מנחת חינוך/קנא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא יצאו כו'. עיין ר"מ פ"ה מהב"מ וכ"ה. אחד כה"ג וא' כה"ד שעוסק בעבודה אסור להפסיד בעבודתו ואפילו ליתן לאחר לגמור העבודה והוא יצא חוץ למקדש ע"ז מוזהר דלא יצא מן המקדש כלל קודם שנגמר העבודה ואם עבר ויצא חייב מב"ש ולוקין בהתרו בו למלקות ונחשב בר"מ פי"ט דסנהדרין ואין חילוק בין אם יצא מן המקדש מחמת או בלי שום סיבה כלל אם יצא ולא נגמר חייב מב"ש ולוקין ומבואר בש"ס דיומא פ' יוה"כ דר"ע דורש מעם מזבחי תקחנו למות ולא מעל מזבחי ופירש"י אם התחיל בעבודה אין מפסיק לבא לדין עד שישלים העבודה ואר"י ל"ש אלא להמית אבל להחיות אפילו מעל מזבחי דהיינו אם יש לו ללמד זכות פוסק מן העבודה ומוכח דפ"נ דוחה שבת והר"מ אינו מביא כאן ד"ז דלהחיות אפילו מעל מזבחי ואי דהר"מ סובר דפ"נ דוחה כה"ת מפסוק וחי בהם כו' וא"צ להביא זה. ז"א דשמואל לא פליג בזה דצ"ל לימוד לד"ז עמ"ל כאן עמד בזה. ותי' דהר"מ אינו סובר כר"ע וסובר דלהמית אפילו מעל מזבחי אם כן לא דרשינן דרשה זו דלהחיות וכ' הר"מ ד"ז בפ"ז מהלכות רוצח ע"ש במ"ל דדעת הר"מ כן. אך דעת רש"י בסנהדרין כר"ע ע"ש. ולסברתו אם נגמר דינו מב"ד וכהן יודע לו זכות אין מפסיק העבודה כי אין זה אפילו ספק פ"נ כיון דנגמר דינו גברא קטילא הוא ואי"ה לקמן במצות וחי בהם יבואר וגם ד"ז להמית דאפילו מעל המזבח לדעת הר"מ כפי מ"ש המ"ל צ"ע ויבואר במק"א. ונראה דלאו הזה דוקא ביוצא מן המקדש אבל באינו יוצא אף על פי שהפסיק מעבודתו ואפילו לא נתנה לאחר רק הפסיק מעבודתו ונפסלה אינו עובר כלל דעיקר הקפידא שלא יצא מן המקדש כ"ז שלא נגמר העבודה שהי' עסוק בה. ומבואר דדוקא בשעת עבודה והיינו באמצע עבודה. והנה עבודת קבלה בודאי אם לקח המזרק לקבל אין זה עבודה לחייב בהפסיק רק אם התחיל לקבל ולא קיבל עדיין כל הדם זה הוי באמצע עבודה. והנה מבואר בר"מ פ"ד ממעה"ק דאם קיבל פחות מכדי הזאה לא נתקדש הדם וצריך להתכוין לקבל כל הדם כיצד עושה כו' ע"ש. ואני מסופק אם קיבל כדי הזאה והפסיק ויצא אפשר הוי כגמר עבודתו ואינו חייב אם יצא או אפשר כיון דמכל מקום מצוה איכא לקבל כל הדם כ"ז שלא קיבל כל הדם הוה ליה באמצע עבודה. והנה הולכת הדם עבודה היא עד שיגיע למזבח דזה עיקר הולכה אף דאם רוצה כמה כהנים זוכים בו כמבואר בפסחים נותנו לחבירו כו' מכל מקום כל הולכה עבודה א' וחייב בהפסיק ויצא. ובזריקה על מזבח החיצון דקיימא לן אם נתן בזריקה א' כיפר אפילו בחטאת והשאר זריקות הם למצוה. גם נסתפקתי אם זרק זריקה א' ויצא מי נימא כיון דכיפר בזריקה א' ה"ל כגמר עבודה לענין זה א"ד כיון דהשאר צריך לזרוק למצוה על כל פנים ה"ל כאמצע עבודה. והנה אם בכה"ד מת לו מת אפילו באמצע עבודה לא יגמור ומחלל עבודה אם גומר רק נותנה לאחר ואסור לו לצאת מן המקדש עד שיגמור העבודה ונ"ל אם אין שם מי שיגמור עבודתו מכל מקום לא יעבוד עוד ומוטב שישפוך הדם וכדומה ולא יגמור כי מ"ל לעבוד אם העבודה מחוללת ואסור לצאת אם נתן לכהן אחר העבודה או אפילו אין שם כהן אחר אם ראוי העבודה לגמור אם יבא כהן אחר אבל הוא לא יעבוד בשום פנים אפילו אם אין שם כהן אחר. והנה אונן דמחלל עבודה היינו באונן דאורייתא דהוא יום המיתה בקרובים שחייב להתאבל עליהם אבל אונן מד"ס אינו מחלל עבודה. אך באמת בש"ס דיומא גבי ר"י שמא תמות אשתו ופריך ולא גזר ר"י נראה דהוא דאורייתא. וע"ל פ' אמור מש"ש. ודוקא כה"ד אבל כה"ג עובד כשהוא אונן ולכך יגמור עבודתו ומכל מקום אם אינו גומר ולא יצא א"ח כמש"ל. ובמ"ל מפלפל אם כה"ג מתחיל בעבודה כשהוא אונן א"ד גומר דוקא ולא מתחיל וע"ש דלכ"ע אין איסור מן התורה אף להתחיל רק מדרבנן סוברים קצת דלא יתחיל וע"ש דעתו בדעת הר"מ דרשאי להתחיל ואף מדרבנן אין איסור ועיין במגלת ספר להגאון הספרדי על הסמ"ג האריך בזה וע"ש בסוגיא והנה המ"ל הקשה אם נאמר דס"ל להר"מ דאף בכה"ג מדרבנן אסור להתחיל קשה עליו ממ"ש בפ"ד מהכה"מ דכה"ג אונן נותן קרבנו לכל מי שירצה כיון דמקריב אונן ע"ש. וק' הא קי"ל דכ"מ דלא מצי עביד ל"מ משוי שליח ותי' דכלל זה אינו אלא אם מן התורה לא מצי עביד אבל אם רק מדרבנן ל"מ עביד מצי משוי שליח ע"ש. וגם י"ל כסברת המחנה אפרים ה' שלוחין סי' ע' דדוקא אי לא מצי עביד ואי יעשה יתבטל המעשה אז ל"מ משוי שליח אבל כ"ה דמעשה אינו בטל אי עשה בעצמו רק איסורא רביע עליו מצי משוי שליח. וכאן נמי דאונן מדרבנן אינו מחלל עבודה אם כן משוי שליח ויכול ליתן לכל כהן שירצה ואין כאן מקומו להאריך בדיני שליחות:
והנה כה"ד אונן שעבד אינו לוקה רק מחלל עבודה וכה"ג אף שעובד אונן מכל מקום אינו אוכל בקדשים באנינות ולענין קדשים אין חילוק בין חול לשוי"ט דין אונן עליו לענין דיני קדשים עמ"ל כאן ובה' אבילות ועמ"ל דכהן שעבר כגון ביה"כ דראשון חוזר לעבודתו והשני אינו עובד משום איבה אבל אם עבר ועבד בבגדי כה"ג עבודתו כשרה דדינו ככה"ג כמבואר בר"מ פ"א מה' יוה"כ אם כן ה"ה לענין אנינות אם עבר ועבד אונן עבודתו כשרה דדינו לכ"ד ככה"ג רק משום איבה. וערש"י ביומא נראה דעתו דכה"ד אם התחיל בעבודה גומרה כשהוא אונן ופי' הברייתא דבכה"ד מיירי והתוספות חולקים וכן הר"ם והרהמ"ח כמ"ש הכסף משנה ג"כ דסוברים כפי' תוס' דבכה"ג מיירי. ומשוח מלחמה דינו ככה"ד לדינים הנ"ל וכ"ה בהוריות די"ב וכה"ג המרובה בבגדים שוה לכה"ג משוח דאין חילוק ביניהם אלא לענין פר הבא על כל המצות שנתבאר לעיל. ומ"ש הרהמ"ח בשם הר"מ שיש בכה"ג תוספות שלא ילך אחר המטה כו' מפסוק זה מן המקדש כו' ומבואר ד"ז בר"מ פ"ה מהכה"מ ונראה שם מד' הר"מ דאין לוקין על לאו זה דלא כתב דלוקין כמ"ש אח"ז דפרם בגדיו לוקה וכאן לא כ' מלקות ובכ"מ כ' דהוא רק מד"ס וקרא אסמכתא וכן כ' הרמב"ן בפי' התורה עכ"ל. נראה מדבריו דגם הר"מ סובר דהוא אסמכתא ומדברי הרב המחבר נראה דהוא בלאו גמור ומ"ש הרהמ"ח דנוהג בז"כ ולוקין צ"ל חייב מיתה בי"ש ולוקין ג"כ בהתרו בו ולענין שאר דברים דינו ככל הלאוין שיש בהם מב"ש ודינו כמו בכה"ת ואין צריך לכפול:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |