מנחת חינוך/קפו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא לזבוח כו'. חוץ הלאו עובר בעשה דושם תעשה. ע' בהרהמ"ח פרשת ראה וכ"ה בר"מ פח"י ממעה"ק והנה אזהרה מביא הרב המחבר וגם הר"מ מהיקיש' דעלי' וכ"ה בזבחי' דק"ו ע"ב ובכריתות וע"ש בש"ס דזבחי' דמעיקרא מייתי הש"ס אזהרה לש"ח מק"ו ומקשה הש"ס וכי מזהירין מה"ד ע"כ נפק' לי' בהיקש או ג"ש ע"ש. ולכאורה צריך עיון גדול על הרב המגיד פ"ב ממ"א דכל היכי דאיכ' עשה בלאו הכי ילפי' האזהרה מק"ו וע"ש במל"מ הא כאן איכא עשה מכל מקום לא ילפינן האזהרה מק"ו וצריך עיון גדול שלא הרגישו בזה המפרשי' וע"ש במל"מ הביא ס' הר"מ בס' המצות דכ"ה דאיכ' עונש מפורש ילפינן האזהרה ג"כ מק"ו ול"ש אין מזהירין מה"ד וכאן העונש מפורש ורוצים לילף האזהר' מכל מקום לא ילפי' מק"ו מחמת דאין מזהירין מה"ד וצריך עיון גדול וס' המצות אינו ת"י ומצאתי בשער המלך פ"ב מהמ"א הניח זה בצ"ע. והנה אכתוב לך קצת דינים דאם שוחט קדשים בחוץ חייב אף עופות קדשים דאף שבפנים פסולי' בשחיטה דבעינן מליקה מכל מקום אם מלק בחוץ פטור דאין מליקה בחוץ אבל אם שחט בחוץ עוף קדשים חייב והנה הרהמ"ח וגם הר"מ פח"י ופי"ט מה' הנ"ל לא גילה דעתו כמה צריך שישחוט שיהא חייב אי רובו או אפילו מיעוט סימנים ובחולין ד"ל פליגי אמוראי ר"ל סובר אינה לשחיטה אלא לבסוף ור"י סובר ישנה לשחיט' מתוע"ס וקאמר שם בש"ס נ"מ דאם שחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרם בפנים דלמ"ד אינה לשחיט' אלא לבסוף פטור השוחט בחוץ ולמ"ד ישנה לשחיטה מתוע"ס חייב השוחט ולדעת התוספות הלכת' כמ"ד אל"ש אלא לבסוף ופטור כה"ג וע"ש בתוס' לפי פירושם בש"ס דדוקא מיעוט סימנים בחוץ פטור אם גמרם בפנים אבל שחט סי' א' אף בבהמה בחוץ וגמר הסימן השני בפנים חייב השוחט בחוץ אף דאינה לשחיטה אל"ב מכל מקום כיון שעשה ראשון מעשה חטאת העוף בחוץ חייב וע"ש דדעת רש"י אינו כן והר"מ כאן לא גילה דעתו כמאן ס"ל אבל בפ"א מפסהמ"ק כ' בפי' דשחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרן בפנים פסול דישנה לשחיטה מתוע"ס והיא בהח"י ובכ"מ כתב שפסק כר"י בחולין וע' פמ"ג באו"ח בפתיחה הכוללת הלכו' שבת כ' דפסול שמענו חיוב כרת לא שמענו ע"ש שמקשה מפסק הר"מ פ"ז מפסהמ"ק. ודע דאף למ"ד ישנה לשחיטה מתוע"ס מכל מקום אם א' שחט רק מיעוט בחוץ ואח"כ מתה פשיט' שא"ח ע"ש בגמ' דאם נפסלה בשחיט' אף לבסוף מכל מקום אגלאי מלת' למפרע דלאו שחיטה היא כלל. ול"ש ישנה לשחיטה מתחלה אלא דוקא בגמרן בפנים דהיתה השחיטה בהכשר חוץ מחמת שחוטי חוץ בזה אמרי' יל"ש מתוע"ס וחייב על שחיטת המקצת ע"ש ברש"י ותוספות. ודע דלכתחלה צריך שתהיה כל הבהמה לפנים ובדיעבד אם רגליה בחוץ כשר ע' תוס' זבחים דק"ה. ואם אפילו כולה בפנים וצוארה בחוץ חייב ואם צוארה בפנים וגוף הבהמה בחוץ ג"כ חייב וכ"ה בר"מ שם מהש"ס דזבחי' ולשון הש"ס דצוארה בפנים וכולה לחוץ נראה דדוק' כולה אבל רוב הגוף א"ח ואפשר דרובו ככולו כמו בכה"ת ואם שחט על גגו של היכל אף שכתבנו לעיל דגגו של היכל לא נתקדש ואסור לשחוט שם קדשים מכל מקום גזירת הכתוב דא"ח על ש"ח בגגו של היכל וער"מ הבהב"ח פ' דלשכות הבנויות בחול ופתוחות לעזרה תוכן קודש לאכילת קה"ק אבל אין שוחטין שם קדשים קלים ואם עבר ושחט אם מחייב עיין ר"מ ובזבחי' דנ"ה ונראה דא"ח כמו גגו של היכל כיון שנכנס לעזרה ע"ש בסוגי' וצ"ע ומ"ש בשם תוס' דאם רגלי' בחוץ אף הקרבן כשר בדיעבד אבל דעת ר"מ פ"א מפסולי המוקדשים דהקרבן פסול.
וא"ח על ש"ח רק בדבר שראוי לבא לפנים אבל איסורי מזבח א"ח וכן מחוסר זמן בין בגופו כגון הזב וכו' שהביאו חטאת' ת"ז ושחטו בחוץ פטורי' דא"ר לבא לפנים אבל עולתן חייבים וכן אם נשחט' אמו ושחט אח"כ בנו בחוץ פטור דהוי מחו"ז וכן קודם ז' ימים. ודע דאף שחטו בליל ח' מכל מקום ה"ל מחו"ז לא מחמת הלילה רק גזירת הכתוב לילה לקדוש' יום להרצאה וע' תוס' זבחים י"ב ונ"מ כאן דקיימא לן דהשוחט בחוץ קרבן בלילה חייב על ש"ח עיין ר"מ כאן אבל אם שחט קרבן בליל ח' פטור משום מחו"ז דגזירת הכתוב דקודם היום אינו בהרצאה וע' תוס' זבחים קי"ב הקשו אמאי חייב בשוחט בחוץ בלילה ושלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פטור ותי' דפתיחת דלתות מחוסר מעשה ולילה מחו"ז נראה דאם שחטו בליל השמינית דג"כ מחוסר רק זמן חייב ולכאורה אינו מובן דהא מחוסר זמן ג"כ לא מחוסר מעשה מכל מקום פטור בשוחט בחוץ ע"ש בש"ס וי"ל בכוונתם דלילה ל"ה מחו"ז ע' זבחים י"ב אבל תוך ז' פטור דה"ל מחו"ז ולילה לא הוי מחוסר זמן ע"ש. ובמ"ש דמחו"ז פטור על ש"ח ובלילה חייב עיין ר"מ כאן ממילא ל"ק קושית התוס' זבחי' י"ב ל"ל קרא דיום להרצא' הא בלילה בלאו הכי אין מקריבין ובאמת דנ"מ לענין ש"ח דבלילה חייב אף דאנן פסקינן דאף אם עלתה תרד עיין ר"מ פ"ג מפסהמ"ק מכל מקום חייב השוחט בלילה בחוץ כמבואר כאן אבל כיון דגילתה התורה היום להרצאה אם כן בלילה מחו"ז וא"ח בשחט בלילה הח' וע"ש בתוס'. ואני כותב זאת בלא עיון ואי"ה אשנה פ"ז. והשוחט שלמים קודם שנפתחו דלתות ההיכל פטור דמחוסר מעשה עיין באורך ביומא פ' שני שעירי ואם שחט שעיר הנעשה בחוץ קודם הגרלה חייב לד"ה ואם לאחר שהגריל ועלה עליו הגורל לעזאזל דעת הר"מ דחייב אם הי' קודם וידוי דראוי לבא לפנים להתוודות עליו והראב"ד השיגו דלאחר הגרלה פטור ע"ש בכ"מ ולח"מ. ואם א' התחיל בשחיטת הסימנים והשני גמר אף דאין מבואר ד"ז בר"מ מכל מקום נ"ל פשוט דתלוי דאם אין לשחיטה אל"ב הראשון פטור ואם ישל"ש מתוע"ס בודאי שניהם חייבים. ואם ב' אנשים אחזו בסכין א' ושחטו פטורי' מגזה"כ. עיין ר"מ כ' הקריב חטאת העוף הבא על הס' בחוץ או א"ת בחוץ פטור שהרי לא נקבע האיסור ובראב"ד השיג עליו ודעתו דאם שחט חטאת העוף מבחוץ חייב א"ת אבל אם הקריב א"ת בחוץ כיון דיש למזבח אימוריו ובשרו נאכל הוי ככל אשמות שבתורה וחייב חטאת בשחט בחוץ ובכ"מ כ' שדינו של הר"מ מפורש בש"ס ותמה על הראב"ד שהעלים עינו ובשו"ת ח"צ יישב ד' הראב"ד. ודע דאם זרק בחוץ חייב ג"כ ויבואר אי"ה במל"ת לקמן גבי העלאה ואם שחט וזרק אם חייב א' או שתים עמ"ל באריכו'. ודע דכשם שחייבין על ש"ח קרבן חטאת ה"ה שחייבים על ספיקו א"ת עיין ר"מ ה' שגגות ובא"ת א"ח אלא באקבע איסורא בח"א משני חתיכות וכאן אם בהמת קדשים ובהמת חולין נתערבו חייב א"ת אם הקריב א' מהם ודוקא בקרבן שהיה יכול להקריב אף שהוא ס' חולין כגון שלמים שנתערבו בחולין דמקריב על תנאי אף אם הוא חולין הוא בנדבה וא"כ הוא ראוי למזבח מס' אבל בחטאת שנתערב דלא יכול להקריב דחטאת אין בא בנדבה אם כן פטור אף מא"ת דאין ראוי לפנים אף הבהמה של הקדש אם כן פטור לגמרי אף שמבואר בש"ס דזבחים ובר"מ פ"ו מפסהמ"ק דימכרו לצרכי אותו המין מכל מקום השתא לא ראוי להקרבה שום א'. ולכאורה אפילו שלמים כיון דהשתא לא חזי להקרב' אך דראוי אם מקדיש ע"ת וה"ל לכאורה מחוסר מעשה כמו ששלמים ששחטו קודם שנפתחו דלתות ההיכל דפסולים והו"ל מחוסר מעשה ופטורים מבחוץ ואפשר לחלק דבשלמא התם מחוסר מעשה להביא מבפנים על הקרבן אבל כאן אין מחוסר מעשה על הקרבן אלא על הצד שמא חולין הוא ואין זה קרוי מחוסר מעשה ולא הבאתי דינים אלו בכור בחינה וצ"ע. ואי נימא דא"ח בכה"ג א"ת משכחת לה א"ת בש"ח כגון ע"א אמר ששחט קדשים בחוץ וא' אמר שלא שחט דלדעת הר"מ פ"ח מה' שגגות מיקרי אקבע איסורא וחייב א"ת ואם נתערב קרבנות בקרבנות שא"י להקריבם מפני התערובות ושחטן בחוץ בודאי פטור דא"ר לבא לפנים ואפשר כיון דרק לכתחלה אינו מביא משום דאין שוים במתנותם או דממעט באכילתם אבל בשחיטתם בעזרה לא נפסלו דשניהם קדשים ובדיעבד נתרצה להם אף זרק כגון שעבר והקריב אשם שנתערב בשלמים דהי' רק איסור דממעט באכילתן אם כן חייב בשחט בחוץ וצ"ע בכ"ז. ואם שחט כמה זבחים בחוץ בהעלם א' א"ח אלא חטאת א' כמו בכה"ת דאם עשה הרבה עבירות מש"א בהעלם א' א"ח אלא חטאת א' וכ"פ הר"מ פ"ז משגגות וע"ש במ"ל ובהא"ב מביא בשם רבינו ישעי' דגם בבהמ' שייך גופים מחולקים ואם תלש חלב מה' בהמות חיות חייב ה' חטאות כמו בעל ה' נדות כיון דהם גופין מחולקין ותמה המ"ל הקי"ל דהשוחט זבחים א"ח אלא א' ול"א גופין מחולקין ועפמ"ג בפתיחה הכוללת לא"ח דלהסוברים אל"ש אל"ב כמבואר לעיל אם כן תיכף בתחלת שחיטה היא נבילה בנקיבת הוושט לשיטת הר"מ וא"כ תיכף א"ח משום אמ"ה רק משום נבלה וה"ל לבסוף בשעת ש"ח כמו מתה ובמתה ל"א גופין מחולקין ונכון הוא. ודע דאם א' מהפסולין לשחיטה שחט מקצת ואח"כ גמר הכשר בחוץ באופן דבחולין כה"ג השחיטה פסולה ה"נ א"ח משום ש"ח דלאו שחיטה היא אבל קטן וגעע"ג שחט תחלת הסימנים דכשר בחולין ובא גדול וגמר השחיטה חייב הגדול אף דבפנים קטן פסול לשחיטת קדשים כמבואר בר"מ מכל מקום זה דוק' בפנים דצריכה כוונה אבל לא בחוץ ועוד אפ"ל בפנים אינו נעשה נבלה והשחיט' מטהרת מידי נבלה רק דפסולה להקרבה בודאי חייב בחוץ ול"ש לו' כיון ששחט פורתא א"ר לבא לפנים הא בכל ש"ח א"ר לבא לפנים מכל מקום זה אסרה תורה וחייבו בכך וז"פ ומכל מקום לא נמנעתי לכתבו. ונראה דמ"ש לעיל דאם הא' התחיל ושחט מיעוט בחוץ והשני גמר דלמ"ד אין לשחיטה אל"ב השני חייב ולא ראשון אפ"ל דאף שהראשון שחט סי' א' מכל מקום אם השני גמר בחוץ הראשון פטור דלאו שחיטה ודוקא אם גמר בפנים הוא דחייב הראשון על הסי' מחמת שעשה מעשה חטאת העוף אבל אם נגמר בחוץ א"ח ואפשר דג"כ חייב בכה"ג וצ"ע. וקדשי בה"ב א"ח עליהם משום ש"ח אף תמימים ערש"י ותוס' הובאו דבריהם במ"ל פ' הנ"ל ודעת התוס' דמדרבנן אסור גזירה משום קדשי מזבח ע"ש וע"ש בתוס' אף דתמימים אין יוצאין מידי מזבח מכל מקום השתא לאו קדשי מזבח נינהו ע"ש. ושחוטי חוץ שחיטתם מטהרת' מידי נבלה עיין ר"מ פ"א מהאה"ט ובאחרונים הקשו דנימא כ"מ דארל"ת אעל"מ ע' בדבריהם. וש"ח אסורים בהנא' דכל קדשי מזבח שמתו דיצאו מידי מעילה אסורין והם מהנקברין עיין ר"מ ה' מעילה ופי"ט מפסהמ"ק דהם מהנקברין וע' קדושין נ"ז ע"ב ובפירש"י נראה דמה"ת אסורין בהנאה וע"ש בתו' נר' לכאורה מדבריהם דש"ח מותרין אף באכילה מן התורה וע"ש בס' מקנה האריך בזה. ודע דהשוחט קדשי עכו"ם בחוץ ג"כ חייב כ"פ הר"מ פי"ט ממעה"ק כר"י בזבחים ועכו"ם עצמם מותרים להקריב בחוץ רק שלא יסייעם הישראל וכ"ה בר"מ והוא מהש"ס דזבחים דקט"ז ובמ"ל שם כ' דהוא מהירושלמי והוא תמוה שהוא מבואר בש"ס דילן:
ב[עריכה]
ונוהגת כו'. שהשוחט בזה"ז כו'. זה דעת הר"מ אבל דעת תוס' בכ"מ זבחי' יומא וע"ז דשוחט בזמן הזה כיון שאין שם מזבח א"ח על ש"ח ע' בדבריהם באריכות. לא אמנע לכתוב אשר כ' בתשובה שאלה בדין בכור אשר ד"ז הוא מבואר בהרבה אחרונים דהוא חשש ש"ח לשיטת הר"מ וכ' דד"ז הוא בכל הקרבנות או אפילו בבכור האידנא בא"י אבל בכור בח"ל אף אם יבנה בהמ"ק ב"ב הבכורים אשר יולדו בח"ל בזמן שיהי' הבהמ"ק קיים א"ח עליהם משום ש"ח דמבואר בתמורה ופסקה הר"מ פ"א מבכורות דבכורות ח"ל אף שיש בהם קדושה ואסור לאכלם תמימים אבל אין מביאין אותם לבהמ"ק ואין מקבלין אותם למקדש דהוקש למעשר ונרא' דאף בדיעבד פסולים אם הקריבן ע"ש אם כן א"ח משום ש"ח בבכורות הנולדים בח"ל דאין ראויין לבא לפנים ונ"מ אף לשיטת התוס' דאם מעלה בזמן הזה דחייב לשיטת התוס' מכל מקום בכורות חוץ לארץ אינו חייב דא"ר לפנים ע"ש בתוס' באריכות ובמצות העלאה אעורר עוד אי"ה ולשיטת הר"מ דאף בארץ ישראל אינו נוהג בזמן הזה תו"מ מן התורה אם כן אף בכור בא"י א"ר להקרבה דהוקש למעשר אם כן א"ח משום שחוטי חוץ על בכור בזמן הזה וע"ל מ"ש במצות בכור:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |