מנחת חינוך/קפה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שיעשה כו'. ארשום קצת דינים מסדר עבודת יה"כ בקיצור כי הכל מבוא' בר"מ באורך בה' עבודת יה"כ. הנה עבודת כל יום אף בכהן הדיוט רק דמצוה בכה"ג ועבודת הלילה דהיינו תרומת הדשן לכתחלה נמי בכה"ד שכ' הר"מ בפירוש דביה"כ מפייסין לתה"ד. ודעת רז"ה דאף עבודת הלילה דהיינו תה"ד ג"כ בכה"ג. ומכל מקום צ"ע לד' רז"ה עבודה מיום שעבר כגון אברים שנתותרו מעיה"כ ומשלה בהם האור דלדעת הרבה שיטות ומכללם התו' דדוחים שבת ויה"כ ע"ש ביומא דף מ"ו או בבוקר כשמסדרין את המערכה גדולה דבל"ז מחללין שבת גם אברין שנתותרו מחללין עליהם אם אותן אברים ג"כ דוקא בכה"ג ברמב"ן כתב דאותן אברים שנתותרו עושין להם פייס ואזיל לשיטתו דאפילו תה"ד כשרה לכתחלה בכה"ד ולדעת הרז"ה צ"ע ועמ"ל פ"א מתו"מ באורך מדינים אלו והביא שם ד' רמב"ן הנ"ל ע"ש. ויש שיטות הסוברים דאף בדיעבד פסול בכה"ד אפילו עבודת כל יום רק הכל בכה"ג. ועיין ברז"ה וברמב"ן יומא. ודע דאם נתמנה כה"ג לכתחלה צריך משיחה בזמן שהיה שמן המשחה קיים ז' ימים יום אחר יום. ובב"ש שלא היה שמן המשחה צריך ריבוי בגדים דהיינו ז' ימים זאח"ז בכל יום היה לובש שמונה בגדים ופושטן וכן בכל יום ודעת הר"מ פ"ד מהכה"מ דאותן הימים של ימי חינוך עדיין לא היה עובד ככ"ג אלא לאחר השבע' ודעת ראב"ד דהיה עובד ככ"ג רק לעבודת יה"כ היה צריך ז' ימים ע"ש ובכ"מ ובדיעבד אם לא נמשח ונתרבה ז' ימים שפיר דמי וע"ש בלשון הי"ג כתב כיון שנמשח פ"א או נתרבה פ"א ש"ד ולדעתי אפילו לא נתרבה כלל שמבואר ביומא וכ"פ הר"מ בהלכות עבודת יה"כ דאם אירע פסול בכה"ג לאחר תמיד של שחר נכנס כהן אחר לעבודה ועבודתו מחנכתו ע"ש אף שלא נתרבה כלל עבודתו כשרה ויעבוד לכתחלה ואפשר דכונת הר"מ דכ"ז שלא נמשח ונתרבה ולא עבד עדיין יש לו דין כהן הדיוט לענין דברים שמחולק כה"ג מכה"ד לענין טומאה ושאר דברים אבל אם נמשח או נתרבה פ"א יש לו דין כה"ג לכ"ד וכן מדוקדק לשונו. וזה שלא כדעת תוספות יומא דף י"ב ע"ש וכ"ד דכה"ג נתמנה בפה ע"י מלך ואחיו הכהנים ולדעת הר"מ אין לו דין כה"ג כ"ז שלא נתחנך כלל לא במשיחה ולא בריבוי ולא בעבודה וצע"ק. ומענין לענין אכתוב כאן דמבואר בש"ס ור"מ פ"ה מכה"מ דכה"ג שנתחנך צריך להקריב בידו עשירית האיפה לחינוך ע"ש בר"מ שכ' דאם עבד עבודת כה"ג בלא מנחת חינוך עבודתו כשרה ובמל"מ הביא ראיה לזה ממה דמקשה הש"ס אם אירע פסול בכה"ג לאחר תמיד של שחר במאי מחנכין אותו ואי אמרת דעבודתו פסולה בלא מנחת חינוך אם כן ע"כ צריך להקריב המנחת חינוך ובזה נתחנך אע"כ דעבודתו כשרה בל"ז וא"כ אסור להקריב המ"ח ביה"כ שהוא קרבן יחיד אינו דוחה שבת ויה"כ. והנה אם כה"ג עבד עבודה כמה ימים ככה"ג ולא הביא מ"ח עדיין י"ל דהחיוב עליו להביא כיון דנתחייב יש לו תשלומין ואפשר דהעיקר מצוה כדי שיתחנך עי"ז ואם עבד בל"ז אפשר אין חיוב עליו להשלים וצ"ע. ואי אמרת דהחיוב עליו להשלים אם כן אם נתמנה ביה"כ מחויב אח"כ להשלים כיון שנתחייב צריך להשלים ול"א כיון דתשלומין הוא אם כן היכא דלא חזי בשעתו ל"ש תשלומין כמו גבי תשלומין דקרבנות החג דלא חזי בראשון פטור. ז"א דכאן היום גורם ועי' תוס' חגיגה דף ט' כל היכי דהיום גורם יש לו תשלומין אף דלא הוי חזי מחמת היום ע"כ אם חל י"ט א' בשבת חוגג והולך ול"ש כיון דלא חזי בראשון ע"ש. אך כה"ג זה אני מסופק כיון דתיכף לאחר יה"כ הראשון חוזר לעבודתו והשני שאינו עובד ככ"ג ע' יומא ובר"מ כיון שעתה לא יעבוד עוד או לשיטת התוס' דנסתלק בפה אם חייב עתה שאין דינו ככ"ג להשלים המ"ח שלו ואי אמרת דצריך להשלים צריך כהן אחר להקריבו דהוא אינו עובד לא ככה"ג ולא ככה"ד עיין ר"מ ה' עיה"כ ובאמת מבואר בפ"ה מהכה"מ דמ"ח צריך לעבדו בידו וכאן לא יכול לעובדה ביד ואפשר מ"ח אינה אלא מצוה בידו אבל בדיעבד יצא אם אחר הקריבו וצ"ע ואי"ה אשנה פ"ז.
והנה כעת לא מצאתי מפורש בדברי רבינו הר"מ אם אפילו בעבודת היום דודאי פסול בכה"ד דאהרן וחוקה כתיב מכל מקום אם כה"ד דינו כזר קיבל או הוליך דם הפר והשעיר פוסלין בודאי אך אם חייב מלקות כזר דנאמר כיון דהתורה הקפידה דוק' כה"ג אם כן כה"ד נחשב כזר העובד עבודה שאינה תמה חוץ מה שפסל את העבודה חייב מלקות משום וזר כו' וכן אם זר עבד עבודה תמה חייב מיתה בי"ש עיין ר"מ פ"ט מהב"מ אי כה"ד ביה"כ ג"כ דינו כזר או לא רק עבודתו פסולה מחמת אהרן וחוקה אבל מכל מקום לא הוי בכלל זר כיון דהיה עובד תמיד (ול"ש אהדרי' לאיסורא קמא עפר"ד בדרך מצותיך) ובאמת ביבמות דל"ב גבי זר ששימש בשבת מוקי לה בשחיטת פרו של אהרן ומקשה הא כה"ד נמי זר הוא ערש"י שם נראה אף דאנן פסקינן דשחיטת פרו כשרה (עיין השמטות) אבל נ"מ לדידן בשאר עבודות שהי' פסול בזר כה"ד נמי דינו כזר גמור ואפשר להרז"ה דכל העבודות של יום זה פסולים בכה"ד נחשב לזר בכל העבודות וצ"ע בד"ז דאפשר דעל שאר עבודות היום א"ח כה"ד וצע"ק. ומצאתי בשער המלך העיה"כ מסופק בזה ופלפל באורך. ודע דז"פ דבשעה שכה"ג לבוש בגדי לבן דאם עבד היפך בצינו' ע"ג מזבח החיצון חייב מיתה כמחוסר בגדים וכן אם עבד איזה עבודה בפנים בבגדי זהב דינו כדין יתר בגדים שג"כ מחויב מיתה בי"ש וג"כ מחלל עבודה עפ"י מהב"מ. ואם כה"ד או זר עבדו איזה עבודה ביה"כ ויש בה מלאכה חייב ג"כ משום מלאכה ביה"כ כמ"ש בפ"ט מהב"מ דזר ששימש בשבת דבר שיש מלאכה חייב משום שבת ג"כ ה"נ חייב משום יה"כ גם כן ופשוט. והכה"ג צריך להיות נשוי עיין ר"מ והרהמ"ח ולא ארוסה עש"ס ביומא דארוסה לא מיקרי ביתו. והר"מ כאן לא הביא דגם ב' נשים הוי ליה שני בתים ואסור לעבוד עש"ס דיומא וער"מ הא"ב כ' דכה"ג אינו נושא ב' נשים לעולם ע"ש ובראב"ד וכ"מ שם ולכ"ע ביה"כ אינו עובד בשתי נשים. ונרא' דאף בדיעבד עבודתו פסולה אם אין לו אשה או שיש לו שתי נשים וצ"ע שהר"מ ז"ל לא הביא כאן דין זה אם עבד בשתי בתים מה דינו ושם בהא"ב כ' דאסור לישא אבל לא כ' מדין יה"כ וצ"ע ומבואר בש"ס דיומא שם שאם הכניס בקה"ק קטורת חסירה חייב ג"כ משום ביאה ריקנית מזה נראה דאף דיעבד מכל מקום כיון שלא היה כדינו הוי ליה ביאה ריקנית אם כן אם זר הקטיר ביה"כ חוץ מה שחייב משום זרות חייב ג"כ משום ביאה ריקנית דהקטורת פסולה מחמת זרות עפ"ט מהב"מ וחייב ג"כ משום ביאה ריקנית וער"מ שם כתב דזר שהקטיר ביה"כ בקה"ק חייב משום זרות ולא כ' דחייב ג"כ משום ביאה ריקנית מכל מקום אפשר דחייב והר"מ לא מיירי מזה דלא כ' דחייב ג"כ משום מבעיר ביה"כ עשו"ת ש"א. וכן שאר הפסולים לעבודה כגון בע"מ וכדומה אם עבדו בהיכל אפשר כיון דעבודת' פסולה חייבים נמי משום ביאה ריקנית וצ"ע ואי"ה אשנה פ"ז.
וסדר עבודת יה"כ בקיצור לדעת הר"מ כ"ה ז' ימים קודם יה"כ מפרישין כה"ג ללשכה שבמקדש וד"ז קבלה ממרע"ה ומפרישין אותו גם כן מאשתו (דאף דהיה בהר הבית מכל מקום מחילות לא נתקדשו ע"כ צריך לטעם שמא תמצא כו' וכך כ' שם בתוספות יומא) שמא תמצא ס' נדה ויטמא ז' ימים ומזין עליו בג' להפרשתו ובז' להפרשתו מאפר פרה ואם חל יום ג' או ז' בשבת דוחין את ההזייה ונראה דאין מזין עליו כלל דהזאה א' אינה מעלה ואינה מורדת ועי' בה' פרה אדומה דא' זה וא' זה מזין עליו מכל החטאות דהיינו אף כה"ג קודם יה"כ וכאן לא הביא הר"מ בעיה"כ דמזין עליו מכל חטאת ואפשר דרבינו הר"מ הולך לשיטתו שפי' במס' פרה שבכל יום מזין עליו מאפר אחר עי' תי"ט שם וזה דוקא אם מזין עליו בכל יום אבל לא בשלישי ובשביעי לבד וצע"ק. ובליל יה"כ בחצות מפייסין לתה"ד ולשאר עבודות עד שמגיעין לשחיטת התמיד פושט בגדי חול וטובל (ופורסין סדין של בוץ בינו לבין העם ע"ש במל"מ) ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו וטבילה זו יכולה להיות במקום חול והקידוש עם שאר הקידושין של כה"ג אינו מקדש מן הכיור רק מן הקיתון של זהב מפני כבודו ואח"ז שוחט את התמיד רוב ואחר גומר והכה"ג מקבל את הדם וזורקו כמצותו בכל יום ואח"כ מקטיר קטורת של שחר ואברים ונסכים ואח"ז מקריב הפר וז' כבשים עולות של מוסף היום ואם היה שבת מקריב מוסף שבת קודם ואח"ז הפר וז' כבשים ואח"ז מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב וטובל ועולה ולובש בגדי לבן ומקדש ידיו ורגליו והבגדים הללו היו טובים מבגדי לבן הוצאת כף ומחתה והכל יהיה משלשים מנים ועיין ר"מ פ"ח מהכה"מ דהר"מ כתב דהכתונות היו שוים ועיין מ"ל שם. והחילוק שבין בגדים הללו לבגדי כה"ד האבנט שהיה ביה"כ של פשתן לבד ועמ"ל הכה"מ באורך וכיון שלבש בא לו אצל פרו והיכן עמידת הפר עיין ר"מ וסומך שתי ידיו עליו ומתודה עליו ועל בני ביתו ומזכיר את השם המפורש הקדוש ג"פ ואח"ז בא למקום שני השעירים ומגריל עליהם ועליית הגורל מן הקלפי מעכבת ופסולה בזר וההנחה שמצוה להניח הגורלות על שני השעירים זה אינו מעכב וכשרה בזר ואומר השם ככתבו לה' חטאת ואח"כ קושר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח ולנשחט היינו השעיר שעלה עליו הגורל לה' קושר לו ג"כ על צואריו ובא לו עוד אצל פרו וסומך שתי ידיו עליו ומתודה על עצמו וב"ב וגם על אחיו הכהנים ומזכיר ג"כ השם המפורש ג"פ ואח"כ שוחט את הפר ושחיטת פרו כשרה ג"כ בזר כ"פ הר"מ פ"א מפסהמ"ק ומקבל את דמו ונתנו למי שמנדנדו כדי שלא יקרש הדם על הרובד הרביעי שמחוץ להיכל ואח"כ נוטל את המחתה וחותה בה אש על המזבח החיצון סמוך למערב ומניח את המחתה ומביאין לו קטורת דקה מן הדקה וחופן מהכלי מלא חפניו ונותן לתוך הכף ולוקח את המחתה בימינו והכף בשמאלו אף על פי שראוי להיות הקטרת בימינו שהוא יותר חשוב מכל מקום מחמת כובד המחתה לוקח המחתה בימין ונכנס לבית קה"ק ועל איזה צד נכנס עיין ר"מ ומניח את המחתה בין שני הבדים ובב"ש שלא היה ארון היה מניח על אבן שתיה ונוטל את הכף ומערה לתוך חפניו. וע"ש כיצד היה עושה וצובר את הקטורת ע"ג הגחלים וממתין עד שיתמלא הבית עשן ויוצא ומתפלל בבית החיצון היינו בהיכל תפלה קצרה ונוטל דם הפר מזה שהיה מנדנדו ונכנס לבית קה"ק ומזה ח' הזאות א' למעלה וז' למטה וא"צ ליגע בין הבדים או לפרוכת ועמל"מ שם. ועל כל הזאה טבילת אצבע ומניח את הדם על כן זהב שבהיכל ויוצא ושוחט את השעיר ומקבל דמו ונכנס לבית קה"ק ומזה ח' הזאות כדרך שהזה מדם הפר ויוצא ומניח דם השעיר ולוקח דם הפר ומזה על הפרוכת המפסיק בין ההיכל לבין קה"ק ובבית ראשון היה כותל מפסיק והיה שם שער והיה תלוי פרוכת והזה על הפרוכת כנגד הארון או כנגד אבן שתיה ג"כ א' למעלה וז' למטה. ונוטל דם השעיר ומזה כמו שהזה מדם הפר ואח"כ מערבין דם השעיר בדם הפר ומזה על ד' קרנות של מזבח הזהב והיכן עמידתו בשעת הזאה עיין ר"מ וכ"מ שם ומקיף את המזבח ברגלו ומתחיל מקרן מזרחית צפונית ואח"כ צפונית מערבית ומערבית דרומית ודרומית מזרחית ובכ"מ האריך בזה ואח"ז מגלה המזבח הזהב על האפר ומזה על טהרו של מזבח בצד הדרום שבע הזאות ואח"ז יוצא ושופך שירי הדם על יסוד מערבי של מזבח החיצון ואח"כ בא לו אצל השעיר המשתלח וסומך ב' ידיו על ראשו ומתודה עליו עונות כל ישראל ומזכיר ג"כ את השם המפורש ג"פ ומוסר את המשתלח לשלחו והכל כשרים להוליכו אלא שעשו הכהנים קבע וא' מהם מוליכו והוא צריך להיות מוכן מעיה"כ ואם נטמא זה המוכן להוליכו נכנס לעזרה בטומאה ומוליכו ואם חלה זה האיש משלחו ביד אחר. ושני השעירים צ"ל שוים במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כא' ובדיעבד כשרים אף שאינם שוים ואם שעיר המשתלח נעשה בע"מ אפילו לאחר הגרלה וכן אם נעשה טריפה פסול וכן אם נעשה מחוסר זמן כגון שנשחטה אמו לחולה ביה"כ אע"ג דגבי או"ב פטור בנוחר או מעקר מכל מקום כאן גזירת הכתוב דדחייתו לצוק היינו שחיטתו אם כן פשוט דהו"ל מחוסר זמן. ואברי שעיר המשתלח מותרים בהנאה ונראה ג"כ דאין מטמאין כנבלה דדחייתו היינו שחיטתו וער"מ פ"ג מהלכות אה"ט שכתב דעגלה ערופה שנתערפה אינה מטמאה וא"י אמאי לא כתב דין זה ג"כ והיה חידוש דלא נשחטה מכל מקום אינה מטמאה משום נבלה ועי' תוס' יומא ס"ד מכל מקום נ"ל ברור דאין אברים אלו מטמאין כנבלה כמו עגלה ערופה וע"ש ברש"י דכפרה כתיב בה כקדשים וצ"ע. ואם דחה את השעיר ולא מת ירד אחריו וימיתנו בכ"ד שממיתו ואפשר אם ירד אחריו והמיתו בשחיטה ששחטו אפשר דמותר אף באכילה ואפשר דעיקר הטעם דלא אמרה תורה שלח לתקלה וימצא א' ויתלה בהיתר ויהנה ממנו אבל לענין אכילה ל"ש זה ואפשר כיון דילפינן דהתורה לא אסרה בהנאה אם כן גם באכילה אינה אסורה ובגוונא דדחה אותו דלית ביה משום נפילה או דהלכה תיכף דלית ביה משום נפילה וצ"ע בכ"ז ואני לא באתי רק לעורר לב המעיין (ע' השמטות). ואחר שמסר השעיר למשלחו מוצי' אימורי פר ושעיר הנשרפין ונותן בכלי ומוסר בשרן ועורן להוציא' חוץ למחנה לשורפם ויוצא לעזרת נשים לקרות בתורה ומברך לפני' ולאחרי' עיין ר"מ ובשעה שהגיע שעיר במדבר הוא קורא אם רצה קורא בבגדי כהונה ואם רצה קורא בבגדי לבן משלו דהקריאה אינה עבודה ואח"כ מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי הלבן וטובל ולובש בגדי הזהב ומקדש ידיו ורגליו ומקריב שעיר הנעשה בחוץ ואילו ואיל העם אשר הוא מכלל המוספים ומקטיר אימורי פר ושעיר הנשרפין ובשבת עורכין לחה"פ בטבילה זו ומקטיר הבזיכין ועושה מנחת המוספין ונסכיהם ואח"ז מקריב תמיד של בה"ע ומנחתו ואח"ז מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב וטובל ולובש בגדי לבן אחרים פחותים מהראשונים והולך לבית קה"ק ומוציא את הכף ואת המחתה ואח"ז מקדש ופושט בגדי הלבן וטובל ולובש בגדי הזהב ומקדש ידור"ג ומקטיר קטורת של בה"ע ומטיב את הנרות כשאר כל הימים ומקדש ידור"ג ופושט ולובש בגדי עצמו ויוצא ובגדי לבן אסורים בהנאה ובודאי הן הבגדים של שחר והן הבגדים של בה"ע טעונין גניזה ואסורים בהנאה זה דעת הר"מ בקיצור ודעתו דבטבילה שלישית היה הקרבת התמיד של בה"ע ואח"ז היה מפסיק בהוצאת כף ומחתה להקטרת הקטורת אבל דעת רש"י דבטבילה ג' לא היה מקריב התמיד רק אילו כו' ואח"ז היה הוצאת כף ומחתה ואח"ז בטבילה החמישית הי' הקרבת תמיד בפ"ע ויש ג"כ חילוקי שיטות עם המוספין ע' רש"י עה"ת ובסוגיא שם ובתוס' ובעבודת הרא"ש ז"ל ואין להאריך כאן. ודע דעבודות הפנימיות אם עשאן שלא על הסדר פסול וער"מ באיזה ענין הם פסולים. ודע דהמשלח את השעיר הוא מטמא בגדים בשעה שמתעסק בו עד דחייתו לצוק ומאימתי מטמא בגדים משיצא לחוץ לחומת ירושלים וכל הנושא פרים ושעירים הנשרפין מטמא בגדים משיצאו חוץ לחומת העזרה ועיין הרבה דינים בזה בר"מ ה' פרה אדומה והם עצמן דהיינו המשלח והנושא טעונין טבילה והערב שמש ודינו כדין ראשון לטומאה ואין להאריך כאן. ודע דאם חל יה"כ בע"ש השעיר החיצון נאכל לערב כשהוא חי דא"א לבשלו בשבת ומזה מקשים על הר"מ שפסק בה' איסורי מאכלות דדם האיברים שלא פירש אסור מן התורה ע"ש ובתי"ט למנחות:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |