להורעת כח הפקח ולא הוי מח"ג וצ"ע). והנה גט יבמין דמבואר ביבמות דאפילו ריח הגט פוסל על האחין וכ"פ הר"מ ה' יבום ובש"ע אה"ע בפשיטות נראה דפוסל לכהונה ג"כ מדרבנן אם מת היבם אף על פי שעיקר הגט יבמין לא התירה כלל מכל מקום כיון דחז"ל גזרו בזה משום גט פוסל נמי לכהונה מדרבנן וע"ש ביבמות דף הנ"ל ונראה ג"כ דאם יבם עשה מאמר ביבמתו ונתן גט בפירוש למאמרו דמבואר שם בסי' ק"ע די"א דהותרה אף לבעל הגט דמאי דעביד שקיל מכל מקום פסולה לכהונה מדרבנן כיון דהגט פועל דהותרה לו ולאחין אם כן הוי כמו גט דעלמא דפוסל מן הכהונה ואם היבמין כהנים אסורה לו כנ"ל אף על פי שלא מצאתי דין זה בפירוש דגט יבמין פוסל מן הכהונה נ"ל כן מצד הסברא. והנה במה שהבאתי לעיל בשם המ"ל פי"ט מהא"ב ופי"א מה' אישות דזונה מדרבנן לא גזרו בכהן ומביא ראיה מדברי הר"מ גבי שניות ע"כ כתב בה' אישות דחרשת אשת הפקח אפילו הוא כהן מותרת לו ומביא ראי' ג"כ מדברי הר"מ פ"ב מה' סוטה ופ"ג מהא"ב שכתב דקטנה בת מיאון שזינתה מותרת אפילו לבעלה כהן כעת מצאתי בס' בית מאיר סי' מ"ד פקפק בזה על אשת פקח והיא חרשת דאתי לאחלופי בקדושי דאוריית' אסורה על הכהן ומקטנה שזינתה אין ראיה דדעת מהרי"ט דקטנה לא נאסרת אפילו על בעלה כהן כי הזנות היא בעצמה המיאון בבעלה ע"כ מותרת לו וכ' שלפ"ז קטנה שנתקדשה למיאון וגדלה תחתיו ולא נבעלה דמ"מ א"י למאן אם כן נאסרת על בעלה הכהן אף דקידושיה מדרבנן וכן חרש וחרשת ויש להאריך בזה ואין כאן מקומו:
ג[עריכה]
אבל כנס ס' חלוצה כו'. כ"ה בר"מ לכתחלה הא ס' דרבנן לקולא ולענין הבנים כתבתי לעיל בשם הר"מ דהבנים כשרים גמורים:
ד[עריכה]
ואפילו כ"ג כו'. היינו באלמנה אבל בגרושה א"ח אלא א' בקידש ובעל דאינו חייב משום לא יחלל בג' נשים כמ"ש לעיל:
ה[עריכה]
ופעמים יתחייב כה"ג כו'. כ"ה בש"ס קדושין והבאנו לעיל וכ"כ הר"מ פי"ז. ונ"פ מ"ש הר"מ דאם כ"ג בא עליה חייב ד' מלקות היינו דוקא בקידש ובעל אח"כ אבל בבעל לחוד א"ח כלל מלקות כמ"ש לעיל דכ"ג בג' נשים א"ח בבעל לחוד דמשום לאו דלא יחלל אינו חייב כיון דמחוללת ועומדת אף על פי שכתבתי לעיל דכה"ג חייב בביאה לבד באלמנה כאן פטור מכלום אף על ביאת האלמנה דבשלמא באלמנה לחוד חייב משום דמחלל אותה אף לכה"ד כמבואר שם אבל כשהיא גרושה גם כן דמחוללת ועומדת אם כן אינו חייב אף על האלמנות שבה משום לא יחלל כיון דמחוללת ע"כ כאן בבעל לחוד אינו חייב כלום רק מיירי בקידש ובעל דחייב על כל איסור שבה מלקות משום לא יקח והר"מ והרהמ"ח מניינא אתי לאשמועינן דא"ח רק ד' אף דכתב לעיל דכ"ג באלמנה לאחר קדושין חייב ב' מלקות אם כן לחייב כאן ה' מלקות אבל באמת כמ"ש דבשלמא באלמנה לחוד חייב משום לא יקח ולא יחלל אבל כשנתוסף איסור גרושה אם כן א"ע בלא יחלל רק בלא יקח כי היא מחוללת ועומדת. אם כן באלמנה ונעשית גרושה בכ"ג ובעל לבד תוספת היא קולא עליו דא"ח כלל ובקידש נהי דחייב שנים מכל מקום קודם שנעשית גרושה ג"כ הי' חייב שנים אך דנ"מ דאז הי' צריך להתרות משום לא יקח ולא יחלל ועתה אין להתרות בו משום לא יחלל רק משום לא יקח אלמנה וגרושה וז"פ ואינו ענין להא דמבואר וכי איסור הראשון להיכן הלך דכאן דעיקר האיסור הי' משום חילול דידה ועתה כשהיא מחוללת בל"ז בודאי א"ע כלל בלאו הזה כנ"ל בעזה"י.
והנה לא נתבאר אם איסור אלמנה לכ"ג חל על איסור בעולה כגון אם היתה בעולה קודם שנתקדשה ואח"ז נתקדשה ונתארמלה. והנה דעת התוס' בשבועות בסוגיא דא"כ דאין איסור לאו חל על עשה וכ"ה סברת כמה ראשונים אם כן לכאורה אין איסור אלמנה חל ואין לוקין משום לאו דאלמנה. והנה לדעת הר"מ דכ"ג אינו מוזהר על בעולה בלא קדושין אם כן בודאי חל איסור אלמנה כי הוא איסור מוסיף דעל ביאה לחוד לוקין מטעם אלמנה כמבואר ועל איסור ביאה אינו מוזהר כלל. אך לדעת החולקים על הר"מ דגם בעולה מוזהר בביאה לחוד אם כן לפ"ז אין איסור אלמנה חל אם היתה בעולה מקודם וכן אם איסור אלמנה קדים אין איסור בעולה חל לכ"ע. אך בזה אין נ"מ כיון דעל עשה אין לוקין בל"ז ואיסור הראשון לא פקע וע' יבמות כ"א מבואר דכ"ג חולץ ואינו מייבם ומקשה קפסיק ותני ל"ש מן האירוסין ל"ש מן הנשואין בשלמא מן הנשואין אין עדל"ת ועשה אלא מה"א וכו'. ולכאורה גם מן הנשואין משכחת לה דלא יעבור על הל"ת כגון דנבעלה תחת בעלה והי' איסור בעולה ובשעת מיתה לא חל איסור אלמנה. אך באמת אף בלא הל"ת דאלמנה אינו דוחה מחמת עשה דבעולה מחמת דאין עשה דוחה עשה אך לישנא דהגמרא קשה אך באמת דהבעולה תחת בעלה לא חל כלל לגבי כה"ג מחמת איסור א"א אלא בשעה שמת וא"כ חל איסור בעולה ואלמנה בב"א. אך באמת על כל פנים משכחת לה גם באלמנה מן הנשואין כגון דהיתה בעולה מקודם אם כן אינו חל איסור אלמנה ואי דבעולה איסור עשה ואין עשה דוחה עשה הא לפי דעת הרשב"א מובא במ"ל הלכות נערה בתולה דלאו הבא מכ"ע לא עדיף מלאו ועשה דחי' לי' והובא לעיל בח"ז. וגם משכחת לה מן הנשואין אם היתה אלמנה מן האירוסין קודם שנשאת לאחיו של כה"ג וא"כ כשנשאת לזה לא חל איסור בעולה וא"כ גם מן הנשואין משכחת לה שלא יהי' אלא הלאו והעשה ידחה את הלאו. אך באמת צריך לפרש לדעת הרשב"א דלאו הבמ"ע נדחה מפני עשה עכצ"ל קושית הש"ס דאין עשה דחי עשה ולא תעשה אף דעשה כזו נדחה מכל מקום הוו שני לאוין ואין שני לאוין נדחין מפני עשה והאריכו בזה האחרונים וע"ל בח"ז. אם כן נהי דאינו חל איסור על חבירו מכל מקום אי אמרינן דידחה ל"ת כיון דידחה הל"ת א' יחול עליו הל"ת או העשה האחרת כמבואר דאחות אשה מתלי תלי וקאי אם כן צריך לדחות שני הלאוין ואינו דוחה. אך באמת אינו דומה כפי מה שהסברתי סברא זו דאין עשה דוחה ב' לאוין על פי ד' הר"ן ביומא לענין פ"נ דשבת קיל מאיסור נבלה כיון דנבל' איסורין הרבה ואיסורין הרבה חמור מאיסור א' אפילו איסור סקילה ע"ש אם כן כיון דקיימא לן דאין עדל"ת שיש בה כרת אם כן ב' לאוין חמירי מלאו א' שיש בו כרת ע"כ לא דחי וזה שייך דאם ב' הלאוין עומדין נגד העשה הוי חמור אבל כאן בפני העשה אינו עומד אלא איסור א' כי איסור השני אינו חל רק אחר שידחה יתעורר עוד הלאו האחרון אם כן ל"ד לזה ואפשר דנדחה בכה"ג. אך נראה כיון דלדעת הרשב"א צ"ל דאף לאו הבמ"ע אף דאין בו מלקות מכל מקום עם לאו אחר הוי כב' לאוין לענין דאינו נדחה מפני עשה כמו כאן אלמנה מן הנשואין אם כן אף דאין אחע"א מכל מקום נ"מ לקברו בין רשעים גמורים אם כן אף שאין חל ואין לוקין מכל מקום אין נדחה מפני העשה ויש בזה אריכות אך אין כאן מקומו. ובהיותי בזה ראיתי בס' פמ"ג בפתיחה לה' שחיטה ד"ה ומדי דברי בו זכור כו' תמה על המ"ל פי"ט שהבאתי לעיל דבפסולי קהל ל"ש זונה וכ' והיאך יפרש ד' הר"מ פי"ח ה"ב שכ' דמחייבי עשה הוא זונה והלא חייבי עשה לא משכחת לה אלא מצרי ואדומי ובעולה וצרת חליצתו ולשיטת המ"ל לא נעשית זונה ע"ש. ובמחכ"ת שגיאה זו פלטה קולמסו ומה ענין ד' המ"ל לד' הר"מ דהמ"ל סובר דאם האשה היא מצרית ואדומית מפ"ק לא חל עלה שם זונה אבל הר"מ כתב דהנבעלת לח"ע היינו ישראלית ונבעלה לממזר או לח"ע היינו לזכר מצרי ואדומי בודאי האשה הישראלית נעשית זונה רק אם האשה מפ"ק לא נעשית זונה וז"פ ובודאי הקולמס פולטתו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |