מנחת חינוך/קסג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא כו'. עיין ר"מ פ"ב מהמ"א ובטיו"ד סי' פ"ד ואכתוב בקיצור. הנה דעת הר"מ והרב המחבר כהרב' גאוני' דפוסקי' כשמואל בספא"ט דקישו' שהתליע' באביה היינו אם התולעי' נבראו בפרי במחובר לקרקע ה"ל שרץ השורץ על הארץ ודעת הרבה בעלי תוס' דלא כשמואל רק דוקא תולעים שבעיקרי זתים ובעיקרי גפנים הוי שרץ ולא הגדלים במחובר לפרי ע' תוס' פא"ט ובתוס' פסחים קט"ו ע"ב ד"ה קפא ובקונטרס הגאון מהרי"ב הנדפס ברי"ף סוף חולין והתו' בפא"ט כתבו דאף לשמואל על כל פנים צריך שיהי' השרץ רוחש בתוך הפרי ה"ל כאלו רוחש בקרקע אבל אם לא הלך כלל בתוך הפרי שרי וכ"כ בשם רש"י אך הר"מ אינו מחלק וכן הרהמ"ח דאינו מביא זה וכ"כ הרב המגיד בדעת הר"מ וע' יו"ד סי' פ"ד. והתולעים הגדלים לאחר שנתלשו מן הקרקע אין איסור בדבר ומותר לאכול הפרי עם התולעת אך אם פי' על הארץ ה"ל שרץ ולוקין עליו ויש כמה מיני פי' כגון באויר או לגג הפרי עוד דיני' דהוא אבעי' בש"ס אם הוא בשורץ על הארץ והי' ספק ועי' כ"ז בר"מ ובטיו"ד ואחרונים והנה בתולעים הגדלים בתלוש כ' הרהמ"ח שיש באוכל שיקוץ לנפש קצת נראה דהיינו כיון דהוי נמאס עובר משום בל תשקצו ואח"כ באותה מצוה כ' בשרץ המים שוחה ושותה ואינו נמנע וכ' דמן הדומה אפילו בל תשקצו אין בהם והטעם מפני שמצאו להם היתר מפורש מהכתוב כו' נראה דעתו דאיסור בל תשקצו בדברים המאוסים אינו אלא מדרבנן עתב"ש בסי' י"ג באריכות ע"כ במקום שהתירה התורה מפורש אין כח ביד חכמינו זכרונם לברכה לאסור כמ"ש בט"ז יו"ד סי' קט"ז ובש"ך סי' פ"ד מביא ד' הרהמ"ח וכ' הטעם כיון דאין כוונתו אלא לשתות ובאמת הרהמ"ח כ' ט"א ולהש"ך הי' ג"כ בפירות מותר ובאמת הרהמ"ח אוסר בפירות ובר"מ כאן אינו מבואר זה כלל.
ותולעים הנמצאים בדגים שבאו מחוץ הוי שרץ ודאי אך אותם תולעי' הגדלי' בדגים ומיני' קרבו מותרים כמו בפירות תלושין ואם פירשו אסורין. אך תולעי' הגדלי' מבהמה עצמה דעת הר"מ דאף הגדלים בבשר בהמה לאח"ש מכל מקום אסורי' דאין לך בבהמה בלא שחיטה והראב"ד השיג ע"ז דוק' התולעים הגדלים בחיי הבהמה דאין ניתרים בשחיטה כמבואר לקמן באיסוריהו קיימו אבל הגדלים בבשר לאח"מ דינם כמו בדגי' דשרי בלא פי'. ודעת הרהמ"ח אינו ברור היאך סבירא ליה ועיין בטיו"ד. וד"ז דתולעים שבבהמה אסורים אף בלא פירשו דלא הוי משום שרץ השורץ על הארץ מבואר בש"ס הטעם בהמה בשחיט' הוא דמשתריא והנהו כיון דלא משתרי בשחיטה באיסורייהו קיימי ופירש"י ואלו שגדלו בתוכה עד שלא נשחטה באו מאיסור אמ"ה ושחיטת הבהמה לא אהני לדידהו שהרי יש להם חיות בפ"ע ואע"ג דשליל מותר בשחיטת אמו מכל בבהמ' תאכלו נפ"ל כו' אבל הכא באיסורייהו קיימי ובתוס' הקשו ל"ל קרא ואת נבלתם תשקצו לרבות תולעים שבבהמה תפ"ל דאסורי מ"ד אשוחט ומצא בה דמות יונה כו' ותירצו דהא עדיפ' כיון דהי' מגוף הבהמה והי' נחשב כבשר ול"ד לחותך מן הטחול כו'. מכל הלין נשמע דתולעים אלו אסורין משום אמ"ה ולא משום שרץ השורץ כלל כיון דלא פי' ל"ה שרץ הארץ רק משום אמ"ה ומה דאמר רחמנ' ואת נבלתם תשקצו צ"ל דגלי קרא בהנהו דלא נפקע איסור אמ"ה מחמת שחיטת האם כמ"ש התו' וא"כ האוכל תולעי' הללו א"ע כלל משום לאו דשרץ רק משום אמ"ה ונ"מ כמ"ש כ"פ דצריך להתרות בו משום לאו זה ולד"ה אם התרו בו משום לאו אחר אינו כלום ה"נ צריך להתרות בו משום לאו דאמ"ה ואם התרו בו משום שרץ א"ח דלאו שרץ מיקרי כיון דלא פי' רק חייב משום אמ"ה. וכן נ"מ דשרצי' לא נצטוו עליה' ב"נ ואפילו על אמ"ה משרצי' אין ב"נ מצווה ע' בסנהדרין ור"מ וראב"ד פ"ט מה' מלכים ע"ש בכ"מ אבל בתולעים אלו שבבהמ' אסורים להושיט לב"נ דהוא מוזהר משום אמ"ה וכ"ה להדי' בפרי מגדים סי' פ"ד סקמ"ב דתולעים אלו אסורים לב"נ ואסור להושיט לו כמו כל אמ"ה וכ"ה בפ"ת להגאון מהר"ז מרגליות בסי' ל"ו ובקונטרס התשובות וע"ש בפרי מגדים כ' דתולעים אלו שריין בבן פקוע כיון דא"צ שחיטה כמו בדגים. הכלל דנראה דתולעים אלו כ"ז שלא פירשו דל"ש לאו דשורץ על הארץ הוא רק לאו דאמ"ה וכ"ה בפר"ח שם. והנה זה אינו אבר כמו שאר אברים דאין בתולעי' עצם רק הוא כמו כולי' ולשון אף דאין בה עצם חייבין משום אבר מן החי עיין ר"מ כאן פ"ה. האוכל ברי' שלמה מתולעים אלו אינו חייב על אבר מן החי רק אם יש בה כזית ע' חולין דף ק"ב ע"ב ועיין ר"מ פ"ה כאן אף על פי דהיא ברי' שלמה. והר"מ כתב כאן זה שאמרנו בפ"ז האוכל כזית כו' אבל האוכל מברי' טמאה אפילו כל שהוא כו' בין חיה ובין מתה. ונראה דעל כל הנזכרי' בפ"ז קאי. ולפי מ"ש למה יתחייב על תולעי' אלו שהם משום אמ"ה בפחות מכזית. אך באמת הר"מ בעצמו סובר בפ"ד דהאוכל עוף טהור חייב בכ"ש משום נבלה. והנה ד' הר"מ תמוהים ע"ש בכ"מ ולחם משנה ואין כאן מקומו. על כל פנים שייך לומר דחייב בכ"ש אך במתה פוסק דבעינן כזית וכאן פוסק אפילו מתה בכ"ש ועכצ"ל דהר"מ לא קאי אלא על שרצים אבל תולעים אלו לאו בכלל שרץ רק משום אמ"ה ודין אמ"ה יש לאלו תולעים לכל הדינים. והנה ל"ד מבהמה אלא מכ"ד הטעון שחיטה כגון עוף כיון דאסור משום אמ"ה אך מעוף מותרים לב"נ לדעת הר"מ פ"ט דסובר דאין ב"נ מוזהר על אמ"ה של עוף ואין כאן מקומו. ותולעים מבהמה טמאה דליכ' משום אמ"ה נראה דאסורים משום לאו דבהמה טמאה כיון דמאיסור טמאה קרבו ואסור ג"כ לבן נח דב"נ מוזהרים על טמאים גם כן משום אבר מן החי.
ונראה דתולעים אלו שכתבנו דאסורים משום אמ"ה היינו דוקא כשהתולעים חיים כיון דמאמ"ה קאתיין ול"ש בהם שחיטה הם אמ"ה אבל אם מתו אסורין לישראל משום נבלה כמו בהמה דלא נשחטה ומתה חייבים משום נבלה וגם כן מותרים לב"נ דבע"ח שמת מותר לב"נ ול"א דהנהו תולעים הו"ל כמו שנחתכו בחיי הבהמה ואמ"ה שנחתכה אף על פי שאין בה חיות חייב תמיד משום אמ"ה. ז"א כיון דיש להם חיות בפ"ע הו"ל כמו שליל דאם לא הי' השליל ניתר בשחיטת אמו כגון בנתנבלה אמו דחייב משום אמ"ה מכל מקום אם מת השליל חייב משום נבלה ולא משום אמ"ה ומותר לב"נ ה"נ זה דינו כשליל רק דהתורה לא התירה אותם כאן בשחיטת האם כמו בע"ח דשחיטה ל"ש בהם ובמיתתם חייבין משום נבלה ומותרים לב"נ ה"נ אסורי' לישראל משום נבלה ולב"נ מותרי' כנ"ב. וכ"נ מפירש"י חולין ס"ג ע"ב ד"ה בשחיטה משתריא ע"ש אם כן במתו צריך להתרות בו משום נבלה כנ"פ. ובאלו השרצים שפי' מחיים אם חייב עליהם משום שרץ אפשר דאין אחע"א דאמ"ה וזה ל"ש כאן לפ"ד לומר לאו לאברים עומדת וגם אם מתו אחר שפי' אם באים כא' איסור נבלה ואיסור שרץ כ"ז שייכים לדיני אחע"א המבוארים בפ' גה"נ ע"ש. אך כ"ז שכתבתי דחייבים על תולעים אלו משום אמ"ה אף שכן מבואר באחרונים שהבאתי לבי מהסס בה דנראה מד' הר"ם דמבי' בפ"ז דמיירי בשרצים נראה דחייב משום שרצים ובראשונים אינו מבואר בדינים אלו דין אבר מן החי וצ"ע בזה. ושיעור אכילה משרצים אלו מבואר בר"מ ובדברי הרב המחבר אם אכל מברי' גדולה כזית חייב אף דלא אכל כולה אך אם אכל ברי' שלמה אפילו כ"ש חייב מלקות בין חי' בין מתה ודוקא אם לא חסר כלל ואם חסר אם בדבר שאינו יכול לחיות בודאי אינו ברי' וצריך כזית אך אם חסר רגל או כדומה דבר שיכול לחיות בל"ז הוא אבעיא בש"ס ופוסק הר"ם דאין לוקין מספק וצריך כזית והטעם דבריה בכ"ש ערש"י שבועות דהוא חשוב ע"ש בדכ"א ובתוס' חולין צ"ו כ' הטעם כיון דאמר רחמנא לא תאכל שרץ משמע אפילו כ"ש וה"ל כאילו פירשה התורה בין קטן בין גדול ובלבד שיהי' שלם. והנה דעת רש"י ותוס' דאכל פוטית' לוקה ד' אכל נמלה לוקה ה' כיון דיש הרבה לאוין והרהמ"ח מביא זה במצוה הסמוכה אם כן באוכל ברי' אפילו כ"ש עובר וגם אי נתרסק עובר בכזית. אך תוס' שם בחולין ע"ב ותוס' מכות דט"ז כתבו דאותם לאוין דלא כתיב בהו אכילה בשרצים כגון אל תשקצו אין לוקה על כזית על אלו הלאוין רק באוכל כל הברי' ועל הלאוין דכתיב לשון אכילה לוקין על כזית ג"כ אף בלא ברי' אך באותם דלא כתיב אכילה לא מהני כזית רק ברי' שלמה והתוס' לשיטתם דהטעם כיון דכתי' שרץ משמע שלם אך היכי דכתיבא אכילה משמע בכזית ג"כ אף דלא הוי שלם אבל היכי דלא כתיב צריך דוקא שלם בין קטן ובין גדול הרבה. אך לדעת רש"י כיון דחשוב אבל על כל פנים בכזית לוקה על כל הלאוין דאדרבא כיון דלא כתיב אכילה משמע אפילו פחות מכזית. אך באמת הרבה לאוין דלא כתיב אכילה ומכל מקום צריך כזית כמ"ש כ"פ דהו' הל"מ אם כן בכ"ע בכזית עובר על כל הלאוין רק בשלם עובר על כ"ש גם כן על כל הלאוין אף על אלו הלאוין דכתיב בהו אכילה כיון דהוא חשוב ולהר"מ דכל לאו על ענין אחר ויש לאוין שאין כתוב בהם אכילה מכל מקום כותב בכ"א כזית וברי' שלמה לוקין בכ"ש סובר כסברת רש"י לא כסברת התוס' דלסברת תוס' אינו חייב באלו בכזית ועיין בחולין ובס' ראש יוסף ואין כאן מקומו ודהתו"ס מכות וחולין דעל לאוין דלא כתיב בהו אכילה א"ח בכזית מובא ג"כ בכ"מ ועיין בלח"מ.
ומבואר בר"ם כאן ז"ל בהכ"א אבל האוכל ברי' טמאה כו' ה"ז לוקה כו' ואפילו ברי' ונשתנית צורתה הואיל ואכלה כולה לוקה ונראה מלשון הר"מ דקאי דוקא על שאכלו כולו היינו בתורת ברי' חייב בסרוחה אבל באוכל כזית ואינו ברי' א"ח בסרוחה וכ"נ כאן מלשון הרהמ"ח וראיתי בהה"מ שכתב דהא דכ' הר"מ נסרחה היינו בראוי לאכול לאדם עדיין דאי בשנפסדה מאכילת אדם כבר ביאר רבינו פי"ד שמי שאכל מאכל איסור אחר שנפסד מאכילת אדם ה"ז פטור עכ"ל בשינוי לשון קצת וא"י כוונתו אי דראוי למאכל אדם למה כתב ד"ז אצל ברי' אפילו בלא ברי' רק כזית ג"כ הדין כן דראוי למאכל אדם חייב ולומר דכוונת הר"מ דודאי בכזית חייב אך בברי' כיון שנפסדה ונשתנית צורתה הו"א דאינו ברי' קמ"ל דחייב מן התורה לומר ד"ז כיון שהי' שלם חייב משום ברי' בכ"ע. ולולא דברי הרב המגיד הייתי אומר דכוונת הר"מ דמיירי בסרוחה שא"ר למאכ"א דא"ח בכל איסורין דאין לוקין שלכד"א עפי"ד ע"כ באינו ברי' דצריך כזית הוי ככל איסורין שבתורה דא"ח שלכד"א רק בברי' דמחייב על כ"ש. וידוע דעת רש"ל ומהריב"ל עמ"ל ה' שבועות דלר"ש דס"ל כ"ש למכות חייב אף שלכד"א ג"כ אם כן בברי' כיון שמחייב על כ"ש חייב ג"כ על שלכד"א וג"כ בנפסדה (אף שי"ל שגרע נפסדה משלכד"א עיין באחרונים) דהר"מ פוטר פי"ד מטעם דהוי שלכד"א אך הכא מחייב כיון דחייב בכ"ש חייב בנפסדה ובכל שלכד"א. ול"ק דבפסחים בסוגיא דשלכד"א אמרינן הכל מודים בכה"כ דחייב אף שלכד"א ול"א הכסף משנה בברי' ז"א דרוצה להשמיענו האיסורין שאסורין בכזית ומכל מקום חלוק משאר איסורים וחייב שלכד"א אבל איסורים שחייבים עליהם בכ"ש אינו חידוש וא"צ להוצי' מן הכלל וכתבתי מזה בחיבורי כ"פ. אם כן ד"ז דוקא בברי' אבל באינו ברי' דצריך כזית א"ח שלכד"א ומכ"ש בנפסדה ממאכ"א אך בטלה דעתי נגד דעת הה"מ. אך ק"ל לדעת הר"ם כיון דלדעתו קאי כל לאו על מין אחר כידוע וכמ"ש הרב המחבר ובקצת לאוין לא נאמרו בהם לשון אכילה אם כן בשרצים שהלאו בהם לא נאמר לשון אכילה נהי דהשיעור בכזית כמו בב"ח וכה"כ דהל"מ הוא אך ה"ל להר"מ לבאר שלוקין על אלו מינים על שלכד"א כמו בב"ח וכה"כ כיון דלא כתיב בהו לשון אכילה וגם על הגמ' דפסחים קשה למה לא הוציאו מיני שרצים אלו ג"כ מן הכלל ולחייב עליהם שלכד"א. ועיין פרי חדש סי' ק"ג דעתו דברי' הסרוחה ופגומה בעצמה כיון דהתורה אסרתה מה תוסיף תת כח שנפסדה עוד ע"כ חייב בכ"ע וכ' דזה כוונת הר"מ דחייב בנפסדה היינו באותן בריות הפגומים וסרוחים ע"ש ודוחק הוא. וגם ק' קושיות שהקשיתי לעיל למה כ' הר"מ באכל הברי' בכזית ממנו ג"כ הדין ומ"ש לעיל נראה נכון. וראיתי להפמ"ג יו"ד שער התערובות העיר קצת במ"ש ואיני יכול לעמוד ע"ד. ולשי' תוספות וראשונים דעל נמלה לוקה חמש מאלו הלאוין הכפולין וקצת לאוין דלא נאמר בהם לשון אכילה ולשיטת תוס' אינו חייב על כזית מחמת אלו הלאוין רק באוכל כל הברי' אם כן הדין כך אם אכל כזית ולא ברי' דאין לוקין רק מחמת הנהו לאוין דכתיב בהו אכילה בודאי א"ח שלא כדרך אכילה ומכל שכן בנפסדה ממאכ"א כמו כל איסורים שבתורה אך באכל הברי' כולה אפילו כ"ש דחייב משום כל הלאוין חייב משום לאוין דאכילה ג"כ ע"ש בתוס' חולין לוקין על כולם אף בנפסד והוא שלכד"א כיון דחייב בכ"ש והוא כסברת רש"ל ומהריב"ל אף דכתיב אכילה מכל מקום כיון דגזרת הכתוב דחייב בכ"ש חייב ג"כ אף שלכד"א ולא הוציאו בפסחים ברי' מן הכלל כיון דהוי בכ"ש כמ"ש ובכזית באמת א"ח על שלכד"א בכהת"כ ולדעת הר"מ בברי' בכ"ע חייב על שלכד"א כמ"ש אך בכזית באותם המינים שהלאו כתוב בלשון אכילה א"ח שלכד"א אך באותם המינים שנלמד הלאו ואינו כתיב לשון אכילה ה"ל לחייב אף שלכד"א אך הר"מ לא ביאר וגם קשה מפסחים כמש"ל וכ"ז צ"ע. (ולדעת רש"י דאף לאוין דלא כתיב בהו אכילה מכל מקום חייב על כזית וסובר ג"כ דנמלה לוקה ה' מחמת הלאוין הנכפלים. הדין כך אם אכל כל הברי' לוקין ה' ואף שלכד"א כמ"ש כיון שהי' בכ"ש ואם אכל כזית שלכד"א אף דהתרו בו מכל הלאוין מכל מקום א"ח מלקות רק מהלאוין דלא כתיב בהו אכילה אבל מהלאוין דכתיב בהו אין לוקין דעל שלכד"א אין לוקין במידי דכתיב אכילה וק"ל):
ואפשר לומר שאותם שרצים שהם פגומים ומאוסים מצ"ע ומכל מקום אסרה התורה אותם כמ"ש הפר"ח וגם הוי חידוש כמו אמ"ה וגה"נ ולהפמ"ג ביו"ד ס"ה דגה"נ חלקו בחוץ פטור ואינו מצטרף בכא"פ כמו אמ"ה כיון דחידוש הוא וכן ח"ש מותר כיון דלא חזי לאצטרופי אם כן אפשר באותן שרצים ג"כ אם אכל כזית בזאח"ז ואינו ברי' אינו מצטרף בכא"פ וח"ש מותר כיון דחידוש הוא כמו גה"נ ואמ"ה וצ"ע. ואם יקשה הא כה"כ ובב"ח גם כן אסור שלכד"א ומכל מקום דינם ככל האיסורים לענין צירוף ול"א חידוש הוא ז"א דרש"י פי' דחידוש הוא ואכילה משמע דוקא בב"א ערש"י ספגה"נ אבל בב"ח וכה"כ דלא כתיב ל' אכילה א"צ בב"א והדרי' להל"מ דמצטרף בכא"פ דאינו משמע בב"א דוקא גם באמ"ה ובגה"נ החידוש הוא דהתורה כתבה לשון אכילה בדבר שאינו אוכל אבל בב"ח וכה"כ דלא כתיב לשון אכילה אין חידוש מה דהתורה אסרה דברים שאין ראוים אם כן כאן בלאוין דכתיב בהו לשון אכילה אין הכי נמי דחידוש הוא כמ"ש אבל אותן לאוין דאין כתיב בהם לשון אכילה אין חידוש ומצטרף. ומבואר במכות דאם ריסק ט' נמלים וא' חי והשלימו לכזית לוקה ששה משום נמלה ה' וא' משום כזית נבלה וע"ש בתוס' דאתי כמ"ד דאחע"א ולדהתו"ס הדברים כמשמען דעל נמלה לוקין ה' לסברתם והר"מ מביא ג"כ ד"ז כאן והר"מ מיירי מנמלה המורכבת ע' לח"מ. אך דבריו תמוהין מ"ש דחייב משום נבלה ובפ"ד כתב דא"ח בטמאים משום נבלה דאין אחע"א ובהה"מ הניח בצ"ע וכן בלחם משנה ובדיני ביטול הברי' שכתב הרהמ"ח הוא ענין עמוק וא"ר להאריך בד' האחרונים עיין בדבריהם. ודיני הברי' דאינה בטלה וכן ד"ח הכל הוא מדרבנן וע' תוס' מעילה גבי פרוטה בכיס זה הקדש נראה מדבריהם דמטבע חשוב ואינו בטל מן התורה ועיין מ"ל סוף מעילה. ולאו זה כשאר לאוין שבתורה לכל הענינים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |