מנחת חינוך/קסב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png קסב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שלא לאכול שרץ כו'. עיין ר"מ פ"ב מהמ"א מהש"ס דמעילה דט"ז ודעת רש"י ותוס' שם דכל השרצים חוץ משמונה המבוארים בתורה שיעור אכילתן כזית ככל אסורי תורה הן שתלש מן החי והן לאחר מיתה והן אברים הכלל דהרי הם ככל איסורי תורה דבעינן כזית בשר דוקא כמו נבלה והדומה. ודם שרצים אלו ג"כ עובר בכזית משום לאו דשרץ והדם מצטרף לבשרו אך מבואר שם בש"ס דדם מצטרף דוקא בעודן בו ויש חילוק בין כולו או מקצתו ע"ש בסוגיא לא נתבאר בדבריהם אם נוהג בשאר שרצים לענין אכילה אפשר דוק' בח' שרצים לטומאה או לאכילה ג"כ דאתקש לטומאה כמבואר בסמוך אבל בשאר שרצים אפשר בכ"ע מצטרף הכלל זה לא נתבאר בדבריהם כלל ובח' שרצים האמורים בתורה אתקש אכילתן לטומאתן וזה העולה מדבריהם אם תעיין בסוגי'. אם תלש בשר מן החי מן השרץ כיון דאינו מטמ' כמש"ל במצות טומאת שרצים א"ח על אכילת' רק בכזית כמו כל איסורי תורה אך לאחר מיתת השרץ האוכל כעדשה מבשרה חייב כיון דמטמא ואמ"ה או מן המת כמו דלענין טומאה מטמא בכ"ש דאברי' אין להם שיעור כך לענין אכילה חייב אפילו האבר פחות מכעדשה הכלל דאכילה שוה לטומאה בכ"ע. ולפי זה דם השרץ דכתבנו לעיל דטומאתו בכעדשה אכילתה ג"כ בכעדשה ואם דם מצטרף לבשר לשיטתם שם דיש חילוק בין כולו או מקצתו אם כן באותו ענין שמצטרף לטומאה מצטרף ג"כ לענין אכילה אך במקום שאינו מצטרף אם כן אינו מטמא וא"ח בכעדשה אך אם מצטרף לאכילה בכזית צל"ע בזה אך זה טעות דכזית לצירוף ע"כ יש בכ"א יותר מכעדשה דעדשה שיעור מיעוט אם כן בודאי חייב מחמת כעדשה וז"פ. ודעת הר"מ כ"ה בכל השרצים חוץ מן הח' בכ"ע הוא בכזית בשר דוק' וכן דם שפי' הוא בכזית וכן הדם מצטרף לבשר בכזית אך אי מצטרף דוקא במחובר לבשר כשיטתו כאן ובה' אה"ט דדוק' כשהוא מחובר בבשר הוא מצטרף גבי ח' שרצים כמבואר בסמוך בס"ד לא בריר' לי דעת הר"מ ז"ל וז"ל בה"ט דם שמונה שרצים ובשרו מצטרף לכעדשה והוא שיהי' הדם מחובר לבשר וכן דם הנחש מצטרף לבשרו לכזית כו' מדכת' לשון וכן אפשר דס"ל דשוין הם לענין זה דדוקא במחובר או אפשר כיון דחלקן דהו"ל לכתוב דם ח' שרצים ובשרו מצטרפים לכעדשה וכן דם הנחש ובשרו מצטרפים לכזית והוא שיהיה הדם מחובר נראה דד"ז והוא קאי על שמונה שרצים דוקא ובשאר שרצים בכ"ע מצטרף וצד זה נ"ל יותר בלשון הר"מ. וגם בש"ס מבואר זה לענין טומאה נראה דבשאר שרצים ל"ש ד"ז ומכל מקום צ"ע ובח' שרצים כ"ה לדעתו עבמ"מ ולחם משנה דלענין אברים לא איתקש כלל אכילה לטומאה רק בשר איתקש לטומאה ע"כ אם אכל בשר משרץ מת חייב בכעדשה אבל בשר מה"ח צריך כזית וז"פ דגם אינו מטמא אך אפילו אמ"ה דלענין טומאה מטמאה בכ"ש מכל מקום לענין אכילה דלא איתקש לטומאה לענין אברים אם כן דינו ככל איסורים שבתורה וצריך שיהא כזית בשר ואבר מן המתה ג"כ אין מחייב בכ"ש כיון דלא אתקש לטומאה רק חייב אם יש על האבר בשר כעדשה מחמת בשר מתה דמטמא כעדשה ולענין זה איתקש דבשר מתה דינו כדין טומאה דהיא בכעדשה ע"כ במיתתה בכ"ע כעדשה בשר ובחיים בכ"ע בכזית בשר כיון דלא אתקש לטומאה לענין איברים אם כן החיוב כמו הבשר ומן החי הבשר דוקא כזית דאינו מטמא כלל ובמתה בכעדשה הבשר דמטמא הכלל רק בשר מן המתה מטמ' בכעדשה ואיברים אין להם שום מעלה ע"כ אברים מן המתה צריך כעדשה בשר ואברים מה"ח דאין להם שום מעלה רק מחמת הבשר ובמה"ח צריך כזית ודם הח' שרצים מצטרפים לבשרם אחר מיתתם לכעדשה והוא שיהא הדם מחובר לבשרו ולא חילק בין כולו למקצתו וכבר עמד הלחם משנה בזה ודם לחוד כבר כת' לעיל דמטמ' בכעדש' אם כן הי' הסברא ג"כ על אכיל' לחייב על הדם כעדשה כטומאתו ול"ד לאברי' דלא אתקש לטומאה כבר כ' הרב המגיד דהר"מ פי' במובדלים דבר הכתוב היינו במובדלי' בטומאה אבל איברי' אין מובדלי' שכל הטומאות האברי' בכ"ש ע"ש אם כן דם השרצים דמובדלי' הם דדם נבלות אינו מטמא כלל אם כן הם מובדלי' ואתקש לטומא' אם כן הסבר' לחייב על דם בפ"ע כעדש' אך הרב המגיד כתב בפי' בה"ט דדם ח' שרצים שפי' חייבי' עליו בכזית וכן הר"מ בה"י כ' דם השרצים כו' נראה דקאי על הח' שרצי' ג"כ וכתב דהשיעור בכזית ולכאורה צ"ע למה לא אתקש אכילה לטומאה גבי דם ג"כ וצע"ק ע"כ שיטת רש"י ושיטת תוספות והר"מ ומצאתי בתה"א בית ד' כ' שם דעל אברי השרץ חייבים בכ"ש דעתו כרש"י ותוס'. וק"ל דבאמת רב סובר דאכילת שרצים בכזית דאכיל' כתיב בה אך אסיקנ' דאתקש לטומאה בכעדש' ההיקש מוצי' מן לשון אכילה ואתקש לגמרי לטומאה דאברי' בכ"ש כמ"ש בשם רש"י ותוס' אם כן כיון דאתקש לגמרי אמאי לא נימ' כמו בטומאה אף דהשרץ נפסד ממאכ"א מכל מקום מטמ' עד שנפסד מאכילת כלב ה"ה שיהיה מחויב האוכל אף שנפסד ממאכ"א ומכ"ש בשלכד"א ואי דכתיב אכילה הא אתקש לטומאה ומפיק מלשון אכילה אם כן למה לא מקשינן לענין זה ג"כ ובאמת בש"ס דפסחים דר"י סובר דבכל איסורין פטורין על שלכד"א ולא הוציאו מן הכלל רק בב"ח וכה"כ דלא כתיב בהו אכילה ולמה לא הוציאו ג"כ ח' שרצי' וכן הר"מ פי"ד כ' ד"ז ולא הוציא מן הכלל רק בב"ח וכה"כ ומכ"ש למהריב"ל ומהרש"ל שכתבו דלר"ש דס"ל כ"ש למכות חייב אף שלכד"א אם כן לשיטות אלו יתחייב באוכל אברי' מן השרץ אף שלכד"א כיון דחייב על כ"ש. והנה מה שהקשינו על ש"ס דפסחי' אפשר ליישב דאינו מוצי' מן הכלל רק בב"ח וכ"ה אף על פי ששיעורן בכזית אבל הנהו דשיעורן בפחות א"צ להוציא מן הכלל רק על הר"מ פי"ד צ"ע דהי' צריך להוציא על כל פנים בשר השרץ כיון דאתקש לטומאה חייב אף שלכד"א ואפילו נפסד ממאכ"א עד שיפסד מאכילת כלב וגם לא ראינו בשום מקום דינים אלו דיהא חייב על השרצים אף שלכד"א וצ"ע. ונ"ל דכעדשה מן השרץ מצטרף ג"כ בכא"פ ככל מאכ"א אף שלענין טומאה אינו מטמא בנוגע כ"פ בפחות מכשיעור מכל מקום כיון דאתקש היינו לשיעור הדר הו"ל ככל איסורין שבתורה. גם נ"ל דאם אכל פחות מכעדש' והקיאה וחזר ואכלו ג"כ חייב כמו במאכ"א עיין ר"מ פי"ד אף דפחות מכעדשה אינו מטמא כלל מכל מקום נראה דאתקש רק לכשיעור דהשיעור כ"ה לאכילה אבל דינו ככל איסורי' להחמיר וז"פ לפ"ד. והנה השמונה שרצי' מצטרפים כולם לכעדשה וכן כל השרצי' ששיעורן בכזית מצטרפים כולם לכזית אך הח' שרצי' עם שאר שרצים אין מצטרפין כיון דאין שיעורן שוה דזה כעדשה וזה בכזית אף שהם מש"א אין מצטרפין אפילו כקל דהיינו להצטרף לכזית עי' במעיל' ור"מ פ"ד מהט"א ועיין ביומא גבי האוכל ושותה בעיוה"כ והנה הרהמ"ח סתם הדברי' וכ' כשיעור טומאה כו' ס"ל כדעת רש"י ותוס' דלדעת הר"מ הרבה דברים אין תלויין בטומאה כמש"ל ולאו זה ככל הלאוין שבתור' לענין כה"ד:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון