מנחת חינוך/קנ
מנחת חינוך 
קנ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא כו'. ער"מ פ"א מהב"מ והנה הר"מ כ' הלאו מפסוק זה וכבר כתבתי לעיל והדינים כ"ה וז"ל הר"מ דין ק"ב ופ"ר א' הם וכו' אם עבד עבודה ק"ב חייב מב"ש ומלקות בהתרו בו ונחשב בין מחב"ש שלוקין בר"מ פי"ט דסנהדרין וכבר כ' לעיל דנראה דפ"ר א"ח מב"ש אלא על עבודה תמה נראה דגם ק"ב כן דהר"מ כ' דדין א' להם ובעבודה שיש אחריה עבודה אינו ח"מ רק מלקות עיין ר"מ פ"ט כאן לענין הרבה פסולים ומכל מקום אף על פי שח"מ עבודתו כשרה כמו פ"ר דאין מחללין עבודה וכן הנכנס מן המזבח ולפנים חייב מלקות לדעת הר"מ כמו פ"ר ולדעת הראב"ד ורמב"ן הוא רק מעלה מדרבנן וג"כ על הכניסה א"ח אלא בראוי לעבודה ובשעת עבודה וכן אם הי' בין אולם ולמזבח וקרע שם בגדיו לוקה וכ"מ להדיא בר"מ כאן. והנה הדין דכהן העובד מח"ב חייב מב"ש כזר ומחלל עבודה דה"ל כזר והן מח"ב הן יתר בגדים עיין ר"מ פ"י מכה"מ ומבואר שם בר"מ פ"ט דבגדי כהונה שהיו מקורעין ועבד עבודתו פסולה והוא מש"ס דזבחים ונראה הטעם דאינו בגד אם כן קשה ל"ל קרא דק"ב חייב מב"ש תפ"ל דה"ל מח"ב וה"ל כזר וחייב מב"ש ומלקות. אך זה יש ליישב דהתור' כ' לעבור עליו בשני לאוין דאם חסר איזה בגד עובר בלאו א' ובבגד קרוע עובר בב' לאוין וחייב שני פעמים מלקות וגם לענין מב"ש נ"מ אם שגג בא' והזיד בשני כמבואר ביומא גבי חיסר מעלה עשן ששגג בזה והזיד בזה. אך זה קשה איך כ' הר"מ כאן ובפ"ט דק"ב אין מחללין עבוד' הא מפורש בש"ס ור"מ פ"ט דהיו בגדיו מקורעים מחלל עבודה וראיתי בחי' מכבר הבאתי ד' רמב"ן בס' המצות דבגדי כהונה המקורעים הו"ל כאינו בגד וחייבים משום מח"ב ומחלל עבודה וד' הר"מ צריך עיון גדול. אך י"ל דמיירי שעבד בבגד יתר והי' מקורע דאינו מחלל עבודה וא"ח מב"ש משום יתר בגדי' כיון דהוא מקורע אין זה בגד כדברי הרמב"ן וחייב משום ק"ב ואינו מחלל עבודה כדין ק"ב ומשום יתור בגדי' א"ח ולא מחלל כיון דהוא קרוע אין זה בגד וגרע מבגד של ג' אצבעות או צלצול קטן דהוי יתור בגדים עיין ר"מ פ"י מהכה"מ כיון דנקרע אינו חשוב בגד. ומכל מקום צ"ע ד"ז אם זה לא מיקרי בגד אך עכצ"ל כן לדעת הר"מ דאל"ה היאך אין מחלל עבודה הא היו מקורעין מחללין עבודה עכצ"ל בבגד יתר וכמ"ש. וגם בגוף הדין שכ' הר"מ דהי' בגדיו ארוכים אך מטושטשים או מקורעים כו' עבודתו פסולה וכ"ה בש"ס דזבחים ולא נזכר שחייב מיתה כמ"ש בפ"י גבי מח"ב או יתר בגדים כתב בפירוש דמחלי עבודה וח"מ וכאן לא כ' רק דעבודתו פסולה נראה מדבריו דא"ח מיתה. ויש הרבה דברים דעבודתו מחוללה וא"ח מיתה כגון עבודה שאינה תמה ובע"מ עיין ר"מ פ"ט וגם מלשון הר"מ שהתחיל בגדי כהונה מצותן שיהיו נאים כו' שנא' לכבוד ולתפארת כו' היו ארוכים יתר ממדתן כו' או מקורעין כו' עבודתו פסולה משמע מטעם זה שאינם נאים כו' אבל לא מחמת חסר בגדים או יתיר בגדים וגם רש"י בזבחים פי' דמקורעים א"ר לעבודה דבעינן לכבוד ולתפארת נראה דא"ח מיתה דלא ה"ל ח"ב אם כן אם לבש בגדי' קרועים יותר הו"ל יתיר בגדים דהוי בגד אם כן איך משכחת ד"ז דק"ב לא יחללו עבודה. אך נראה דלענין הכשר בגדי כהונה קריעה כ"ש פוסלת דאינם לכבוד ולתפארת ומכל מקום בודאי הוי בגד ושייך שפיר בגדיהם עליהם עיין ר"מ פ"י וכן יתיר בגד כזה הוי יתיר בגד אם כן א"ח כלל רק עבודתו פסולה מטעם דבעינן לכבוד וקבלו חכמינו זכרונם לברכה דעבודתו פסולה אבל בגד שהוא קרוע לגמרי לענין טומאה דאינו נקרא בגד כלל עיין זבחים צ"ד גבי בגד שיצא כו' על כל פנים אם לא שייר כדי מעפורת בודאי לא מיקרי בגד ע"ש בסוגיא ובתוס' שם אם לבשו בגד כזה מב"כ ה"ל מח"ב ואם לבש יתיר כזה אינו מיקרי יתיר בגד ופטור ואינו מחלל עבודה כלל משום יתיר וחייב מיתה משום ק"ב ואינו מחלל עבודה אבל אם לא נקרע רק כדרך קריעה על אבילות כמו שיתבאר נהי דעובר על לאו זה בלבד דאינו נקרא מח"ב כמ"ש וח"מ מלאו זה בלבד על כל פנים מחלל עבודה דאי הי' הקרע בבגדי כהונה מחלל מטעם מקורעים ואי הי' בגד יתיר והי' מקורע מחלל משום יתיר בגדים. אך בבגד מקורע לגמרי והי' הבגד הזה יתיר אינו יתיר בגדים וא"ח משום יתיר בגדים ואינו מחלל עבודה משום יתיר רק ח"מ משום קרועי בגדים ואינו מחלל עבודה.
הכלל אכתוב בקיצור דנ"ל דדעת הר"מ דלאו זה דק"ב דח"מ ומלקות בעבודה ועל הכניסה מלקות לבד היינו בקריעה כדרך שקורעין על המתים כמבואר כאן ומכל מקום איקרי בגד לכל דיני התורה והנה בעבד בבגד כזה והוא מבגדי כהונה ח"מ ומלקות משום לאו זה דבגדיכם אך א"ח משום מח"ב כיון דהוי בגד לענין כל התור' שייך שפיר בגדיהם עליהם ול"ק מה שהקשיתי דחייב בלאו הכי משום מח"ב והוצרכתי לתרץ לחייב משום ב' לאוין וא"צ לזה דבכה"ג א"ע רק משום לאו זה. אך מכל מקום מחללים עבודה דצריך שיהי' לכבוד והוא גזירת הכתוב אבל א"ח [משום מח"ב] דחיובו ילפינן מוחגרת בזמן שבגדיהם עליהם כו' וזה הוי בגדיהם עליהם. אך מחמת הפסוק לכבוד עבודתו פסולה. אך על כל פנים הלאו הזה כתבה התורה בכה"ג ג"כ ואם נקרע בגד לגמרי ה"ל כאן ג"כ בכלל לאו זה ונוסף עליו גם כן לאו וחיוב אם הוא בגדי כהונה מחמת מח"ב ועבודתו ג"כ פסולה מחמת מח"ב וחייב ב"פ מלקות ומיתה ג"כ לענין שגג בא' והזיד בשני. אך אם היו הבגדי כהונה שלמי' ולבש בגד קרוע הנקרע לגמרי אינו יתיר בגדים וא"ח משום יתיר בגדים ואינו מחלל עבודה משום זה רק עובר בלאו הזה דק"ב וחייב מיתה. אך בלאו זה לא מצינו חילול עבודה ע"כ עבודתו כשרה כי מחמת זה אין העבודה מחוללת ובאו כל ד' הר"מ ע"נ והדברים ברורים בס"ד. וזה נ"ל ברור כיון דהר"מ חישב מקורעי בגדים עם מטושטשים וכתב דעבודתם פסולה ולא כ' ח"מ נראה דא"ח על כל הנהו [משום מח"ב] רק עבודתו פסולה. אך דהרמב"ן שהבאתי לעיל כ' דמקורעי בגדים המבואר בזבחים ה"ל מח"ב. וכן מצאתי כעת ברמב"ן בסמ"ק במל"ת קס"ג. מכל מקום מבואר דהר"מ ודאי חולק ע"ז וסובר דרק העבודה פסולה ולא ח"מ דאין הטעם משום מח"ב רק מחמת לכבוד כו' ע"ש דאי משום מח"ב למה הביא הר"מ קרא דלכבוד וגם רש"י סובר כמו הר"מ אם כן דברי הר"מ נכונים בס"ד. והנה שיעור פרע נתבאר בש"ס דילפינן מנזיר ושיעור פרימה אינו מבואר והרהמ"ח מביא ספרא לא יפרום כדרך שב"א פורמין על מת וכ' הרהמ"ח דהשיעור טפח שכן אמרו במ"ק כו' וכ"כ הר"מ כאן ק"ב כדרך שקורעין על המתים ונראה דה"ה למטה כיון דכה"ג מותר לקרוע ה"ה לענין זה כל קריעה שאינו חשוב קריעה לענין מת לא הוי בכלל לאו זה ואף דקריעה על המת היא רק דרבנן עיין ר"מ פ"ח מה' אבילות ובטוש"ע י"ד סי' ש"מ מכל מקום ילפינן מיני' מדין התורה דזהו דרך ב"א לקרוע וילפינן מיני' מדין דהתורה הקפידה ע"ז שלא יעבוד בבגדים כאלו שב"א קורעים וכה"ג כ' תוס' גיטין מ"ז ע"ב ד"ה ולביתך והרמב"ן עה"ת פ' משפטים גבי ע"ע ע"ש. ופשוט דשאר דברים המעכבים בקריעה כגון שקורע מיושב ל"ש כאן דאין חילוק דזהו דין מד"ס אך העיקר כאן כדרך שב"א קורעין והם קורעין למעלה וטפח וכדומה לזה וז"פ. ונראה דדוקא לענין לאו זה א"ח הן על העבודה או על הכניסה רק כדרך קריעה אבל לענין לחלל עבודה בבגדי כהונה המקורעים אינו מבואר כלל בר"מ פ"ט מהכה"מ דבעינן מקורעים כדרך שקורעין על מתים אם כן בכ"ע מחלל עבודה רק א"ע משום לאו זה כמש"ל. הכלל לאו זה הוא כדרך הקריעה ובלאו הכי א"ע על לאו זה וגם על לאו דמח"ב א"ע אפילו נקרע כדרך קריעה כמש"ל ולענין לכבוד ולתפארת בכ"ע מקורעים פסולים ומחללים עבודה כמש"ל ותבין. וזה דוקא לענין השיעור הוא כדרך שקורע על מתו אבל אם עבד ק"ב או נכנס ק"ב אפילו אם היו מקורעים שלא על המת חייב דאין חילוק כמו פ"ר לעיל וכן לא נתבאר בר"מ כאן דק"ב לא הי' חייב רק בהי' הקריעה ע"מ עיין ר"מ ובדברי הרהמ"ח הכלל דק"ב חייב בכ"ע וז"פ:
ב[עריכה]
מפני תוס' כו'. ולא כ' כמו במצוה הקודמת דנכפלה המניעה אפילו שלא מחמת אבילות אסור לקרוע בגדיו וגם הכהנים מצווים ע"ז דל"ת דנזהרו דוקא על מת וגם מדכ' דאסור לקרוע על מת נראה מדבריו דשלא על מת מותר לכה"ג לקרוע בגדיו וא"י מנלן למה לא הוי כפ"ר דבכ"ע עובר בלאו זה ה"נ כה"ג עובר בלאו זה בכ"ע וכן בר"מ מבואר סתם דכה"ג אינו פורע ואינו פורם ולא כ' דוקא על מת ובפ"ה מהכה"מ ה"ה כתב ואינו קורע על מתו ואם קרע לוקה כו' ואינו מרבה פרע לעולם כו'. נראה קצת דיש חילוק בין לאו דפרע דאסור אפילו שלא על המת ופרימה הוא רק על המת וא"י מנלן ואפשר הוא מצד הסברא דהרבה ב"א פורעים ראשיהם יותר מלמ"ד יום בלא אבילות שייך לומר דהתורה הזהירה אותו ע"ז אבל פרימת בגדים זה מעשה שוטה ול"ש לומר דהזהירה תוה"ק ע"ז ע"כ אזהרה רק על המת ומכל מקום צ"ע דכ"פ קורע מחמת צער בטבעה ספינתו בים וכדומה ולא הוי מעשה שטות ולמה לא נאמר דהתורה הזהירה ע"ז לכה"ג דעובר בלאו ואפשר מבואר כן בספרא ואינו ת"י. אך באמת מבואר בר"מ פ"י מהט"ץ דכה"ג מצורע פורע ופורם שהעשה כו' מבואר להדיא דאפילו שלא על המת עובר וצריך ליתן טעם דהעדל"ת ואפ"ל דס"ל היכי דאיכא קצת מצוה לקרוע אסור לכה"ג אבל בחנם שאין מצוה כלל זה אין דרך ב"א השלמי' לעשות כן לא הקפידה תורה יותר מעל איש אחר ומכל מקום צ"ע. ונ"ב אע"ג דכתיב בתורה ובגדיכם לא תפרומו בלשון נוכח היינו שלא יקרע את בגדיו וכן בכה"ג כתיב ובגדיו לא יפרום אין הלאו על גוף הקריעה שעשה בידים רק עיקר הלאו שלא יהיה הכה"ד לבוש בשעת עבודה או בשעת כניסה בבגדים מקורעים אפילו לא קרע בעצמו רק לקח בגדים מקורעים ולבש ועבד או נכנס עובר בלאו זה וכ"ה בדברי הר"מ כאן שכ' ועבד והוא ק"ב ונכנס ק"ב משמע דזה עיקר האיסור וכן גבי כה"ג דאסור בקריעה היינו דאסור ללבוש בגד קרוע וממילא בקרע באותו רגע לבוש בגד קרוע עובר בלאו ולוקין (אבל) [וכן] בלקח בגד קרוע ולבש עובר בלאו דעיקר הקפידא שלא יהיה לבוש בגד כזה כי מי שהוא משרת הש"י ב"ה גנאי ללבוש בגד כזה וגם היאך יעלה [עה"ד] שאסור בקריעה אם כן אסור לקרוע בגד שאינו לבוש כלל רק תלוי במסמר מחמת פסוק ובגדיו לא יפרום זה אין סברא ואין מבואר בשום מקום אך עיקר הציווי שלא יהי' לבוש בגד כזה ואם כי הוא פשוט לענ"ד אביא לך ראי' דאין איסור בקריעה דהר"מ כתב בפ"ט מהלכות טומאת צרעת דמצורע אפילו כה"ג פורם בגדיו דעשה דבגדיו יהיו פרומים דל"ת של ובגדיו לא יפרום ובודאי גבי מצורע העשה שילבש בגדים קרועים דלא כתיב בפסוק והצרוע כו' יפרום בגדיו לנוכח רק כתיב ובגדיו יהיו פרומים היינו שצריך שיהי' לבוש בבגד קרוע ואי אמרינן דבכה"ג האיסור רק בקריעה אם כן איך דוחה עשה לל"ת הא אפשר לקיים שניהם ויכול לקיים העשה דמצורע ללבוש בגד קרוע ומקיים העשה וא"ע על הלאו אע"כ דעל הלבישה עובר על הלאו בכל רגע שהוא לבוש ע"כ צריך ליתן טעם מחמת דעדל"ת דל"ש לומר באין לו בגד אחר קרוע כלל דבכה"ג לא שייך עניות כי האי ע' בהוריות ובפרט אם אפשר באחר אף על פי דליכא לסברת הב"י בה' ציצית ועיין בשאג"א ובאחרוני'. על כל פנים ל"ש לומר דאין לו ע"כ ברור דבכה"ג חייב על הלבישה לבד כמו בפ"ר דחייבין על עבודה ועל הכניסה בלבישה לבד. ואין סברא כלל לחייב כה"ג הן על הלבישה והן על הקריעה דאין סברא שאם יקרע איזה בגד המונח בתיבה יעבור בלאו אלא ברור דעיקר הציווי על הלבישה וממילא כשהוא קורע בשעה שהוא לבוש הוא עובר משום שלבש בו רגע זו כנ"ב בס"ד. שוב נתיישבתי דמלשון הר"ם פ"ה וכה"ג שקרע נראה דעל הקריעה לוקין דאי על הלבישה ה"ל לכתוב וכה"ג שלבש בגד קרוע כו' וכן הו"ל לכתוב אם לובש לוקין בכ"פ שהוא לבוש כמ"ש בה' כלאים לענין שעטנז ע"ש. ומכל מקום אזהרת התורה הוא על הלבוש שלא יקרע ולא במונח בתיבה ובודאי הוא באיזה מקום ואנחנו לא נדע. אך לפ"ז צ"ל דגם במצורע מ"ע שיקרע בגדים (הלבוש) שלובש בשעת חליטה אף שאינו מפורש בר"מ ע"כ צ"ל כן דאל"ה הי' אפשר לקיים העשה בלא דחיית הלאו ע"כ דגם שם העשה דצריך שיקרע ואי"ה כשאגיע למצוה זו אעיין עוד בזה. אך מש"ל דוקא על קריעת מצוה חייב כ"נ מד' הר"מ והרהמ"ח ולאו דוקא מת ה"ה בכל קריעת מצוה הנחשבים בסי' ש"מ ביו"ד וראי' ממצורע כמ"ש. והנה כה"ג קורע למטה וכ"ה בר"מ וא"י אם הוא חיוב כיון דב"א א"י בזה דעי"כ מותר לכה"ג לקרוע עיין בהוריות י"ב ע"ב אם כן למה יקרע ונראה דהוא רק רשות. ועיו"ד סי' ש"מ דיני קריעה ובודאי כאן אם קרע כ"ש דמבואר דא"ח רק בטפח מכל מקום מצד הסבר' הי' נראה דאם הי' לו בגד קרוע פחות מטפח אף דלא קרע אלא כ"ש דל"י בזה הוא דין מדיני הקריעה מד"ס אבל מכל מקום כאן ה"ל כדרך שב"א היינו כל באי עולם פורמין וחייב. אך אפשר דדרך ב"א לקרוע טפח בב"א ואם הי' קרע מכבר קורע עוד טפח דדרך אחיזה כך אם כן א"ח אלא בטפח ולפי זה הא דקיימא לן שם דאם קרע על מת ולאחר ז' מת לו מת אחר די לו שיוסיף כ"ש וכאן נראה דא"ח כיון דדרך ב"א בכ"ע טפח. אך חכמינו זכרונם לברכה הקילו וזה דין מדיני המצוה איך שייך לומר דעובר על התורה כיון דב"א אין פורמין כך ואפשר כיון דחז"ל תקנו כן וא"כ כל ישראל אצלם מצטרף והוי כדרך ב"א הישראלי' וחייב אם עשה כן הכה"ג. ומכל מקום צ"ע ע"ש כמה דינים מה שיש לספק בכאן. ולאו זה נוהג במשוח מלחמה ג"כ כפ"ר והר"מ השמיט זה עמ"ל. ומ"ש הרהמ"ח בשם הרמב"ן בשם בה"ג צריך אריכות ואין כאן מקומו ולאו זה ככל הלאוין שבתורה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |