מנחת חינוך/קנב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא כו'. עיין ר"מ פ"א מהב"מ ומה שחולקים על הר"מ א"ר להאריך עכ"מ באריכות ואכתוב דעת הר"מ בקיצור. כל כהן הכשר לעבודה ששתה יין כשיעור שיבואר אח"ז אפילו לא נשתבש דעתו או ששתה משאר דברים המשכרים ובהם אין שיעור רק אם נשתבש דעתו אסור לו לעבוד עבודה במקדש ואם עבד יש חילוק בין שתה יין כפי המבואר לקמן מחלל עבודה וחייב מב"ש או בהתרו בו למלקות לוקין ונחשב בין הלוקין בר"מ פי"ט דסנהדרין ואם שתה שאר משקין משכרין ועבד עבודתו כשרה וא"ח מב"ש רק חייב מלקות שאין ח"מ ומחלל עבודה רק יין כפי המבואר לקמן בס"ד ובשאר דברים המשכרים א"ח רק מלקות ולא מב"ש ועבודתו כשרה ואם לא עבד רק נכנס מן המזבח ולפנים הן שתוי יין והן שכור משאר המשכרין חייב מלקות הוא כו' וראוי לעבודה ונכנס בשעת עבודה חייב מלקות וע"ז חולק הרמב"ן והרבה ראשונים דאין לוקין על הכניסה לחוד בלא עבודה כמו במצות הקודמות. והנה לשון הר"מ והרהמ"ח כל כהן הכשר אם עבד והוא שתוי כו'. נראה דוקא בכשר לעבודה ח"מ או מלקות מלאו זה אבל כהן שאינו כשר לעבודה אינו חייב מלאו זה. ולקמן בר"מ פ"ט נחשב בר"מ י"ח אנשים הפסולים לעבודה חוץ ג' מהם פ"ר וק"ב והשוחט לעכו"ם דפסולי' מכל מקום אין מחללים עבודה ומבואר שם בהי"א כהן טב"י ומח"ב ושלא רחוץ כו' חייב עכאו"א אם כן כאן אמאי לא יתחייב על שתוי אף שיש בו פסול אחר ומכ"ש אם יש בו פסול אחר שאינו מחלל עבודה כגון פ"ר והדומה והוא שתוי ג"כ אמאי א"ח ע"ז ג"כ ואמאי לא יחלל עבודה משום שתוי. ומד' הכסף משנה נראה דאם אינו כשר לעבודה אינו בלאו הזה כלל וגם אינו מחלל אם בל"ז אינו מחלל כגון ד"ע וכדומה. ועיין כסף משנה כאן כ' דמ"ש הר"מ הכשר לעבודה מבואר בספר' אתה ובניך אתך מה אתה כשר אף בניך כשרים יצאו חללים ובע"מ עכ"ל ומובא גם כן ד"ז במ"ל הי"ב דבע"מ ששימש שתוי פטור מספרא ע"ש וא"י אם הספרא ממעט דוקא שני דברים אלו חלל ובע"מ דפטורים על שתוי אבל שאר פסולים כגון טמא ופ"ר וכדומה חייבים ע"ז א"ד ל"ד ה"ה כל הפסולים לעבודה פטורים מלאו זה וגם אי דוקא במחללי עבודה בל"ז אינם מוזהרי' על לאו זה אבל באינם מחללין בל"ז רק שפסולי' מוזהרי' בלאו זה ומחללי' עבוד' מחמת זה או אפשר בכ"ע הפסולים א"ע בלאו הזה ואין מחללים כלל העבודה אף כשהם שתויי יין כיון דפסולים בלא זה. והנה אתמעט בספרא בע"מ ובע"מ שעבד אינו במיתה רק במלקות כמבואר לקמן רק מחלל עבודה אם כן אתמעט מחיוב מיתה ומלקות מלאו זה אם כן אפשר יושב ועובד ע"ז או דבר החוצץ כל אלו דאינם במיתה רק שמחללים עבודה ג"כ א"ח מלאו הזה מיתה או מלקות או אפשר בע"מ דוק' וג"כ אתמעט חלל והנה הרי הוא כזר וח"מ ומכל מקום אינו מחלל עבודה כמבואר בר"מ כאן פ"ו אם כן חלל שתוי כיון דאינו בלאו זה אינו מחלל עבודה אם כן אפשר פ"ר וק"ב דג"כ אין מחללים עבודה ומכל מקום אינם בכלל זה ואינם מחללין אף אם הי' שתוי א"ד אלו שנים דוקא וכל הפסולים חוץ מאלו ישנם בלאו הזה ואין הספרא ת"י. וצ"ע אי דוקא אלו השנים נתמעטו מלאו זה או ל"ד וכל הפסולים נתמעטו או דוקא המחללים עבודה בל"ז נתמעטו מהחיוב או אפשר כל הפסולים אף שאין מחללין מכל מקום נתמעטו מחיוב וגם מחילול דגזירת הכתוב היא אם פסול א"ע בלאו הזה ואינו מחלל מלאו הזה וכ"ז צ"ע לאיש כמוני. והנה על הכניסה לחוד נראה להדיא דעת הר"מ דכתב דלוקה הואיל והוא ראוי לעבודה ונכנס בשעת העבודה. וכבר כ' לעיל מהו הכוונה בשעת העבודה דא"ח אלא בראוי לעבודה אבל בא"ר לעבודה אינו מצווה על הכניסה כלל כמבואר בהדיא בלשונו. ויש לספק דאפשר אף מי שא"ר לעבודה מדרבנן כגון אונן דרבנן אפשר ג"כ אינו בכלל זה בנכנס שתוי או ק"ב ופ"ר כיון דא"ר לעבודה מאיזה סיבה שיהיה. וסברא זו נסתפקו האחרונים בכ"מ וכאן נמי ס' זה. אך בעבד שתוי והוא פסול ג"כ מחמת ד"א הן במחלל עבודה וא"ח או חייב ואינו מחלל עבודה אני נבוך למה לא יתחייב ויחלל משום לאו ואפשר דגזירת הכתוב רק באלו השנים לבד וצ"ע. והנה אי דוקא הלאו מן המזבח ולפנים או כל המזבח עמ"ל פ"ו מהב"מ וכתבתי לך במצוה הקודמת דאפשר דגם כל מקום המזבח בכלל לאו זה. וכתב הר"מ והרב המחבר דכל אחד מישראל אסור לכנוס למקדש מתחלת עזרת ישראל שתוי או שכור אף על פי שאינו באזהרה מכל מקום מחמת מורא המקדש וכבר כתבתי ג"כ בלאוין הקודמין. ואיני מבין ד' הרהמ"ח בסוף המצוה שכת' ונוהג איסור ב"מ בשכרות בזה"ב בין זכרים ובין נקבות ובאמת מחמת לאו זה אינו נוהג בנקבות כלל אפילו מן המזבח ולפנים רק מפני מורא המקדש ולאו זה אינו אלא בכהנים הכשרים כמ"ש.
והנה אכתוב דין יין לחוד ודין שאר המשכרין לחוד וכ"ה השותה רביעית יין חי מיין שעברו עליו ארבעים יום בב"א ועבד חייב מיתה ב"ש ומלקות וגם על הכניסה כמש"ל. שתה פחות מרביעית יין פטור ואינו מחלל עבודה ועיין כסף משנה אף על פי שבש"ס מבואר מה יין שמוזהרים עליו בכ"ש מכל מקום דוקא לענין איסור אבל אין לוקין כמו כל איסורין שבתורה בכ"ש ע"ש ונראה דאע"פ שאין לוקין מכל מקום כיון דמבואר בש"ס דמוזהרים עליו נראה דמוזהר בלאו ומכל מקום אין לוקין אבל אין דינו כח"ש דהוא רק איסור ונפקא מדרשא ונ"מ לענין שבועה עיין ביו"ד דעל ח"ש חל שבועה ועל לאו אינו חל אם כן ה"נ עובר בלאו וכן יין מגיתו היינו קודם מ"ם יום אינו חייב ואינו עובר ואינו מחלל עבוד' אפילו ביין הרבה ומכל מקום נראה דמוזהר בלאו כמ"ש בש"ס רק דאינו חייב מיתה ולא מלקות ואינו מחלל עבודה. ונראה לפסק הר"מ דעל שאר דברים המשכרים עוברים בלאו ולוקין אם כן ה"ה יין מגיתו אם נשתבשה דעתו על כל פנים לא גרע מדבילה קעילית או משאר משקין ולוקין רק בלא נשתכר רק האיסור מחמת יין אין לוקין דאינו נקרא יין אבל בנשתבשה דעתו ונשתכר בודאי לא גרע משאר המשכרין ולוקין וכן בפחות מרביעית יין חזק ונשתכר נהי דא"ח מחמת יין מכל מקום לא גרע מדבילה קעילית דלוקין כנ"פ אך אין מחלל עבודה ואינו ח"מ אם אין דינו כיין ודינו כשאר המשכרין וז"פ. וכן בשתה רביעית יין בצמצום והי' מעט מים ביין ה"ל מזוג ופטור ואינו מחלל עבוד' כ"ה כאן בה"א משמע אבל איסורא איכא ובה"ה כת' דאם שתה כדי רביעית בלבד יהי' בו מעט מים מותר לעבוד מבואר דאף לכתחלה מותר והראב"ד השיג עליו דפטור אמרינן ולא מותר ובכ"מ מחלק דבה"א מיירי שהי' רביעית יין חי שלם והוסיף עליו מעט מים פטור אבל אסור וכאן מיירי שהי' פחות מרביעית יין חי והמים השלימו לרביעית מותר אף לכתחלה וחילוק זה נאה ומתקבל. וז"ב ופשוט אם נשתכר בזה דינו כשאר משקין המשכרים וכן צריך שישתה הרביעית בפ"א הפסיק בה מעט אינו חייב ואינו מחלל עבודה וג"כ דוקא בלא נשתכר כמ"ש וא"צ לכפול. ודוקא בשתה רביעית אבל יותר מרביעית יין אף על פי שהוא מזוג והפסיק בה מכל מקום ח"מ ומחלל עבודה והיינו יותר מרביעית יין חי והי' בו מים אבל אם הי' רק רביעית יין וע"י מים הנוסף הי' יותר מרביעית פטור אבל אסור ובאמת בש"ס מבואר דהקשה לרב הא מר רמי בי' מיא וא"ל הא לא קשיא הא ברביעית הא ביותר מרביעית אם כן החילוק הזה ביותר מרביעית היינו במזוג אבל בהפסיק אינו מבואר אך כיון דמוקי הא דר"א ברביעית אם כן לענין הפסיק בה נמי הדין כך ודעת הראב"ד אף ביותר מרביעית אם הי' בו מים או הפסיק א"ח מיתה ואינו מחלל עבוד' רק הוא באזהרה וע' כ"מ וז"פ הא דמזוג חייב ביתר מרביעית היינו בדרך מזיגה כמבואר באו"ח אבל ביותר מכדי מזיגה דלא נקרא יין כלל בודאי פטור וז"פ. ודע הא דר"א סובר דרך שכרותו הא אם הפסיק מעט אינו חייב ות"ק סובר דחייב דאינו דורש דרך שכרות ז"פ דכ"ע ס"ל דלא עדיף מכל איסורי מאכלות ושתי' בכה"ת דלדעת הר"מ אינו חייב בהפסיק יותר משתית רביעית ולהראב"ד הצירוף במשקים ג"כ בכא"פ ה"נ אם הפסיק לת"ק כשיעור זה בודאי פטור כיון דכתי' אל תשת והיינו רביעית ובודאי אם יש הפסק יותר כמו בכה"ת בודאי אין זה שתי' כלל רק בלא הי' הפסק כשיעור הזה דבכה"ת הוי צירוף מכל מקום כאן סובר ר"א דלא הוי דרך שכרות אפילו בהפסיק בה מעט ואינו חייב ות"ק אין סובר כן אבל אם הי' הפסק כשיעור בכה"ת בודאי פטור אליבא דכ"ע אם כן נפקא מינה לדידן בשתה יתר מרביעית דחייב בהפסיק בה היינו דלא הפסיק כשיעור אבל הפסיק כשיעור כגון דשתה רביעית וחצי בין הכל ושתה ג' חלקי רביעית בב"א ואח"ז הפסיק בכא"פ ואח"ז שתה עוד הג' חלקי רביעית בודאי פטור דלא שתה רביעית כלל כמו בכה"ת דאינו מצרף וכן בשתה רביעית בב"א מזוג והפסיק ושתה עוד דיותר מרביעית חייב במזוג ובהפסיק מכל מקום דוקא בהפסיק מעט ל"מ ביותר מרביעית אבל בהפסיק הרבה דאינו מצרף בכל דיני התורה הן לענין שתיית איסור והן לענין שתיית מצוה אם כן בודאי ג"כ אינו מצרף והוי כשתה היום ואחר כמה ימים שתה שנית דאינו מצטרף וז"ב. וכ"ז דוקא בלא נשתכר אבל אם שתה הרבה ונשתכר אף על פי שהפסיק הרבה נהי דמשום יין א"ח אבל דינו כשיכור מחמת ד"א דאין שיעור לדבר רק אם נשתבשה דעתו חייב מלקות אך אין מחלל עבודה ואינו ח"מ כמש"ל. והנה במה שכתבתי לעיל בשם הספרא דממעט חללים ובע"מ אם נאמר דוקא שני אלו ממעטינן ואפשר דוקא בע"מ שפוסל באדם ובבהמה שמחלל עבודה ולוקין אתמעט מלאו זה אבל בע"מ שפוסל באדם לבד דאינו מחלל עבודה עיין ר"מ כאן פ"ו וגם לדעת הרב' ראשונים א"ח מלקות ג"כ ע"ש במ"ל אם גם הוא נתמעט אף על פי שחלל ג"כ אינו מחלל עבודה ונתמעט מכל מקום כאן ליכא אפילו חיוב כלל צ"ע אם נתמעט או אפשר בכל גוונא נתמעט וצ"ע. ועמ"ל כאן פ"ט דעתו דגם שתוי"י א"ח רק בעבוד' תמה כמו זר ובעבודה שאינה תמה א"ח מיתה ע"ש ודוקא ח"מ אבל מלקות חייב כמו זר וכן מחלל עבודה ע"ש בר"מ ה"נ.
וזה דוקא ביין צריך רביעית כדינים הנ"ל שכתבתי אבל שאר דברים המשכרים אין שיעור לדבר כל שנשתבש דעתו עובר בלאו ולוקין הן על הכניסה הן על העבודה ואינו ח"מ ואינו מחלל עבודה זה דעת הר"מ והרבה חולקים ופוסקים דא"ח בשאר המשכרין כלל ע' בכ"מ. והנה יש דברים שמפיגין היין כמו שינה והילוך כמבואר כאן וע' תוס' תענית י"ז ד"ה ויודע גבי הכהנים דאסורי' לשתות יין כתבו היינו חוץ לסעודה אבל תוך הסעודה מותר דיין שבתוך הסעודה אינו משכר. וד"ז חידוש אצלי דלענין עבודה בביהמ"ק שלא יתחייב אם שתה בתוך הסעודה. ואפשר התוס' לא כתבו כן רק שם דהוא רק חשש אבל בשתה בתוך הסעוד' נראה דאינו פטור וכן הר"מ והרהמ"ח לא הביאו זה ועיו"ד סי' רמ"ב גבי הוראה בש"ך שם. ודעת הר"מ והרהמ"ח דגם בזה"ז כהן המכיר משמרתו אסור לשתות בכל השבוע ואם מכיר ב"א שלו אסור רק באותו היום ואם אינו מכיר דהי' הדין דאסור לעולם אך קלקלתו תקנתו ודעת ראב"ד ורש"י דכל הכהנים מותרים לשתות יין עיין ר"מ וכ"מ ואין להאריך ולא תקש' למה אסור לשתות יין מן הדין במכיר או באינו מכיר דמדינא אסור לשתות אך תקנתו כו' ונראה דאסור בכל יום הא בסוגיא דעירובין מבואר דהריני נזיר ביום שב"ד בא מותר לשתות בשוי"ט ע"ש בסוגי' דאין אלי' בא בע"ש אם כן ה"נ יהי' מותר לשתות בשויו"ט דהא ב"ד לא בא אך ל"ק דדוקא ביום שב"ד בא דאין אלי' בא כו' אבל בנין ביהמ"ק יוכל להיות קודם ביאת ב"ד ע' בירושלמי מובא בתיו"ט פ"ה דמע"ש ד"ה ותנאי כו' דבנין ביהמ"ק קודם למלכות ב"ד ומזה ראי' דגם ש"ס דידן סובר כן ואל יקשה לך היאך יבנה ביהמ"ק בשבת הא אין בנין ביהמ"ק דוחה שויו"ט ע' רש"י בר"ה גבי יום הנף דהקשה זה ותי' דבנין המקווה במהרה בימינו יהי' בידי שמים ויוכל להיות בשויו"ט אם כן ה"נ ומה שיש לפלפל בסוגיא דעירובין אין כאן מקומו. שו"ר בספר יד דוד בתענית שם הביא בשם ס' שמחת יום טוב שהקש' דאמאי לא יהי' מותר בשתיית יין בשבת ויו"ט ותלה לה בהך דעירובין דף מ"ד והניח בצ"ע. ובמחכ"ת אישתמיטתי' דברי רש"י בר"ה שהבאתי דבנין ביהמ"ק לעתיד יכול להיות בשבת משום דהוה בידי שמים וכנזכר.
ונכלל בלאו זה ג"כ דאסור להורות כשהוא שתוי או שכור וגם כן הדינים כנ"ל אך אין לוקין עד אם הורה שכור ובר"מ והרהמ"ח לא נזכר מלקות כאן וכ"ה ברמב"ן בס' המצות דעל לאו זה דהורא' אין לוקין רק באזהר' והרמב"ן דעתו שם דחכמי' בהוראתם אינם באזהרה רק בלאו הבא מכלל עשה דהוי עשה ע"ש בדבריו. והנה הטעם דאין לוקין אף על פי שהוא עובר בלאו ולא הוי לאו שבכללות כיון דיש חילוק בעונשים דבעבוד' מב"ש וחכמים בהוראת' אינם במיתה אך כאן הטעם פשוט דהוי לאו שאב"מ דדיבור אינו מעש' רק במימר כו' עיין ר"מ פ"א מה' תמור'. והנה בהורה כהלכ' שטיהר את הטהור וטימא את הטמא בודאי אינו מעשה וכן טיהר את הטמא ג"כ אינו מעשה כי אין בדבריו כלום ואינו מעש' וכבר כתבתי כ"פ דדברי הר"מ סותרים בד"ז אך אפילו אם נאמר כלל הזה דלוקין אם בדיבורו אתעביד מעשה מכל מקום פשוט אצלי דד"ז דחכם שאסר שאין חבירו רשאי להתיר היינו אם החכם הוא ראוי להורות עפ"י התורה אבל אם אסור להורות עפ"י התורה כגון שא"ר להוראה או שהוא שתוי וכדומ' בודאי אין בהוראתו כלום ויש אריכות דברים בדינים הנזכרים בסי' רמ"ב. והנה במצוה זו ומצות פ"ר וק"ב חוץ מה שעובר על הלאוין עובר על עשה דמורא מקדש ג"כ דכולם מצווים מחמת מורא המקדש חוץ פ"ר ואינו מנוול כגון בל' יום כמ"ש הרהמ"ח א"ע בעשה ונ"מ לענין תשובה ודיני תשובה כבשאר לאוין החמורין ובדבר שאב"מ רק לאו ככל הלאוין ויבואר אי"ה במצות תשובה. ויש לחקור באותם שאין מחללין עבודה וגם אין בהם ח"מ כגון שכור משאר המשכרים שעובר רק בלאו אפשר אם אין שם כהן אחר וצריכין להקריב התמיד דהוי עשה דרבים אפשר דל"ת אף דאין ע"ד ל"ת שבמקדש מכל מקום עשה דרבים אפשר דדחי אף במקדש כמו דל"צ בעידנא ע' בראשונים סוף ר"ה גבי שופר ואין כאן מקומו על כל פנים אם נאמר דדחי אם כן העשה דוחה ומותר לעבוד אך לפמ"ש דאיכא ג"כ עשה דמורא מקדש אם כן אין עשה דל"ת ועשה אף בעשה דרבים ע"ש. (עיין השמטות):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |